שער המלך/יבום וחליצה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ יבום וחליצה ו

יא

ויבמה

שהיא אלמנה מן הנשואין כו' שאין עשה דוחה ל"ת ועשה כו'. הנה רבינו הגדול בס' פרשת דרכים דס"ט ע"ד נסתפק בכ"ג שנפלה לו אלמנה מן הנשואין דמדין תורה אינו מיבם דלא אתי עשה ודוחה ל"ת ועשה אם עבר ובא עליה אם חייב כרת כיון דמדין תורה אינו עולה ליבום הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה דהא מן הדין אפי' חליצה לא הוה צריך אלא דריבה אות' הכתוב מדכתיב יבמתו ונהי דלחליצה רבי אותה ליבום אפשר דבאיסורה קיימא והדבר צ"ת דאפשר דכיון דרבי אותה הכתוב לחליצה פקע ממנה איסור אשת אח וצ"ע א"ד. ולע"ד בהורמנותי' דמר אמינא דיש להוכיח ספיקו מהא דגרסינן פ"ב דיבמות איתמר ביאת כ"ג באלמנה ר"י ור"א חד אמר אינה פוטרת צרתה וחד אמר פוטרת צרתה וכתב הרב ח"ה וז"ל לכאורה נראה דבצרה דוקא פליגי באלמנה מן האירוסין ואיכ' מאן דאמר אינה פוטרת צרתה כיון דאין עשה דוחה ל"ת הכא לא מקיים בה מצות יבום כלל ועדיין צרתה זקוקה ליבם אבל בהיא גופא כ"ע לא פליגי דסגי לה בגט דאפילו למ"ד דאין עשה דוחה ל"ת הכא ולא מקויים בו מצות יבום מ"מ הרי היא כאשתו לכל דבר דהא קדושין תופסין בחייבי לאוין וסגי לה בגט ואפי' באלמנה מן הנשואין איכא למימר הכי לכ"ע דסגי לה בגט דקדושין תופסין בחייבי לאוין ועשה אבל מפרש"י שפירש פוטרת אותה ואת צרתה מחליצה וסגי לה בגט משמע דלמ"ד אינה פוטרת גם אותה ולא סגי לה בגט אלא בחליצה וצ"ע לפי' אדפליגי בצרתה ליפלגי בהיא גופא אי סגי לה בגט או לא עכ"ד הנה מדברי הרב ח"ה ז"ל מבואר דפשיטא ליה כצד הב' שכתב רבינו הגדול ז"ל דכיון דרבה אותה הכתוב לחליצה פקע ממנה איסור אשת אח ומש"ה כתב דבהיא גופא כ"ע לא פליגי דסגי לה בגט כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין הרי היא כאשתו לכל דבר אמנם כפי הצד הראשון שכתב ז"ל דכיון דמדין תורה אינה עולה ליבום הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה וחייב כרת פשיטא מילתא טובא דאם בא עליה צריכא חליצה כיון דלא קנאה כלל דאין קדו' תופסין בחייבי כריתות ומשמע ודאי דלא בעי גט כלל אלא חליצה גרידה והנראה שזה היתה דעת רש"י ומשום הכי הוכרח לומר דלמ"ד פוטרת דמדאורייתא חזיא ליבום הוא דסגי לה בגט למימרא דלמ"ד אינה פוטרת ומדאורייתא אינה עולה ליבום הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה ולא בעיא גט אלא חליצה ומה שהקשה הרב ח"ה ז"ל דליפלגו בהיא גופא אי סגי לה בגט יש לומר דפוטרת צרתה אצטריכא ליה לאשמועי' כלפי מאי דקי"ל בעלמא דביאה פסולה אינה פוטרת ואפילו ביאה פסולה מדרבנן וא"כ ה"נ כיון דביאה פסולה מדרבנן היא גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה היל"ל דאינה פוטרת צרתה וכבר הוקשה לו כן להרב ל"מ ז"ל ותי' דאין לדמות הגזרות זו לזו יע"ש ואם כן איכ' למימר דהיא גופא אשמועינן דהו"א כיון דמדרבנן לא חזיא ליבום לא מקיים בו מצות יבום ועדיין צרתה זקוקה ליבם קמ"ל דלא ודוק ואחר העיון נראה שיש להכריע כדעת רש"י ז"ל דכל דמדאוריית' לא חזיא ליבום קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת ולא קנאה כלל מדאותבינן עלה למ"ד אינה פוטרת משום דאין עשה דוחה ל"ת ממתני' דקתני גבי פצוע דכא ואם בעלו קנו ופרש"י ז"ל ויוצאת בגט בלא חליצה והשתא כפי דברי הרב ח"ה שכתב דאפילו למ"ד אינה פוטרת מ"מ היא גופא סגי לה בגט כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין אם כן מאי תיובתא הא אע"ג דאינה פוטרת מ"מ היא גופא קנאה וסגי לה בגט ושפיר קתני במתניתין שאם בעלו קנו לענין שהיא גופא יוצאה בגט בלא חליצה שהרי במתני' לא הוזכר צרתה כלל אלא מבואר דלמ"ד אינה פוטרת הו"ל אשת אח בכרת ולא קנאה כלל וכבר עלה על דעתי לומר דאין מכאן ראיה לומר דכל שאינה עולה ליבום ד"ת הו"ל אשת אח בכרת ולא קנאה כלל דאיכ' למימר דכיון דרבי אותה הכתוב לחליצה פקע מינה איסור אשת אח ואין בו אלא לאו גרידא ואם בא עליה קנאה דקדושין תופסין בחייבי לאוין אלא דסבירא ליה לתלמודא דלמ"ד דאינה פוטרת וד"ת אינה עולה ליבום אף ע"ג דאם בא עליה הרי היא כאשתו וקדושין תופסין בה אפי"ה כיון דלא חזיא ליבום רמיא עליה זיקה ובעי גט וחליצה דמהשתא היינו דפריך שפיר ממתניתין דקתני דאם בעלו קנו דיוצאה בגט וחליצה כמ"ש רש"י ודברי רש"י ג"כ יש לפרשם בהכי דלמ"ד פוטרת כתב דסגי לה בגט ולמ"ד אינה פוטרת ולא חזיא ליבום ד"ת בעי' תרווייהו גט וחליצה ומ"מ דברי רב ח"ה ז"ל שכתב דסגי לה בגט גרידא דבר תמוה דאם כן מאי פריך מהא דאם בעלו קנו:
ושוב בא לידי ספר יש"ש על מסכת יבמות וראיתי לו שם שכתב בסימן ד' וז"ל נ"ל כהן גדול שבא על אלמנה מן הנשואין כו' לא זו שאינה פוטרת צרתה אלא אף היא לא נפטרה וצריכה גט לאותה ביאה דחשיבא כמאמר שאינו קונה קנין גמור וצריכה חליצה כו' יע"ש ולא ידעתי אמאי כתב כן מסברא דנפשיה והי"ל להכריח ממאי דפריך בגמ' ממתניתין דאם בעלו קנו דמבואר הוא דבעיא חליצה ואף היא לא נפטרה בלתי חליצה גם מבואר מדבריו שדעתו ז"ל כהצד הראשון שכתב רבינו דכיון דרבה הכתוב לחליצה פקע מיניה איסור אשת אח דאל"כ פשיט' ודאי דלא בעי גט כלל דכיון דקיימ' עליה בכרת אין קדושין תופסין בה כלל וה"ז דומה למי שבא על אשת אחיו שהניח בן דפשיט' ודאי דלא קני לה כלל אחר כך ראיתי להרב בית שמואל סי' קע"ד סק"ג שכתב וז"ל עוד מוכח בסוגיא זו כל שאינה עולה ליבום מדאוריית' כו' גם את עצמה אינה פוטרת בביאה דהא הק' מההי' דאם בא עליה פצוע דכא קנאה ושם לא איירי דיש לו צרה ולכאורה ק' למה כתב הרמב"ם דאם בא על האלמנה מן הנשואין לא הותרה צרתה לזר עד שתחלץ ות"ל דהיא עצמה אינה פטורה וי"ל א"ד והנה מה שדקדק מדברי רבינו הנה נכון אשר מבואר ממ"ש לא הותרה צרתה דהיא עצמה סגי לה בגט וכן נראה לענ"ד מלשון הה"מ שכתב מסקנת הגמר' שהיא חולצת ולא מתייבמת פי' והיא נפטרת בחליצתה או בביאתה וצרתה נפטרת בחליצה של זו כו' הרי מבואר דס"ל דיבם שבא על מחזיר גרושתו קנאה ונפטרת בביאה ומבואר הוא שדעתו ז"ל כהצד השני שכתב רבינו דכיון שרבה הכתוב לחליצה פקע מני' איסור אשת אח דאילו לפי הצד הראשון פשיט' ודאי דלא קנאה כלל וכבר היה אפשר לפרש דבריו דמ"ש דנפטרה בחליצתה או בביאת צרתה ומ"מ כל הישר הולך יראה שאין זו במשמעות דבריו ומה גם שדברי רבינו הכי מוכח כמ"ש הרב בית שמואל וכיון שכן הדרה קו' לדוכתא דמאי פריך מההיא דאם בעלו קנו והנראה לומר דתלמוד' הכי פריך משום דבריש' דמתניתין קתני פצוע דכא וכרות שפכה או חולצין או מיבמין כיצד מתו ולהם נשים ולהם אחים ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו מתו אחים ועמדו כו' אם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא כו' והשתא משמע דאם בעלו קנו דסיפא דומי' דרישא דבריש' בפצוע דכא שמת ויבם אחיו את אשתו פשיט' ודאי דפוטרת צרתה וא"כ כי קתני סיפא נמי ואם בעלו קנו משמע ודאי דפוטרת צרתה דאל"כ הוה ליה למתני' למתני בסיפא ואם בעלו קנו ואינה פוטרת צרתה לאשמועי' דלא הוי כדינא דרישא כי היכ' דתני דאסור לקיימן לאשמעינן דלא נטעי דומיא דרישא ותו דגבי יבם קי"ל דאם בא עליה באונס או בשוגג קנאה מגזרת הכתוב ובהני דלא חזיין ליבום ד"ת דאף דנימא דפקע מיניה איסור אשת אח ואם בא עליה קנאה היינו מדין אישות כדקי"ל בעלמ' דקדושין תופסין בחייבי לאוין אמנם אם בא עליה באונס או בשוגג פשיט' ודאי דלא קנה כיון דלא דמיא ליבום לא קנאה מדין יבום ומדין אישות ג"כ לא קנאה וא"כ היכי קתני מתני' בסתמ' דאם בעלו קנו דמשמע כדין שאר יבמה דעלמ' אלא משמע ודאי דמדאוריי' חזייא ליבום כנ"ל ליישב דעת רבינו והר"ב ח"ה:
ואולם מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו נראה דס"ל כהצד הראשון דכל שאינה עולה ליבום ד"ת קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת ואם בא עליה לא קנאה ממ"ש שם אההי' דפרכינן בגמר' מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין וז"ל פרש"י ז"ל הילכך חייבי לאוין קרינן ביה לקחת את יבמתו בדיעבד אבל בחייבי כריתות לא תפסי קדושין ואפילו עבר היבם ונשאה לאו קיחה היא ואיכ' מרבוותא דמקשו עליה דהא למאי דס"ד השתא דחייבי לאוין לא רמיה ליבום ד"ת אם בעלו לא קנו והיכי קרינן בהו לקחת אפילו עבר ונסיב לפיכך פי' כו'. גם הריטב"א ז"ל בחידושיו כ"י הוק' לו כן ותי' וז"ל ואפשר שמרן ז"ל ה"ק דכיון דבעלמ' קרינן בהו לקחת בדיעבד שפיר איכ' למקרי בה הכא לקחת למיעבד בה זיקה ולהצריכה חליצה משא"כ בחייבי כריתות דלית בהו שום לקוחין לא ביבמה ולא בעלמא עכ"ל הרי מבואר דסבירא ליה דכל שאינה עולה ליבום ד"ת קיימא עליה באיסור אשת אח ולא בעיא גט כלל דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות שאלו היה דעתם ז"ל לפקע מיניה איסור אשת אח ואם בא עליה קנאה משום אשות דקדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ מאי ק"ל הא אע"ג דמדאוריית' לא רמיא ליבום אין בו אלא לאו גרידא ושפיר קרינן ביה לקחת אם עבר ונסיב ביבמה גופא הכלל העולה ממ"ש שדין זה נראה דבמחלוקת הוא שנוי שלדעת רבינו וה"ה ומהרש"ל והר"ב ח"ה שכתבנו נראה דס"ל דאיסור אשת אח פקע מיניה ולדעת הרשב"א והריטב"א ז"ל ס"ל דקיימא עליה באיסור אשת אח בכרת כנ"ל:
ודע דבפרק הערל דע"ט ע"ב פרכינן התם מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמי וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו ופי' רש"י וז"ל והיכי קאמר ר"ע סריס חולץ הא לא רמי' קמי' ואבראי קיימ' כחייבי כריתות וקאי עלה באיסור אשת אח ע"כ אשר מבואר מדבריו דחייבי לאוין לר"ע קיימא עליה באיסור אשת אח וחייב עליה כרת ואין מכאן ראיה כלל לספיקו של רבינו דע"כ לא מספ"ל אלא למאי דקי"ל דחייבי ל"ת ועשה חולצת ואהא הוא דאיכא לספוקי דכיון דרבה הכתוב לחליצה פקע מיניה איסור אשת אח אכן לר"ע דס"ל דחייבי לאוין לאו בני חליצה נינהו פשיטא ודאי דקיימא עליה באיסור אשת אח הן אמת דהיא גופא צריכה רבה למען דעת דלר' עקיבא נמי לו יהי דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אמאי לא אמרינן לדידיה אתי עשה ודוחה ל"ת וכבר התוספ' פ"ק דיבמות ד"ט ד"ה והרי איסור קדושה תמהו על זה וז"ל בכל דוכתא פשיטא ליה לתלמוד' דחייבי לאוין לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובפרק הערל ובפ' ד' מיתות ותימה לר"י דאמאי לא אמרינן נמי לר"ע דליתי עשה ולידחי ל"ת והניחוה בתימה יע"ש הן אמת דמה שהוקשה להו מההיא דפ"ק דיבמות נראה דאין כאן מקום קושיא דלעולם דחייבי לאוין לר"ע נמי אמרינן דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת ותלמודא כי פריך בחלוקת גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל פריך דכיון דגרושה לכהן הדיוט קיימא עליה בלאו א"כ אין כאן זיקת אחיו כלל שהרי לא תפסי קדושי אחיו כיון דבחייבי לאוין הן ואמאי חולצת הא לא הויא אשת אח כלל מיהו מההיא דפ' הערל ופ' ד"מ קשה טובא גם הרשב"א שם בחדושיו הוקשה לו כן ונדחק עצמו ליישב דאינהו דהוו בקיאי בדר"ע אינהו ידעי דר"ע הכי היה ס"ל ולפיכך מקשי' הכי בהדיא ואנכי הרואה רואה אני שכפי מ"ש הרשב"א בסוגיא ואהא דפרכי' התם ומה ראית ומהדרינן חייבי לאוין תפסי בהו קדושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין דאין כאן קושיא כלל שכתב וז"ל ומסתברא דכולה שמעתין אלקחת את יבמתו קסמיך וכדפירש"י ז"ל דאי כתיב אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו היה במשמע דאינו עולה לא ליבום ולא לחליצה אלא כשרה גמורה שאני קורא בה לקחת כלומר המותרת לינשא אבל חייבי לאוין לא דהא לא קרינן ביה לקחת לכתחילה להכי הדר כתיב יבמתו לו' דאע"ג דאינו עולה ליבום דלא קרינן ביה לקחת עולה לחליצה כו' ואקשינן ואימא חייבי לאוין נמי לא יעלו לחליצה דכיון שאינו עולה ליבום דלא קרינן ביה לקחת כו' ומפרקינן הא רבי רחמנא יבמתו כו' והדר פריך ומה ראית כיון שזה וזה אין אני קורא בהן לקחת וחליצה לאו קילותא היא דנימא מסתברא דטפי איכא לאקולי בחייבי לאוין מחייבי כריתות כו' ופרקינן מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין וכיון שכן קרי' ביה לקחת כיון דבעלמא בת לקוחין היא בדיעבד אבל חייבי כריתות לא קרינן ביה לקחת כלל דאפי' בעלמא לא תפסי בהו קדושין ואפי' בדיעבד וכיון שכן דין הוא שלא יעלו לחליצה כיון דלא קרינן בהו לקחת לא ביבמה ולא בעלמא עכ"ד בקיצור יע"ש וא"כ כפי דבריו מבואר הוא דמש"ה פשיטא ליה לתלמודא דלר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו משום דכיון דחייבי כריתות ממעטינן להו מחליצה מקרא דאם לא יחפוץ ומשום דלא קרינן בהו לקחת כלל אפי' בדיעבד ה"נ מה"ט ממעטי' חייבי לאוין וקרא דיבמתו דאשמועי' דיש שאינה עולה ליבום ועולה לחליצה מוקמי' לה בחייבי עשה דתפסי בהו קדושין וקרי' ביה לקחת בדיעבד ואע"ג דמסקי' התם דחייבי לאוין דאינה מתיבמת משום גזירה ביאה ראשונה כו' מ"מ דרשא דרב גידל דיבמתו קושטא קאי ומוקמי' לה לאלמנה מן הנשואין דהו"ל ל"ת ועשה וכמ"ש ה"ה והרשב"א ז"ל משם בעל ה"ג וא"כ למסקנא נמי כי קשיא לן א"ה חייבי כריתות נמי ע"כ צ"ל כל הנהו תי' דתריצנא לעיל ומטעמא דקדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ לר"ע עכ"ל דחייבי לאוין נמי לאו בני חליצה ויבום נינהו ממיעוט' דאם לא יחפוץ וקרא דיבמתו לחייבי עשה דקדושין תופסי' בה הוא דאתא זה הנראה אצלי כפתור ופרח ליישב קושית התוספ' והרשב"א ז"ל:
ודע שראיתי להרשב"א ז"ל בריש פ"ק דיבמות דברים תמוהים בעיני שכתב גבי המגרש את אשתו על מנת שלא תנשאי לראובן ועמדה ונשאת לשמעון אחיו ומת ונפלה לפני ראובן וז"ל ומסתברא לי דאפי' היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינה עולה ליבום כו' דבתנאי לא קמיירי קרא ולא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו שאיסור דבר אחר גרם לה ליאסר דהיינו תנאו חולצת ואע"פ שאף זו אם עמדה ונשאת לו הגט בטל ותיאסר לו איסור ערוה מ"מ אין איסורו אלא מחמת תנאו כו' וה"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפרק ב"ש כופין אותו לחלוץ והרי זו אינה עולה ליבום ד"ת דקיימא עליה בלאו ועשה ואפי"ה עולה לחליצה משום שדבר אחר גרם לה ליאסר א"ד ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעינן חליצה לאו משום שדבר אחר גרם לה ליאסר אלא משום דרבה הכתוב יבמתו לחייבי ל"ת ועשה דבעי' חליצה ומטעמא דקדושין תופסין בחייבי לאוין והרי אלמנה מן הנשואין דאיסורה מחמת עצמה ולא רמיא ליבום ד"ת ואפי"ה בעי' חליצה כמ"ש איהו עצמו משם בעל ה"ג וא"כ איך כתב הוא ז"ל דטעמא דנודרת הנאה משום שדבר אחר גרם לה ליאסר דהא ליתא דאלמנה מן הנשואין יוכיח מה שאין כן באומר ע"מ שלא תנשאי כיון דלא חזיא ליבום כלל ולא תפסי בה קדושין דקאי עליה באיסור ערוה איכא למימר דהו"ל כחייבי כריתות ממש וצ"ע:
וביאת כהן הדיוט בגרושה היה נר' ודאי דפוטרת צרתה כיון דמדאוריתא חזיא ליבום דאתי עשה ודחי ל"ת דכהן בגרושה נר' ודאי דאין בו אלא ל"ת גרידא והרשב"א בחידושיו כתב אהא דפרכינן קפסיק ותני ל"ש מן הארוסין כו' וז"ל ובדין הוא דליקשי ליה הכי מדתני בהדיא גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאיסורי לאו גרידי נינהו כו' וכ"כ הריטב"א יע"ש האמנם מצאתי להתוס' במכות דט"ו ע"א ד"ה אם כהן הוא שכתבו וליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינ' כו' יע"ש ודבריהם סתומים דעשה בגרושה מאן דכר שמיה ואולם דבריהם ז"ל עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר וכונתם למ"ש בריש פרק יש מותרות ד"ה והא קולא כו' וז"ל פי' בקונטרס כגון ממזרת לישראל וחללה לכהן ואין נראה דבחללה נמי איכא עשה דקדושים תהיו והנר' דס"ל דאע"ג דבפרק ב' דיבמות הוה בעי למימר דאלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת הוא דאקשי' א"ה כל התורה כולה נמי עשה ול"ת הוא דכתיב והתקדשתם ומסקי' דאלמנה מן האירוסין ד"ת עולה ליבום מטעמא דאתי עשה ודחי ל"ת הרי דעשה דקדושים יהיו לא חשיב עשה לפי האמת היינו דוקא לענין אלמנה לכ"ג דלא כתיבא בההיא פרשתא אבל זונה וחללה דכתיבא בההיא פרשתא חשיב עשה דקדושים יהיו למאי דכתיבא בההיא פרשתא וכ"כ התו' בפ' אלו מציאות ד"ל ע"א ד"ה הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה וז"ל וא"ת דבפ"ב דיבמות לא חשיבא אלמנה לכ"ג אלא ל"ת גרידא ואמאי הא איכא נמי עשה דקדושים יהיו וי"ל דלא קאי אעשה דקדושים יהיו אלא למאי דכתיבא בההיא פרש' יע"ש וראיתי להרב מוהר"י בר דוד בס' דברי אמת דנ"ט שתמה על רש"י שדבריו סותרים דבמציעא כתב כהנים עשה ול"ת לנפש לא יטמא כנראה דס"ל דלמאי דכתיבא בההיא פרשה חשיב עשה ובפרק יש מותרות כתב דחללה אין בו אלא לאו גרידא אע"ג דכתיבא בההיא פרשה והניחו בצ"ע יע"ש ומצאתי ישוב לזה בשיטה מקובצת כ"י למסכת סנהדרין פרק כ"ג אההיא דאמרינן התם אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת וז"ל והא דכתיב קדושים יהיו לא חשיב עשה כדמסיק ביבמות דאם כן כל התורה כולה נמי כו' וא"ת הא גבי גילוח זקנו חשיב ליה עשה בפרק ב' נזירים וי"ל דלכל מילי דכתיבי בפרשה קאי וחשיב עשה ואלמנה לא כתיבא בההיא פרשה וא"ת והא חללה דכתיבא בההיא פרשה ומוכח בפרק יש מותרות דליכא עשה ונראה לפרש דקדושים יהיו קאי אהנהו דקמי' ולא אהנהו דכתיבי בתרי' נכדו של הר"ש ז"ל ע"כ וא"כ מבואר הוא שזה הוא דעת רש"י ז"ל ודוק:
גם מ"ש עוד הרב הנזכר שרבינו לא מנה עשה דקדושים יהיו בשום מקום כנראה שסמך לו על סוגייא דריש יבמות דמוכח משם דאין גילוח זקן בכהנים אלא לאו גרידא וזו היא ג"כ דעתו בהל' נזירות ס"פ ז' שנתן טעם בנזיר למה דוחה עשה דתגלחת הנגע לנזירות ונתן טעם לנזיר ומה יענה לכהן כו' אלא שמאחר שרבינו פוסק דליתי' בכהנים אלא לאו גרידא לא הוצרך לתת טעם בכהן יע"ש לא דק כלל ואשתמיט מיניה לשון רבינו פי"א מה' גזילה ואבידה דין י"ח שכתב בהדיא דטומאת כהנים יש בו עשה ול"ת א"כ ע"כ שדעתו דלמאי דכתיבא בההיא פרשה חשיב עשה כדעת התוס' וא"כ מיניה גבי גילוח זקן דכתיבא בההיא פרשה חשיב נמי עשה גם מה שהביא ראיה ממ"ש רבינו פ"י מה' טומאת צרעת דכ"ג שנצטרע פורע ופורם אע"פ שכתוב בו בגדיו לא יפרום אתי עשה ודחי ל"ת אין ראי' משם כלל דהתם שאני דלא כתיבא בההיא פרשה ומשום הכי לא חשיב עשה ופשוט ואיך שיהיה דברי התוספת דמכות מבוארים הם דאזלי לשיטתם שכתבו ביש מותרות ובאלו מציאות דלמאי דכתיבנא בההיא פרשה חשיב עשה מש"ה כתבו דגרושה לכהן הדיוט יש בו עשה ול"ת כיון דכתיבא בההיא פרשה מיהו עיקר דבריהם ז"ל שכתבו דאתי עשה דאונס ודחי ל"ת ועשה דגרושה שאינו שוה בכל קשה לי טוב' שהרי בפרק אלו מציאות הקשו התוס' דהיכי אמרינן דאין עשה דהשבת אבידה דוחה ל"ת ועשה דכהנים הא אמרינן פרק ב' נזירים דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דכהנים שאינו שוה בכל ותי' דשאני עשה דמצורע דאלים כו' והק' עוד מדאמרינן ביבמות דאלמנה מן הנשואין אין עשה דוחה ל"ת ועשה ותירץ דחשיב שוה בכל כיון שאלמנה עשתה איסור כמו הכהן דכתיב לא יקחו אע"ג דאינו שוה אלא בכהנים אבל ההיא דגילוח זקן שאינו שוה בנשים נדחה מקמי עשה דמצורע יע"ש וכ"כ בפ"ק דיבמות ד"ה יע"ש והשתא קשה דאי ס"ל ז"ל כתי' י"מ דדוקא בעשה דמצורע דאלים דחי א"כ מאי ק"ל ואי ס"ל דאלמנה לכ"ג חשיב שוה בכל כיון שהאשה עשתה איסורא א"כ מה"ט נמי גרושה לכהן הדיוט חשיב שוה בכל דהיא נמי מוזהרת סוף דבר דבריהם צל"ע:
ומ"מ לדאתאן עלה נראה בדין זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת רש"י ז"ל פ' יש מותרות נראה דביאת כהן הדיוט בגרושה פוטרת צרתה כיון דליכא אלא ל"ת גרידא דומיא דאלמנה מן האירוסין ולדעת התוספ' שם ובפרק אלו מציאות נראה דאינה פוטרת צרתה כיון שיש בו עשה ול"ת כנ"ל ודע שאני מסתפק ביבם שיבם את הממזרת או איפכא ונתעבר' מביאה ראשונה אי הולד ממזר כיון דמן התורה רמיא עליה ליבומי דאתי עשה ודחי ל"ת מי נימא דאין ממזר אלא מחייבי לאוין והאי כיון דבביאת היתר היא לא הוי ממזר או דילמא אע"ג דביאת היתר היא אפי"ה הולד ממזר דומיא דגר שנשא ממזרת דקי"ל הולד ממזר אע"ג דגר מותר בממזרת ובפרק האומר אמתניתין דקתני כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ופרכינן וכללא הוא והרי גר שנש' ממזרת דיש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הפגום דת"ר גר שנשא ממזרת הולד ממזר דברי ר"י ומשנינן מתניתין ר"י היא דאמר גר לא ישא ממזרת דיש קדושין ויש עבירה יע"ש והשתא אם איתא דיבם שיבם את הממזרת הולד ממזר אכתי תקשי ליה הרי יבם דיש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הפגום ויש לדחות וכעת דין זה צל"ע:

כא

שתי

יבמות כו' והרי הערוה אילונית צרת' מותרת כו'. משנה רפ"ק דיבמות וכולם אם מתו או מיאנו כו' או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות והנה התוס' שם ד"ה או שנמצאו כתבו וז"ל דאילונית קדושי טעות כו' ותימא דאמרינן פרק האשה בתר' קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ א"ל לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתיב בפ' ומקשינן אשה לאיש אלא מה טעם אין מיבמין אמר ליה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעי' בערו' ואמאי תתיבם ממ"נ דאם אינה אילונית שפיר מיבם ואי היא אילונית נמי שרי דלא היתה אשת אחיו ואומר ר"ת דההיא בקבלה עילויה וכה"ג משני בר"פ בן סורר והר' אברהם מבורגילא ז"ל תי' בנמצאת אילונית בחיי האח והקפיד אבל לאחר מיתה אם היה קיים דילמא לא היה מקפיד עכ"ל והמתבאר מדברי התוס' דכל שלא הכיר בה הבעל ונמצא' אילונית הו"ל קדושי טעות ומותר היבם ליקח אותה לאשה ולא הויא אשת אח שלא במקום מצוה ולדעת הר' אברהם ז"ל דוקא בשנמצאת אילונית בחיי הבעל והקפיד אבל אם נמצאת אילונית לאחר מית' הבעל אסור היבם ליקח אותה לאשה דחיישינן דילמא אם היה הבעל קיים לא היה מקפיד ונמצא פוגעין בערוה דהוה ליה אשת אח שלא במקום מצוה:
האמנם מדברי רבי' ז"ל נראה דס"ל דאפי' נמצאת אילונית בחיי הבעל אפי' הכי קידושיו קידושין כל שקדשה סתם וזה שכתב בפ"ד מה' אישות הלכה יו"ד וז"ל סריס שקדש וכן אילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורים וכתב עליו ה"ה וז"ל זה מתבאר בהרבה מקומות והעלה ר"י ז"ל במשנה ראשונה דיבמות דאע"פ שלא הכיר בה כשקדשה צריכה גט וכן עיקר עכ"ל נר' מדבריו שהבין בדברי רבי' דמ"ש הרי אלו קדושין גמורים איירי בין הכיר בה בין לא הכיר בה וכן מבואר ג"כ מדברי הטור א"ה סי' מ"ד שאחר שהביא דברי רבינו ז"ל הללו כתב וז"ל והתוס' כתבו דאילונית שנתקדשה כו' אפי' מדרבנן אינה צריכה גט והיינו ע"כ בלא הכיר בה נר' שהבין בדברי רבי' דאיירי אפי' בדלא הכיר בה וראיתי להרב לח"מ ז"ל שתמה על הטור ז"ל ועל ה"ה ז"ל דאיך אפשר לומר שרבי' ז"ל איירי אפי' בלא הכיר בה שהרי כתב רבינו הרי אלו קידושין גמורים ואילו אפי' בלא הכיר בה ס"ל לרבי' ז"ל דקדושיו קידושין דבר תורה א"כ תיקשי ליה מתניתין דרפ"ק דיבמות דקתני וכולם אם נמצאו אילונית צרותיהן מותרות ואי הוו קידושין דבר תורה א"כ אמאי צרותיהן מותרות הא הוה ליה צרת ערוה אלא ודאי שקידושי טעות הן ולא הוו קדושין ובשלמא לדעת ר"י שכתב ה"ה ז"ל דצריכא גט איכא למימר דהיינו מדרבנן ואע"ג דאמרינן במתני' כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת דמשמע דכיון דהוו נישואין מדרבנן צרתה חולצת כמ"ש התוס' ז"ל אפשר דס"ל לר"ת ז"ל דהכ' הקילו טפי משום דהוו קדושי טעות ולא הצריכה גט אלא מפני מראית העין מש"ה צרתה מתיבמ' אבל שיהיו קדושין מן התורה זה א"א כדכתיבנא את"ד יע"ש שהניחו בצ"ע והנה מ"ש שלדעת ר"י ז"ל ניחא מתני' דצריכה גט מדרבנן קאמר ואע"ג דאמרינן כל שיכולה למאן כו' ס"ל לר"ת ז"ל דהכא הקילו טפי משום דהוו קדושי טעות תמהני עליו איך אישתמיט מיניה דברי הנ"י ריש פ"ק דיבמות שהבי' דברי ר"ת הללו ושם באר"ה שר"ת ז"ל לא כתב כן אלא אליב' דרבא דס"ל דמתניתין דקתני וכולן שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות מיירי בין שהכיר בה בעלה בין שלא הכיר בה בעלה ואפ"ה צרותיהן מותרות משום כיון דלא חזיא ליבום כלל הרי היא כצרת ערוה שלא במקום מצוה שכן כתב ז"ל וכתב ר"ת דלרבא דלאו טעמא משום מקח טעות אפשר דאילונית שלא הכיר בה גיטא מדרבנן בעיא ואתיא שפיר מתניתין דכתובות דקתני הממאנ' והשניה והאילונית אין לה כתובה דמשמע כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא ואתי שפיר נמי הא דאמרי' קטנה לא חולצין ולא מיבמין שמא תמצא אילונית דכיון דבעיא גיטא מדרבנן נמצא פוגע בערוה מדרבנן עכ"ל וכן מבואר ג"כ מדברי הרשב"א ז"ל בחי' שר"ת לא כ"כ אלא לרבא דקי"ל כותיה דס"ל דמתני' איירי אפי' בהכיר בה ומשום דהו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה וא"כ מה מקום עוד להקשות לדעת ר"ת ז"ל ממתניתין דנמצאו אילונית עד שהוצרך הרב ז"ל לומר דהכא הקילו טפי משום דהוו קדושי טעות כו' ואי קו' של הרב ז"ל היא אליבא דרב אשי דס"ל דמתניתין איירי בלא הכיר בה משום דהוו קדושי טעות הא נמי ל"ק כלל דהכי נמי אזיל ומודה ר"ת ז"ל דלרב אשי כל שלא הכיר בה אינה צריכה גט כלל ואפי' מדרבנן ור"ת לא כ"כ אלא אליב' דרבא דקי"ל כותיה:
ומעתה מתרצתה היא קושייתו של הרב ז"ל לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאפי' לא הכיר בה קדושין גמורים דבר תורה דא"ל דאף רבי' לא כ"כ אלא לרב' דקי"ל כוותיה דס"ל דמתני' מיירי אפי' בהכיר בה ומשום דהו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה האמנם לרב אשי דס"ל דמתני' איירי בלא הכיר בה ומשום דהוי מקח טעות ה"ה אזיל ומודה רבינו ז"ל דאינה צריכה גט כלל וכדס"ל לר"ת ז"ל ובהא הוא דפליג על ר"ת דלר"ת רבא פליג ארב אשי וסבירא ליה דצריכה גט מדרבנן ורבינו ז"ל ס"ל דרבא פליג אדרב אשי לגמרי וס"ל דצריכה גט דבר תורה כיון שלא פי' בשעת קידושין דע"מ שאינה אילונית הוא מקדשה אמרינן דמסתמ' מחיל איניש והכריחו לרבינו לומר כן מכח ההיא ברייתא דקטנה לא חולצין ולא מייבמין דלישנא דנמצא פוגע בערוה מדאוריית' משמע לא מדרבנן כמ"ש ר"ת ותו דאי מדרבנן כולי האי ודאי לא חיישינן למיעוט' כיון שאין איסורה אלא מדרבנן ובהכי ניח' מאי דק"ל תו לדעת רבינו ז"ל מהא דגרסינן בר"פ בן סורר ומורה דבעי למיפשט רבי ירמיה מדפתי דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מדתניא בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה וחייבין עליה משום אשת איש ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה ואמאי אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאזלינן בתר רובא ורוב נשים לא אילונית נינהו והשתא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאפי' לא הכיר בה הרי אלו קידושיו קידושין דבר תורה מאי פריך ואימא אילונית היא הא אפי' נימא דאילונית היא קידושיו קידושין ושפיר קתני וחייבין עליה משום אשת איש ובשלמא לדעת ר"ת דס"ל דצריכה גט מדרבנן פריך שפיר דהתם אדאורייתא קאי דקתני מומתין עליה אכן לדעת רבינו ז"ל דס"ל דמדאורייתא מקודשת ק' אכן כפי מ"ש יש ליישב דרבי ירמיה מדפתי ס"ל כרב אשי דפ"ק דיבמות דמתניתין דנמצאו אילונית צרותיהן מותרות איירי בלא הכיר בה ומשום מקח טעות ורבינו ז"ל לכ"כ אלא לדידן דקיימא לן כרבא דס"ל דרבא פליג ארב אשי וכמ"ש:
האמנם זו היא שקשה בעיני דאיך אפשר לומר דמ"ש רבינו וכן אילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורים מיירי אפי' בדלא הכיר בה שהרי כתב רבינו ז"ל בפי"ז מה' הנז' הלכה ח' וז"ל המקדש אשה סתם ונמצאו עליה אחד מן המומין הפוסלים בנשים הרי זו מקו' מספק וכתב ה"ה ז"ל שם דפסק כרבא דפ' המדיר דס"ל דמספקא לן אי מחיל איניש אמומים גבי איסורא לחומרא וגבי ממונא לקולא הרי בהדיא דאפי' גבי מומים דעדיף מאילונית ס"ל לרבינו דאפי' קידשה סתם ונמצאו עליה מומין הרי זו מקו' מספק וא"כ מכ"ש קדשה סתם ונמצאת אילונית דלפחות מיהא ספק קדושין היא ואיך כתב רבינו ז"ל דקדושין קדושין גמורים וכי מי עדיפא אילונית מנמצאו עליה מומין הא ודאי יציבא בארעא כו' והרי התוס' שם בפ' המדיר דע"ב ד"ה על מנת הקשו לפי שיטתם ז"ל דס"ל דנמצא' אילונית אינה צריכה גט כלל דמ"ש מקדשה סתם ונמצאו עליה מומין דמקו' מספק ותירצו דמום דאילונית גריעא משאר מומין דעלמא דאין אשה אלא לבנים יע"ש וא"כ איך אפשר לומר שלדעת רבינו ז"ל נהפוך הוא דשאר מומין גריעי טפי ממום דאילונית ובר מן דין הא ודאי ליתא שהרי סי' אילונית הם כל שאין לה דדים וקולה עבה ומתקשה בשעת תשמיש ואין לה שפולי מעים כנשים כמ"ש רבינו ז"ל בפ"ב מהלכות הנז' ולדעת רבינו ז"ל לא מקרי אילונית אלא עד דאיכא לכולהו וכמ"ש ה"ה ומרן כ"מ שם ואחד מן המומים הפוסלים בנשים כתב רבי' בפ"ז מהלכות הנז' הלכה ז' דהיינו קולה עבה כו' וא"כ כל שהיא אילונית הרי יש בה מומים הפוסלים בנשים דבכלל מאתים מנה וא"כ הדק"ל דאיך כתב רבינו ז"ל דבנמצאת אילונית הרי אלו קדושין גמורים וכבר היה אפשר ליישב דברי הטור על צד הדחק לא עת האסף פה ומה שיש לעמוד בפי' הר"א מבורגי"ל כתבתי בפ"י מהל' מקואות בכללי ספיקא דרבנן ע"ש:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.