שער המלך/ביכורים/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ ביכורים י

ב

כיצד

הרי שהקדיש בהמות לב"ה כו'. כתב מרן וז"ל והר"י קורקוס ז"ל תמה על רבינו שהרי אוקמתא זו נדחית כו' ואלו רבינו ז"ל פסק בפ"ה מה' ערכין דבעי העמדה והערכה כו' עיין במוהר"י קורקוס ז"ל שכתב ב' תשו' בדבר וז"ל ואפשר לחלק ולומר דע"כ לא פסק רבינו דקדשי ב"ה נמי בעו העמד' והערכ' אלא לפדות הבהמה עצמה אבל לפדות הגיזה אפשר דהוי כמקדיש עצים ואבנים לב"ה שהן נפדין וא"נ אפשר אפילו תימא דגיזה בעיא העמד' והערכ' הכא מיירי כשהעמיד הבהמה בעודה עם הגיזה ואז העריכה ואח"כ עבר וגזז דה"א כיון שכבר העמיד והעריך יפדו קמ"ל וכבר התוס' הק' למה לא תי' כן ותי' כו' ודעת רבינו דאה"נ דמצי לתרוצי הכי לקיומי שינוייא אלא דרב מני ניחא ליה דמיירי כשהגיזה חולין יע"ש והנך רואה דכל הדרכים בחזקת סכנה דמאחר דע"כ דעת המקשה לומר דבמקדיש הגיזה בעודה בבהמה טעון הערכ' וא"נ דאפילו כשהעמיד והעריך בחיים אינו יכול לפדותן אחר שחיטה מי המכריח לנו לבדות סברות מלבנו ולומר דהוא הדין דהו"מ לשנויי הכי וי"ל דרכו ז"ל כלפי מה שהק' התוס' בבכורות דנ"ו ד"ה התולש שהק' שם וז"ל ותימא והא בעי האי צמר העמד' והערכ' ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשי' הגז כו' יע"ש מה שנדחקו בתי' קו' זו ואפשר דהיא גופא קשיתיה לרבינו ומשו"ה הוכרח לומר דסוגייא דבכורות פליגא אההיא דפ' ראשית הגז ודרך הב' יש ליישב על אופן זה כלפי מה שהקשה התוספות דר"פ ק"מ ד"ה לא יהא דהקדיש אשפה כו' שהקשה משם הר' חיים הכהן דמי דמי אשפה בר פדיון היא אבל האי לאו בר פדיון הוא דבעינן הע' והע' ותי' דמי לא עסקינן דהעמידה מחיים כו' יע"ש ואם כן ה"ט דרבינו ז"ל דפסק כההיא דמעילה: ואולם ראיתי להרב מש"ל ז"ל פ"ה מה' ערכין הלכה י"ב שדקדק בדברי רבינו ז"ל שכתב לפיכך אם מתה הבהמה קודם שתפדה לאשמעינן דבעינן פדיה מחיים וכדעת התוספות דפ' ראשית הגז יע"ש וכן נראה להביא ראיה מההיא דגרסינן פ' כל פסולי המוקדשין דף ל"ב ע"ב אמר רב אשי מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו כו' אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל הא בעינן הע' והע' אלא ש"מ לא יגאל לא ימכר הוא כו' והשתא אם איתא דכל שהעמיד והעריך מחיים יכול לפדותו לאחר שחיטה אימא דקרא ה"ק מחיים אינו נגאל הא לאחר שחיטה נגאל וכגון שמעמידו ומעריכו מחיים ופודהו לאחר שחיטה והתוס' שם הק' בזה באופן אחר ותי' ז"ל לא יגהה מזור לקושייתנו ולדעתי זו ראיה עצומה ולדעת התוספות דמעילה לא ידעתי מה יענו לסוגייא הלזו וצ"ע כעת: ודע שאני מסתפק בהא דק"ל דקב"ה וק"מ אם מתו יקברו משום דבעינן הע' והע' אם עבר ופדאן אי פדיונו פדיון או לא דאפשר דקרא דכתיב והעמיד היינו דוקא לכתחלה ולא מצאתי גילוי לדין זה אך את זה ראיתי להתוס' בפ' טבול יום דק"ג ע"א שהק' אההיא דאמרי' התם עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר"י ומוקי לה רבי ינאי התם במתפיס עולה לב"ה ואפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס הק' וז"ל תימא לדידיה אמאי אצטריך הכא דאם שחט קודם פדיה אין עור' לכהנים פשיטא דקדשי ב"ה הוא בכלל הע' והע' והניחוה בתימא יע"ש וכוונתם ז"ל מבוארת דליכא למימר דר"י ס"ל דקדשי ב"ה לא בעו העמד' והערכ' כר"ש משום דרבנן דר"ש דסוף תמורה ר"י היא וכמ"ש רש"י שם והשתא אם נאמר דאם עבר ופדאו מה שעשה עשוי יש לישב שפיר דקרא דעולת איש אצטריך להיכא דשחט קודם פדיון ופדאו שאינו חייב ליתן העור לכהנים וע"פ האמור מקום אתנו ליישב מה שהקשה הרב תי"ט ז"ל בפ"ה דמעילה מ"ג על מה שכתב רע"ב ז"ל ואיכא בין ת"ק לר' ק"מ כו' ר' אומר יקברו משמם דבעינן העמ' והע' כו' וכיון דלא הוו בני פדיה יש בו מועל אחר מועל כו' וח"א יפדו דלא בעו העמ' והע' וכיון דקדוש' דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל והלכה כחכמים ע"כ ותמה עליו הרב ז"ל דמאחר שהרע"ב ז"ל פסק בסוף תמורה כרבנן דר"ש דק"מ בעו העמ' והע' איך פסק כחכמים דר' וכמו כן קשה על רבינו ז"ל שהוא פוסק דא' ק"מ וא' קב"ה בעו העמ' והע' ובה' מעילה פסק כרבנן דר' דאין מועל אחר מועל יע"ש שהניחו בצ"ע:
והנה לדברי הרע"ב היינו יכולי' ליישב דלעולם שדעתו לפסוק כרבנן דר' דק"מ לא בעו העמ' והע' וקדשי ב"ה בעו הע' והע' ולא תקשי לך ממה שפסק בסוף תמורה דא' קדשי מזבח וא' קב"ה יקברו כרבנן דר"ש כי שם כתב וז"ל ואם מתו כו' יקברו ואינו יכול לפדותן ולהאכילן לכלבים ואפי' למ"ד פודין כו' ה"מ בנטרפה אבל משמתו דא"א לקיומי בהו והעמיד והעריך אין פודין אותם רש"א כו' קסבר דלא נאמר והעמיד והעריך אלא בקדשי מזבח ולא בקדשי ב"ה ואין הלכה כר"ש עכ"ל ואיכא למימר דמ"ש בתמורה היינו לומר דאין הלכה כר"ש במאי דס"ל דקב"ה לא בעו העמ' והערכה אלא כחכמים דר"ש דס"ל דקב"ה בעו הע' והע' אמנם בק"מ ה"נ דלא קי"ל כרבנן דר"ש דס"ל דבעו הע' והע' אלא כרבנן דר' סמך אמ"ש במעילה וזהו שדקדק בלשונו וכתב ואין הלכה כר"ש ולא כתב והלכה כחכמים כדרך שכתב במעילה משום דס"ל דאין הלכה כחכמי' במאי דס"ל דק"מ אם מתו יקברו מטעמא דבעינן העמ' והע' ולא כתב ג"כ דאין הלכה כר"ש וחכמים גם כן משום דבעיקר דינא דס"ל דבק"מ אם מתו יקברו הלכתא כוותייהו ולאו מטעמייהו אלא משום דאין פודין את הקדשים כו' ובהכי ניחא לי מ"ש הרע"ב ז"ל בפ"י דחולין מ"ב אההיא דתנן כל שקדם הקדשן כו' ואם מתו יקברו וז"ל ואם מתו מעצמן יקברו דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ע"כ והדבר תמוה שהרי בבכורות אמרינן דטעמא דאם מתו יקברו משום דבעינן העמ' והע' מדלא תני אם נעשו טריפה ואף לאבע"א דמשני התם רב כר"י ס"ל כו' מ"מ מודה הוא דטעמא דאם מתו יקברו משום העמ' והע' וא"כ למה זה כתב הרע"ב ז"ל טעמ' דאין פודין כו' והוצרך לפרש דאם מתו מעצמן קאמר ותי"ל מטעמא דבעינן העמ' והע' ואפי' מתו ע"י אדם דהיינו שנשחטו אפ"ה יקברו ולפחות הי"ל להזכיר שני הטעמים כדרך שפירש רש"י שם ואולם כפי מ"ש הנה נכון דהוצרך לפרש דוקא מטעמא דאין פודין לענין הלכה דטעמא דהעמ' והע' לא אתי כהלכתא זה הנ"ל אמת ויציב בדעת הרע"ב ז"ל:
האמנם לדעת רבינו לא יתכן דרך זה דבהדיא פסק בה' ערכין דא' ק"מ וא' קב"ה בעו הע' והע' ואולם אם נאמר דס"ל לרבינו ז"ל דהא דבעינן הע' והע' היינו דוקא למצוה אבל אם עבר ופדאו מה שעשה עשוי והכריחו לומר כן מההיא דפ' טבול יום דדריש ר' יהודה עולת איש ולא עולת הקדש יש ליישב דס"ל ז"ל דמש"ה ק"מ תמימים ונעשו ב"מ ועבר ושחטן אין בהם מועל אחר מועל משום דכיון דאם עבר ופדאו פדוי חשוב כקדושת דמי' וכל שעבר ונהנה מן ההקדש הו"ל כאלו עבר ופדאן ויצא לחולין ולא דמי לקדושת הגוף דליתנהו בפדיה כלל ואע"ג דר' ס"ל דכיון דבעינן הע' והע' יש בהן מועל אחר מועל היינו משום דס"ל לר' דאפי' אם עבר ופדאו אין פדיונו פדוי הו"ל כקדושת דמים אמנם ר"י דפ' טבול יום ע"כ פליג אר' וס"ל דבדיעבד אם פדאו ה"ז פדוי ופסק רבינו כר"י כמ"ש בספ"ה מה' מעה"ק כנ"ל ליישב דעת רבינו ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.