שלום רב - ביאורים/זבחים/ב/א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

שלום רב - ביאורים זבחים ב א

דף ב' ע"א

מתני' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. היינו דעולה לשם מה שהוקדש מתחילה דאם הוא עולה יזרוק דמו לשם עולה ויקטיר כל איבריה כדין עולה ואם הוא שלמים ג"כ דינא הכי לענין זריקה וכן יקטיר אימוריה ויאכל הבשר בזמנו כדין, ואפילו אם עשה כל הד' עבודות שלא לשמן ג"כ דינא הכי דכשר ונחשב הקרבן כפי מה שהקדישו מתחילה, ופשוט דאפילו אם עשה פעולות המוכיחות שהוא לשם זבח אחר כגון בכור שעשה כל הארבע עבודות לשם שלמים וזרק הדם שתי מתנות שהן ארבע כשלמים אפ"ה לא נתבטל שם בכור ממנו אחרי שבאמת הוא בכור והקדישו מתחילה לשם בכור וע"כ צריך להתנהג בכל עניני' כדין בכור שאין טעון נסכים ותנופת חזה ושוק. לקוטי הלכות.

גמ' בקדושתיי' קיימא. נ"ל דתרתי קמ"ל דהו"א כיון שנזבח שלא לשמה עקר מיניה שם עולה ונעשה שלמים כמ"ש התוס' מנחות (מ"ז ע"א ד"ה עד כו') דשלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר קמ"ל דבקדושתיי' קיימא כמו שהקדישו בעלים ועי' במנחות דף מ"ח ע"א ודף פ"ט ע"ב ושם מבואר דהקרבן קיים בקדושתו כמו שהקדישו בעלים ותו קמ"ל דאסור לשנויי בהו דהו"א כיון דאינו מוסיף פסול אם יעשה עוד עבודה שלא לשמה ל"ש בזה איסור לא יחשב קמ"ל דאסר לשנויי בהו. ראש המזבח ע"ש באורך ביאור:

שם ואסור לשנוי בהו. נראה דשאר העבודות אסור לעשותן בסתמא כ"א בהדיא לשמן דאם יעשה אותן בסתמא הלא ידוע דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה וכדלקמי' וכן מוכח מהרמב"ם פט"ו מהלכות פסה"מ ה"ג וז"ל אסור לחשוב בקדשים מחשבה שאינה נכונה כמו שיתבאר לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו או מנחה שנקמצה שלא לשמה בין בזדון בין בשגגה חייב להשלים שאר עבודות לשמן אפילו שחט וקבל והוליך במחשבת שינוי השם חייב לזרוק במחשבה נכונה עכ"ד ומדשינה וכתב חייב וכו' במחשבה נכונה ולא העתיק לשון רבא מוכח כמו שכתבנו. לקוטי הלכות:

שם. אסור לזרוק דמה וכו'. וה"ה דאסור לקבל ולהוליך שלא לשמה והאי דנקיט זריקה עיקרא דקרבן נקט א"נ לאשמועינן דאפי' אם עשה כל הג' עבודות שקודם לזה שלא לשמה אפ"ה אסור לזרוק שלא לשמה וכן מוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל ואפשר שהרמב"ם יפרש מה שאמר בגמ' משום דשני בה כל הני ר"ל כל הג' עבודות ולא כפירש"י. לקוטי הלכות:

שם אבע"א סברא איבע"א קרא. הנה לכאורה כיון שיש לו קרא ל"ל הסברא וכי יהודה ועוד לקרא, ונוכל לומר כיון דהקרא מוצא שפתיך מיירי בבאין בנדר ונדבה [עיין לקמן דף ה' ע"א] ויכולין לומר דהבאין בנדר ובנדבה אע"ג דשחט של"ש אסור לזרוק דמה של"ש אבל אשם דלא בא בנדר ובנדבה היכי דשחיט של"ש מותר לזרוק דמה של"ש ע"ז קאמר רבא שיש ג"כ סברא ומה שלא נוכל למילף מקרא נילף מכח הסברא. נ"ל. ועי' בתוס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה איבעית אימא קרא כו' ע"ש:

רש"י ד"ה כל הזבחים כו' עולה לשם שלמים עכ"ל. ואע"ג דעיקר קרא בשלמים כתיב וכולהו אתי' מיניה כדלקמן דף ד' ע"ב, י"ל איידי דאתיא מדרשא חביבא ליה, ולאפוקי משמעון אחי עזריה דלקמן במתני'. תוספות קדושה:

