קובץ על יד החזקה/יבום וחליצה/ו

קובץ על יד החזקה ‏ יבום וחליצה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

והטומטום וכו'. ואשת טומטום איכא פלוגתא בכורות ס"פ אלו מומין וכ' בכנה"ג בהגהת הטור סי' קע"ב בשם המרדכי פ' החולץ דהלכה כמ"ד חולצת ולא מתייבמת ואע"ג דהוי ס"ס ספק זכר ס' נקבה ואת"ל זכר שמא אינו סריס ובת יבום הוא מ"מ הוי ס"ס שאינו מתהפך וכחד ספק דיינינין ועי' מהריב"ל ספר א' דף מ"ב.

ח

ואנדרוגינוס וכו'. במתני' פ' אנדרוגינוס כיצד שוה לאנשים זוקק ליבום כאנשים וסבר תנא דמתני' בר אולידו הוא וקרינן בי' ולא ימחה שמו מישראל ולמ"ד הרי הוא כזכר וודאי רשאי ליבם וכדאמרי' בירושלמי ס"פ הערל ואיכא תנא דפליג על משנתינו והיינו תנא דתוספתא דס"ל דלאו בר אולידו הוא ורבינו פסק כהאי תנא ועמ"ש בפ"ב מהל' אישות וזוקק ליבום דנקט האי תנא עיקרא דמילתא נקיט למ"ד דהוי זכר וודאי ומינה למ"ד ספיקו זוקק לחליצה ועי' בס' וזאת ליהודה והנראה לענ"ד כתבתי.

ט

שנאמר ולקחה לו לאשה. עי' הה"מ ולפמ"ש המהרש"ל ביבמות דף ד' דדוקא רבא הוא דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ אבל אבי' ס"ל לפי האמת דעשה דוחה ל"ת שיב"כ וכן סובר הר"ש מקינין ודלא כהרש"א שם שחלק עליו דלכ"ע אין עש' דוחה ל"ת שיב"כ ואמרי' בגמ' סנהדרין דף י"ח ע"ב קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין בשלמא מן הנשואין וכו' והקש' הר"ן בחי' דהו"ל להש"ס להקש' ממתני' דקתני חולץ בשלמא מן האירוסין מש"ה חולץ שאחר שמה"ת היתה ראוי' ליבם דאתי עשה ודחי ל"ת אלא אלמנה מן הנשואין כיון דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה א"כ אינה ראוי' לייבם ולמה חולץ הא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ותי' דאפילו באלמנה מן הנשואין ראוי' היא להתייבם מדאוריי' אע"ג דאית בה עול"ת מ"מ אתי עשה דיבום דשוה בכל ודחי עול"ת דאלמנה שאינו ש"ב וכי אקשינן בשלמא מן הנשואין וכו' לרווחא דמילתא קאמר דאפי' לא פסיקא לן דעשה הש"ב דוחה עול"ת מ"מ מאי אמרת באלמנה מן האירוסין ומתרץ גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ובהאי תי' אתרצא קוש' קמייתא דאפי' אמרי' דעשה דיבום דוחה ל"ת ועשה שאינו ש"ב גזרי' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ומש"ה חולץ עכ"ת דברי הר"ן וס"ל דגם באלמנה מן הנשואין ראוי' היא להתייבם מה"ת וזה הוא דלא כדעת רבינו בהלכה י"א והרב הגאון מ"ו בחי' הביא קוש' בשם רבו הגאון מהר"ם פישלס ז"ל דהא אמרינן ביבמות דף כ' ע"ב ביאת כה"ג באלמנה ר"י ור"א חד אמר אינה פוטרת וכו' ואלמנה מן הנשואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כי פליגי באלמנה מן האירוסין הרי לך בהדי' דקאמר הש"ס באלמנה מן הנשואין לא אתי עש' ודחי ל"ת ועשה והתוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"א אהא דאי' שם דעשה הש"ב דחי לאו ועשה שאינן ש"ב מהך סוגי' הנ"ל ותי' שם איסור אלמנה לכ"ג הוי קצת כש"ב ע"ש אבל לשיט' הר"ן דס"ל דמקרי אינו ש"ב קוש' התוס' במק"ע והגאון מ"ו ז"ל כ' ליישב הקוש' דתלי הדבר בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אי יבום קודם אי חליצה קודם בפ' החולץ והסוגי' דסנהדרין קאי לשי' רבנן דיבום קודם ושפיר א"ל דדחי עש' דיבום הש"ב הלאו ועשה ואי משום דר"ל דאפשר בחליצה חליצה במקום יבום לאו מצוה הוא והסוגי' דיבמות קאי לאבא שאול דחליצה קודמת לכן ס"ל להש"ס באלמנה מן הנשואין דאיכא תרתי לריעותא דאפשר בחליצה ואיכא עול"ת לכן לא דחי ע' דיבום אף שש"ב כיון דאפשר בחליצה אבל מן האירוסין ס"ל למ"ד דדחי אף דחליצה קודמת ויכול לקיים המצוה בחליצה אפ"ה כיון דהוי ל"ת שאינו ש"ב הוי האי ל"ת לגבי עשה דיבום כמאן דליתא מאחר דאיכא תרתי לטיבותא חדא ל"ת גבי עשה ועוד דאינו ש"ב ושרו לייבם מדאורייתא רק דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ופוטרת צרותי' ע"כ ופלוגתא זו דאבא שאול מבואר בגמ' דף ל"ט ושיט' ר"ת לפסוק כא"ש כמבואר בתוס' שם ד"ה אמר רב חולק עם רבינו וראיתי בשו"ת שב יעקב חלק אה"ע סי' ל"ו במעשה שאירע באחד שא"א לו לעמוד על העקב מפני עקימת רגלו הימנית וברגל השמאלית א"א בחליצה ואין לו עוד אח והיבמה עדין ילדה וגם הוא עדין פנוי ומבואר ברמ"א סי' קנ"ט בזה"ז אסור לפנוי לישא אשה אחרת עד שיחליץ ליבמתו ורצה בעל שבות יעקב להתיר גם בזה"ז ליבמה ע"ש שהאריך וראיתי לא' קדוש בכת"י הרב הגאון מהר"ם המבורג ולולי דמסתפינא להרים ראשי נגד רבותי אמרתי היכא דא"א לחלוץ אף דידעי' בוודאי שכוונתו לשם נוי ולשם אישות שרי להתיבם ולא הוי כפוגע בערוה דדוקא היכא דאפשר לחלוץ כופין אותו לחלוץ משא"כ בא"א לחלוץ דא"א לכפות אותו להתיבם לשם מצוה דקמי שמיא גלי' ודייק אבא שאול בלישני' הנושא יבמתו לשם נוי וכו' כאלו פוגע וכו' וקרוב בעיני וכו' אמאי לא אמר כפשוטו הנושא אשה לשם נוי וכו' פוגע בערוה והולד ממזר א"ו דסבר א"ש היכא דנושא לשם אשות לא קיים מצות חליצה ויבום כדינא ע"ש שהאריך והמעיין בירושלמי פ"ק דיבמות הלכה א' בהא דמותיב מה אבא שאול כר"ע יראה סייעתו לדברי הגאון הנ"ל ושפיר קשי' לי' דירד לשיט' ר"ע ע"ש.

ובדרך פלפול נ"ל ליישב דברי הר"ן הנ"ל הנה וודאי לפי שיטות ריב"א סוף מס' חולין דכל היכא דאיכא עול"ת הל"ת נדחית ואין לוקין רק דהעשה קיים א"כ יש מקום וסברא היכא דעשה שוה בכל א"כ לא שייך לומר מאי אלמא דהאי עשה מהאי ע' גם הע' נדחית משא"כ אי לא אמרי' סברת ריב"א אלא דמכח העשה הל"ת אלים ליתא לסברא זו ולפמ"ש בשם הרש"ל דאליבא דאבי' עשה דוחה ל"ת שוב"כ ולדידי' הע' דוחה לל"ת החמורה משמע דלא תלו הדבר משום דהלאו אלים וחמור אלא כסברת הריב"א שפיר כ' הר"ן משא"כ לרבא דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שוב"כ משום דחמור ואלים א"כ י"ל ג"כ הא דאין ע' דוחה עול"ת משום דאלים וחמור הל"ת ולדידי' ליתא לסברת הר"ן א"כ שפיר כ' הר"ן ליישב הקוש' הא דלא מקש' הגמ' מכ"ג חולץ משום די"ל דס"ל כאבי' וסוגי' הגמ' דיבמות דף כ' קאי אליבא דרבא ודברי הר"ן נכונים. ורבינו אליבא דאמת ס"ל דאין ע' דוחה עול"ת ונראה דגם רבינו ס"ל סברת הר"ן דעשה דיבום אלים מעשה אחרת שאינו שוה בכל. ועפי"ז י"ל דברי רבינו במ"ש בהלכה יו"ד לפיכך אם עבר ובעל יבמתו דאסורה לו משום לאו או איסור עשה ה"ז חולצת ולא מתייבמת וכו' והיש"ש ביבמות פ"ב סי' ג' כתב ונ"ל כמו שאינה קונה בביאה כ"ג באלמנה מן הנשואין ולא פטרה צרתה הה"ד חייבו עשה לחוד כגון בעולה לכ"ג וכגון דור ראשון ושני דמצרי ואדומי נמי אין ביאתה פוטרת צרתה דהא אין עשה דוחה ע' בכל התורה ולא כמ"ש הרמב"ם והטור שחייבי לאווין או חייבי עשה בכולן אם עבר ובא עלי' קנאן ונפטרו צרתי' וכ' עוד הרמב"ם בהלכה י"א אבל יבמה שהיא מן הנשואין לא הותרה וכו' ותימא מ"ש בין חייבי עשה לחייבי לאווין ועשה הלא שניהם אין עולה ליבום מדאוריי' ואפשר דסבר הרמב"ם דחייבי עשה עולין ליבום מדאוריי' מ"מ לא נראה לי כלל דבריו כי ליכא מ"ד דס"ל ע' דוחה ע' וכשגגה היוצאה מלפני השליט ואין חולקין כבוד לרב וכו' להתיר ע"ש והגאון בעל נב"י מהד"ק בסוף הספר דחק מאוד ליישב דברי רבינו ולפמ"ש גבי מצות עשה דבתולה יקח וודאי דלק"מ קושי' היש"ש דעשה דיבום הוי שוה בכל וכמ"ש הר"ן אלא דס"ל לרבינו במקום שיש עול"ת דהל"ת אלים לכך לא נפטרו צרותי' וא"כ דינו של רבינו גבי בעולה לכ"ג וודאי ניחא אלא דנראה לפמ"ש במ"א דהא דאמרי' דאין עשה דוחה ע' דוקא היכא דעשה מפורשת אבל היכא דהעשה בא מכח הלאו דיש פלוגתא אי הוי ל"ת כמבואר במס' מכות דף י"ט ובמס' זבחים דף ל"א הגם דלא קיימ"ל כן דדינו אלא עשה היינו דגרוע מל"ת אבל נדחת מפני עשה וא"כ ל"ק מכל מצות עשה שביאר רבינו ספ"א מהל' אישות. שוב מצאתי שהפ"י בחי' לכתובות דף מ' ע"א ד"ה ניתי ע' שהעלה בדעת התוס' דעשה דוחה לאו הבא מכלל עשה והארכתי בזה הרבה ומפני שמצאתי בס' מחנה ראובן בפסחים נ"ט ד"ה מאי אילמא שעמד בחקירה זו קצרתי.

והרשב"א בחי' ליבמות דף כ' הקש' קושית הר"ן באו"א וז"ל ומן הנשואין מי שויא דהא לא אתי ע' ודחי ל"ת ועשה ואמאי חולצת תפטר אף מן החליצה דכחייבי כריתות דמי וי"ל דצריכה חליצה מדרבנן א"נ י"ל דאף חייבי לאווין ועשה חולצת ד"ת דזיקה בכדי לא פקעה כיון דבעלמא תופסה בהו קידושין וזיקה כעין קידושין ע"ש ונראה דהרשב"א בתי' הא' ס"ל דמיבמתו לא מרבינן כ"א חייבי לאווין גרידא אבל חייבי עשה ול"ת דמי לחייבי כריתות כיון דכללא בידינו דאין עשה דוחה ל"ת וע' הדרא לאיסורא קמא באיסור דאשת אח והוי בכללא כל שאינו עולה ליבום וכו' ובתי' הב' סבר דגם בחייבי לאוין אמרי' דהדרא לאיסורא קמא ואעפ"כ רבתה התורה לחייבי לאוין מיבמתו דעולה לחליצה משום דתפסה קידושין וזיקה בכדי לא פקע א"כ הה"ד לחייבו עול"ת וע"ש היטב ותראה כמ"ש ובשעה"מ בפרקין כ' ודע שראיתי להרשב"א ז"ל ברפ"ק דבריו תמוהים המגרש לאשתו ע"מ שלא תנשא לראובן ונפלה לפני ראובן ליבום מסתברא דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינו עולה ליבום וכו' כיון דע"י תנאי הוא ובתנאי לא מיירי קרא כ"א באיסור ערוה וה"ז כנודר הנאה מיבמה בחיי בעלה וכו' ולא זכיתי להבין דבריו דהא דבעי חליצה בנודרת הנאה לאו משום דד"א גרם לה אלא משום דרבוי הכתוב יבמתו לחייבי עול"ת דבעי חליצה וראי' אלמנה מן הנשואין דאסורה מחמת עצמה ולא דמי' ליבום מה"ת אפ"ה בעי חליצה משא"כ באומר ע"מ כיון דלא חזי ליבום כלל ולא תפסי קידושין וקאי עלי' באיסור ערוה א"ל דכחייבי כריתות ממש הוא ע"ש ולפמ"ש הרשב"א בעצמו בחי' הא דחייבי עול"ת דמי לח"כ א"כ יפה הביא ראי' דהא שם איכא עול"ת ודמי לח"כ ובנודר הנאה משמע דכופין לחלוץ דבת חליצה מה"ת היא ולא ניחא לי' להרשב"א לומר דגם שם חליצה מדרבנן בעינן משום דמילתא דל"ש הוא לא שייך לגזור ושפיר הביא ראי' וע"ש בח"ר שהאריך עוד בראיות ועי' במל"מ פ' י"ח מהל' אסורי ביאה סוף דין א' שמסתפק באלמנה לכ"ג או עבר ובא עלי' או חייב כרת או לא והניח בספיקא ולפמ"ש מבואר הדבר לחי' רשב"א דהדרא לאסורא דאשת אח ועי' ביבמות דף פ"ד ע"א ברש"י ד"ה והא כולא ובח"ר שם.

ולעיקר קוש' הר"ן והרשב"א י"ל דמקשן ס"ד כמו דאסיק התלמודא ביבמות דף פ"ד למ"ד נשואין ראשונים מפילין אמרי' אפילו להקל וכ"ג רשאי לישא אותה א"כ י"ל דמתני' מספקא לי' או כמ"ד מיתה מפלת או נשואין מש"ה חולצת ולא מתייבמת ומש"ה אקשה עכ"פ מן האירוסין ליתי עשה ולדחי ל"ת ודוק.

יד

שנאמר אשר לא יבנה וכו'. ובגמרא מצינו דרשא אחרת ורבינו הוסיף דרש זה מדעתו ועי' יבמות דף מ"ד.

יח

עשה שמעון מאמר. עי' הה"מ ועי' במתני' פ"ב משנה א' בתי"ט ד"ה עשה וכו' וכתב ע"ז בס' ק"ע די"ל דבמת היבם פקעה זיקה והגמרא לא קאי כ"א למ"ד שומרת יבם שמתה אסור באמה ועי' בתוס' דף י"ח ד"ה והאי.

כט

עשה מאמר. עי' פ"ה הלכה ה' ובמ"ע שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.