שרשי הים/יבום וחליצה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ יבום וחליצה ו

י

שורש דין יבמה אסורה ליבם באיסור לאו או עשה

היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה כו'. הנה התוס' ביבמות דף ט' ד"ה והרי איסור מצוה כו' ובסנהדרין דנ"ג ע"ב ד"ה וחייבי כו' הקשו למה זה בכל דוכתי פשיטא ליה להש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קדושין תופסין לאו בני חליצ' ויבום נינהו כחייבי כריתות ואמאי לא אמרינן נמי לר"ע דליתי עשה ולדחי ל"ת יע"ש ולכאורה עיקר קושייתם לא ק' כלל אאותה שאמרו שם דאיסור קדושה לר"ע כגון ממזרת ונתינה לישראל אינה עולה ליבום ולחליצה דכיון דלר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין נמצא דממזרת ונתינה זו שנפלה לפניו ליבום לאו אשת אח נינהו כיון דמעיקרא לא תפסו בהן קדושי אחיו ועיקר קושייתם לא חלה אלא לההיא דפ' הערל דס"ט ופ"ד מיתות דאמרו פצוע דכא וכרות שפכה לר"ע לא חולצין ולא מייבמין ואמאי ליתי עשה דיבום ולדחי ל"ת כיון דאשת אח הוו אבל אחר ההתבוננות אף אההיא דממזרת ונתינה קשיא להו שפיר דהיכי קאמר תלמוד' סתמא דלר"ע לא חולצין ולא מייבמין הא משכחת לה לר"ע דחולצין ומייבמין כגון שאחיו של יבם היה ממזר או כרות שפכה דמותר בממזרת ותפסי בה קדושין וכשנפלה לפני יבם אתי עשה ודחי ל"ת וברור.
ואולם בעיקר קושייתם שמעתי למו"ה בעל שע"ה ישוב על פי אותה סוגייא דאיתמר לקמן בפ' כיצד ד"ך ע"א עלה דמתני' דאלמנה לכ"ג חולצת ולא מתייבמת דפריך תלמודא בשלמא אלמנה מן הנשואין עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת ואמר רב גידל אמר קרא ועלתה יבמתו השערה שאין ת"ל יבמתו ומה ת"ל יבמתו יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואי זו זו חייבי לאוין ופרכינן ואימא חייבי כריתות ומשנינן אמר קרא אם לא יחפוץ לקחתה הא חפץ ייבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ופרכינן א"ה חייבי לאוין נמי ומשנינן הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית מסתברא חייבי לאוין תפסי בה קדושין חייבי כריתות לא תפסי בה קידושין יעויין שם אשר מבואר יוצא מסוגייא זו דטעמא דמוקמינן קרא דיבמתו בחייבי לאוין וקרא דאם לא יחפוץ בחייבי כריתות ולא אמרי' איפכא הוא משום דכיון דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין משא"כ בחייבי כריתות היא הנותנת לאוקומי קרא בהכי ומעתה לר"ע דחייבי לאוין וחייבי כריתות שוין ובשניהם אין קדושין תופסין בהן תו ליכא הוכחה לאוקמי קרא דיבמתו בחייבי לאוין וקרא דלא יחפו' בחייבי כריתות דא"כ קשה מה ראית ולדידיה ליכא לתרו' כדמשני תלמודא כמובן וכיון שכן לדידיה עכ"ל דחייבי לאוין וחייבי כריתות כולהו אמעיטו מחליצה ויבום מקרא דלא יחפוץ וקרא דיבמתו מוקמינן דוקא בחייבי עשה לו' דעולות לחליצה ולא ליבום.
והשתא תו ליכא לאקשויי קושיית התוספות ז"ל דליתי עשה ולידחי לא תעשה דשאני הכא דגלי קרא דלא יחפוץ דאינן עולות לחליצה וליבום ואי תקשי לך דהא הך דרשא דרב גידל דדריש בקרא דיבמתו יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום לא סלקא התם לפום קושטא דהדר פריך רבא עליה דרב גידל מאותה ברייתא דקתני פצוע דכא וכרות שפכה אם בעלו קנו ויהיב טעמא אחריתי גבי אלמנה מן האירוסין דחולצת ולא מייבמת משום גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה יע"ש הא לאו מילתא היא דהרי כתבו התוס' ז"ל שם בד"ה גזירה ביאה ראשונה כו' וגם ה"ה ז"ל בפ"ו מה' יבום כתב ע"ש הרב בה"ג ז"ל דדרשת דרב גידל קיימא נמי לפום קושטא דמילתא אלא דמוקמינן קרא באלמנה מן הנשואין ובחייבי עשה דעולה לחליצה ולא ליבום יע"ש והשתא לר"ע לא מצינן לאוקומי קרא בהכי דלדידיה כיון דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וחייבי כריתות הדרא קושיית הש"ס לדוכתא ומה ראית למדרש קרא בהכי ולא בחייבי כריתות ולא מצינן לתרוצי מידי אם לא דלדידיה מוקמינן קרא בחייבי עשה אבל בחייבי לאוין וכריתות אינן עולות לא לחליצה ולא ליבום מקרא דלא יחפוץ וכיון דגלי לן קרא דאינן עולות לחליצה וליבום תו ליכא לאקשויי ליתי עשה ולידחי ל"ת אלו דברי הרב הנז' ואני בע"ד לא נחה דעתי בזה כלל דמלבד דאיכא למימר דקושיית התוס' ז"ל מה נפשך היא אי גלי קרא א"כ מנ"ל לר"ע בעלמא כלל זה דאתי עשה ודחי ל"ת אי משום דיליף לה מכלאים בציצית אדנילף לה מהתם לילף מהכא דגלי קרא דאין עשה דוחה ל"ת ואי לא גלי קרא אמאי לא אמרינן הכא דליתי עשה ולדחי ל"ת ועיין להתוספות ז"ל בזבחים דצ"ז ע"ב וביבמות דנ"ט ע"ב ד"ה הא מני ובכתובות ד"מ ד"ה ניתי עשה יע"ש, ש"ר בחידושי הרשב"א בשמעתין הקשה כן ועפ"י ישובו יש לישב זה יע"ש.
ואולם עדיין לא נחה דעתי בתירוץ זה דאכתי איכא למימר לר"ע דחייבי לאוין עולות בין לחליצה ובין ליבום וקרא דלא יחפוץ מיירי בחייבי כריתות דוקא ולא בחייבי לאוין וקרא דיבמתו בחייבי עשה דעולה לחליצה ולא ליבום משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וליכא למיפרך מה ראית לדרוש קרא דלא יחפוץ בחייבי כריתות ולא בחייבי לאוין נמי דהא כיון דקרא דלא יחפוץ הכי מדריש כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה תו ליכא למי' דחייבי לאוין אינן עולות לחליצה וליבום מהאי קרא דכיון דגבי חייבי לאוין אית לן למימר דעולות ליבום ולחליצה מטעמא דאתי עשה ודחי ל"ת היכי שמעי' מקרא דלא יחפוץ דאינן עולות ליבום ולחליצה דהא היא גופה קאמר קרא דכל העולה ליבום עולה לחליצה ובשלמא כי מוקמינן קרא בחייבי כריתות דשמעינן בעלמא דאינן עולו' ליבום מג"ש דעליה עליה שמעינן שפיר מקרא דלא יחפוץ דאינן עולות לחליצה נמי אבל גבי חייבי לאוין לא שמעי' מידי מקרא דלא יחפוץ דאינן עולות לחליצה וליבום וכמובן וכבר התוס' ז"ל בסוגייא זו ד"ה אי הכי הוקשה להם כן למאי דפריך תלמודא ומה ראית כלומר ונימא איפכא דקרא דלא יחפוץ מיירי בחייבי לאוין דאינן עולות לחליצה וליבום דהיכי משתמע מקרא דלא יחפוץ דחייבי לאוין אינן עולות לחליצה וליבום כו' ומתוך כך נדחקו בפי' השמועה לומר דהכי פריך ואימא דקרא דלא יחפוץ מיירי בחייבי לאוין ועשה ולומר דחייבי לאוין דעולות לחליצה וליבום וחייבי עשה אינן עולות לא לחליצה ולא ליבום ובכן מדריש קרא שפיר וכי הדר ומשני מסתברא דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין הכי קאמר חייבי לאוין ועשה תפסי בה קדושין ואין סברא לומר דחייבי עשה לא יעלה לחליצה וליבום יע"ש.
באופן שלפי דבריהם ז"ל לא אסיק אדעתיה הש"ס בסוגיא זו לומר דחייבי לאוין לא יעלו לחליצה וליבום כחייבי כריתות מקרא דלא יחפוץ דהא ודאי אין סברא לומר דבר זה מעולם וכל כי הא לא שמעינן מהאי קרא בחייבי לאוין כלל ומעתה אפי' לר"ע נמי כי מוקמינן קרא דיבמתו בחייבי לאוין לומר דעולו' לחליצה ואינן עולות ליבום וקרא דלא יחפוץ בחייבי כריתות ליכא לאקשויי מה ראית לאוקומי קרא דלא יחפוץ בחייבי כריתות ולא בחייבי לאוין דכל כי האי לאו קושיא היא כמ"ש התוס' ואי קשיא אינו אלא אמאי לא אוקומה קרא נמי בחייבי עשה דומיא דחייבי כריתות ועל זה אף לר"ע יצדק התי' שתירצו בש"ס דליכא לאוקומי קרא דלא יחפוץ בחייבי עשה ולומר דלא יעלו לחליצה וליבום כיון דקדושין תפסי בהו וברור ודע שהרשב"א ז"ל דרך דרך אחרת בפי' השמועה הזאת דכי פריך ומה ראית היינו לומר דחייבי לאוין יהיה דינן כחייבי כריתות ממש שלא יעלו לחליצה וליבום וע"ז משני הש"ס דהא ליכא למימר משום דחייבי לאוין קדושין תפסי בה יע"ש ועפ"י דרכו מתיישב שפיר קושיית התוספו' ז"ל בפ"ק די"ו וגם הוא ז"ל בחידושיו שם הקשה אותה ולא העלה דבר ברור יע"ש.

יא

ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין כו' שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה כו'. מצאתי כתוב למורי הרב המובהק יצחק נוניס נר"ו וז"ל כתבתי בנדפס דק"ט ע"ב דכ"ג הבא על האלמנה מן הנשואין אי חייב עליה כרת במחלוקת הוא שנוי יע"ש והן עתה בהיותי בעיר מודונא אינה ה' לידי שיטה כתיבת יד המאיר"י על מסכת יבמות וראיתי כתוב שם וז"ל כל זה שביארנו בחייבי לאוין אלמנה לכ"ג אין הדין שוה בה לשאר חייבי לאוין והענין הוא שאלמנה מן האירוסין דינה כשאר חייבי לאוין לגמרי אבל מן הנשואין דאיכא לאו ועשה דבעולה אי אפשר לומר יבא עשה וידחה ל"ת ועשה וא"כ אף מן התורה אינה בת יבום ואין לומר שאף היבום עשה ול"ת עשה דיבמה יבא עליה ולאו דלא תהיה אשת המת החוצה שהרי לאו זה לא בא למצות יבום אלא לאוסרה לזר הא כל שרוצה להתעגן בלא יבם ובלא זר אין כאן חיוב לאו ומעתה ביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרה ואם בעל לא קנה כלל מתורת יבמה שהרי אינה בת יבום כלל אלא שמ"מ אם בא עליה בתורת קדושין וברצונה צריכה גט שהרי קדושין תופסין בה דבכלל חייבי לאוין הן ויש אומ' שאף בכל צד שנבעלה צריכה גט מגזרה שמא יאמרו קנאה ויצאה בלא גט ובדין הוא ג"כ שלא תהא צריכה חליצה ד"ת שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזרה משום אלמנה מן האירוסין מידי דהוי אמקדש אחות יבמה שאעפ"י שנפטרה צרתה מן התורה אצריכוה רבנן חליצה גזרה שמא יאמרו יבמה נפטר' לשוק בלא חליצה ויש אומרים שאף מן התורה היא בת חליצה ממה שדרש רב גידל ועלתה יבמתו כו' ואעפ"י שרב גידל לחייבי לאוין אמרה מ"מ אנו שדחינוה לענין חייבי לאוין משאירין אותה לחייבי לאוין ועשה וכ"כ בה' גדולות לראשונים ומכאן כתבו רבים שאף ס' סוטה ומחזיר גרושה שאמרו עליהן חולצות ולא מיבמות חולצת דבר תור' קאמר עכ"ל ומתוך דבריו יתבאר כל מ"ש ודוק.
ודע שממ"ש הרב המאירי ואין לומר שאף יבום עשה ולא תעשה כו' למדנו כלל מחודש דהא דאמרי' אין עשה דוחה לא תעשה ועשה היינו דוקא בעשה גרידא אבל עשה ולא תעשה דוחה את לא תעשה ועשה וק"ל לפי דעתו מהא דגרסינן בפרק א"מ ואם כהן הוא והיא בבית הקברות אינו חייב להחזיר משום דטומאת כהנים עשה ול"ת והשבת אבידה עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה יע"ש הרי אע"ג דבהשבת אבידה איכא עשה ול"ת כמ"ש רבינו בפי"א מה' גזלה ואבידה הלכה י"ח כתב דכהן שראה אבידה בב"הק אינו חייב להחזיר משום דהו"ל עשה ול"ת וכתב ה"ה שהיא גירסת ההלכות ורש"י אבל האמת שאין אנו צריכין לזה דת"ל דבעידנא כו' ועיין במ"ש הנ"י שם בפרק א"מ ומדברי כולם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אע"ג דאיכא ל"ת בהדי עשה הדוחה ושלא כדעת הרב המאירי וצ"ע ודוק ועיין בה' מילה בשורש אתי עשה ודוחה ל"ת מ"ש עוד בזה יעש"ב.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.