שער אפרים/סב

שער אפרים סב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה סב

נשאלתי מב"ד יפה דק"ק טריבטש וז"ל השאלה ביום ה' פ' שמיני נמצא תחוב בקיבה יתד א' דהיינו בסוף הקיבה של הבהמה כאשר יעידון ויגידון שני אנשים הנקובים בשמותם כמ"ר חנן וכמ"ר יוקל יצ"ו וראינו שהקיבה אינה ניקבה מעבר אל עבר וגם שני האנשים הנז' לא ראו כלום אם ניקב אם לא אך שיבלת הנקרא בל"א ווי"רץ קשה עומדת על הקיבה נגד אותו מקום שהמחט תחוב מבפנים ואותו יבלת לא היתה מראה חלודה ודחינו אותו המחט דרך הלוכה לצד חוץ ולא היתה נכנסת דרך אותו יבלת והכשרנו אותה מחמת שלא ניקבה מעבר אל עבר ואמר לי הנעלה כהר"ר פלק דיין אפי' אם ניקבה מעא"ע נמי כשרה לפי שהחלב דאייתרא מכסה אותו נקב כו' ובכן יורנו מורנו אם עשינו כדין וכווננו להלכה ושכמ"ה:

תשובה הנה אף שנחוץ עלי הדבר מ"מ לא אוכל לסרב באשר שהפצירו בי לחוות דעתי בקיצור גדול. בראש מ"ש הכת המתירים מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר זהו לענ"ד אינו ולא יפה כיוונו לפי העדות של האנשים הנז' וגם הוא בעצמו כתב כן שיש שם יבלת שקורין ווירץ על מקום היתד וא"כ הוי קרום שעלה מחמת המכה ואמרי' בגמר' דאלו טריפות א"ר קרום שעלה מחמת המכה בושט אינו קרום ואין לומר דדוקא בושט לא הוי קרום משום דאכלה בי' ופעי' ביה חוזר וניקב וכמ"ש הראב"ן ומשא"כ בשאר מקומות אבל ז"א שהרי אמרי' בגמ' ג"כ אר"י קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ומייתי ראיה מהא דכרות שפכה דזהו פסול החוזר להכשירו זהו למעוטי קרום שעלה מחמת המכה בריאה ושם לא ממעטי ריאה בהדיא וכ"כ הר"ן ריש אלו טריפות וכ"כ רש"י דה"ה לכל הנקובים וכ"כ בת"ח דף קל"ב וא"כ אף שלא היה מעבר אל עבר דהלא נראה בחוש דהיה שם יבלת על מקום היתד מזה מוכח דניקב תחלה מעבר אל עבר רק שעלה קרום מחמת המכה ואף שכתבו המורים וז"ל והנה דחינו אותו המחט דרך הלוכה לצד חוץ ולא היתה נכנסת דרך אותה יבלת ועבור זה הכשרנו מחמת שלא ניקב מעבר אל עבר אינו ראיה אף שלא נכנסה בכח מ"מ סופה לינקב מעט מעט עבור שהמכה מעלה חלודה וא"כ י"ל במידי דמשתבחא לא מטרפי דמיטרפי מי משבחא יותר מתחילה וכמ"ש בגמר' גבי עוף שניטלה נוצתה אבל זה אינו כו' וא"כ לפי זה יש להטריף הכל ובנ"ד גם הכלים אסורים לא מבעיא אליבא דהעדים שאמרו שהיה היתד בדקין פשיטא דטריפה שהרי כתב הר"ן דאפילו מחט שנמצא בדקין טריפה דחיישינן שמא ניקב וכמ"ש הב"י סימן מ"ז והובא בש"ע סעיף ד' ומכ"ש בנתחב בדקין דאין לו בדיקה אלא אפילו אליבא דהעדים שהעידו שהיתד היה תחוב בקיבה דמקילין בנמצא בתוכו אבל מ"מ יש להחמיר בנתחב בדופן הקיבה ומכ"ש בניקב הקיבה רק שעלה קרום מחמת המכה דמדינא טריפה דהלא ניקבה הקיבה טריפה. א"כ לפי זה יפה כיוונו כת האוסרים אבל לפי מ"ש אלי כת המתירים דאחד מן הב"ד רצה להתיר מטעם דאפילו ניקב מעבר אל עבר נמי כשרה לפי שחלב דאייתרא סותם אותו נקב והשיב לו הדיין השני דאינו דומה סתימת הנקב בלא מחט וקוץ לסתימת הנקב במחט וקוץ ודחה אותו בגילא דחיטתא והתירו מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר וזהו דבר שאין לו שחר להתיר מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר וכמ"ש לעיל:

אמנם נלע"ד להתיר אם ברור הוא להדיינים שהיבלת היתה מכוסה בחלב שעל היתר נלע"ד דכשרה בלי שום ספק וזהו פשוט דחלב שעל גבי היתר סותם וכמ"ש כל הפוסקים לא מבעיא אליבא דהרי"ף והרמב"ם שפוסקים כלישנא בתרא דגמ' פ' אלו טריפות דף מ"ט גבי חימצי ובר חימצי ודאקשתי אסור וחלב שעל גבי היתר מותר פשיטא שסותם אלא אפילו אליבא דדעת הטור שפוסק דחלב שעל גבי היתר אסור בסי' ס"ד וכלישנא קמא דפלוגתא דר"י ור"ע ואפילו הכי סותם וכמ"ש בגמרא שם אמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים וכפירש"י בלשון בתמיה וכמו שכתב הטור סימן מ"ח וכ"כ בש"ע בלי שום חולק, ומה שרצה אחד מהב"ד לפקפק בזה דאינו דומה סתימת הנקב בלא מחט וקוץ כו' אמנם לא ראה מה שכתב המרדכי פרק אילו טריפות וגם בתוס' ובתרומת הדשן סימן קס"ה וזה לשון המרדכי נשאל לר"י על מחט שנמצא בקורקבן וניקב הכיס שלו וגם בשרו והיה שומן סותם למעלה מבחוץ והתיר דלא אמרי' אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טריפה אינו סותם אבל חלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמהדיק שפיר ואע"פ שהיה שומן דק על הקורקבן וכמ"ש בת"ה סי' קס"ה ועיין בתוס' פא"ט וא"כ ה"ה בנ"ד בחלב שעל היתר אם ידוע בודאי שהיה המחט בסוף הקיבה במקום יתד והחלב סותמו דכשר:

ואף שיש לחלק דדוקא בקורקבן שהוא חלב טהור לגמרי מה שאין כן בחלב שע"ג היתר דלענין אכילה אסור ואף דמ"מ סותם י"ל דדי לן שיסתום בנקב ע"י חולי ולא ע"י מחט אבל זהו דוחק לחלק בזה וכן משמע מסתימת דדברי הפוסקים ואף שיש לאסור כאן מטעם דהעיד העד כמר יצחק שמצא בחלב כתם שחור במקום שהי' דבוק להיבלת ומזה היה נראה דניקב גם את החלב וזהו כמין קורט דם מבחוץ אבל ז"א שהרי הכתם שחור היה במקום שהיה דבוק ליבלת אבל הי' עליו ג"כ חלב עב ומבחוץ לא ראו שום כתם שחור וא"כ אין זה קורט דם מבחוץ רק כאלו היה קורט דם באמצע הבשר ולא ניקב מעבר אל עבר. ומה שרצה לפקפק בזה קצת מהאוסרים שהמחט היה בסוף הקיבה ושם אינו לא קשת ולא יתר אבל ז"א שהרי פירש"י דמבחוץ לעיגול קרי קשת ומבפנים לעיגול קרי יתר ושניהם עד סוף הקיבה ואף שהרמב"ם כתב פירוש אחר על יתר שהוא כמו חוט משוך כמו יתר נראה דלדינא אין נפקותא ביניהם שהרי לא חילקו הפוסקים לענין דינא בפירושיהם:

ואשר רצה לפקפק בזה כת האוסרים מטעם שהעידו שהיה המחט בדקין ולא בקיבה חדא דאף אם היה בדקין דהיינו במעי היוצא מהקיבה נלע"ד טעם נכון להיתר שהרי כל העדים העידו שהיה החלב סותם הנקב ואף אותו העד שהעיד שהיה בדקין מ"מ מודה שהחלב סותמו שהרי הטור סי' ס"ד כתב שם והרמב"ם בהל' מ"א בפ"ז כתב שהמעי הסמוך להקיבה שהוא תחלת בני מעיים צריך לגרור חלב שעליו ויש מהגאונים שאמרו ראש המעים שצריך לגוררו הוא המעי שיוצא בו הרעי כו' ובש"ע הביא דעת שניהם וכתב וירא שמים יוצא ידי שניהם וא"כ אליבא דהגאונים אותו חלב שעל המעי היוצא מהקיבה כשר לגמרי ואמרי' בגמ' פא"ט דף מ"ח גבי חימצי ובר חימצי אר"נ לדידהו מיכל אכלי ולדידן מסתים נמי לא סתים ואליבא דפירש"י הוא בלשון בתמיה וכמו שפסק הטור הנ"ל בסי' הנ"ל אליבא דעת רש"י ולכן חלב שעל היתר סותם וא"כ ה"ה בנ"ד אף דאליבא הרמב"ם אסור חלב שע"ג מעי מ"מ הואיל ואליבא דהגאונים מותר לגמרי דמ"ש בגמ' ריש מעי באמת' בעי גרירא קאי אכרכשתא וב"י הכריע כדעת שניהם לחומר' ומ"מ אליבא דהגאונים חלב מן המעי היוצא מותר לגמרי אף דאנן לא קי"ל כוותיהו בזה ומ"מ לענין מסתים סתים וכמ"ש רב נחמן גבי חמצי לדידהו מיכל אכלי ולדידן מסתים נמי לא סתים ומה התם דלא היה רק לבני א"י ואנו נוהגין איסור מ"מ קי"ל דסותם ומכ"ש אליבא דגאונים והראב"ד דסוברים אליבא דכ"ע דינא הכי מכ"ש דאליבא דידן מסתם נמי סתים:

ואף שיש לפקפק קצת על ראיה זו שהרי העד העידו שהיה המחט בקיבה והכחישו השני כמ"ר ליב שהעיד שהיה בדקין וגם הכחישו אותו שהגיד להם שהיה בקיבה ועד א' בהכחשה אינו כלום וגם כמ"ר משה מה שהעיד אינו כלום שהרי סיים בסוף עדותו וז"ל כאשר שאלתי אותו שהם העידו שהיה המחט בקיבה והשיב בל"א דא מוזין זיא בעסיר פער שטיין אז איך א"כ מזה מוכח שהעיד על עצמו שלא הבין הדברים יפה ואף שהעדות של כמ"ר חנן וכמ"ר יוקל וכמ"ר יצחק הנ"ל היה עדות פסולים והרשב"א כתב בתשו' סי' תקמ"ד וז"ל ששאלת שני אחים לענין איסורא אם דינן כב' עדים להכחשה אם לאו והשיב שלעולם אין דינן אלא כאחד וא"כ אינו מוכחש העד כמ"ר ליב הנ"ל אמנם נלע"ד דמ"מ יותר נאמנים העדים שהעידו שהיה בקיבה היתר דאפי' אם הי' מוכחשת ודל עדותן מהכא מ"מ הב"ד אשר הורו להיתר המה נאמנים יותר מק' עדים שהורו ע"פ זה להתירא שהיה המחט בקיבה וכמ"ש הפוסקים ואין להאריך בזה כעת יותר והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף