שלמי נדרים/נדרים/לד/א
שלמי נדרים 
נדרים לד א
ד' לד בר"נ ד"ה מקום שנוטלין עלי' שכר כו' באמצע הדבור אלא למ"ד דאפי' נכסי בעל אבדה אסורין על המחזיר מהדר כו' אמאי תפול הנאה להקדש יעכבנו בעל האבדה לעצמו כו' עכ"ל ובחדושי הרשב"א הוסיף לבאר וכתב דל"ל דמתניתין מיירי כששניהם מודרים הנאה זה מזה (ע' בפי' הרא"ש בסוף דף הקודם) דמודר הנאה מחברו קתני דמשמע חד מינייהו קא מודר מחברו או שבעל אבדה מודר מן מחזיר או שמחזיר מודר מבעל אבדה כו' עכ"ל והר"ן קיצר בזה ובאמת האי דיוקא ל"ד הוא דהא לקמן (מב:) המודר הנאה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו כו' קא מוקי לה ר' יוסי ב"ר חנינא כגון שנדרו הנאה זה מזה ושניהם מודרים. ולא חש להאי דיוקא דלישנא דקתני המודר הנאה מחברו דמשמע דרק אחד מהן מודר והנה הר"ן חידש בכאן דהיכי דנכסי בעל אבדה אסורין על המחזיר דאם הוא מקום שנוטלין עלי' שכר דהיינו אם המחזיר בטל מן הסלע דמותר למחזיר לקבל שכרו ומדמי לה להיכי דלוקח מודר ממוכר דמותר ללוקח ליקח ממנו זבינא דרמי על אפי' אע"ג דמ"מ מודר מיתהני מההיא מידי דמוכר אלא משום כיון דההיא זבינא מצוי הוא לקנות בכ"מ אע"ג דאתי לידיה ממדיר לא מיקרי הנאה ה"נ במקום שנוטלין עלי' שכר דהיינו בבטל מן הסלע אע"ג דיהיב ליה בעל אבדה למחזיר לא מיתהני מחזיר מיניה דבעל אבדה כלל שאותו שכר כבר הי' מצוי בידו אכן בירושלמי איתא שלא כדברי הר"ן שהקשה התם ולא נכסי המחזיר אסורין על בעל האבדה ולמה לא יקח המחזיר השכר ומשני דמיירי כששניהם אסורין זה על זה אלמא דס"ל שהמחזיר אסור לקבל השכר אפי' במקום שנוטלין עלי' שכר דהיינו בבטל מן הסלע. ואולי משום דלא גרע מויתור דאסור לר"א וכבר העיר ע"ז בס' קרן אורה ובפי' המפרש שיש בהם קושי ההבנה יעוין בשיטה מקובצת שיש ליישבו קצת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |