שלמי נדרים/נדרים/סג/א

שלמי נדרים נדרים סג א

במשנה עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר אדר הראשון ואיכא נוסחי דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר השני. והר"ן בע"ב כתב דקשה בעיניו על האי נוסחא משום כיון דמוקמינן למתניתין בדלא ידע דמעברא שתא אמאי מתסר עד סוף אדר שני ועי' בהרא"ש בפסקיו שכתב שיותר ניחא ליה הך גרסא שני' דלשני האדרים חשיב חד ירחא דאלו לאידך גירסא ראש וסוף למה לי ולענין קו' הר"ן ע"ש בק"נ שתי' דכשלא ידע שהשנה מעוברת כוונתו על ראש אדר הסמוך לשבט וסוף אדר הסמוך לניסן וע' בתומים בחו"מ ס"ס מ"ג שכתב דיש לומר אולי כיון לאדר שיהיה נקבע עפ"י ב"ד ואם יעברו יהיה אדר שני ולכך כיון דהוי ספק. ספק נדרים להחמיר ועפ"ז יש לתרץ ג"כ ברישא דמתניתין דקתני קונם יין שאיני טועם לשנה ונתעברה השנה אסור בה ובעבורה דקשה ג"כ לפי מאי דאוקי מתניתין דלא ידע דמיעברא שתא וכ"מ הלשון ונתעברה השנה דמשמע דלאחר נדרו נתעברה השנה] אמאי אסור בעבורה הא כיון דהנודר בעת נדרו לא ידע דיהי' השנה מעוברת לא חשב לאסור ע"ע כ"א י"ב חודש כרוב השנים. אלא ודאי צ"ל כיון דעבור השנה תלוי בב"ד. וע' בקצה"ח סי' שי"ב הביא בשם תשובת הרי"ף. בראובן שהשכיר ביתו לשמעון על שנה בחשבו שהשנה היתה מי"ב חדשים ונמצאת השנה מעוברת ולא ידע ופסק היודע ובלתי יודע שווים בזה הלא תראה מה שאמרה המשנה השכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר הנה שהעבור לא נתחדש אלא אחר שנעשה שטר השכירות ואמרו נתעברה לשוכר עכ"ל. ה"נ במתניתין דידן דקתני ונתעברה השנה העבור לא נתחדש אלא אחרי שנדר והוא לא ידע מקודם שהשנה מעוברת ומ"מ הוא אסור בחודש העבור. כי דעתו כפי השנה שיהיה נקבע עפ"י ב"ד וניחא בזה קו' הר"ן על הגירסא השני' ועיין בט"ז סי' ר"כ ס"ק ד' שאם אמר עד חצי אדר דפשוט הוא דלא אמרינן עד ר"ח אדר ב' דהוא החצי משני האדרים לגי' השני' דשני אדרים כחדא חשיב להו] דאין שם חצי נופל על ר"ח השני ודוקא לענין סוף אדר חשבינן להו כחד וכ"כ בשם הב"ח עיי"ש אבל התומים שם כתב דאף באומר עד חצי אדר ג"כ אסור עד חצי אדר השני ודלא כב"ח המתיר ביו"ד בחצי אדר הראשון יעו"ש ובקצורי האחרונים ביו"ד שם לא הזכירו דעת התומים בזה:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף