שלמי נדרים/נדרים/לא/א
שלמי נדרים 
נדרים לא א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"סאילת השחר |
במשנה מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים. הרמב"ם השמיט דין זה דאוכלי שום בחיבורו פ"ט מהל' נדרים והתיו"ט עמד בזה וכתב ולא ידעתי למה וגם הב"י בש"ע סי' רי"ז סעי' ל"ח לא העתיק רק תרי בבי הנודר משובתי שבת כו' והנודר מעולי ירושלים כו' והך בבא דהנודר מאוכלי שום השמיט ובטור כתבו ואפשר לומר לפי מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה לקמן פ"ח דאכילת שום אינו אלא בארצות לפי מאכלם וארצם עי"ש ולהכי אין נזהרים באכילת שום בארצנו ע"כ השמיט בבא זו (אח"כ מצאתי שגם הרש"ש בהגהותיו כ"כ) והא דכתבו בבא דעולי ירושלים אף דהאידנא שאין בהמ"ק קיים ליכא עולי רגלים (ע' גיטין ד':) מ"מ מצוה לעלות לירושלים כדאי' בסוף כתובות הכל מעלין לירושלים כו' ובס' יד שאול הביא המדרש שיר השירים על פסוק אם חומה היא דאף שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגליהם וע' בט"ז שם ס"ק ל"ד וע' בלחם משנה שם בפ"ט:
שם שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באוה"ע. ובגמ' והאיכא ישמעאל כו' והאיכא עשו ומשני ביצחק ולא כל יצחק והרמב"ם שם כתב לימוד אחר ומסיק והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך כו' וע' בלח"מ ובתשובת שבות יעקב חלק ג' סי' מ"ג כתב דכוונתו דלא תימא אע"ג דלא נקראו זרע אברהם מ"מ נקראו זרע יצחק להכי מייתי קרא דויתן לך את ברכת אברהם דלא מיקרי נמי זרע יצחק והא דנקיט במתניתין הנודר מזרע אברהם ולא הזכירו הנודר מזרע יצחק הוא לרבותא דאפילו הנודר מזרע אברהם דאברהם נקרא אב המון גוים אפ"ה לא מקרו זרעו רק יעקב וכ"ש זרע יצחק דלא מיקרו רק ישראל ע"ש וע' בפי' המשניות להרמב"ם הביא קרא אחרינא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וזה לא היה אלא זרע יעקב ולכך הנודר מזרע אברהם מותר לו ליהנות מישמעאל ועשו ועי' במג"א סי' תקצ"א ס"ק ז' שם שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומוכר ביותר עיין לקמן (דף מג.) בר"ן ד"ה אביי אמר גזרה לשאול משום להשאיל כו' דהא דאמרינן הכא דכי הוי זבינא חריפא שרי מודר למכור למדיר ולא גזרינן דלמא אתי למכור מדיר למודר כדגזרינן התם דהיינו טעמא כיון דמכולהו ישראל נדר לא גזרינן עליה דאי גזרינן עליו טריחא ליה מלתא דמצרכינן ליה ליהנות רק מאומות וע' בתוי"ט ובחדושי הגאון רע"א בתוספותיו למשניות מ"ש בזה והרא"ש בדף הקודם ע"ב בד"ה שאני נהנה לישראל כתב דישראל לאו דוקא דהוי מ"ל המודר הנאה מחברו לוקח ממנו בפחות כו' אבל לפי' הר"ן שכתבנו יש לומר דבדוקא נקיט וע' בנודע ביהודה תניינא סי' קמ"ט בחלק יו"ד כתב דהא דקתני ברישא דשאני נהנה מישראל לוקח ביותר שהוא דוקא אם לוקח בדמים אבל בלוקח בהקפה אסור אף אם הוא לוקח ביותר דהא יש לו הנאה במה שלוקח בהקפה עי"ש:
בר"נ ד"ה לוקח בפחות כו' ואפילו בנכסים שקנה לאחר נדרו כו' כיון דאיסורא בהנאה דידיה תליא ואיהו הא איתא בעולם כו'. עכ"ל. במחנה אפרים הל' נדרים סי' כ"ב הקשה ע"ז מהא דכתב הר"ן לעיל (דף טו:) גבי הנאת תשמישך עלי דנדר זה לא הוי אלא מדרבנן משום דהנאת תשמיש הוי דבר שאין בו ממש ואמאי לא נימא כיון דאיסורא בהנאה דידיה תליא הוי כאלו אמר הנאת גופך עלי ובס' יד שאול בסי' רכ"ז כתב עליו דבמחילת כבוד תורתו הרמה לא קרב זה אל זה דבשלמא לענין דבר שלא בא לעולם שפיר כתב הר"ן דדמי לדקל לפירותיו דאף שאין מקנה לו הדקל בעצמו רק לפירותיו אפ"ה כיון דהדקל איתא בעולם מיקרי דבר שבא לעולם א"כ ה"ה הכא כיון דאסר הנאתו על חברו א"כ אף דההנאה אינו בעולם מ"מ גופו הא איתא בעולם אבל לענין דבר שאין בו ממש מאי מהני מאי דהוא בעולם דמ"מ הא הנאת תשמיש הוי דבר שאין בו ממש יעוי"ש.
ובכדי דלא לשווי' כטועה בדבר פשוט לרב גוברין בעל מחנה אפרים כי עצום מאוד מחנהו יגעתי ומצאתי כי יש מקום לדבריו ובאמת כפי הנדפס לפנינו במחנה אפרים צדק מאוד הרב בעל יד שאול במ"ש דלא קרב זה אל זה אלא שקושית בעל מחנה אפרים הוא ע"פ מ"ש הרשב"א בחדושיו בפ"ב (דף טז:) על הא דקונם שאיני משמשך כו' וז"ל ומיהו משום דשלב"ל לא קשיא ליה דכיון דאדם אוסר פירות חברו עליו אוסר ע"ע ג"כ דשלב"ל דלא אמר אלא שאין אדם אוסר דשלב"ל על חברו כדאיתא לקמן בפ' ואלו נדרים (דף פה:) כו' שמעינן מדברי הרשב"א הללו דהנאת תשמיש מקרי דבר שלא בא לעולם אע"ג דאיסורא בהנאה דידיה תליא ואיהו הא איתיה בעולם ולזה קשיא ליה לבעל מחנה אפרים מדברי הר"ן שלפנינו שהם ג"כ מדברי הרשב"א ז"ל שכתב דאפי' בנכסים שקנה אחר נדרו אסור דאע"ג דקיי"ל דאין אדם אוסר דשלב"ל על חברו כיון דאיסורא בהנאה דידיה תליא ואיהו הא איתי' בעולם. נמצא שאם ימכור למודרים אחר זמן הרי הוא מהנה אותם ומעתה תיקשי דברי הרשב"א אהדדי וע' בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים תראה להדיא שכן אזלה הקושיא על הרשב"א דפריך לה מדשלב"ל על דשלב"ל ולא דמדמי דבר שאין בו ממש לדשלב"ל ובעל שעה"מ רמז לעיין במחנה אפרים הנ"ל וכפי הנראה שנחסר שם במח"א להעתיק דברי הרשב"א שבפ' שני ונקיט נפשי' בקצרה וחייבין אנו למשכוני נפשין אדרב בעל מח"א ליתן מקום לדבריו וראוי להעתיק כאן גם תירוצו של בעל שעה"מ וז"ל צריכין אנו לחלק ולומר דההיא שאיני נהנה לישראל שאני משום דאסר כל הנאתו על ישראל בין הנאת גופו בין הנאת נכסיו והלכך חל איסורו על גופו ממש שהרי אינו יכול ליהנות מגופו כלל בשום צד וה"ל כמקדיש דקל דכל הפירות היוצאים ממנו אסורים משא"כ באומר הנאת תשמישי עליך דלא אסר עליה אלא הנאת תשמישו בלבד אבל שאר הנאות לא אסר עלי' נמצא שהאיסור לא חל על גופו וכיון דאינו אסור אלא הנאת תשמישו גרידא חשיב שפיר דשלב"ל וה"ל כאוסר פירות דקל על חברו דאינו אסור אע"ג דהדקל איתי' בעולם משום דלא אסר עליו הדקל שהרי הוא מותר ממנו בשאר הנאות אם לא במפרש בהדיא קונם גופי לתשמישך שהאיסור חל על גופו לענין הנאת תשמיש דהוי כמוכר דקל לפירותיו דלא חשיב דשלב"ל אע"ג דלא מכר אלא הפירות גרידא עכ"ל.
והנה הדברים מאירין ומזהירין להרואה בחדושי הרשב"א שממנו נלקחים דברי הר"ן שלפנינו וז"ל אבל באוסר הנאתו על חברו יש במשמע כל הנאות בין הנאת גופו בין הנאת נכסיו והלכך כל הנאה הבאה לו למודר מן המדיר אסור ואע"פ שאין ההנאה בעולם בשעת נדרו לפי שמי שהדירו מהנאתו הוא בעולם ע"כ לשונו הזהב והן הן מה שביאר הרב בעל שעה"מ וע' בט"ז (סי' רי"ג) והר"ן כאן קיצר ג"כ בדברי הרשב"א ז"ל וכן הוא בכמה מקומות:
בהמפרש ד"ה אלמא הנאת לוקח כו' דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר כו' והוי כנושא שכר ומתחייב באונסין. והמהרש"א הגי' ולא הוי כנושא שכר משום דהא נושא שכר אינו חייב באונסין וע' מ"ש לקמן בדיבור הסמוך בהמפרש ד"ה נאנסו בהליכה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |