שלמי נדרים/נדרים/כב/א
שלמי נדרים 
נדרים כב א
גמ' ולא פתחינן בהדא אחרנייתא דתניא הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו מקריב עליו קרבן ברישא פתחינן כו' רב טביומי מתני כו' והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא. הוצרך הגמ' למיפסק הלכתא אע"ג דכללא הוא בכל דוכתי דהלכתא כרבא לגבי אביי משום דלא לספוקי כדמתני רב כהנא דל"פ רבא ואביי רק בסיפא דהמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן אבל ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה גם רבא סובר דפתחינן להכי הוצרך הגמ' לומר והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא היינו כלישנא דרב טביומי מתני דבסיפא גם אביי סובר דלא פתחינן וכי פליגי אביי ורבא הוא ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה וגם בזה סובר רבא דלא פתחינן והלכתא כרבא וע' בס' ידות נדרים מ"ש בזה. וכבר העיר מו"ח זקני הגאון החסיד אמיתי מוהר"ר זלמן זצוק"ל הובא בס' תולדות אדם שחידוש גדול הוא על הש"ע בסי' רכ"ח סעי' יו"ד שקיצר וכתב דלא פתחינן בההיא דכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן שהוא הסיפא ולא כתב הרבותא יותר דגם ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה ג"כ לא פתחינן והטור העתיק יפה גם הרישא [וע' תוס' גיטין (מו:) ד"ה הנודר מ"ש בשם הר"א וע' במהר"ם שיף שם לתרץ דלא תיקשי מהא דאשכחן בריב"ל (כתובות ע"ז) שאמרו אי אתשל אשבועתא ניהדר אי לא לא דמשמע דקיום עדיף משאלה דיש לחלק בין נדר לשבועה עוד תי' שם באופן אחר ע"ש]:
שם ולא פתחינן בהא נמי דשמואל דאמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע ע' לקמן (דף ע"ז:) תני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא חוטא כו' ובש"ע הביא שתי הלשונות נקרא רשע ונקרא חוטא וקשה דאם נקרא רשע מכ"ש דנקרא חוטא וע' מ"ש הט"ז בריש סימן ר"ג ובס' ידות נדרים ביד שאול כתב דברים נעימים בזה וראיתי להעתיקם. והוא ע"פ מ"ש בעל העקדה שאף שהאדם הוא עלול לחטוא באשר מצד טבעו הוא עלול לחטא בכל זה לא הוכרח להיות מעמיק בחטא והי' מהראוי שיעשה תשובה אחר החטא ועפ"ז אמר שעל התחלת הנדר נקרא רק חוטא מצד שטבע האדם שעלול לכעס ולשגגה כמו דאי' לעיל (דף י':) כשהן תוהין נוזרין ע"ש אבל מה שיש ביכולתו שלא להעמיק בחטא דהיינו לשאול על נדרו ואינו שואל נקרא רשע ובזה ניחא שתי הסוגיות דשמואל מיירי במי שמקיים הנדר ואינו שואל עליו לכן נקרא רשע אבל לקמן (ד' ע"ז:) דשאל על נדרו אמרו לי' זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת פי' על תחלת הנדר שנדר ומייתי ראיה מקרא דכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם לא חדלת איכא חטא וכאן יליף שמואל ג"כ מהאי קרא דכי תחדל לנדור ויליף ג"ש חדלה חדלה מדכתיב שם רשעים חדלו רוגז דבלשון כי תחדל יש לפרש שני משמעות או שימנע ויחדול מלנדור כלל או אף אם התחיל לנדור לא יקיים הנדר ויחזיק בו אלא שיחדול ויפסוק וישאל על נדרו ואם מקיימו נקרא רשע ולשון חדלה סובל ג"כ פירושו הפסק כמשמעות הכתוב שם רשעים חדלו רוגז שנפסק מהם הרוגז כן תוכן דבריו הנעימים ולשון הש"ע נקרא רשע ונקרא חוטא אינו מדוקדק דהי' צ"ל נקרא חוטא (על התחלת הנדר) ונקרא רשע על שמקיימו ואינו שואל עליו ויש ליישב ע"פ לשון הגמ' דלקמן ע"ז דאף שאחר ששאל על נדרו ואינו בגדר רשע לאותו דבר אמרו לי' זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת על התחלת הנדר וע' בפי' הרמב"ן בחומש על הפסוק וכי תחדל לנדור וז"ל בעבור שהמקריבים עולה וזבחים לאלקים יש להם שכר טוב כענין שכתוב כי עולות מחים אעלה לך כו' אבוא ביתך בעולות כו' לפיכך יאמר הכתוב השמר בנדריך כי אע"פ שהם זרוז בקרבנות השם אשר הם לך לרצון אם תדור תבוא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר מלשלם ואם לא תדור לא תמצא חטא כלל כי אפי' לא תקריב קרבן לא יהי' בך חטא כו' עיי"ש. פירש המקרא לפי פשוטו דקאי על נדרי מצוה וקרבנות ולפי דרשת הגמ' קאי על נדרי הרשות שאוסר ע"ע דבר המותר וע' בריטב"א ריש חולין על פלוגתת ר"מ ור' יהודא בפי' הקרא דטוב אשר לא תדור שכתב וז"ל והא דאמרינן כל הנודר כאלו בנה במה ונקרא רשע ההיא דברי הכל היא דהתם בנדרי איסור שקיומם חטא הוא ואע"ג דדריש התם אתיא חדלה חדלה מן וכי תחדל לנדור לפי שיש בכלל דכי תחדל לנדור אף נדרי איסור כו'. נמצאת למד נדרי איסור אסורים לדברי הכל ונדרי הקדש בקרבנות נדבה פלוגתא דר"מ ור"י ונדרי הקדש דלכפרה או של מצוה דלזרוזי נפשי' שר' לד"ה עכ"ל:
בר"נ ד"ה ההיא שעתא לא עברינן ירדנא ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר כו' עכ"ל. ע' רש"י סנהדרין (דף י"א.) שכתב דמביאין עומר מעבר הירדן כו' וכבר עמד ע"ז בעהמ"ח ס' משכיל לאיתן וכתב דתרי עבר הירדן יש כו' וע' בהקדמת ספרו נחל איתן וע' ג"כ בס' קרן אורה מ"ש בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |