מעשה רקח/מעשר/ה

מעשה רקח ‏ מעשר ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות מעשר

א

הלוקח פירות תלושין וכו'.

ומאימתי יקבעו משיתן את הדמים אע"פ שלא משך הנה רבינו בריש פ"ב פסק דהלוקח אחר שנגמרה מלאכתן אין חיובו אלא מדבריהם אבל אם נגמרו ביד הלוקח חייב לעשר מן התורה והשתא במאי איירי הכא אי בנגמרו ביד לוקח דהיינו שכשלקחן עדיין לא נגמרו אם כן איך כתב דמשנתן הדמים נקבעו הא כל עוד שלא נגמרו אין שייך בהם שום קביעות כמ"ש בריש פ"ג ואי בנגמרו ביד מוכר דנמצא דאין חיוב הלוקח אלא מדבריהם איך כתב רבינו דנקבעו מדבריהם דזה הוי כמו גזרה לגזרה והר"ש והרע"ב ז"ל נחלקו בפירושא דמתני' עיין להתוס' יו"ט שם ולדעת רבינו ז"ל י"ל דלעולם שנגמרה מלאכתן ביד מוכר ועם כל זה חילקו ז"ל בהם בין קבע לעראי דכל דתקון וכו' וכן מתבאר מדברי רבינו פ"ג הל' ד' עיי"ש:

ד

וזה שלקח להקצות לא נקבע. כתב התוס' יו"ט ז"ל דעכ"פ אין לו לצרף דהו"ל קבע ורבינו ביארו לקמן בדין צא ולקט ונראה דהוי מכל שכן בדין זה ודו"ק:

ו

ואם אמר טלו לכם והכניסו לבתיכם. כשמכניס לבית מעשר דמאי במתני' פ"ב תנן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהם עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהם אינן מתקנים אלא דמאי ורבינו העתיק הסיפא והשמיט הרישא וכבר נרגש מרן בזה עיין עליו. ומאי דאפשר דרבינו דרכו לקצר דמכיון שכתב באמר להם הכניסו לבתיכם דמעשר דמאי מוכרח דהיינו טעמא מפני שיש לחוש שכבר הפריש המעשרות ע"י ראיית פני הבית כידוע דאין הטבל מתחייב במעשר אלא בראיית פני הבית כמ"ש רבינו רפ"ד ומינה דנאסר אפילו באכילת עראי:

ט

השוכר את הפועלים וכו'. משנה פ"ב ומחלק שם בין יש לו עליו מזונות לאין לו ורבינו נראה דסמך למ"ש בהל' י"ג ומ"ש

בין בתלושין וכו' נתבאר בפ' הפועלים. ומ"ש בספרי רבינו

כגון שהתנה עמהם הפועל אין הלשון מכוון ונראה שהוא טעות סופר וצ"ל כגון שהתנה עם הפועל אי נמי שהתנה עמו הפועל. ומ"ש

או שיאכל בנו בשכרו רש"י ז"ל פי' בשכר פעולת האב והתו' הקשו עליו ופירשו דהיינו תחתיו ע"כ. אך פשט הלשון נראה כדברי רש"י וכן משמע שמפרש רבינו:

י

שכרו לנכש עמו בזיתים וכו'. אף דבמשנה אמרו סתם מ"מ ביארו בירושלמי דבשכרו לנכש קאמר דומיא דחלוקא דבצלים וקשה קצת על הרע"ב ז"ל שפירש דלעדור ולקשקש קאמר ובאידך דבצלים פי' שלתלוש העשבים הרעים וכו' ויותר קשה על הר"ש ז"ל שכתב שם לעשות בזיתים מפרש בירושלמי לעדור תחת הזיתים וכו' דהא בירושלמי מבואר לנכש אם לא שנאמר דאין בזה קפידא שכל התכלית אינו אלא לאשמועינן רבותא דאף שאינו עסוק בגופן של זיתים אוכל ובפ' השוכר את הפועלים דף פ"ט קתני בברייתא לעדור ולקשקש ופי' רש"י לעדור לחפור לקשקש לכסות שרשים המגולים:

יד

אבל המעשן וכו'. מרן ז"ל הביא משם מהר"י קורקוס ז"ל דנפקא ליה מההיא דפ' הפועלים דף פ"ט גבי מהבהב באור דמהבהב היינו מעשן והוא ז"ל כתב עליו דאין משם ראיה ע"כ ואפשר דכוונת מהר"י קורקוס ז"ל להשוות דין המעשן למהבהב כיון שהכוונה למתק הפרי ועיין להתוס' שם והמל"מ ז"ל מצאו בירושלמי רפ"ו דנדרים שכן אמרו שם להדיא:

כג

היה אוכל באשכול וכו' עד שיעשר. מפשט הלשון משמע דעד שיעשר בשבת קאמר דאי לאחר השבת היכי כתב דאם הניחם לאחר השבת ה"ז גומרו כלומר דגומר אכילתו בלא הפרשת מעשר וכיון שכן ההיא דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט וק"ו בשבת צ"ל דרבינו מפרש לה בהיו ממורחים וראו פני הבית דהוקבעו למעשר אך בלא ראו פני הבית שאכילת עראי מותרת בהם והכנסת שבת היא הגורמת קביעותן שרי להפריש מהם המעשרות דהו"ל כהפרשת החלה שאמרו שם בגמרא וה"מ פירי דטבילי מאתמול אבל אי טבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן וה"נ לא שנא. והנה מרן הקדוש הקשה על מ"ש רבינו

ואם הניחן לאחר השבת ה"ז גומרן מהירושלמי ובבלי סוף פרק המביא יין ותירץ דרבינו גריס איפכא לא כשאמר ר' אליעזר יגמור ימתין למוצאי שבת ויגמור אלא בשבת עצמה יגמור ומינה נשמע לרבי יהושע וכו' ע"כ. והדברים תמוהים דא"כ לא מתרץ תלמודא מידי למ"ש לו דאדמוקים לדר"א דשבת קבעה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו פריך ליה ממתני' דהיה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור חשכה בלילי שבת ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור ומתרץ התם כדקתני טעמא ר' נתן אומר לא כשאמר ר"א יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למוצאי שבת ויגמור ע"כ. ואי גרסינן איפכא אכתי קושית התלמוד במקומה עומדת. הן אמת שקושיא זו תפול על דברי רבינו בפירוש המשנה שנראה מדבריו להדיא שהיה גורס בדר"א גבי שבת לא יגמור שהרי כתב דמאמר ר"י יגמור ר"ל שיניחנו עד מוצאי שבת וישלים אכילתו וכו' ומינה דבדר"א היה גורס לא יגמור וכן היא הגירסא שם אמנם הר"ש לא היה גורס כן אלא כגירסתינו דבשניהם ר"א אומר יגמור ור"י אומר לא יגמור ולגירסת רבינו שם אין מקום לסוגיא דפרק המביא דלא פריך מידי.

אשר על כן נראה לענ"ד דהכי פירושא דגמרא לדעת רבינו כפי דברי מרן ז"ל דכיון דחזינן לר' נתן דמחלק בדר' אליעזר בין חצר לשבת דבחצר בעינן שיצא ממנו כדי שיותר לו לגמרי ובשבת אינו כן אלא דאף בשבת מותר לגמרו מוכרחים אנו לומר שיש לחלק ביניהם דבחצר כיון דאפשר לו לצאת מן החצר לגינה לא שרינן ליה לאכול במקום שקובע משא"כ בשבת שאין לו בית מנוס התירה לו להדיא לגמור. אי נמי י"ל דבחצר הוא גרם לעצמו ע"י מעשה שעשה לצאת מהגינה ולהכניס לחצר משא"כ בשבת שהתחיל לאכול ולפי תומו חשכה עליו לכך התירו לו לגמור כיון שהתחיל בהיתר אך לדברי רבינו בפירוש המשנה עדיין קשה טובא ועיין בהמל"מ ומהרי"ח ז"ל פלפל הרבה בלשון זה וכתב כמה דרכים בדברי רבינו וחלק על מרן ז"ל ורוב דבריו בגמרא הביאם הים של שלמה ז"ל שם והנראה לענ"ד כתבתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---