אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/סג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום שלישי ג' טבת תשפ"ג - מסכת נדרים דף סג[עריכה]

מצות אכילה בליל ערב יום הכיפורים[עריכה]

מנהג ישראל לאכול בשר בערב יום כיפור

תנן בנדרים (סג:) אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור אלא עד לילי צום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.

ופירש הר"ן: עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר, דהיינו ערב יום הכיפורים כדתנן בפרק אותו ואת בנו (חולין פג.) רבי יוסי הגלילי אומר, אף ערב יום הכיפורים בגליל, ע"כ.

וכוונתו למה שאמרו שם במשנה: בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו 'אמה מכרתי לשחוט', 'בתה מכרתי לשחוט', ואלו הן, ערב יום טוב האחרון של חג כו' וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכיפורים בגליל. ופירש רש"י: בארבעה פרקים בשנה דרך ישראל לעשות סעודות, וסתם הלוקח בהמה אינו לוקח אלא לשוחטה מיד, לפיכך המוכר בהמה לחבירו ומכר תחלה אמה או בתה בו ביום, צריך שיאמר לשני, דע לך שהיום מכרתי אמה לשחוט או בתה מכרתי לשחוט, שמא כבר נשחטה [- היינו ויבוא לשחוט גם את הבהמה שיקנה ויעבור על אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד].

ומבואר שלדעת רבי יוסי הגלילי היו רגילים לאכול בשר בערב יום הכיפורים, וכך ביאר הר"ן את דברי המשנה בנדרים שכוונת הנודר 'בשר איני טועם עד שיהא הצום' כוונתו עד שעה שרגילים לאכול בשר דהיינו בסעודת ערב הצום, היינו בערב יום כיפור. והוסיף הר"ן, שאף שבמשנה מבואר שכוונתו לאסור 'עד לילי צום', לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר, עכ"ד.

ובעבודה זרה (ה:) ביאר רש"י טעם הדבר שהיו אוכלים בשר בערב יום הכיפורים, וזה לשונו: וערב יום הכיפורים נמי משום כל האוכל ושותה בתשיעי בו כו', ע"כ. והיינו כדתני רב חייא בר רב מדיפתי (יומא פא: ובכ"ד) 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה [לחודש בערב]' וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין, אלא לומר לך – כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.


ראיית ארעא דישראל ממשנתנו שמצות אכילה בתשעה בתשרי אינה בליל תשיעי

בספר ארעא דישראל לרבי אליהו ישראל זצ"ל (מערכת הר' אות ט) הוכיח ממשנתנו לנידון בו נתחבטו האחרונים, בדבר מצות אכילה בליל ערב יום הכיפורים. דהנה בגמרא מבואר שהאוכל ב'תשיעי' הרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי, אך לא נזכר אם תשיעי היינו תשיעי ביום או אף בליל תשיעי. וספק זה מלבד שיש בו נפקא מינה לעיקר הדין אם יש מצות אכילה בליל תשיעי, יש בו נפק"מ נוספת לענין שבועה, באופן שישבע שלא לאכול בלילה אם נדונו כנשבע לבטל את המצוה, לדעת הסוברים שאכילת ערב יום הכיפורים היא מצוה דאורייתא [כן דעת הרמב"ם כפי שביאר דברי הבית יוסף (או"ח סימן תקסח)]. וכן באופן שישבע שלא לאכול בלילה וביום, אם תחול השבועה גם על היום ב'כולל', כיון שחלה על הלילה.

ובספר בני חיי (ריש הל' יום הכיפורים) כתב שדין זה הוא אף בלילה [ועוד דנו בנידון זה רבים מהפוסקים], וכתב על דבריו הארעא דישראל שממשנתנו מוכח שאין מצות אכילה בלילה כי אם ביום.

ובספר בנו רבי משה ישראל זצ"ל, משה ידבר (הל' יום הכיפורים סימן ב), הביא נדון אביו, וכתב כי לדעתו הדבר פשוט שיומו דוקא ואין הלילה בכלל, והביא ראיה לדבר מדברי המשנה בנדרים, קונם בשר שאיני טועם עד הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול. וכתב הר"ן שם דהיינו סעודת לילי הצום. ואם אכן מצוה לאכול בליל ערב יום הכיפורים, מדוע נקטה המשנה שההיתר הוא רק ב'לילי הצום' דהיינו ב'סעודת ליל הצום' כמו שכתב הר"ן, שהיא סעודה מפסקת, היה לה לשנות כי מותר אף קודם לכן בליל ערב הצום.

ואף שהביא ראיה זו כראיית עצמו, הלא כבר אביו בדבריו הזכיר ראיה זו וכתב "וכן מוכח ממתני' דס"פ קונם יין, בשר שאיני טועם עד שיהיה הצום", אלא שסתם דבריו ולא פירש.

ואמנם לכאורה היה אפשר לדחות הראיה, כי אכן דרכם היה לאכול בשר בסעודה מפסקת, אך אין מכאן ראיה שאין מצוה לאכול בליל ערב יום הכיפורים. שכן כשם שפשוט וברור שמצות האכילה מתחילה עכ"פ מבוקר יום התשיעי, אעפ"כ נקטה המשנה שהיתר אכילת בשר היא ב'לילי התענית' ופירש הר"ן דהיינו 'סעודת לילי התענית' שהיא סעודה מפסקת הסמוכה לתענית – ומדוע לא פירשה המשנה שכבר משחרית מותר באכילת בשר, ועל כרחנו צריך לומר שאף שמצות האכילה מתחלת כבר בבוקרו של יום, מכל מקום היתר אכילת בשר תלוי ב'דרך בני אדם לאכול בשר' וכלשון המשנה, ומנהגם היה לאכול כן דוקא בסעודה מפסקת.


מדוע לא גזרו לדחות יום כיפור שחל בשני כדי שלא ישחוט לסעודת הלילה

והנה בגמרא בכתובות (ה.) ביאר רבי זירא הטעם שלא יבעול במוצאי שבת, גזירה שמא ישחוט בן עוף. והקשה לו אביי: אלא מעתה, יום הכיפורים שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף. ומיישבת הגמרא שאין חשש שמא ישחוט אלא כשטרוד להאכיל אחרים, כמו בחתונתו ולא כששוחט לעצמו כבערב יום כיפור. ועוד יישבה הגמרא שיש לחלק בין סעודת חתונה שהיא בלילה אחר השבת משחשיכה מיד (לשון רש"י) ויש לחוש שמא ישחוט בן עוף בשבת לצרכה, ובין סעודת ערב יום הכיפורים שאינה כן.

וכתב הארעא דישראל שבזה מפורש שאין מצות האכילה בערב יום כיפור אלא ביום ולא בלילה, שהרי זהו כל החילוק שבין סעודת חתונה שהיא בלילה ובין סעודת ערב יום כיפור שהיא ביום.

והנה גם ראיה זו אפשר לדחותה כדרך שהערנו על ראייתו מדברי המשנה בנדרים, שהרי אם אכן מנהגם היה לאכול בשר בסעודה מפסקת דוקא, אף אם מצוה לאכול גם בליל ערב יום כיפור, שוב אין כל ראיה מדברי הגמרא בכתובות, שכן הגמרא מפרשת שאין לחשוש שישחוט בן עוף, כיון שמנהגם היה לשחוט בן עוף לסעודת היום ולא ללילה.

ובאמת בפסקי הרי"ד (חולין פג.) כתב הטעם שאוכלים בשר בערב יום הכיפורים, וזה לשונו: שהכל מרבין לוכל בשר מפני שמחר יתענו ועוד שמצוה לוכל יפה בערב יום הכיפורים, ע"כ. הרי שמלבד מה שכתב רש"י טעם האכילה משום המצוה לאכול בתשיעי, הוסיף טעם מפני שמחר יתענו. ואולי בא לבאר כנ"ל הטעם שנהגו באכילה זו בערב יום הכיפורים דוקא ביום ולא בלילה כדמוכח בכתובות, והיינו משום שמלבד המצוה אכלו בשר כי למחר יתענו.

וכדברינו כן דחה בשו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סימן לז סק"ב) את ראייתם מנדרים, שאפשר שאף שיש מצוה לאכול בליל ערב יו"כ, לא היה דרכם לאכול 'בשר' אלא ביום, כדי לחזק כוחם בשביל הצום. ועוד העיר על ראייתם מדברי הגמרא בנדרים מדברי המפרש שהעמיד דברי המשנה בשאר צומות, וכך מוכח גם מדברי הריטב"א, ולדבריהם פשיטא שאין ראיה ממתניתין לנידון זה.


חילוק הגר"ע יוסף בין עיו"כ שעיקר הסעודה ביום לחתונה שעיקרה בלילה הראשון

וביישוב ראייתם מכתובות הביא לספר בית הרואה שהוכיח כן, וכתב "ואינה ראיה כל עיקר", וכתב רבי עובדיה יוסף זצ"ל שאולי כוונתו לומר שחילוק הגמרא הוא דשאני עיוה"כ שעיקר הסעודה היא למחר, ואין זמנה בהול כ"כ, כדי שישחט בן עוף לליל עיוה"כ, משא"כ בנישואין שעיקר השמחה היא בלילה הראשון, ומתוך שהוא בהול יש לחוש שמא ישחוט בן עוף.

ולא ידעתי למה לא דחה ראיה זו כדרך שדחה הראיה מנדרים, שכשם שאפשר לומר שלא היה דרכם לאכול 'בשר' אלא ביום, כך יש לומר שלא היה דרכם לאכול 'בן עוף' אלא ביום, ואילו בליל עיו"כ היו מקיימים המצוה לאכול בשאר מיני מאכל.

ובחידושי ר"י מלוניל (חולין פג.) ביאר מנהגם לאכול בשר בערב יום הכיפורים, וזה לשונו: שמנהגם להרבות בשמחה... מפני שהוא ערב יום כיפור וסליחה, ועוד שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, עכ"ד, ולא ביאר מה טעם הוא שהוא ערב יום כיפור וסליחה, ומפני מה צריך מחמת כן לאכול בשר, ובפשוטו כוונתו כדברי הרי"ד שכיון שלמחר יתענו ע"כ צריכים עתה לאכול להגביר כח, אך לשונו דחוק מה הוצרך להוסיף שהוא יום סליחה.


ביאור התוספות שמנהגם היה להרבות באכילת עופות ודגים בערב יום הכיפורים

והתוספות בכתובות (ה. ד"ה אלא) הקשו מדוע נקטה הגמרא בקושייתה דוקא יום הכיפורים שחל להיות בשני, שזה אינו אלא לדעת רבי יוסי הגלילי הסובר שגם בערב יום כיפור בגליל היו מרבים בסעודה. הלא יכולה היתה הגמרא לנקוט את אחד מארבעת הפרקים המבוארים שם במשנה, שבהם לדעת כולם מרבים באכילה, ואם יחולו ביום ראשון יש לחוש לגזירת 'שמא ישחוט בן עוף'.

ויישבו התוספות, וזה לשונם: ויש לומר, דבערב יום הכיפורים היו רגילין להרבות בעופות ובדגים, כדמשמע בבראשית רבה (פי"א) גבי ההוא חייטא דזבן נונא כו' [- החייט שקנה דג] משום דהוי יום סליחה וכפרה, ובהנהו ד' פרקים היו מרבים בבהמות דליכא למיגזר שמא ישחוט, ע"כ. היינו שחשש שחיטת בן עוף שייך דוקא בערב יום הכיפורים שהיו מקפידים על שחיטת בן עוף, משא"כ בשאר זמנים שהיו מקפידים דוקא על אכילת בשר ולא היו אוכלים בן עוף. ואולי גם ר"י מלוניל לכך נתכוון, באומרו שהוא ערב יום כיפור וסליחה, אם כי לשון 'ערב' דחוק לפי זה שכן בדברי התוספות נראה שהיום התשיעי עצמו הוא יום סליחה וכפרה.

ועכ"פ לפי דברי התוספות הלא סרה מאליה ראיית האחרונים מדברי הגמרא בכתובות, שכן הגמרא כלל אינה עוסקת במצות אכילה ביום תשיעי בתשרי, אלא במנהגם להרבות באכילת עופות ביום סליחה וכפרה, ומנהג זה שפיר יש לומר שלא היה אלא בתשיעי ביום ולא בלילה. אמנם בפשטות הטעם שערב יום כיפור הוא 'יום סליחה וכפרה' הוא מחמת שאכילה זו חשובה כאילו התענה בתשיעי, וכך נקט בבארות המים, ואם כן עד כמה שדין האכילה הוא גם בערב, הרי גם מנהגם זה היה לו להיות מבערב, ושוב חזרה הראיה למקומה שאין מצות אכילה בערב יום הכיפורים מתחילה מבערב.


פסק השו"ע לאכול בתשיעי מאכלים קלים לעיכול

ובשולחן ערוך (או"ח סימן תרח ס"ד) נפסק: בערב יום הכיפורים אין לו לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל. וכתב הגר"א בביאורו (ס"ק יג) עיין תוספות בפרק א' דכתובות ה' א' ד"ה אלא כו' וי"ל דבערב יום הכיפורים כו'. ובחולין פ"ג א' ד"ה וכדברי כו', ואומר רבינו תם דבשאר כו', עכ"ל. ובחולין כתבו התוספות כעין דבריהם בברכות: ואומר רבינו תם, דבשאר ערב יום טוב שוחטין בהמות כדאמר הכא, אבל ערב יום הכיפורים לא היו אוכלין אלא בשר עוף ודגים כדאמר בבראשית רבה גבי ההוא דזבן נונא, ע"כ.

ומבואר בדברי הגר"א שביאר טעם מנהגם זה כפסק השו"ע לאכול מאכלים קלים להתעכל, ומש"כ התוספות שהוא משום דהוי יום סליחה וכפרה היינו שמשום כך ראוי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל. ואם כן פשיטא שטעם זה לא שייך אלא בערב יום הכיפורים ביום ולא בלילה. ושוב אין כל ראיה מדברי הגמרא בכתובות לנידוננו, כי אפשר שהמצוה לאכול בתשיעי מתחלת כבר בלילה, אלא שמכל מקום מנהגם לאכול בשר עוף שהוא קל לאכילה - ובו היה החשש שמא ישחוט – לא התחיל אלא ביום. וכמדומה שהגרע"י בדבריו ציין למי שיישב ראייתם באופן זה, וכעת אינו תחת ידי.

ועכ"פ לביאור הגר"א קשה לשון פסקי הרי"ד שכתב טעם זה שהוא 'ערב יום כיפור וסליחה' כטעם לאכילת בשר בערב יום הכיפורים. וע"כ צריך לומר שכוונת הפסקי הרי"ד לסברא אחרת, ואולי כוונתו לתענית שתחול למחר וכדברי ר"י מלוניל.

ובאופן אחר יש שביארו דברי התוספות על דרך מנהג ישראל לשחוט בערב יום כיפור תרנגול לכפרה, ואף יש שנהגו לעשות כפרה בדגים, ואם כן יש למצוא מקור למנהג זה כבר בדברי התוספות וקודם להם בדברי המדרש שהביאו התוספות. ואף שיש שיצאו חוצץ נגד מנהג זה, כבר הראו שמקורו טהור בספרי הראשונים כמבואר בבית יוסף (סימן תרה). ואם כן יש לדון אם שייך מנהג זה כבר בליל ערב יום הכיפורים או שהוא דוקא ביום התשיעי בשחרית.


ביאור הפרי חדש בדעת התוספות ש'בערב' בא לרבות לילי תשיעי למצות אכילה

ובמסכת ברכות (ח:) הביאו התוספות קושיית רבינו שמואל ב"ר אהרן מינבי"ל, מה הוקשה לתנא דרב חייא בר רב מדיפתי בפסוק "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", הלא כך דרך התורה, כמו שנאמר (שמות יב יח) "בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות", ואותו ערב הוא ערב של ט"ו, ואם כן הוא הדין ביום כיפור 'בתשעה לחודש בערב' אותו ערב היינו ערב של עשירי.

ויישבו התוספות: ויש לומר, דשאני התם דכתיב 'תאכלו' לבסוף, דמשמע הכי, בראשון בי"ד בלילה תאכלו מצות. אבל הכא כתיב 'ועניתם' קודם 'בערב', דמשמע ועניתם מיד ביום התשיעי, עכ"ל. ובביאור יישובם כתב הפרי חדש (או"ח סימן תרד סק"א) שכיון שכאן כתב 'ועניתם' קודם 'בערב' משמע ועניתם מיד ביום התשיעי, "ומילת 'בערב' צריך לפרושי דקאי אערב תשעה'", עכ"ד. הרי שביאר דברי התוספות שדרשת חז"ל היא שכך אמר הכתוב 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב' – היינו בערב של תשעה לחודש, היינו ליל תשיעי.

ואם כן, מעיר הארעא דישראל, נמצא מפורש לדברי הפרי חדש בדעת התוספות, שמצות אכילה בערב יום כיפור מתחילה מליל ערב יום הכיפורים 'בתשעה לחודש בערב'. אמנם בהמשך דברי הפרי חדש הקשה: ואם תאמר, למה לי 'בערב', לימא קרא 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש' ולשתוק מ'בערב', ואנא אמינא וכי בתשעה מתענין וכו'. ויישב הפרי חדש: ויש לומר דאיצטריך לתוספת עינוי, ותרתי שמעת מינה. היינו שתיבת 'בערב' באמת לא נדרשת בכלל דרשת חז"ל ליום תשיעי אלא באה להורתנו דין תוספת יום הכיפורים. ומעתה, מעיר הארעא דישראל שאין עוד ראיה לנידוננו, שכן יש לומר ש'בערב' בא להשמיענו דין תוספת יום הכיפורים וכלל לא בא לומר שמצות האכילה מתחילה כבר בערבו של תשיעי לחודש.