שלמי נדרים/נדרים/פח/א
שלמי נדרים 
נדרים פח א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
דף פח במשנה המדיר הנאה לחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נו"נ בתוך פיך. הרב בעל מחנה אפרים הל' זכי' מהפקר סי' ד' הקשה מכאן על מה שכתב הרשב"א בתשובה סי' תר"ב דאשה שאסרה ע"ע כל נכסי ראובן בהנאה ואח"כ קבלה קדושין ממנו דאינה מקודשת דכיון דאסורה בהנאה מהם אינה יכולה לזכות בהם (ולא ס"ל כמ"ש הר"ן לעיל דף מו דאע"ג דנכסים אסורים לו בהנאה יכול לזכות בהן לענין שנותנם לבניו או לאחיו) ומעתה לפי סברת הרשב"א קשה ל"ל לומר הרי המעות הללו נתונים לך במתנה על מנת שאין לבעלך רשות בהן. כי לא אמר לה כן ג"כ אין הבעל קונה אותם כיון שאסור בהנאתם עכ"ל. ובס' נתיבות המשפט סי' ער"ה כתב עליו וז"ל לא קשה כלל דהא כשאומר נכסי עליך מכרו לאחר מותר כמבואר בנדרים (ע"ל דף ל"ד: בר"ן שם ד"ה בעא מיניה ר"ח בר אבין כו') וכיון שנותן לבתו הוי כמכרו לאחר ובעלה מינה דידה קא זכי עכ"ל ודבריו אינם מובנים כיון דאין קנין לאשה בלא בעלה איך הוי מה שנותן לבתו כמכרו לאחר הא בעת שנותן לבתו באותו שעה ממש זוכה בה הבעל ג"כ והוי כשותפין במתנה לה שייך גוף המתנה ולהבעל הפירות ואטו מי שמדיר לאחד הנאה מנכסיו האם יכול ליתן מחצה לאחר ולהמודר בשותפות ואף שיהיה רק להמודר חלק בפירות הנכסים ודברי הנתיבות שייכים רק אחר התקנה שאמרו ליתן לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נו"נ בפיך דאז בעת שנותן לה אין להבעל שום זכות בהן ואם אח"כ האשה נותנת מכל מקום להבעל מינה דידה קא זכי וכמ"ש המפרש כאן בד"ה לא שנו כו' בסה"ד וז"ל דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל עכ"ל אבל אנן דקיימינן בקושיא שהקשה הרב בעל מח"א דלמה להאב לומר כן לבתו דאף אם לא יאמר כן הרי כיון שאסורים עליו נכסי חותנו אין לו זכי' בהן ואינו קונה אותם כלל וא"כ בזה שנותן לבתו אינו גורם כלל איסור לחתנו דהא ממילא לא יוכל ליהנות מהם ואין לו בהם קנין כלל א"כ מה תירץ ע"ז בעל נה"מ דהוי כמכרו לאחר ואדרבה אם נימא כיון דאסורים הנכסים על חתנו א"כ במה שנותן לבתו אינו נותן הוא כלל לחתנו דבאיסורי הנאה לא שייך שום קניה ואחר כך אם בתו נותנת לבעלה מינה דידה קא זכי' הקושיא יותר חזקה דל"ל לומר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן הא בלא אמירתו ג"כ אין לו זכי' בהן ובאמת גם דברי המח"א צ"ע דמאי קשיא ליה יותר על שיטת הרשב"א מעל שיטת הר"ן דהא גם להר"ן דסובר דבאה"נ יש לו זכיה לענין שיכול להורישו לבניו או לאחיו קשה ג"כ ל"ל לומר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כו' נימא דהיתרא ניחא ליה דליקני דאיסורא לא ניחא ליה דליקני וכמ"ש לעיל (דף לב.) למעול מקבל יכול לומר איסורא לא בעיתי ע"ש אלא ע"כ המכוון כיון דאמרינן יד אשה כיד בעלה אם לא יתנה בפירוש ע"מ שאין לבעליך רשות בהן מה שמקבלת האשה המעות מאבי' הוי כיד בעלה וכאלו הבעל מקבל אותן בידו וניחא ליה בזה ואמרינן ג"כ לעיל מקבל מעל לכשיוציא ובעהמ"ח בנין יחזקאל בנה כל הבנין בעצמו ועשה עצמו כלא ידע ולא ראה דברי המחנה אפרים והנתיבות הנ"ל ולא הזכירם כלל ומקשה מדעתו דל"ל כל הטורח הזה הא אף אי יהיב לה סתמא לא קנה הבעל משום דהיתרא ניחא ליה דליקני איסורא לא ניחא ליה דליקני ועיי"ש מה שתירץ וע' בט"ז סי' רכ"ב ס"ק ג' שכתב ג"כ וז"ל יש להקשות כיון שחתנו אסור ליהנות משל חמיו מחמת שהדירו למה לא יהיה מותר לתת לבתו אפי' סתם שהרי חתנו לא יעשה איסור ותירץ כיון שעכ"פ זכה במתנה בקבלת אשתו ה"ל כאלו הוא קבל מחמיו ונותן אח"כ לאשתו ע"כ:
בהמפרש ד"ה ל"ש דיכול ליתן לה כו' אלא מה שאת נו"נ בפיך דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל עכ"ל והביאו הט"ז בסי' הנ"ל בשם רש"י ובס' מחנה אפרים הל' נדרים סי' ס' כתב דאין הבעל יכול ליהנות ממנה דאין המתנה חלה אלא כשנותנת לתוך פיה ונמצא זה נהנה מחמיו ואפילו בלא נדר כל שנותן לבתו בתנאי זה אין הבעל יכול ליהנות מאלו המעות דהיא גופה אין בידה לשנותם לדבר אחר דא"כ הוו גזל בידה כו' עי"ש ובשעה"מ בהל' נדרים פ"ז תמה עליו איך לא זכר שר את דברי רש"י הנ"ל והט"ז ג"כ הביאו וגם בשיטה מקובצת כת"י כתב ג"כ בשם הר"א ממיץ כן. ושהקשה שם ג"כ דמאחר שאינה מקיימת התנאי נמצא שהמתנה אינה מתנה והרי הן של חמיו ואמאי יהא מותר בהן. ותירץ דמ"מ אין לחמיו עליו כלום. ויקרא את בתו לב"ד או תשלם לו אמנם השתא היא גוזלת אותם ושולחת בהן יד והרי הן מעתה שלה ולא של אביה וכתב עוד וא"ת היאך היא גוזלת ונותנת לבעלה ויש לומר גם היא יודעת שאין אביה מקפיד אם היא תעשה בהן מה שתרצה רק שאמר מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כדי שלא יקנה אותן הבעל ויהיה הרשות בידה לעשות בהן כל מה שתרצה ע"כ דברי השעה"מ ובס' בנין יחזקאל עמד בתימא על דברי רש"י הנ"ל מדעתו וכבר קדמו בס' מח"א. והשעה"מ מצא סניגורין לדברי רש"י הנ"ל ותנא דמסייע ליה הר"א ממיץ ז"ל וכפי הנראה שהמחבר הנ"ל לא שת לבו לעיין בספרי גדולי רבותינו האחרונים ז"ל אשר לאורם נלך בכ"מ ועיין עוד בס' אבני מלואים להגאון בעל קצות החשן ז"ל באה"ע סי' פ"ה סס"ק א' שהביא ג"כ מה שכתבו הגאונים הנ"ל בספריהם ואסברה בטעמא לדברי הר"א ממיץ הנ"ל משום דודאי האב אינו מקפיד במה שתעשה היא בהם מה שתרצה ומקנה הוא לה לגמרי והא דלא קנה יתהון בעל היינו טעמא משום כיון דאמר בפירוש מה שאת נו"נ לפיך הוי ליה כנכסים שאין ידועים לבעל אע"ג דגמר בלבו להקנות לה לכל דבר מ"מ ה"ל כמברחת. ואע"ג דאין בלבה להקנות ללוקח מהני גבי בעל כיון שאין ידועים לו הכי נמי האב מבריח ממנו במה שהתנה בפירוש מה שאת נושאת ונותנת לפיך ומשום הכי אין לבעל פירות כו' יעויין שם היטב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |