שלמי נדרים/נדרים/מו/א
שלמי נדרים 
נדרים מו א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
דף מו תוס' ד"ה היה א' מהן מודר הנאה מחברו משום דבעי למיתני כו' אבל הכא כו' ולכך כופין לנודר
ותנא שמא יכנס קתני לה ולר', אליעזר כיון דשניהם מותרין למה כופין צ"ל ולכך כופין למודר שמא יכנס ותנא קמא קתני לה דלר' אליעזר כו' וזה דלא כפי' הר"ן ד"ה היה אחד כו' ומ"ש הר"ן שם וכן באוסר נכסיו על עצמו אין כופין אותו למכור אין לפרש שאסר ע"ע שלא יהנה מנכסיו דא"כ איך ימכור ויהנה מדמיהם אלא יש לפרש שאסר ע"ע שלא יהנה מגוף הנכסים כגון שלא יאכל פירות דקלים שלו אין כופין אותו למכור וע"ל (דף מז.) בתוס' שם ד"ה ובחלופיהן ובר"נ שם וע' בהרא"ש בפסקיו שכתב היה אחד מהם מודר הנאה מחברו כגון שהדירו חברו שלא יכנס לרשותו כופין את הנודר למכור חלקו למודר משום דפשע וכדי שלא יכשל חברו ע"י כייפינן ליה כי היכי דאם אסר חלק חברו עליו דכייפינן ליה כדי שלא יכשל הוא כך חשו חכמים למכשול חברו בפשיעתו כמו שחששו שלא יכשל הוא ונראה דהא דכתב הרא"ש כגון שהדירו חברו שלא יכנס לרשותו דבדוקא נקיט כה"ג שלשון הנדר היה שלא יכנס לרשותו אבל אם הדירו סתם שחברו לא יהנה ממנו איך יכול למכור לו את חלקו אם לא שימכור לו ביותר וגם אם אסר חצרו עליו סתם אסור ג"כ למכור לו כדאמרי' לעיל (ד' לד:) גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה דאסור וע' בר"ן ע"ב ד"ה אבל יש בה דין חלוקה כו' דמכירה הרי הוא כמתנה וע' בב"ח סי' רכ"ו הביאו הש"ך שם ס"ק י"ג דדוקא לאחר מותר למכור אבל לשותף אסור למכור אע"פ שלא אמר אלא חצרי ומה שתמה עליו הש"ך שם חזר בעצמו בספרו נקודת הכסף והודה שדברי הב"ח נכונים דאסור למכור להשותף אלא לאחר ע"ש וא"כ דברי הרא"ש שכתב כופין את הנודר למכור חלקו למודר א"א לפרש כפשוטו אלא אם פי' בפירוש שמדירו שלא יכנס לרשותו בעוד שהוא שלו דוקא או להגי' שצ"ל למכור חלקו לאחר וצ"ע וע' במחנה אפרים הל' נדרים סי' ל"א ובהגהת בנו שם. וע"ע מ"ש לקמן ע"ב בר"ן ד"ה אבל יש בו דין חלוקה כו':
בר"נ ד"ה תני נדור מחברו כלומר דנודר נמי מודר קרי ליה כוונתו דלא תקשי דל"ל להגי' המשנה ולדחות הפשיטות לכן פי' דאין מגי' כלל רק דלשון מודר משמע בין מפי עצמו בין מפי אחרים וע' תוס' שבועות (דף טז.) ד"ה תני באחת מכל אלו כו' שהקשו ג"כ שם על הא דאמר תני וכתבו שם תימה דאמאי דחקו להגיה כו' וע"ע שבועות (לח) תני לא לך כו' ושם יש ליישב ג"כ מה דדחקו להגי' וגם הכא י"ל דדחקו להגי' משום וה"נ מסתברא כו' דמסיק לבסוף: שם ד"ה אי אמרת בשלמא כו' ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב דלמדיר הוא שכופין כו' בס' יד שאול סי' רכ"ו ס"ק ה' כתב דיש לתלות מחלוקת הרמב"ם עם הפוסקים בזה דהרמב"ם לשיטתו שסובר דהמדיר את חברו המדיר לוקה (ע"ל דף טו בר"ן ד"ה הלכה אסורה בהנאתו שכתב לוקה הוא שהדירה ע"ש) והר"ן וש"פ חולקים ע"ז א"כ לשיטת הרמב"ם יש יותר לכוף את המדיר היכי דהדיר חברו מהיכי. דנדר את עצמו. דבהדיר את חברו א"כ מכשולו תלוי באחר ולא ידע אם יזדהר המודר או לא לכך כופין המדיר למכור דלא ייתי לידי תקלה מה שאין כן היכי דנדר א"ע ממנו שפיר אמרינן דודאי יזהר דלא ליתי לידי תקלה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |