שער המלך/גזלה ואבדה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ גזלה ואבדה ב

ב

ודין

זה דין תורה הוא כו'. עיין מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל ממ"ש רבי' פ"ה מה' אלו דין יו"ד דאם נטלו מוכסים את חמורו כו' דאם בא להחזיר ממדת חסידות מחזיר שזה לא נאמר אלא למ"ד יאוש כדי קני כדאיתא פ' הגוזל בתרא איכא דאמרי אם בא להחזיר מחזיר מ"ט יאוש כדי קני מיהו אם אמר אי איפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים וכיון שרבינו ז"ל פסק כמ"ד יאוש כדי לא קני איך כתב כן ומה שתירץ הוא תירוץ הרמב"ן ז"ל במלחמותיו ע"ש ולפי מ"ש למעלה פ"ה מה' גניבה שרבינו מפרש מ"ש אם נטל מחזיר לבעלים מחזיר הדמים לבעלים קאמר משום דיאוש כדי לא קני מעיקרא באיסורא אתא לידיה ומש"ה מיחייב להחזיר הדמים איכא למימר דתלמודא ה"ק דאיכא מ"ד מגיה הברייתא ותני אם בא להחזיר כו' א"נ פרושי קא מפרש דהאי אם נטל דקאמר מחזיר בברייתא אם בא להחזיר קאמר משום דס"ל יאוש כדי קני והילכך לא מצי לאוקמה לברייתא בחזרת דמים משום דאפי' דמים לא מיחייב כיון דבהיתרא אתא לידיה והילכך אף לפי האמת דקי"ל דיאוש כדי לא קני כתב רבינו דין זה לענין חזרת החמור והכסות דבהא ק"ל כלישנא בתרא וא"כ אף לחזרת דמים היכא דלא הוי גנב מפורסם כנ"ל ומ"ש עוד הרב ל"מ דרבינו סובר דיאוש ושינוי השם דהקדש לא קני אלא מדרבנן יש להק' עליו דבפ' לולב הגזול קאמר ר"י התם דלולב הגזול אפי' אחר יאוש פסול משום מה"ב ומוכח לה מקרא דכתיב והבאתם גזול כו' ל"ש קודם יאוש ל"ש לאחר יאוש בשלמא קודם יאוש כו' אלא לאחר יאוש הא קניה ביאוש וכתבו התוספות שם דהא קניה ביאוש ושינוי השם קאמר דר"י ס"ל דיאוש כדי לא קני ואם איתא דיאוש ושינוי השם דקרבן אינו אלא מדרבנן אכתי מאי מוכח מקרא דוהבאתם גזול וי"ל ודו"ק:

ו

כבר

ביארנו שהגזילה שהשביחה כו'. הק' הרב ל"מ ז"ל לדעת הראב"ד ז"ל שסובר דלידה הוי שינוי א"כ מאי פריך בגמ' לר"פ ממתניתין דגזל פרה ונתעברה אצלו וילדה ילדה אין לא ילדה הדרא בעיניה ומאי קושיא אימא דנקט ילדה משום דאיכא שינוי לידה וקנה הבהמה גופה אלא שמשלם דמים כשעת הגזילה והכי תידוק מינה ילדה משלם כשעת הגזילה וקנה הבהמה לא ילדה הדרא בעיניה גוף הבהמה מיהו שבח גופיה מודה דקני גזלן משום תקנת השבים וכר"פ יע"ש ומה שתירץ הרב ז"ל דס"ל להראב"ד ז"ל דנתעברה נמי חשיב שינוי דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא ואין הבהמה חוזרת בעינה אלא משלם דמים כשעת הגזילה לא נראו לי דבריו כלל דא"כ הי"ל להראב"ד ז"ל להשיג על רבינו בדין הקודם שכתב שאם עדיין לא ילדה ולא גזזה שמין לו את השבח ומחזיר הבהמה עצמה שם היה ליה להשיג ולומר דעיבור חשיב שינוי ומדלא השיג עליו עד דין ז' משמע דבהא מודה לרבינו ז"ל וכן נראה ממ"ש פ"ב מה' גניבה דין י"ב בתשו' שם וז"ל ומסתברא כותיה מיהו לא על גזזה וילדה שהרי קנאו בשינוי אלא בשבח שעל גבי גזילה ע"כ ומדכתב סתמא בשבח שעל גבי גזילה משמע דנתעברה לא חשיב לי' שינוי דאל"כ עדיפא מינה היל"ל ומסתברא כותיה מיהו לא על נתעברה ונטענה וכ"ש ילדה ועיין מ"ש בזה שם ולעיקר קו' נראה לומר דתלמודא הכי פריך משום דק"ל לתלמודא דסיפא לא אצטריכא כלל דאי לאשמועינן דלידה חשיב שינוי הא מרישא דקתני משלם דמי פרה שמעינן לה במכ"ש דאפילו בגזל פרה מעוברת חשיב לידה שינוי כ"ש גזל פרה רקנית דחשיב לידה שינוי וכמו שהוק' לו להרא"ש ז"ל ואע"ג דבגזל פרה מעוברת ס"ל להראב"ד דכל שבח שהשביח משעת גזילה עד שעת לידה הו"ל דנגזל ומתניתין דקתני משלם דמי פרה העומדת לילד רגע א' קודם הלידה קאמר וכמ"ש הרב לח"מ בה' גניבה יע"ש והרא"ש ז"ל נראה דלא ק"ל הך קו' אלא לפי דעת שכ"כ ואי תקשי לך למאי דפרישנא כו' יע"ש מ"מ הראב"ד ז"ל אפי' לפום שיטתו ק"ל דכיון דהא שמעינן מרישא דלידה חשיב שינוי מינה נפקא דבגזל פרה רקנית חשיבה לידה שינוי ואינו משלם אלא כשעת הגזילה וא"כ סיפא למאי אצטריך אלא ודאי ע"כ ס"ל למתניתין דלא ילדה הדרא בעיניה דשבח שעל גבי גזלה דנגזל הוי דהשתא אצטריכא סיפא דמתניתין לאשמועינן דאע"ג דבגזל פרה מעוברת וילדה משלם דמי פרה העומדת לילד וכל שבח דמשעת גזילה עד שעת לידה דנגזל הוי וא"כ ה"נ הו"א דכיון דשבח שע"ג גזילה דנגזל הוי כי ילדה נמי כל שבח שהשביח משעת גזילה עד שעת שינוי הוי דנגזל (והרא"ש הביא ראיה לדעתו ז"ל דגזל פרה מעוברת וילדה משלם כשעת הגזילה אע"ג דכי לא ילדה הדרא בעינה וכל שבח שהשביח ביד הגזלן הוי דנגזל דברשותיה אשבח הואיל ולא נשתנית השתא דילדה ונשתנית משלם כשעת הגזילה וכתב וז"ל ודרב זביד אליבא דר"י יוכיח דשבח שעל גבי גזילה דנגזל ואחר שגזזה הוי דגזלן ואינו משלם אלא כשעת הגזילה יע"ש ולהראב"ד ז"ל צ"ל דשאני ההיא דרב זביד דבשעת גזילה לא היה שבח כלל מש"ה כל שילדה משלם כשעת הגזילה משא"כ גזל פרה מעוברת דהרי היא מעוברת בשעת גזילה וסופה ליגדל לא חשיבא שינוי כלל וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל בשיטה כ"י שכתב וז"ל ולא מחוור בעיני דמדקתני ברישא דמתניתין גזל פרה מעוברת כו' משלם דמי פרה העומדת לילד משמע דאע"פ שאינה עומדת לילד בשעת גזילה ואינה עומדת ליגזז משלם כאלו עומדת ליגזז ולילד וגידול הגיזה והולד אינו נעשה שינוי שהגיזו' והולדות טפלות הן לגבי הבהמה עכ"ל יע"ש) קמ"ל דאפי"ה משלם כשעת הגזילה כיון דלא היה בשעת הגזילה שבח כלל כדכתיבנא ואהא פריך תלמוד' דבשלמא לר"ז הא מני ר"י היא אלא לר"פ דאמר דגזלן הוי הא מני ואהא תירץ אמר לך ר"פ ה"ה אפילו לא ילדה נמי משלם כשעת הגזילה משום דשבח שעל גבי גזילה דגזלן הוי כלומר דמתניתין הא קמ"ל דשבח שעל גבי גזילה דגזלן הוי ומש"ה משלם כשעת הגזילה דאי שבח שעל גבי גזלה דנגזל הוי משלם דמי פרה מעוברת מבעי ליה ואיידי דקתני רישא ילדה תנא נמי סיפא ילדה וכדרך שכתב הרא"ש ז"ל דלר"פ אתא לאשמועינן דעיבור וטעינה חשיב שינוי והא עדיפא ממ"ש הרא"ש תמיה מילתא דאיך נאמר דמתניתין קמ"ל דאפילו לא ילדה חשיב שינוי והא מתניתין ילדה קתני ואי עיקר מאי דנחית תנא לאשמועינן הוא לא ילדה אמאי נקט ילדה דאיכא למטעי ולומר דוקא ילדה אבל לא ילדה לא דהוי פשטא דמתניתין טפי וכמו שכן תמה עליו מוהרש"ל ז"ל אמנם לפי דעת הראב"ד ז"ל א"ש משום דס"ל לר"פ דבמאי דקתני מתניתין משל' כשעת הגזילה מינה שמעינן דשבח שעל גבי גזילה דגזלן ומאי דנקט ילדה איידי דרישא דאי שבח שעל גבי גזילה דנגזל הוי משלם דמי פרה מעוברת הוה ליה למימר דומיא דרישא דמשלם דמי פרה מעוברת כמו שהיה שוה רגע אחד קודם דלא ס"ל לחלק כמו שמחלק ר"ז ודו"ק ועוד נראה לומר שדעת הראב"ד כמ"ש רש"ל בספר יש"ש דדוקא בגזל פרה מעוברת וילדה חשיב שינוי וקני גוף הפרה כיון שגזל מעוברת ונתרוקנה מאי אמרת חוזרת ומתעברת פנים חדשות באו לכאן אמנם בגזל פרה ריקנית ונתעברה מודה הראב"ד דלא חשיב שינוי וכן נראה שהבין מוהרש"ל בדעת הראב"ד וכמ"ש בה' גניבה יע"ש והיותר נכון נ"ל שמ"ש הראב"ד אין לך שינוי גדול מגיזה ולידה אין הכונה לומר דחשיב שינוי לגבי הפרה וקני אותה ומשל' דמי הפרה וכמו שכן הבינו הרב לח"מ ומוהרש"ל ז"ל אלא הראב"ד לא בא להשיג על רבינו אלא לענין הגיזות והולדות כמ"ש דאם לפני יאוש ילדה או גזזה הגיזות והולדות של בעלים אהא הוא דהשיג עליו דאין לך שנוי גדול מגיזה או לידה כלומר דהגיזות והולדות קנאן בשינוי שהנולד שינוי הוא וכמ"ש הנ"י וז"ל וכתב הרא"ש בשם רבו דלאו דוקא דמיה ולומר שגוף הפרה קנוי לו בשינוי דלידה וגיזה לאו שינוי הוא דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא ולא הוי שינוי בגוף הבהמה כמו דלא הוי שינוי אם הפילה גללים והשינוי דוקא לגבי צמר ולד הוא עכ"ל יע"ש (ובשבח שעל גבי גזילה ס"ל דלא הוי שינוי כיון שגוף הגזילה לא נשתנית ברשות מרא קיימא ולדידיה אשבח ואין כאן שינוי שכל המחובר לה כמוה כמ"ש הרמב"ן במלחמותיו) אמנם לענין גוף הפרה מודה הראב"ד ז"ל דחוזרת בעיניה כמ"ש רבינו בדין הקודם וזה הוא שהראב"ד ז"ל לא השיג עליו בדין הקודם במ"ש דאם ילדה או גזזה לאחר יאוש הגיזות והולדות של גזלן ומחזיר הבהמה עצמה משום דבהא מודה לרבינו ומ"ש בגמ' אבעיא להו מ"ט דר"מ משום דקסבר שינוי במקומו עומד כו' לא קאי אלא אגיזות ואולדות וכ"כ הרמב"ן במלחמותיו דל"ז וכן מבואר בהדיא שדעת הראב"ד כמ"ש ממ"ש הרמב"ן בשם הראב"ד בדף ל"ט ד"ה ועוד ר"י כו' וז"ל ועוד דהא כבר כתיבנא לעיל דאפילו גזל רחל טעונה וגזזה לאו שינוי הוא כלל וגופא חוזרת בעיניה והיינו דקתני גזלה חוזרת בעיניה כלומר כדאי' השתא כו' עוד ה"נ קני שבחא ולא קני גופא וכן השיג עליו הראב"ד עכ"ל:
הנה מבואר כמ"ש ומאוד אני תמיה על הרבנים הנזכרים איך אישתמיט מנייהו דברי הרמב"ן הללו ולפ"ז צ"ל שמ"ש הטור סימן שנ"ד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה וכן השיג עליו הראב"ד לא קאי אלא לומר שדעת הראב"ד דבילדה וגזזה ל"ש קודם יאוש ל"ש אחר יאוש דינם שוה משום דחשיב ליה לידה וגיזה שינוי וכדעת הרא"ש אמנם אה"נ דבהא פליגי הרא"ש והראב"ד דלהרא"ש חשיב שינוי לגבי הפרה ואינה חוזרת בעיניה ולהראב"ד לא חשיב שינוי אלא לענין גיזות ולוולדות כמ"ש הרמב"ן ותדע שהרי לדעת הרא"ש אפילו בלא ילדה נמי חשיב שינוי לר"פ ואינו משלם אלא דמי פרה ריקנית כמ"ש בהדיא שם ואלו לדעת הראב"ד משמע דעיבור וטעינה לא חשיב שינוי ובשבח דממילא מודה הראב"ד לרבינו דקודם יאוש חייב להחזיר שלא כדעת הרא"ש וכמ"ש הב"ח אלא ודאי דלאו לגמרי קאמר אלא להא מילתא דלידה וגיזה חשיב שינוי ומ"מ לדעת הרז"ה שם דס"ל דבילדה וגזזה קנה גוף הבהמה ובלא ילדה קנה שבחה וגוף הבהמה חוזרת בעיניה צ"ל כמ"ש לעיל לדעת רבי' ותירוץ הרב ל"מ ז"ל לא יתכן לדעת הרז"ה שהרי מבואר מדבריו שם דלר"פ הא דקאמר ר"י גזילה חוזרת בעיניה מיירי בנתעברה ונטענה אצלו וכמ"ש בפ' המפקיד וא"נ י"ל שאף הרז"ה לא כתב כן אלא בגזל פרה מעוברת וכמ"ש רש"ל שכן הוא דעת הרז"ה: הן אמת שממ"ש הרמב"ן דל"ז נראה להפך שכתב וז"ל ומאי דכתב בעל המאור שכל מה ששנינו משלם כשעת הגזילה גוף הגזילה קנוי לגזלן ומשלם דמים כדמעיקרא כו' אמנם ממ"ש וז"ל ודקא דייק מדלא קתני סיפא דמי פרה לדידיה קשיא רישא דעצים ועשאן כלים נראה שדעת הרז"ה כדעת רש"ל וכ"נ ממ"ש בדף ל"ט וז"ל ב' תשו' בדבר חדא דהא ר"מ אפי' בגזל רחל ונטענה אצלו אמרה ובעל המאור הודה בכך בפ' המפקיד כו' משמע דבגזל פרה ונתעברה אף הרז"ה יודה דגוף הגזילה חוזרת בעיניה וא"כ מ"ש לעיל שכל מה ששנינו כו' נראה הפך ודברי בעל המאור הללו נשמטו מהדפוס ולא זכינו לאורו לראות הדברים על בוריין ודעת הרא"ש דלר"פ אפילו בלא ילדה נמי משלם דמי פרה ריקנית וכתב שכן הוא דעת ר"י יע"ש: והנה מ"ש שדעת ר"י כן מדברי התוספות שלפנינו ד"ה לר"ש מבואר היפך דבריו יע"ש וכ"כ מוהרש"ל ולדעתו לא ידעתי איך יתיישב מה שאמר ר"י גזילה חוזרת בעיניה ואוקמא ר"פ בשבח שעל גבי גזילה דא"כ מאי חוזרת בעיניה דקאמר דמשמע דהיא גופא הדרא והרז"ה כתב דמש"ה אוקמא ר"פ בשבח שעל גבי גזילה דאז גוף הגזילה חוזרת בעיניה משום דהוי שינוי החוזר לברייתו אכן לדעת הרא"ש קשה ומ"מ בילדה וגזזה אפשר דס"ל להתוס' כדעת הרא"ש דמשלם דמי פרה ריקנית וע"פ זה ניחא מה שהקשה רש"ל בסי' ה' על מ"ש התוס' בד"ה מאי וז"ל וי"ל דלר"ש אפי' ילדה קאמר דלמחצה לשליש ולרביע קא שקיל גזלן דקאי אר"מ דאיירי בילדה עכ"ל הק' וז"ל ול"נ דא"כ מנין לו לר"פ דבתרתי פליגי הני תנאי דילמא כולהו תנאי לא איירו אלא בשבח שלא ע"ג גזילה כדאיירי ר"מ ופליגי השתא שפיר ר"מ סבר כוליה דנגזל משום קנסא ור"י סבר כוליה דגזלן ור"ש סבר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן עכ"ל יע"ש. ולפי מ"ש ניחא דמש"ה לא אוקמא לברייתא בשבח שלא ע"ג גזילה גרידה משום דא"כ היכי קתני ברייתא דגזילה חוזרת בעיניה הא בילדה וגזזה אינו משלם אלא דהמה מש"ה קאמר דר"י דקאמר גזילה חוזרת בעיניה דהיינו כשעת הגזילה איירי בשבח שע"ג גזילה נמי דבכל ענין גזילה חוזרת בעיניה ומש"ה נקט הך לישנא דחוזרת בעיניה והשתא כי קאמר ר"ש למחצה כו' קאי אכל מאי דקאמר ר"י ור"ש קאמר ר"ש למחצה כו' הוא דשקיל וליכא לאקשויי דא"כ אמאי קאמר ר"פ דר"י ס"ל דשבח שע"ג גזילה דנגזל ומאי דקאמר חוזרת בעיניה כמו שהיא עכשיו קאמר וכדר"ז ור"ש ס"ל דלמחצה הוא דשקיל דהשתא אתיא מתני' שפיר כר"י דהא אפי' לדעת מוהרש"ל דס"ל דלר"ש דוקא בשבח שע"ג גזילה הוא דקאמר אכתי תקשי ליה הכי אלא ודאי מוכרח הדבר דלר"פ משמע ליה לישנא דחוזרת בעיניה כדמעיקרא קאמר וכמ"ש רש"י ודו"ק: ואולם אכתי פש גבן לבאר השגת הראב"ד בדין שאח"ז שכתב וז"ל א"א קטיר קא חזינא הכא דהא אסיקנ' כו' עד ואנן בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה מפרשינן לה להנהו גיזותיה וולדותיה כו' אשר דבריו סתומים כספר החתום דמשמע מדבריו שמ"ש ואנן בגזל פרה מעוברת מוקמינן לה שבא לתרץ מה שהקשה דכיון דהקדיש' מאי חוטא נשכר איכא ולא ידענא היכי מתרצה בהכי והרב לח"מ נרגש מזה וכתב דמילתא באנפי נפש' היא שבא לתרץ מה שיש להק' לפי דעתו דאם הלידה הוי שינוי א"כ מדינא הוא ולא מפני תה"ש ואמאי הוו של בעלי' לכך פי' דהכא לא מיירי בנתעברה אצלו דא"כ הוי שינוי ולדידיה העיבור הוי שינוי אלא בגזל פרה מעוברת ואין כאן שינוי ולא איירי ג"כ שילדה קודם שהקדישה אלא הקדישה קודם שילדה ומש"ה קאמר דהשבח של גיזות וולדות משעת גזילה עד שעה שהקדישה הוי של בעלים כיון דאינו אלא מפני תקנת השבים וגבי הקדש לא שייך תקנת השבים ונסתייע לזה ממ"ש ה"ה מיהו הרב המשיג לעיל פירשה בגזל פרה מעוברת דמדכתב המשיג לעיל משמע דכונתו לומר דאזיל לשיטתיה ומש"ה פירשה בגזל פרה מעוברת עכ"ל והנך רואה כמה מהדוחק בדרך זה דכפי זה הי"ל להראב"ד לומר בתחלה ואנן בפרה מעוברת כו' ואח"כ וק"ל שהרי אדרבה לפי פי' הוא דקשה טפי דלפי דעת רבינו ז"ל דס"ל דגיזה ולידה לא הוי שינוי אלא מפני תקנת השבים הוא דקני אתי' שפיר ההיא דרבא בילדה וגזזה קודם שהקדישה דבהקדש לא שייך תקנת השבים כמ"ש הוא ז"ל ותו שדרך זה לא יתכן אלא ע"פ מ"ש הוא ז"ל דס"ל להראב"ד דעיבור חשיב שינוי וכבר כתבנו דהא ליתא וכמו שהוכחנו מדבריו לעיל ולכן הנ"ל בכונת הראב"ד לומר שמ"ש ואנן בגזל פרה מעוברת כו' שבא לתרץ מה שהק' דכיון דהקדיש' מאי חוטא נשכר איכא והוא זה שהרי כבר כתבנו שדעת הראב"ד דמ"ש במתני' גזל פרה מעוברת וילדה משלם דמי פרה העומדת לילד רגע אחד קודם שילדה קאמר וכל השבח שמשעת גזילה עד שתלד הוי של נגזל וכמ"ש הרב ל"מ פ"ב מהלכות גניבה וכן הוא דעת הרשב"א וכמש"ל ומעתה נתבארו דברי הראב"ד ז"ל שמתחילה ה"ק דכיון דהא אסיקנא שכל שבח שע"ג גזילה הוא של גזלן א"כ היכי אמרינן הכא דמסתברא משעה שהקדיש כדי שלא יהא חוטא נשכר והתוס' ז"ל פרק הנזקין דנ"ה ד"ה לגיזותיה הוק' לו זה יע"ש ואהא תי' דלזה י"ל דכיון דהקדישה הגנב תו ליכא תקנתא כו' ושוב הוק' לו דכיון דהקדישה מאי חוטא נשכר איכא משום דס"ל להראב"ד דלפי זה ע"כ צריך לאוקמא להך מימרא דרבא בהקדישה קודם שילדה וגזזה דאלו בגזזה וילדה הא קניה בשינוי מדינ' ולא משום תקנת השבים ואזיל לשיטתיה דס"ל דגיזה וילדה הוי שינוי וא"כ כיון דע"כ מיירי בהקדישה מעוברת וטעונה הרי הגיזות והולדות הן של הקדש ומאי חוט' נשכר איכא (שהרי אם הקדיש בהמה חוץ מגיזתה תפסה נמי קדושה אגיזה כדאיתא בר"פ ראשית הגז וכן נמי אם הקדיש בהמה מעוברת ואמר היא קדש וולדה חולין למ"ד עובר ירך אמו אם שיירו אינו משוייר כדאיתא בתמורה פ' כיצד מערימין ורבא גופיה משמע התם דס"ל דשיירו אינו משוייר דקאמר התם מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דר"י משום דשיירו משוייר דילמא כו' וכ"כ התוס' פ' הנשרפין ד"פ דרבא ס"ל דעובר ירך אמו יע"ש ועיין מ"ש בפ"ב מה' גניבה ודוק) והיכי אמרינן בגמ' מסתברא משעת הקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר וכדי לתרץ כל זה כתב ואנן בגזל פרה מעוברת כו' מפרשינן לה כלו' דכיון דההיא בעי' דרבא מיירי בגזל פרה מעוברת מצינן לאוקמי שפיר בילדה וגזזה קודם שהקדישה ואפי"ה מבעי' לי' לרבא לענין שבח גיזותיה שמשעת גזילה עד שעת קניית השבח בשינוי דאי אמרי' דאוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה אינו משלם אלא כשעת הגזילה ואם משעת הקדש הוא דאוקמוה רבנן ברשותיה משלם דמי פרה העומדת לילד רגע אחד קודם לדעת הראב"ד והשתא לא ק"ל דכיון דהקדישה מאי חוטא נשכר איכא דיהא הכל של הקדש כיון דרבא מיירי בשלא הקדיש הגיזה והולד אלא בהמה גריד' אחר שילדה משא"כ אי מיירי בנתעבר' אצלו ע"כ צ"ל דהקדישה כשהיא מעוברת דאלו ילדה וגזזה אע"ג דלא שייכ' משום תקנת השבים ושבח שע"ג גזילה דנגזל הוי היכא דליכא משום תקנת השבים מ"מ עכשיו שילדה אינו משלם אלא כשעת הגזילה ודר"ז יוכיח דס"ל דשבח שע"ג גזילה דנגזל הוי ואפ"ה ס"ל בילדה דאינו משלם אלא כשעת הגזילה וא"כ כיון דהקדישה מעוברת מאי חוט' נשכר איכא ודברי הרב המשיג ה"נ מתפרשן שכתב מיהו הרב המשיג לעיל פירש' דגזל פרה מעוברת כלומר משום דהרב המשיג לעיל ס"ל דילד' וגזזה הוי שינוי ומדינא קני גזלן מש"ה הוצרך לאוקמא בגזל פרה מעוברת אמנם לדעת רבינו דס"ל דאפי' ילד' וגזזה לא חשיב שינוי ולא קני אלא משום תקנת השבים מתפרש' הך מימרא דרבא כפשט' אפי' בגזל פרה ונתעבר' אצלו וילד' קודם שהקדיש' דכיון דבעלמא לא קני אלא מפני תקנת השבים בהקדש דלא שייך תקנת השבים הוי של בעלים דהשתא ליכא לאקשויי כיון דהקדיש' מאי חוט' נשכר איכא כיון דמיירי בשלא הקדיש אלא הבהמ' אחר שילד' זה הנרא' אצלי אמיתות השגת הראב"ד ז"ל ועיין בש"ך סי' רצ"ב ס"ק ו' ובהרמב"ן במלחמותיו: וע"פ האמור נרא' ליישב מה שהקש' הרב בעל ל"מ לדעת רבינו דלידה וגיזה לא הוי שינוי שהרי בגמרא איבעיא לן אי טעמא דר"מ משום דקסבר שינוי במקומו עומד או דילמא בעלמא קסבר שינוי קונה והכא קנסא קניס ומסיק דקנסא הוא דקניס משמע בהדיא דליד' וגיזה חשיב שינוי גמור דאי לא לימא דטעמא דר"מ משום דלא חשיב שינוי יע"ש שהניחו בצ"ע אמנם על פי מ"ש אפשר לומר דאף רבינו מוד' דליד' וגיזה חשיב שינוי גמור לענין הגיז' ולידה אלא דס"ל דאפי' ר"י דקאמר גזיל' חוזרת בעיני' והגיזות והולדות של גזלן אינו אלא מפני תקנת השבים דאי לאו הכי הוה מוד' לר"מ דקנסינן ליה לגזלן שלא יהא חוטא נשכר אע"ג דחשיבי שינוי ואע"ג שכתב רבינו דשבח שהשביח אחר שנשתנית השבח לגזלן לא כ"כ אלא דוקא בנשתנית גוף הגזיל' ואינו חייב לשלם אלא דמיה אז הוא דאמרינן דכיון דגוף הגזיל' של גזלן הרי מאות' שעה קנוי לו שהרי אם רצה הנגזל לתת לו דמיה וליקח החפץ אינו חייב הגזלן לתת לו ונמצא דכי קא אשבח ברשותי' הוא דקא אשבח משא"כ בגזל פרה וילד' דס"ל לרבינו דגוף הגזיל' חוזרת בעיני' משום דלא חשיב שינוי לגבי הפר' ואע"ג דלענין שבח הגיזות והולדות חשיב לידה וגיזה שינוי אפ"ה קנסו רבנן שלא יהא חוטא נשכר כיון דברשותי' דנגזל קא אשבח וזהו שכתב רבינו בסוף דין זה הואיל ולא נתיאשו הבעלים ולא נשתנית הגזיל' כלומר דדוקא בנשתנית גוף הגזיל' כמ"ש ומאי דפשיט לתלמודא מההיא דלצבוע לו אדום וצבעו שחור דלר"מ במזיד קניס בשוגג לא קניס היינו משום דהתם נמי לא קני ליה לגופיה שהרי אם רצה בעל הצמר ליתן לו דמי שבחו נותן לו את הצמר וכמ"ש רש"י ד"ק ע"ב ד"ה לצבוע לו אדום וז"ל ולא יהיב ליה אלא דמי צמרו אבל לא דמי שבחו או זה יתן לו דמי שכרו משלם ויקח לו את הצמר משא"כ בגזלן בשבח שהשביח אחר שנשתנית כיון דהרי היא כשלו לגמרי ואפי' אם רצה הנגזל לתת לו דמי הגניב' בשבחה אינו חייב להשיבו לא קנסי' ליה והכריחו לרבינו לומר כן משום דק"ל סוגית הנזקין דקאמר רבא מאי נ"מ לגיזותי' וולדותי' דמשמע בהדיא דס"ל לרבא דבילד' וגזזה הגיזות והולדות הן של בעלים דדחיק' לי' מילתא לומר כמ"ש התוס' דאליבא דר"מ וא"נ אליבא דר"ז לר"י או לר"פ אליבא דר"ש קאמר לה משום דכיון דקי"ל הלכת' כר"פ אליבא דר"י דחיק' מילתא לאוקמא מילתא דרבא דלא כהלכת' וכמ"ש הרמב"ן במלחמותיו דל"ט: גם דחיק' ליה למימר דבגזל פרה מעוברת הוא דקאמר כמ"ש הראב"ד משום דא"כ הו"ל לרבא לומר למאי נ"מ לשבח גיזותיה כו' מדקאמר לגיזותי' משמע דלענין הגיזות והולדות גופייהו הוא דקא מיבעי' ליה אי חוזרת לבעלים וכבר הרמב"ם נרגש מזה וכתב דלגיזותי' לאו דוקא אלא לשבח גיזותי' הוא דקאמר ורבינו לא ניחא ליה בהכי ותו דפשט' משמע דבכל גוונא מיירי מש"ה הוצרך לומר דאפי' לר"י ל"ק דהגיזות והולדות של בעלים אלא מפני תקנת השבים והלכך גבי הקדש דלא שייך תקנת השבים מוד' ר"י לר"מ דקנסינן ליה כדי שלא יהא חוטא נשכר וזהו שאמרו בגמרא מסתברא משעת הקדש כדי שלא יהא חוט' נשכר דהיינו קנסא דקניס ר"מ כמ"ש רש"י בפ' הגוזל דצ"ה ד"ה קנסא יע"ש ודוק: ובהכי ניחא לי מאי דק"ל לפום מאי דמשמע מדברי רבינו דלידה וגיז' אינו שינוי ואינו קונה אלא מפני תקנת השבים כמ"ש ה"ה בדין ט' א"כ אמאי כתב רבינו בגזל פרה ונתעבר' אצלו וילד' דהואיל ונתיאשו הבעלים הגיזות והולדות של גזלן ומשמע ודאי דאם רצה הגזלן לסלקו בדמים וליתן לו דמיה אינו מחוייב להשיבו שהרי בלא ילד' כתב דשמין לו את השבח ונוטל מן הנגזל משמע דבילד' לא והשתא ק' דלפי מ"ש ה"ה בדין ב' שדעת רבינו דלר"י דינו בדמים שדי בכך מפני תקנת השבים ה"נ אמאי לא אמרי' הכא שיחזיר הגיזות והולדות ויתן לו הנגזל דמיה כיון שאינו אלא מפני תה"ש אמנם ע"פ מ"ש הנה נכון דס"ל לרבינו דהגיזות והולדות גופייהו קנינהו בשינוי אלא דבלא נתייאשו הבעלים מוד' ר"י לר"מ דקנסינן ליה כדי שלא יהא חוטא נשכר דלא שייכא תקנת השבים בדליכא יאוש כמ"ש ה"ה ובנתיאשו הבעלים משום דאיכא תקנת השבים מוקמינן ליה אדינא דאורייתא: ודעת התוס' בדף צ"ה ד"ה משלם שלא כדעת הראב"ד שכתבו וז"ל דמי פרה העומדת לילד דכל שבח שמשעת גזילה עד שתלד של גזלן וכן הוא דעת הרא"ש שכתב וז"ל דכל היכא דקנא' גוף הגזיל' בשינוי ואינו מחוייב לשלם אלא דמיה חזר' השומא לדמעיקרא ולא דמי לתבריה ושתיי' דמשלם ד' דהתם שאני דאבד' מן העולם כו' יע"ש וכן נרא' ממ"ש התוס' בפ' הנזקין דלר"פ דאמר אליבא דר"י שבח שעל גבי גזיל' דגזלן הוי לא נפקא מיני' מידי במאי דאוקמוה ברשותי' משמע בהדי' דס"ל דבגזל פרה מעוברת משלם כשעת הגזיל' דאל"כ אפי' לר"פ אליבא דר"י נ"מ שפיר במאי דאוקמוה ברשותי' בגזל פרה מעוברת דאי לא הקדיש' שמין כמו שהי' שוה רגע אחד קודם הליד' וכמ"ש לדעת הראב"ד וק"ל על דבריהם דכפי זה ע"כ דטעמייהו כמ"ש הרא"ש דכל היכא דאיתיה לגזיל' בעיני' וקנינהו בשינוי הדרא שומא לדמעיקרא ומש"ה משלם כשעת הגזיל' וא"כ קשה שהרי התוס' כתבו שם בסמוך ד"ה מ"ט דאפי' עולא מוד' דאם הקדישו דהקדשו הקדש משום דקני ליה גזלן ביאוש ושינוי השם ואינו משלם אלא דמיו והשתא א"כ איך קאמר רבא דמסתברא משעת הקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר והרי כיון שהוא קנוי לו ביאוש ושינוי השם הדרא שומא לדמעיקרא שהרי איתיה לגזיל' בעולם ואינו חייב לשלם אלא דמים וכן קשה למ"ש הרמב"ן במלחמותיו וז"ל וכן לדעתי ההיא דרבא בשבח גיזותי' וולדות היא דהיינו מעוברת וטעונה וגדלו מאליהם דאלו גזזן הא קי"ל דגזלן הוי ובעייא דרבא לא מוקמינן לה דלא כהלכתא עכ"ל שהרי דעת הרמב"ן כדעת התוס' והרא"ש כמ"ש שם בסמוך וז"ל ועוד כבר כתבנו דאפי' גזל טעונ' כו' וממילא ידעינן דמשלם דמי גיזותי' כמו שהן שוין בשעת הגזיל' יע"ש ובפרק הגוזל בתרא דמ"ו כתב שם כדברי התו' ואפי' לעולא הקדשו הקדש משום דקני ליה ביאוש ושינוי השם ואולי נאמר דכיון דהקדיש' חשיב ליה כאבד' מן העולם ואינ' ברשותו ואע"ג דאמרינן במרוב' דהקדש לא חשיב כמכיר' משום דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לא אמרי' כן אלא לענין תשלומין דו"ה וכמ"ש התוס' שם יע"ש אך קשה לי למ"ש התוס' דלר"ז דאמר אליבא דר"י דשבח שעל גבי גזיל' דנגזל הוה הכא דאוקמי' ברשותי' דגזלן הוי דבמאי עסקינן אי בילד' אחר שהקדיש' קודם שתבעו לב"ד א"כ לר"ז נמי אינו משלם אלא כשעת הגזיל' וכדקתני במתניתין בהדיא גזל פרה ונתעברה אצלו וילד' משלם כשעת הגזיל' וכי בשביל שהקדיש' מיגרע גרע ואי מיירי בשלא ילד' קודם שתבעוהו לב"ד א"כ איך כתבו דלר"פ לא נפ"ל מידי הא לר"פ נמי נפ"מ בגזל פרה מעוברת דאפי' ר"פ דאמר שבח שע"ג גזיל' דגזלן הוי היינו דוקא בגזל פרה ריקנית ונתעבר' אמנם בפרה מעוברת מוד' ר"פ כל שבח שהשביח משעת גזיל' עד שעת העמד' בדין הוי דנגזל וכמ"ש הרא"ש וכ"כ הרמב"ן והכריח הדבר מן הירושלמי וממ"ש בגמרא איידי דתני רישא ילד' דמשמע דדינא לא משכחת לה אלא בילד' וצ"ע כעת ומהתי' על הסמ"ע הביאו הרב המאסף סי' שס"ב שכתב בפשיטות דגזל פרה מעוברת משלם העודף שהשביח ביד הגזלן ולא ידעתי איך אשתמיט מינייהו דברי הרמב"ן והרא"ש ז"ל הללו והרב תי"ט הקש' לדעת הרמב"ן ורש"י והנ"י דהגזיל' עצמ' חוזרת בעיני' א"כ אמאי לא תני ברישא משלם כשעת הגזיל' דלדידהו ליכא לתרוצי כמ"ש הרא"ש דלאשמועינן דשמין פרה העומדת לגדל ולדות שדמיו מרובין יותר מאם קונ' אותה מעוברת בשביל השליל שהרי פרה עצמ' חוזרת בעיניה יע"ש שהניחו בצ"ע ולדידי לא ק"מ דאפי' לפי דעתם דהפרה עצמה חוזרת בעיניה איכא למימר דמתניתין אתא לאשמועינן דלא נימא דשמין אותה כמי שקונה פרה מעוברת לשחיטה בשביל השליל ואינו משלם אלא דמי עובר העומד לשחיטה במעי אמה שאז אין דמי העובר מרובין כ"כ קמ"ל דמשלם דמי פרה העומדת לילד לגדל הולד שאז דמי העובר מרובין כנ"ל פשוט ובמ"ש רבינו דשמין לו השבח ונוטל מן הנגזל וכתב עליו הראב"ד י"א נוטל את השבח עצמו ודוקא אמרו ג' שמין כו' ראיתי להרב ל"מ שכתב דהראב"ד מפרש כפי' התוס' שכתבו בד"ה לר"ש דמאי דאיבעיא ליה לגמר' אליבא דר"ש הוא משום דלר"י כיון דתקנת השבי' הוא דשקיל גזלן פשיטא ודאי דמגופיה שקיל והיינו משום דהוא מפרש פשיטותא דפשיט בגמ' מההיא דשמואל היפך מפי' רבינו דבא לפשוט דמדנקט שמואל ג' שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ולא חשיבא הך דגזלן משמע דגזלן מבשרא שקיל וא"כ כפי פי' זה ע"כ דלר"י מגופיה שקיל דאל"כ דשמואל אתי דלא כהלכתא כיון דקיימא לן הלכה כר"י את"ד יע"ש:
ולדעתי קשה דאם כן דס"ל להראב"ד דלר"י פשיטא ליה דמגופיה שקיל ולא קא מיבעיא לי' אלא לר"ש א"כ היכי פשיט מהך דשמואל דמדנקט ג' דוקא דגזלן מבשרא שקיל לר"ש ומאי פשיטותא אימא דמש"ה נקט שמואל הני דוקא משום דס"ל דהלכה כר"י אמנם לר"ש ה"נ דמעלין אותם בדמים ולכן נ"ל דאף הראב"ד מפרש פשיטותא דגמ' כפי' רבינו דכיון דאמר שמואל דבהני ג' שמין להם את השבח ה"ה לגזלן דדמו להני אלא דהראב"ד ז"ל ס"ל דמשום הכי לא איבעיא ליה לתלמודא אליבא דר"י משום דלר"י מגופא שקיל משום תה"ש ואהא בא להכריח פי' זה דאי כפי' רבינו דס"ל דלר"י מעלין אותם בדמים אם כן אמאי נקט שמואל הני דוקא ולא חשיב גזלן נמי והיא קו' התוס' בד"ה ג' משום הכי ס"ל להראב"ד דלר"י פשיטא לי' לתלמודא דמגופיה שקיל משום תה"ש ולר"ש דאמר למחצה כו' דלית ליה תה"ש הוא דקא מיבעיא לי' ואהא פשיט תלמודא דלר"ש ודאי מעלין אותם בדמים מההיא דשמואל דכיון דלר"ש לאו משום תה"ש הוא דאמר הו"ל כהני ג' דקאמר שמואל דשמין להם את השבח ומ"מ שמואל לא חשיב גזלן משום דקי"ל הלכה כר"י ועל התוס' יש לגמגם דכפי מ"ש בד"ה לר"ש דלא בעי לר"י משום דלר"י פשיטא דמגופיה שקיל משום תה"ש אם כן מאי ק"ל בדבור שאח"ז והוצרכו לומר דתנא ושייר גזלן ואמאי לא כתבו בפשיטות דמשום דקי"ל כר"י משום הכי לא חשיב גזלן ומצאתי להרשב"א בשיטה כ"י שכתב וז"ל ג' שמין להם את השבח פירש ר"ח דאיפשיטא בעיין דליכא מאן דמעלין אותם בדמים אלא ג' בלבד והיא תימא דהאיכא אריס כדמשמע פרק המקבל ולי נראה דה"ק ג' שמין להם את השבח וכ"ש גזלן עכ"ל והשתא קשה לפי' ר"ח דאי ס"ל דמשום הכי לא בעי לר"י משום דלר"י פשיטא ודאי דמגופיה שקיל וכפי' התוס' והראב"ד אם כן היכי פשיט בגמ' דלר"ש מגופיה שקיל מההיא דשמואל נימא דמשום הכי נקט שמואל הני ג' דוקא משום דס"ל דהלכה כר"י ואי ס"ל לר"ח כפי' רבי' דלר"י פשיט' דמעלין אותם בדמים א"כ שמואל אמאי לא חשיב גזלן כיון דקי"ל הלכה כר"י ואפשר דס"ל דכיון דלר"ש מגופיה שקיל מש"ה לא חשיב גזלן דבפלוגתא לא קא מיירי ושמואל לא חשיב אלא מילי פסיקתא דוקא והיינו פשיטותא דמדלא חשיב גזלן ש"מ דלר"ש מגופיה שקיל ובפלוגתא לא קמיירי דאי לר"ש נמי מעלין אותם בדמים אמאי לא חשיב גזלן כיון דמילי פסיקתא נינהו אלא דהא ליתא דאם כן אכתי נימא דלר"ש נמי מעלין אותם בדמים ומאי דלא חשיב גזלן הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי כיון דאיכא ר"מ דס"ל דשבח שע"ג גזילה דנגזל וא"כ היכי פשיט מיניה דלר"ש מגופיה שקיל ודוק:

י

שינוי

החוזר כו'. פסק רבינו כרב אשי דאמר תנא דידן שינוי דאורייתא קתני ומשמע דלר"א שינוי החוזר לא קני ואפי' מדרבנן אך דעת התוס' פרק לולב הגזול ד"ה שינוי דלר"א נמי קני מדרבנן ועיין במוהר"ם בן חביב שם וכן מצאתי בשיט' כ"י מתלמידי הרשב"א שכ"כ וז"ל ומשמע דאפי' לר"א דאוקי מתני' בשינוי דאורייתא מודה הוא דאיכא שינוי דרבנן והיינו שינוי החוזר והיינו דקאמר ר"א תנא דידן שינוי דאורייתא קתני ומדלא קאמר תנא דידן שינוי דלא הדר קתני ש"מ דס"ל דשינוי דלא הדר קני מדאוריי' ושינוי דהדר קני מדרבנן עכ"ל וכן נראה שהוא דעת התוס' פרק הגוזל עצים דצ"ו ע"ב ד"ה ועבדיה זוזי שכתבו וז"ל דוקא עבדיה זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי קני אע"ג דהדר עביד לי' נסכא דלא גרע מנסרים ועשאן כלים כו' יע"ש והרב תורת חיים הק' לדבריהם אלו ממ"ש בפרק כיצד הרגל דף [כ' ע"ב] ד"ה והוא וז"ל פי' הקונט' שלא קבעה בבנין דלא הוי שינוי ותימא כי קבעה נמי לא קנה דשינוי החוזר הוא כדאמרינן בפרק הגוזל האי מאן דגזל נסכא כו' ולפי דבריהם שבפרק הגוזל מאי ק"ל הא אין לך חשיבות גדול מזה שקבעו בבנין דבית חשיב טפי מכלי ועדיפא מינה הוה לי' לאקשויי ממתני' דהנזקין על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תה"ש יע"ש ועפ"ז נראה לי לתרץ לדעת רש"י ורבינו שבפ"ו מה' מעילה דין ח' כתב בהדיא כפי' רש"י אע"ג דאיהו ז"ל פסק דשינוי החוזר לברייתו לא קנה דס"ל דבהקדש בהוצאה מרשות הקדש לשינוי הדיוט תלי' מילתא והלכך כל שקנאו אפי' מדרבנן הרי יצא מרשות הקדש ומעל וא"כ ה"נ כיון שבנאו בבירה הרי קנוי לו מדרבנן מפני תה"ש וכן נראה שהוא דעת רבינו שבפ"ו מה' הנזכר דין ד' פסק דהמשאיל קורדם לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע ולר' אשי דבפרק השואל דצ"ט אע"ג דקניי' השואל אינו אלא מדרבנן כדאמרינן תקנו משיכה בשומרים וכ"כ הרב מח"א ה' קנין משיכה סי' ב' והתוס' שדחו פי' רש"י נראה דלשטתייהו אזלי שכתבו בפרק מרובה דע"ט ד"ה תקנוה דר' אמי ס"ל משיכה קונה מן התורה יע"ש ודוק ומ"ש מוהר"ם ן' חביב דרבינו והטור סברי דנהי דבנסרים ועשאן כלים לא קני משום דכיון דסתר לה חוזרים הנסרים ועבידי אינשי דסתרי כלים לעשותם נסרים משום דאין הפסד בסתירתן אבל טווי ועשאו בגד והוא דבר חשיב ולא עבידי אינשי דסתרי להו כדמעיקרא קני מדרבנן ולא גרע ממריש שבנאו בבירה יע"ש ק"ל דאם כן איך פסק רבינו בהלכות ציצית דעשאן מצמר הגזול פסולים הא חוטי ציצית ודאי דלא עבידי אינשי דסתרי להו ועבידי צמר וקנאו ואם כן אמאי פסולים משלהם איקרי וליכא למימר דכיון דמדאוריי' לא קני לא מקרי משלהם דהא מעובדא דההיא סבתא מוכח בהדיא דמשום תקנה דרבנן נפיק ידי חובת סוכה מן התורה וכמ"ש התוס' שם ודוק:

יג

גזל

דקל מחובר וקצצו לא קנה כו'. מסתמיות דברי רבינו והפוסקים נראה דאפי' בדאיכא יאוש בהדיה לא קנה משום דלא הוי שינוי דשמו עליו דהשתא נמי גובי דדקל מקרו האמנם מצאתי להרשב"א בשיטה כ"י שכתב משם הראב"ד על ההיא דאמרינן בפרק הגוזל בתרא דף קי"ב אמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דקילי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו ופריך אביי ודילמא משום דאייאש מרייהו מנייהו כתב וז"ל הא דדחינן שאני התם כו' פי' הראב"ד דאעפ"י שאין היאוש קונה ושינוי נמי אין כאן דממחובר לתלוש לא חשיב שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הוה מיהא קונה עכ"ל ויש להקשות לכאורה מההיא דר"פ לולב הגזול דא"ל ר"ה להנהו אונכרי כי זבינתו אסא מן הנכרים לא תגזוזו אתון כו' כי היכי דלהוי יאוש בידייהו ופריך עלה בגמ' וליקנינהו בשינוי מעשה והשתא אמאי לא ק"ל בפשיטות דליקנינהו ביאוש ושינוי דממחובר לתלוש דבהדי יאוש קני לדעת הראב"ד ולא שייכא תי' דמשני עלה ולכן נראה שאף הראב"ד לא כ"כ אלא לתת קצת טעם לאביי דפריך ודילמא כו' אמנם למאי דקא"ל רבא אי לאו דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי אפי' ביאוש נמי לא קני ומפ' הראב"ד כפי' רש"י ז"ל דה"ק מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוא ושינוי דממחובר לתלוש לא מהני אפי' עם היאוש כנ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.