חתם סופר/נדרים/פח/א

חתם סופר נדרים פח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות עיין ט"ז סי' רכב סק"ג הקשה כיון דחתנו אסור ליהנות מפירותיו מטעם איסור הנאה מ"ט לא יתן לבתו סתם ע"ש מה שתירץ ועפ"ז דחה דברי הפרישה. ואני אומר אם קושיתו קושיא אין תירוצו מספיק כי היא קושיא גדולה ועצומה דהרי אין לבעל בנכסי אשתו אלא הפירות וכל הנכסים שנסתלק הבעל מפירותיהם אין לו בהם זכיה של כלום ואין ידה כידו באותן הנכסים והשתא מה לי אם אחר אומר ע"מ שלא יהיה לו רשות בפירותיהם או אם הוא אוסר על עצמו הנאת הפירות או שחמיו אסר עליו הנאת אותן הפירות מכיון שמסולק מהפירות שוב אין ידה כידו [וכמ"ש התוס' להדיא בעירובין (עט ע"ב) ד"ה על ידי אשתו וכו' וע' מג"א סי' שסו ס"ק יט] ומ"ט לא יתן לה להדיא ומה הועיל הגאון ט"ז בתירוצו וי"ל קצת ע"פ מ"ש הר"ן לעיל (מז ע"א) ד"ה והוה יודע וכו' עיין וק"ל. אבל האמת יורה דרכו בודאי אי היה אסור באותן פירות היה מותר ליתן לבתו להדיא. אך אין הדין כן כי אע"פ שגידולי וחליפי קונם אסורים היינו אם היה נותן מעות לחתנו ונאסרו לו בהנאה שוב הפירות וחליפי המעות אסורים לחתנו עיין בר"ן לעיל (נז ע"א) במתני'. אך הכא אם עבר ונתן מתנה לבתו הרי הגוף שלה ושוב הפירות שמוציא הגוף ההוא איננו גידולים או חליפי איסורי הנאה שהרי קרקע של אשתו מוציאה פירות ולא קרקע של חמיו. וכיון שהפירות מותרים להבעל אם עבר ונתן לבתו. א"כ ממילא אסור לתת שום דבר לבתו כיון שהבעל יאכל פירות הוה כנותן לידו ואה"נ אם החתן יאסור על עצמו הנאת פירות אלו נכסים יכול ליתן לבתו להדיא כהפרישה ואין צריך לחוש שמא יתיר לו נדרו. ואם יתיר לו נדרו אם עבר למפרע או לא תליא בפלוגתת רשב"א ור"ן לעיל (פה ע"א) ד"ה ומהא שמעינן ופשוט לפע"ד:

ודע שיש עוד תקנה שהאב ילוה מעות לבתו ע"מ שאין לבעלה רשות ושלא ישתלם אלא מן האשה ולא מבעלה ומלוה להוצאה נתנה ותוציא המעות במה שתרצה ולא זכה הבעל פירות אותן המעות וכ"כ תשובת רדב"ז ח"א סי' מז והביאו בקיצור בכה"ג ונדפס בגליון ש"ע י"ד סי' רסז ועצה נכונה היא בעבד מכ"ש באשה. וצ"ל הא דלא משכחת בכסף ע"י עצמו בעבד בכי האי גונא שהלוו לו מעות משום שהלוה הזה עושה מעותיו אנפרות שאם לא ירצה הרב לקבל המעות בפדיונו של עבד וישאר עבד עולם ויוציא מעותיו של זה ויאכל וחדי ועבד פגיעתו רעה. אבל ודאי אי עביד הכי והלוה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות ולא אחריות ההלואה כעובדא דרדב"ז מותר אפילו לר"מ בעבד מכ"ש באשה. ונ"ל נמי מ"ש רש"י בשמעתין דבאומר מה שתתן לתוך פיך מותרת ליתן לבעל מיד ונדחק בטעמו וכוונתו בשעה"מ. ולפע"ד היינו מטעם הנ"ל שהאב מתנה עם בתו תנאי שלא תעשה עם המעות אלא כך וכך וכל שהיא משנית מתנאי אביה הרי היא גזלן ומתחייבת לשלם לאביה אם יתבענה בב"ד. וממילא אם נותנת לבעלה אינה נותנת משל אביה אלא מגזלה דידה שאין לבעלה רשות שהרי האב התנה שלא יהא לבעלה רשות ולא אונסים ופשיעותא עליו ואינו נהנה משל חמיו כלום. והרי זה ממש כמ"ש בש"ע י"ד סי' קעז ס"ה היתר לענין רבית וע"ש היטב בש"ך ס"ק כ' ע"ש ואפילו למ"ש התה"ד דמסופק אם מותר להערים בכך לקבל רבית דאורייתא מ"מ בנדרים בודאי מותר. ובזה י"ל שיטת הרמב"ם דס"ל רב ושמואל אליבא דר"מ פליגי וס"ל לשמואל לר"מ נמי מותר תנאי מה שתרצי תעשי וק' לשמואל מ"ט לא קמ"ל מתני' רבותא טפי במה שתרצי תעשי ולהנ"ל י"ל ע"כ לא פליגי רב ושמואל אלא אי קני יתהון בעל דס"ל לשמואל לא קני יתהון בעל. אבל עכ"פ אסורה היא ליתן ממנו לבעלה בשלמא אם התנה שתכסי בה או תעשה לפיך והיא משנה מהתנאי ונותנת לבעלה נעשה אצלה כהלואה שחייבת לאביה ובעלה נהנה ממנה ואין זה כיד בעלה בזה כמ"ש. אך באומר מה שתרצי תעשי א"כ כשתרצה לתת לבעלה זה הרצון גופיה הוא קיום התנאי אע"ג שאמר שלא יהיה לבעלה רשות הרי אין לו רשות אלא ברשותה ורצונה היא נותנת לו ובנתינה זו עושה מה שתרצה כמו שהתנה אביה וקנתה מיד אביה וקנה בעלה וזה אסור ומש"ה לא תנן תקנה זו דמה שתרצי תעשי במשנתינו. משום דלא תני אלא תקנתא שיהנה בעל מיד אבל מה שתרצי תעשי אסור לבעל ליהנות ומזה לא מיירי מתניתין:

ועי"ל דנקיט מה שאתה עושה לפיך לרבותא למאן דס"ל דיזון את אשתו היינו מזונות יתרים אבל הצריכים לפיה ונהנה הבעל תליא בפלוגתא דחנן ורבנן ועיין לעיל (לח ע"א) פי' רש"י ותוס' שם במתני' יזון אשתו ובניו א"כ י"ל הכא לא מיבעיא אם אמר מה שחכסי בה וכדומה שאין לבעל הנאה כ"כ אלא מה שנותנת לפיך דעל הרוב ירויח הבעל מזונות דאטו תרי כרסי אית לה אפ"ה שרי להתנות:

והנה בשיטת הרמב"ם הנ"ל ס"ל דלרמב"ם בעי' תרתי שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות וע"מ שתתן לתוך פיך או שאר דבר או מה שתרצי תעשי וכן מורה דעת הרב"י בש"ע י"ד סי' רכב סעיף א. אמנם התי"ט הוכיח מפי' המשנה להרמב"ם דס"ל כרבנן וסגי בלי שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות. ודוקא במה שתרצי תעשי בעינן תרווייהו ובאמת כן מורה לשון ש"ע א"ע סי' פה סעיף יא שלא כתב בלי רשות בעלה אלא בסיפא גבי מה שתרצי ולא בשארי פרטי תנאים דרישא וכמ"ש תי"ט דיוק זה ויהיה א"כ פסקי ש"ע סותרים זא"ז ונלפע"ד ליישב בעזה"י לפי המובן בדעת הראשונים דהתנאי ע"מ שאין לרבך ולבעליך רשות הוה תנאי סותר למעשה דהרי אם יתן להרב עצמו הרי לך מתנה ע"מ שלא יהא לך בו רשות לעשות שום דבר ה"ל שני דברים סותרים זא"ז והתנאי בטל ומעשה קיים. וה"ה בנותן ליד עבד או אשה הוה כנותן ומדבר עם רבו ממש וה"ל תנאי סותר מעשה שהתנאי בטל ומעשה קיים. אמנם למסקנא אליבא דר"א מיירי פלוגתא בפורט ע"מ שתצא בו לחירות ס"ל לר"מ אי לא אמר נמי ע"מ שאין לרבך רשות שוב הו"ל כנותן לרב עצמו ע"מ שתוציא עבדך בו לחירות א"כ הרי לא נתן לו כלום רק מחיר עבדו וזה סותר מ"ש הרי לך מתנה וכן בפדיון מע"ש. זה נראה דעת ר"מ. אך הכא בנדרים אין התנאי סותר אילו היה נותן מתנה לבעל ע"מ שתלבש אשתך בהמעות היה יכול להתנות וה"ה אם נותן כך לאשה ואין כאן תנאי סותר ומ"ט לאסור לר"מ וצ"ל נהי דהקנין אינו סתור אבל מטעם איסור הנאה אסור ליתן לחתנו וכן לבתו על תנאי כך עד שיכפול ויאמר ע"מ שאין לבעליך רשות ושתתן לתוך פיך. ואמנם זהו בהלכות נדרים ומש"ה כ"כ ש"ע אבל בש"ע א"ע מיירי מדיני קנין אשה בלא בעלה סגי במה שתתן לתוך פיך וכדומה בלי שיאמר ע"מ שאיך לבעליך רשות חוץ במה שתרצי תעשי ומטעם שיבואר בסמוך אי"ה:

ואמנם מה תועלת יש בהכפל אין לבעליך רשות ומה שתרצי תעשי. ואם נאמר מה שתרצי תעשי ה"ל כפורט א"כ למה לי ע"מ שאין לבעליך רשות דהא השתא קיימינן לשיטת תי"ט ע"פ פי' המשניות דבפורט לא בעי שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות. ונ"ל דהרי הא דאמרינן דע"מ שתרצי תעשי ה"ל כפורט דבר היינו משום דבשעה שתרצי לעשות הוברר למפרע שע"ד דבר זה הקנה לה והא לשמואל ניחא דכתבו תוס' דס"ל ברירה בתולה בדעת אחרים יש ברירה מדאתקין בגיטא דשכ"מ כו' ואין כאן מקומו. אבל העיקר בזה כמ"ש הר"ן לעיל ר"פ השותפים דכל דעיקר הדבר מתברר לשעתו ומיעוטו אחר זמן אמרינן יש ברירה ע"ש היטב. וה"נ מאחר שכבר התנה שלא יהיה לבעלה רשות רק לה ולא יהיה תלוי אלא במה שתרצי וקרוב לודאי שתרצה לעשות שום דבר בהמתנה ההיא ורחוק הוא שתמות ולא תרצי לעשות בו שום דבר א"כ בכל כי האי גונא יש ברירה ומש"ה צריכים שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות ג"כ מצורף למה שתרצי תעשי וא"ש:

והנה בס' התרומות סוף שער ששי כתב הר"נ בר' מאיר להרמב"ם ע"ש דמוכח משמעתין באומר ע"מ מה שתרצי תעשי ומעתה אין הבעל יורשה וכתב הש"ך בח"מ סי' סב ס"ק ו' ד"ה וכתב בעה"ת וכו' ע"ש בין שני חצאי עגולה. דמרשב"ם ורא"ש מוכח בהיפוך דהבעל יורשה ואפ"ה מותר ליתן לבתו ותעשי מה שתרצי ואולי לא תבא לידי ירושה שהיא תוציא המעות בחייה ע"ש ובב"ש סי' פ"ה סס"ק כג ע"ש. ולפע"ד עיקר ראיות הרנב"ם הוא מדהותר ליתן לבתו בתנאי מה שתרצי תעשי אפילו לר"מ ע"כ משום דהוה תנאי וכל זמן שלא רצתה לעשות בו דבר לא קנתה. א"כ ממילא אם מתה טרם שגילתה רצונה הרי המתנה חוזר להנותן ואין בעלה יורשה זה כוונת הנ"ל. וצ"ל רשב"ם ורא"ש דמוכח מדבריהם דיורשה ס"ל כמ"ש חידושי ריטב"א בקידושין דהכא לא מטעם תנאי אתינן עלה אלא מטעם שיור במתנה שנתן מתנה גמורה אלא שהשאיר לעצמו באותה מתנה שכל זמן שלא תרצה האשה לעשות רצונה באותה המתנה הוא משויר אצלו שכל מי שיעשה בו דבר שלא ברצון האשה הוא פוגע בהכח שהשאיר לעצמו בהמתנה. ולפ"ז כשמתה האשה ובטל רצונה ולא שייך לומר שיעשה אדם דבר שלא מרצונה שהרי לא יהיה לה שוב רצון ממילא בטל שיור ששייר במתנה והבעל יורשה. כנ"ל דעת הרשב"ם והרא"ש. אבל דברי הר"נ בן מאיר שבבעה"ת נראים יותר:

וראיתי ברדב"ז ח"א סי' מז הנ"ל שכתב וז"ל אבל בנידון שלפנינו הדבר ברור שאפי' לא אמר ע"מ שאין לרב רשות בהם סתמו כפירושו שהרי כדי להפקיע עצמה מרבה הלוה לה וכו' ולא גרע ממוכר נכסיו כדי לעלות לא"י וכו' ע"ש ומסיים וזה פשוט מאד. ובאמת תמהתי מאד על התוס' בקידושין שהביאו מפסחים והכ"מ נדחק ברמב"ם פ"ג מק"פ הלכה ב' אהא דה' זכיה ומתנה ותימא אין לך אומדנא דמוכח יותר מהתם ועיין בלשון הרמב"ם איך העבד והרועה עסוקים באותו ענין ואיכא נמי תקנתא דרביה וניחא ליה גם לרביה ומה קושיא מהתם. גם מה דמייתי מפ' בן סורר ומורה אין ראיה דהלכה כרב ששת משום דהתם לא הומ"ל ע"מ דבר פרטי דא"כ כל זמן שלא עשתה דבר הפרטי ההוא הרי הוא של בעל המתנה ונמצא לא גנב משל אמו וע"כ לא הומ"ל אלא לרב ששת אבל לר"א צ"ל כתי' קמא שם מסעודה המוכנת לאביו ולאמו:

ודע דמדקאמר סעודה המוכנת ופי' רש"י שם דההוא בודאי שייך לה מבלי רשות בעלה וכן ממ"ש במס' נזיר שקמצה מעיסתה דמיירי תוס' בקידושין קשיא לי אמסקנא דמאי צריך בעירובין שיהי' לה בית באותו חצר כיון שקנין העירוב הוא שמקנה לחברו פת למאכלו ושיאכל אותו בבית העירוב ויהיה שם דירתו ועיין לשון רש"י עירובין (מט ע"א) ד"ה משום דירה וכו' ע"ש וא"כ אי הוה נותן לאשה פת לאכול למזונותיה בזה יש לה יד גמור ויכול נמי להקנות על ידה לאחר על אופן זה וצ"ע לכאורה. מיהו בשמעתין י"ל אזלא נמי לשמואל דס"ל התם עירוב משום קנין שקונה הקרקע בהאי פיתא נמצא מקנה לו הככר קנין גמור לא לאכול אלא לקנות בו קרקע ביתו והיה ראוי שיקנה במעות ע"ש וא"כ י"ל בהא אין יד לאשה לקנות ע"מ להקנות לאחרים אם לא שיתן הבעל מתנה לעצמה אבל ע"מ להקנות לאחרים לא שידה כיד בעלה ולא יצא מרשותו וא"ש שמעתין. אבל להלכתא דקיי"ל עירוב משום דירה ואינו מקנה הככר רק לאכול דוקא במקום דירתו ולזה יש לאשה יד א"כ מ"ט דברייתא דקתני לא ע"י אשתו. ונ"ל לדינא נימא ברייתא אתיא כב"ש (עירובין ע"א) דס"ל אפי' ביטול רשותא מיקני רשותא הוא מכ"ש דעירוב קנין הוא ומש"ה ע"י אשה לא אא"כ יש לה בית באותו מבוי. ומיושב בזה פסקי הרמב"ם והש"ע דגבי עירובי חצרות לא בעי בית באותו מבוי נגד מסקנת ש"ס דשמעתין ועוד בעירוב תבשילין דלא שייך בית באותו מבוי ופסק דמזכה ע"י אשתו. ובש"ע ח"מ סי' רמ"ג סעי' יד פסק רמ"א כבשמעתין וא"ש דהתם לאו במקנה מידי דאכילה ולאכילה אלא מקנה שום דבר ע"מ להקנות לאחריני וזה א"א כ"א ע"י מגו דזכיה לנפשה וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף