שלמי נדרים/נדרים/פט/ב
שלמי נדרים 
נדרים פט ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ע"ב בפי' הרא"ש ד"ה קונם שאני נהנה לאבא ולאביך כו' שתעשה לבעלה ולא תהנה לאביו ולאביה ואף דברים שבינו לבינה לא הוי. זו היא גירסת הרב ר"א ובכל הספרים כתוב ה"ז יפר כו' דכיון דנאסרה בהנאת אביו ואבי' ע"י שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבל"ב עכ"ל כפי הנראה שהרא"ש מפרש הלשון שאני נהנה לאבא שהיא לא תהנה אותם ולא תתן להם וכן הוא בפרש"י כאן שכתב וכלומר שאני נותן להם יהא עליהם קונם (ובהציון שבפרש"י נראה שיש ט"ס שצריך לציין קונם שאני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך וע"ז כתב כלומר שאני נותן להם) וכה"ג מפרש הר"ן (לקמן דף צ.) קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו שאסר לפלוני והדירו מנכסיו ופי' נהנה להנהות את פלוני וכן משמע שמפרשים התוס' ג"כ כן שכתבו בד"ה תניא שאני נהנית לאבא ולאביך כו' דלהכי הוי דברים שבינו לבינה כיון שע"י שתעשה לפי בעלה תהיה אסורה לההנות לאבי' משיאה בעלה שם רע בשכינותיה כו' ע"ש ודברי הרא"ש בפירושו קרובים תמיד לפי' התוס' וזה דלא כפי' הר"ן דמפרש שאיני נהנה לאבא שהיא לא תיהנה משלהם ומש"ה כתב בד"ה תניא כו' דבשאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך נדרה בעינוי נפש וכרבנן דס"ל דהנאת פלוני עלי עינוי נפש הוי וכדאמר שמואל אליבייהו בפרקין דלעיל ותנאה בדברים שבינו לבינה וגם במתניתין כתב דליכא בחד מהנך מידי דגריע טפי מדברים שבינו לבינה אבל לפי' התוס' והרא"ש שמפרשים דמה שאמרה שאני נהנית לאבא ולאביך המכוון שלא תהנה אותם דהאי לישנא מתפרש בתרי אנפי לא אהנה לך או לפרש שלא אהנה משלך עיין בר"ן לעיל (דף ה'.) ד"ה אלא הכי אתמר כו' ולפירושם לכאורה הנדר לא הוי לא מעינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה כיון שהנדר הוא שלא תתן להם ולא תהנה אותם מאי איכפת ליה להבעל ולהכי הוצרך הרא"ש לפרש דכיון דנאסרה בהנאת אביה ואביו ע"י שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבל"ב וכן הוא כוונת התוס' ואם כנים אנחנו בדברינו אלה מעתה יהיה מדוקדק מאוד מ"ש הש"ך בסי' רל"ד ס"ק פ"ה שהביא שם לשון הטור שכתב ג"כ הטעם שגנאי הוא שנאסרה בהנאת אבי' אם היא עושה לבעלה וכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תאסור עליו והקשה הש"ך דלאיזה צורך הוצרך לומר דזה הוי דברים שבל"ב מה שאינה רשאה לעשות לאביו או לאביה תיפוק ליה דמה שנאסרה עליו הוי מדברים שבל"ב. דלכאורה קשה מדוע לא הקשה אבבא קמייתא דאסרה הנאת אבי' אם תעשה ע"פ בעלה דלאיזה צורך הוצרך הרא"ש לומר דרק גנאי הוא לו שתאסור בהנאת אביה יותר הל"ל שאם תאסר בהנאת אביה שלא תהנה ממנו הוי ע"נ כדאמר שמואל לעיל הנאת פלוני עלי יפר וע' לחם משנה פ' י"ב הלכה י"ב ובקרבן נתנאל כאן שהקשו באמת כן על הך בבא אבל לדברינו שפתי כהן ישמרו דעת שלא הקשה על בבא ראשונה דאפשר לפרש מה שאמרה שאני נהנה לאבא ולאביך שהיא לא תהנה אותם וכפי' המפרש בכאן ובזה ליכא בהנדר לא עינוי נפש ולא דברים שבל"ב. ורק גנאי הוא לבעל שע"י מה שתעשה לפיו תיאסר להנות לאבי' ולאביו ושהוא לא יחשוש בכבוד אביו ובכבוד חותנו אמנם בבבא השניה דהנדר הוא בהנאה לבעלה הוי דברים שבינו לבינה בין אם נפרש שהיא לא תהיה נהנית מבעלה בין אם נפרש שלא תהנה את בעלה לפחות הוי דברים שבל"ב לכן בזה הקשה הש"ך דלא הוצרך הרא"ש לפרש הטעם דגנאי הוא לו ועי' במאירי:
בפי' הרא"ש ד"ה תתסר הנאה דעלמא עלי. אסר עצמו בכל הנאות שבעולם אם יאש אשה קודם שילמוד הלכות. ואע"ג דא"א לו להיות בלי הנאת העולם לא הוי נדר שוא. דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר עכ"ל. וכוונתו דאם הי' מקרי נדר שוא הנדר אינו חל ולא הי' צריך התרה אבל כיון שתלה הדבר בתנאי ואפשר לו לקיים התנאי לא מקרי נדר שוא אף שהנדר בעצמותו הוא דבר שא"א לו לקיים וכ"כ התוס' בכתובות (דף ע"א.) ד"ה באומר כו' כתבו בשם רבינו תם דלא חייל נדר בכה"ג אף אם תלה הנדר בתנאי וזה לשונם שם ואומר רבינו תם דבנדר לא חיילא בכה"ג אם אסר כל פירות שבעולם עליו בקונם אם יעשה כדבר הזה כיון שאי אפשר לו לקיים כו' עכ"ל. וליכא למירמי דברי התוס' אהדדי משום דגברא אגברא קא רמית דהתוס' בכתובות הם דברי ר"י (דסתם דברי התוס' הם של רבינו יצחק הזקן כידוע.) ובשבועות כתבו בשם רבינו תם. ומחולקים הם בזה כמבואר בהגהת אשרי ר"פ המדיר בכתובות. ששם כתב הרא"ש ג"כ בשם ר"ת דלא חייל הנדר אע"ג שתלה בתנאי ואפשר לו שלא לעשות אותו דבר ולא יאסרו כל הפירות עליו וכתב ע"ז בהג"א אבל מהרי"ח כתב בשם ר"י ז"ל שאם תלתה בשום דבר אם אעשה זה דחל הנדר לאסור לעשות אותו דבר שפירשה עיי"ש וגם התוס' בגיטין (דף ל"ה.) ד"ה ונודרות כו' סוברים כמ"ש בכתובות והם ג"כ דברי ר"י בעל התוס' בסתם יעויי"ש ובס' נחלת יהושע סי' י"ב כתב לתמוה שהתוס' בגיטין סתרי למ"ש התוס' בשבועות ותמיהא אין כאן. כי מי ששנה זו לא שנה זו והוא מחלוקת באמת בין רבינו תם ובין ר"י ואמנם צריך ליישב לפי' ר"ת דלא חייל הנדר אפי' בתלה הדבר בתנאי אם יעשה דבר פלוני. איך יתרץ סוגי' דידן. דהא הנדר שנדר ההוא גברא ואסר עליו כל הנאות שבעולם הוי נדר שוא ולא חל כלל אע"ג שתלה הדבר בתנאי אם ישא אשה קודם שילמוד הלכות והי' בידו שלא ישא אשה. עכ"ז לדעת ר"ת מיקרי נדר שוא ולא חל וא"כ אמאי הוצרך רב אחא בר הונא להביא אותו האיש לפני ר"ח להתיר לו והא לא חל הנדר. ואולי יש לומר דסבר כרבן גמליאל לעיל (דף פ"א:) דאפי' בנדר שאינו חל מ"מ צריך להפר שלא להקל בנדרים ע"ש בר"ן ד"ה ר"ג אומר יפר כו' וכן לעיל (דף כ"א:) סבר רב אסי דארבעה נדרים צריכין שאלה לחכם ובהן נדרי הבאי ג"כ. ע"ש בלישנא קמא דמתני בשם רב יהודא. אמנם הנכון יותר בעיני דר"ת מפרש הך סוגי' דידן כמ"ש הריטב"א הנדפס עם הלכות הרמב"ן דלאו כולה הנאות דעלמא אסר עלי' אלא שנדר ממקצת הנאות העולם או אפי' מכל הנאות שבעולם אבל רק ממקצת בני העולם. שהי' אפשר להתקיים על ידי אחרים עיי"ש ויהי' מיושב בזה מה דהוי קשיא לי' לפי מה שהביא הר"ן לעיל (דף פ"א ע"ב) הירושלמי דהאומר קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם והב"י בסי' רכ"ח מפרש לה שהוא אוסר עצמו מלהנות מבני עירו ולפיכך אינו נשאל מזקן שיש שם דהוא נהנה בזה במה שמתיר לו הנדר ודלא כפי' הריב"ש שם (ע' לעיל ד' ע"ט: מה שכתבנו שם) וא"כ אם נפרש דהאי גברא אסר עליו כל הנאות שבעולם ומכל אדם שבעולם איך בא לפני ר"ח להתיר לו נדרו הא בזה גופא נהנה מרב חסדא שמתיר לו נדרו אלא ודאי דלאו ממש אסר עליו כל הנאות שבעולם ולא מכל אדם אלא ממקצת בני אדם ורב חסדא לא הי' מאותן אנשים שאסר עצמו מליהנות מהם ולהנך רבוותא דמפרשי כאן דאסר על עצמו כל הנאות שבעולם מכל אדם שבעולם צריכים אנו לומר דמה שאמר בירושלמי דהאומר קונם הנאתי מבני עירי דאינו נשאל לזקן שיש שם הוא רק איסור לכתחלה אבל בדיעבד אם התירוהו מותר ושעת הדחק כדיעבד דמי בכל מקום ואין שעת הדחק גדול מזה במי שאסר ע"ע כל הנאות שבעולם ומכל אדם דממי ישאל התרה ולהכי מותר אפי' לכתחלה לישאל על נדרו וכ"כ הש"ך בסי' רכ"ח ס"ק י"א. יע"ש בהגהות הגאון ר' עק"א שהראה ראי' לדינו של הש"ך באמת מכאן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |