שער אפרים/טז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה טז
ראיתי בספר באר שבע במס' כריתות דף מ"ו שהקשה על הב"י בא"ח סי' קל"ג שכתב שם דאם חסר מעלה עשן ליכא שום איסור והביא הראיה כו' ע"ש עכ"ל הב"י ומקשה הרב בעל באר שבע הלא אמרינן בהדיא בגמ' דיומא פרק הוציאו לו דף נ"ג דאם חיסר מעלה עשן או אחת מכל סממניה חייב מיתה והביא ראיה מקרא אם כן איך כתב הב"י שאפי' איסורא ליכא ומכח קושיא זו משוי להרב הב"י כטועה ח"ו ע"ש:
תשובה הנה לענ"ד יש ליישב הקושיא הנז' ודברי הרב הב"י נכונים בטעמם כי כד מעיינת בגמ' דיומא דף ל"ח ע"א אשר משם הב"י הביא ראיה לדבריו וז"ל הגמ' בית אבטינס היו בקיאים במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים לאלכסנדרי' של מצרים כו' ולא היו יודעים להעלות עשן כמותן כו' עכ"ל ע"ש. ויש להקשות על הראיה זו של ב"י דמנ"ל דניסו בקטרת זה בעזרה דלמא ניסו חוץ לעזרה ואין כאן שום איסור דהואיל וניסו צורך הקטורת או שעשאו מתחלה מינים של חול סמני קטורת ובזה ניסו ולא בשל קודש אף שאסור לפטם קטורת במתכונתה דלמא לא עשאו ממש כמשקל הנז':
אמנם נלע"ד להביא ראיה מגמ' הנז' למ"ש הב"י לפי שאמרינן בגמ' בסוף ענין הנז' וז"ל הגמ' שם וכששמעו חכמים הדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו כו' וחזרו בית אבטינס למקונן עכ"ל לפ"ז למה חזרו בית אבטינס למקומן עבור שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו משמע מכח כבוד י"י החזירו למקומן הלא כשאינם יודעים העשב של מעלה עשן חייב מיתה אלא מוכח מזה שאינו חייב מיתה רק לכבוד י"י בעלמא. ומ"ש הגמ' דיומא עלה נ"ג שאם חיסר מעלה עשן חייב מיתה היינו כשלא הניח בתוכו שום עשב שמעלה עשן אבל אם הניח בתוכו עשב אף שאינו טוב כמו מעלה עשן שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל אינו חייב מיתה וזהו כוונת הב"י במ"ש שאם חיסר מעלה עשן שאינו חייב מיתה ואפילו איסור ליכא היינו שמ"מ נתן בתוכו עשב אחר שמעלה עשן אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל כמו העשב מעלה עשן וכמו שמוכח מהגמ' שמביא הב"י לסיוע לו ובאמת גם הב"י מודה שאם לא נתן בתוכו שום עשב שמעלה עשן שחייב מיתה כמ"ש אם חיסר מעלה עשן חייב מיתה. וכן מוכח מגמ' דיומא עלה נ"ג שם וז"ל אמר מר מנין שנותן בה מעלה עשן כו' קרא לקרא אר"י ה"ק אין לי אלא עלה מעלה עשן עיקרי מעלה עשן מנין כו', א"ל אביי והא איפכא תניא כו' ע"ש אם כן מוכח מגמ' זו שמרבה אף שאינו טוב כמו העיקר מעלה עשן כו' א"כ ה"ה שיכול לרבות מן רבוייא דקרא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל דק שנותן בה עשב שמעלה עשן די ובזה דברי הב"י נכונים והנראה לעניות דעתי כתבתי:
[הגה"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. אגב העיון בדין הנז' ראיתי בתי"ט ביומא סוף פרק ג' שכתב על הא מתני' דאבטינוס לא רצה ללמד על מעשה הקטורת הגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד כו' וז"ל ואני תמה על שלא מצא הגרס בן לוי גם כן תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון כו' עכ"ל. ולי הצעיר נלע"ד דאין כאן מקום לתמיהתו דהא גמרא ערוכה היא ביומא סוף הממונה דף ל"ח וז"ל כולן מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו ומשמע להדי' דגם הגרס בן לוי הוא בכלל מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם ואם בעבור שמבואר בגמ' ששאלו לבית גרמו ולבית אבטינס ומצאו תשוב' לדבריהם ומה שאין כן גבי הוגרס חדא מאן יימר לן דלא מצא תשובה דמאחר שלא שאלו לו לא השיב וכי איהו חלים ואיהו מפשר ובאמת אם היו שואלים לו גם הוא היה מוצא תשובה לדבריו שלא ילמוד אדם כו' ובזה ניחא על ששאלו לבן קמצר ולא שאלו להגרס לפי שתשובתו ידעו מבית גרמו כו' ומשא"כ בבן קמצר לא שייך האי טעמא וכמ"ש ביפה מראה ומביאו הרב בעל תי"ט ע"ש ותו הא הוכחנו לעיל מגמ' דגם הוגרס הוא מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם אשר נאמר עליהם זצ"ל ובזה נסתלק תמיהת הרב בעל תי"ט:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |