אילת השחר/נדרים/כב/א
אנן לא פתחינן לי'. פי' הר"ן משום שמא מתוך חומר הדבר יתבייש לומר שאינו מתחרט אע"פ שבלבו אינו מתחרט, והיינו דחרטה בלב צריך שיהי' באמת, וע"כ צ"ל הא דלא שייך כאן לומר דדברים שבלב אינם דברים, דאע"פ שבלבו אינו מתחרט כיון שבפיו אומר שמתחרט, משום דענין חרטה אינו תלוי כלל באמירה אלא במה שבלב, וכבר הבאנו דיש לומר דאילו הי' החכם יודע דמתחרט לא הי' צריך כלל לשמוע ממנו שמתחרט, דהי' יכול החכם להתיר על סמך זה, לכן לא שייך כאן לומר דברים שבלב לא הוי דברים.
הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן. וברמב"ם (סוף הל' נדרים) כתב דבנדרי הקדש מצוה לקיימן ולא להשאל כדכתיב נדרי לה' אשלם, וצ"ע דהא מ"מ אין לידור אפילו נדרי הקדש כמבואר לעיל (י' ע"ב) דהלל הי' מקדישה בעזרה ושוחטה, א"כ איך דוד נדר, ודוחק לומר דכונתו דמה שנדר בעזרה אשלם, ולולא דברי הרמב"ם היו יכולים לפרש דמיירי דנדר בעת צרה, אבל להרמב"ם דמדייק מזה על כל נדר הקדש דאין נשאלין אלא מדוחק, וא"כ הפסוק מיירי דנדר שלא בעת צרה, ויקשה דאיך נדר.
כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו. ומבואר בר"ן משום שיבואו לכפור בעיקר, וברא"ש ביאר או דהכונה דזה לגופו לא טוב כמו מיני פורעניות בגיהנום, או משום דזה יגרום לחטוא ולהיות בגיהנום, עכ"פ לכאורה משמע דס"ל דמה דאסור כעת הוא משום דגורם לאיסור, וכן מבואר באגרת הרמב"ן ליזהר מכעס שזה מדה רעה להחטיא בנ"א.
ר"ן ד"ה ופרע לי' בית השחיטה. שימות מהר. הנה אסור להרוג את הגוסס ואיך מותר לומר לו כן, וע"כ משום דלומר להרוג אינו כמו להרוג, דעל זה אין יהרג ואל יעבור, ואע"ג דלמסור להגויים איש אחד יהרג ואל יעבור, אפי' שרק הגוי יהרוג אותו, ולמה כאן לא אמרינן דיהרג ואל יעבור, משמע דכיון דהוי בין כך בידו להרוג, אז במה שאומר לו אינו כשפיכות דמים, ואינו דומה למוסר בידו, דבלי דמוסרו אין באפשרותו להורגו לכן שם זה בכלל שפיכות דמים דיהרג ואל יעבור, משא"כ כאן.
והנה בהא דהי' מותר למסור ליואב את שבע בן ברכי שיהרגו, משום דלולא זאת ג"כ הי' שבע בן בכרי נהרג יחד עם כל בני העיר, וכי ברור כל כך שלא הי' חי קצת יותר זמן, ואיך מסרוהו, משמע דלחיי שעה אין דין יהרג ואל יעבור, אבל מהא דב"מ (דף ס"ב) משמע דס"ד דאסור שאחד ישתה המים כדי שהשני יחי' קצת זמן, אלא דמרבינן וחי אחיך עמך דחייך קודמין, אבל למסור להורגו אסור אפי' על חיי שעה.
אמנם מרש"י בסנהדרין (דף ע"ב ב' ד"ה יצא ראשו) דהקשה רק על הא דאין דוחין נפש מפני נפש מהא דשבע בן בכרי, ולמה לא הקשה בלי זה דהא יהרג ואל יעבור, משמע דיהרג ואל יעבור שייך אם נוגע רק לו, אבל כשזה נוגע לעוד אנשים צריך לטעם דאין דוחין נפש מפני נפש דלכן גם אז יהרגו כולם ואל ימסרו, וא"כ יתכן דלגבי הדין דאין דוחין נפש מפני נפש באמת אמרינן דדוחין חיי שעה של שבע בן בכרי משום חיי עולם של כל אנשי העיר, אבל לגבי דין יהרג ואל יעבור אין חילוק, דגם חיי שעה של חבירו אינו נדחה מפני חיי עולם שלו, וצ"ע בזה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |