אילת השחר/נדרים/לד/א
ר"ן ד"ה תנן. דהיינו בבטל מן הסלע אע"ג דיהיב לי' כי ההוא אגרא בעל אבידה למחזיר לא מיתהני מחזיר מיני' דבעל אבידה כלל שאותו שכר כבר הי' מצוי בידו וכיון שכן אמאי תפול הנאה להקדש. והנה מדינא דאורייתא כשבטל מן הסלע הוא פטור להשיב, אבל אם ישיב לא יצטרך בעל אבידה לשלם לי' דמי ביטולו, והא דצריך לשלם הוא מתקנ"ח כמבואר בפ' אלו מציאות (דף ל"א ע"ב) ועיי"ש ברא"ש, א"כ אם נדון מדינא דאורייתא אע"ג דבלי זה הי' מרויח סלע, מ"מ כיון דהחזיר ואינו מחויב לשלם ומן התורה הפסידו, נמצא דבזה שנותן לו שכר מהנהו, אע"ג דבלי שהי' מחזיר הי' מרויח אותו שכר, וע"כ כל מה דאנו מחייבין לו ליקח שכר הוא משום דעכשיו חייב עפ"י דין לשלם לו, א"כ יש לעיין אם זה רק מחמת דמה דחייב מדרבנן מהני גם לדאורייתא דאינו נקרא שנהנה ומקבל מתנה, וא"כ אנו צריכים להסברא דדין דרבנן מהני גם לדאורייתא, או דשאני כאן כיון דגם בלי זה הי' מרויח אותו שכר, לכן אפילו אם דין דרבנן לא מהני לדאורייתא לא מקרי נהנה.
בא"ד. שאותו שכר כבר הי' מצוי בידו וכיון שכן אמאי תפול הנאה להקדש. ברש"ש הקשה מה שייך מצוי, דאיך זה מצוי שישכרו אותו לעזוב מלאכה שמרויח הרבה ולעסוק בדבר שירויח רק קצת, ויש לומר דאדרבה הא בידו לא להחזיר ויהי' לו כל הסלע, א"כ לכל הפחות דמי הפועל בטל הי' מצוי בידו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |