שער המלך/איסורי ביאה/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ איסורי ביאה כא

א

כל הבא על הערוה כו' או שחבק ונשק כו'. כתב ה"ה ז"ל ולפי דעת רבינו ז"ל מ"ש ביבמות העראה זו הכנסת עטרה מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור י"ל דפטור משום ביאה קאמר אבל מחמת קריבה שאפי' המחבק לוקה לא הוצרכו לומר שהמנשק באבר אותו מקום לוקה כו' יע"ש וק"ל טובא דבפ"ק דיבמות בסוגייא דעליה פרכינן התם טעמא דכתיב עליה הא לא"ה הו"א אחות אשה מתייבמת מ"ט דאמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה אימור דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה ל"ת גרידא לא תעשה שיש בו כרת מי דחי ושקיל וטרי טובא התם והשתא לדעת רבינו בפשיטות הו"ל לתלמודא להקשות דקרא דעליה ל"ל אי משום דאתי עשה כו' אימור דעשה דחי ל"ת היכא דבעידנא דקא מיעקר לאו מקיים עשה הכא בעידנא דקא מעקר לאו דהיינו משעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם וכמו כן כתבו התוספ' ז"ל בפרק השולח גבי מי שחציו עבד דלא אתי עשה דפ"ו ודחי ל"ת דלא יהיה קדש משום דמשע' העראה עבר הלאו ועש' דפ"ו לא מקיים עד גמר ביא' יע"ש וכבר אפשר ליישב שדעת רבינו ז"ל כמ"ש הנ"י בפ"ב דמציעא אההיא דאמרינן התם טעמא דכתב רחמנא אני ה' כו' איכא דמקש' ל"ל הך טעמא ת"ל דבעידן דמעקר לאו לא מקיים עשה דהשבה ותי' הרנב"ד דה"נ בשעת שעבר לאו מקיים עשה דהא מתעסק הוא במצות השבה בשעת עקירת הלאו ואע"פ שלא גמר המצוה עד שישיב לבעליו מקרי שפיר בעידנא יע"ש וא"כ דכוותא נמי איכא למימר הכא דאע"ג דמשעת העראה עבר על הלאו חשיב שפיר בעידנא כיון דמשעת העראה מתעסק הוא במצות יבום והנראה דהתוספו' ז"ל פרק השולח הם חלוקים עם דעת הר"ן: ואולם לדעת רבינו לא נפלאת היא לייחס סברא זו האמנם ראיתי לה"ה פי"א מה' גזילה ואבידה דף י"ח שכתב וז"ל ומ"ש שאין עשה דוחה ל"ת ועשה היא כגיר' ההלכות אבל אמת שאין אנו צריכין לכך דת"ל דבעידנא דקא עייל בבית הקברות לא מקיים מ"ע כו' יע"ש הנה מבואר שחולק על דעת הר"ן ולפי דעתו ז"ל לא ידעתי מה יענ' למה שהקשי' כפי מה שהחזיק הוא ז"ל סברת רבינו וצ"ע:
טעם המלך א) לכאורה כל עיקר הדברים צריכין ביאור מרווח דהנה רבינו שם עיונו על הרמב"ם ולא קשי' ליה סתמא דבתחלת ביאה עובר על איסור עריות ובסוף ביאה מקיים העשה דזה ליתא דהא כמו בכל העריות המערה והגומר שוין נינהו כמו כן נמי ביבמה כדאיתא במתני' בריש פרק הבא על יבמתו אחד המערה וא' הגומר וכן אמרינן שם בגמרא (נ"ה ב') יבמה ליבם מנלן אתיא ביאה ביאה וא"כ בין למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ובין למ"ד העראה זו נשיקה שוין המה לפום ריהטא ולא קשיא ליה לרבינו זולת לדעת הר"מ דפוסק דאף למ"ד העראה זו הכנסת עטרה היינו דוקא לחייב על ביאת האיסור אבל לאו דקורבא לכ"ע חייב בנשיקת האבר וא"כ שפיר לכאורה קשיא דלפ"ז אין העשה והלאו באין כאחד דהעשה היא בהכנסת עטרה והלאו עובר בשעת נשיקת האבר. ואולם לפי"ז יש להבין כונת רבינו מאי קשיא ליה דלמא רוצה הש"ס לעיל להקשות אף למ"ד העראה זו נשיקת האבר ולפ"ז שניהן באין כאחת דבשעה שעובר על הלאו מקיים העשה דהא להך מ"ד היינו העראה ויבמה נקנית בהעראה ואולם רבינו המחבר הורה לן במלה אחת שכתב עוד כונה אחרת דהא כתב משעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם ומשמע לפ"ז אף למ"ד נשיקה זו העראה אפ"ה גבי יבמה אף שקונה אותה בהעראה זו ואין מחלקין בין העראה להעראה מ"מ העשה של יבמה יבוא עליה להקים שם לאחיו בישראל אינו מקיים אלא בביאה הראויה להקמת זרע ואולם לפ"ז לכאורה אף בלא דעת הרמב"ם קשי' כקושית הרב ז"ל דהא כ' המש"ל פט"ו מהלכות אישות הלכה ד' דאף אי העראה אינו אלא הכנסת עטרה נמי אינו מקיים העשה אלא בגמר ביאה דבהעראה זו נמי אינה מתעברת והעלה שם כן בשם הר"ן והריטב"א עייש"ה ולפ"ז לכ"ע קשי' למה לא הקשה הש"ס הא לא הוי בעידנא דהא הלאו של ביאת איסור של עריות עובר משעת העראה ואף למ"ד משעת הכנסת עטרה והעשה של יבום בענין שבעינן הקמת זרע אינו מקיים עד גמר ביאה ולפ"ז י"ל גרגיר אחד דהתוס' והר"ן לשיטתייהו אזלי דיעוין במש"ל היטב דהביא דהתוספות חולק בזה וס"ל דלא בעינן ביאה הראויה להקמת זרע אלא דמהאי להקים זרע בישראל ממעטי' רק סריס ואילונית דאינן ראוין כלל להקמת זרע ועיין בתוספות ביבמות (ך' ב') ד"ה אטו ובהר"ן פרק קמא דקדושין חולק ע"ז וסובר דבעינן ביאה הראויה להקמת זרע ודוקא בסוף ביאה מקיים העשה עיין שם בהר"ן בדף (י' א') ולפ"ז י"ל דהר"ן והתוס' לשיטתייהו אזלי דלדעת תוס' דבעינן בכל גוונא בעידנא כדכ' תוס' פ' השולח ואשר הביאן רבינו פה ל"ק קושייתינו דתוס' לשיטתייהו אזלי דסוברין דבתחלת ביאה מקיים העשה והר"ן דחולק על זה וסובר דבסוף ביאה מקיים דוקא העשה וא"כ לא הוי בעידנא הא הר"ן סובר דבכה"ג מקרי בעידנא כיון דצריכה תחלת ביאה לסוף ביאה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.