וגם לאפוקי מבן עזאי דסבירא לי' רק זבחים הנאכלין והוסיף עולה כדאיתא לקמן דף י"א ע"ב והת"ק ס"ל דאפי' עולה לשם שלמים נמי כשר. ראש המזבח. עיי"ש באורך:

שם ד"ה כשרים וכו' ולאכול את הנאכלין. נראה דקמ"ל בזה משום דלקמן דף ו' ע"א איבעיא להו כיפרו על מה שבאו כו' מסתברא דל"כ כו' ולקמן דף כ"ו ע"ב קאמר מי איכא זריקה דלא מפסדת ושרי' בשר באכילה לכן פירש"י דלענין של"ש נהי דלא כיפרו מ"מ הזריקה מתרת הבשר לאכילה, וה"ה דהזריקה של"ש קובעת בפיגול ואין זה עירוב מחשבות כדאיתא לקמן דף כ"ט ע"א עיי"ש בפרש"י ד"ה הפסח כו'. ראש המזבח:

שם ד"ה אלא שלא עלו כו' וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וכו'. ודוקא נדר שהוא חייב באחריותו אבל נדבה אם שחט של"ש אין צריך להביא אחר דהא אפילו אם נאבד א"ח באחריותו. ש"מ:

שם ד"ה הפסח בזמנו כ"ז שחיטתו וכו'. כצ"ל. צ"ק:

בא"ד וישחטנו לשמו. עי' בחדושים:

בא"ד. מחצות היום של ע"פ. ואע"ג דזמן פסח הוא לאחר תמיד שלבה"ע ותמיד גופיה זמנו בשש ומחצה והפסח אחריו כדאיתא בפרק תמיד נשחט, מ"מ בדיעבד אם שחטו קודם לתמיד כשר כדתנן התם הוי שפיר זמנו מחצות וכעין זה כתבו התוס' בפסחים דף ה' ע"א עיי"ש. הגה"ה מלאכת יו"ט. וכ"כ בספר תוספת קדושה:

ועי' לקמן דף י"ב ע"א במתני' דפסח ששחטו שחרית של"ש ר"י מכשיר ובן בתירא פוסל, לפי"ז הא דפרש"י כאן דהיינו מחצות היום דמשמע אבל בשחרית כשר של"ש צ"ל דדעתו הוא דהלכה כר"י לכך פי' המתניתין אליבא דהלכתא וזה הוא דעת הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם במה שפסק הלכה כבן בתירא. עי' בספר מעיין גנים באורך ביאור:

שם ד"ה שחטן וכו' ומפרש להאי כשרין, כשרין ולא עלו קאמר ובנמוך הוא דפליגי הס"ד כצ"ל וכ"ה בס"י. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך גם לשון מפרש משמע אליבא דמסקנא. צ"ק:

שם ד"ה הא קמ"ל שאין בה שום ירידה אלא אותה לבדה. הס"ד. ושמעתי מקשין על רש"י פסחים דף קכ"א ע"א בד"ה משום חשדי כהונה כו' וז"ל ועוד דשלמים הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלן כולן וכו' ותימא וכי משום ששחט לשם חטאת מותר לאכול כולה ודוחק לומר הפי' שהכהן יסבור שהדין כך וצ"ע, ודו"ק. אח"כ מצאתי בשו"ת חתם סופר בהשמטה תשובה ר"ב שדיבר מזה ע"ש:

שם ד"ה אבל כו' לעבוד אחת משאר וכו'. כונת רש"י דבאותו עבודה שחישב בה פ"א של"ש אם חישב עוד הפעם של"ש אינו מוסיף ירידה בעבודה זו וע"כ אין האיסור לשנוי' בה אלא בע"א. וכ"כ הרשב"א בחידושיו ריש מס' מנחות. ראש המזבח. ועי' בחדושים:

בא"ד מיהו אם עבר ושינה כשר. נראה כוונתו דהו"א כיון ששינה בה ב' פעמים שהוא פסול לגמרי לכן קמ"ל דלא הי' שום ירידה רק דלא עלתה לשם חובה, ועי' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל, דמשמע מדבריו דלא אמרינן כל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים אלא בתנאי שנגמרה העבודה לשם זבח הא לא"ה פסולים. ועי' בחק נתן:

תוס' ד"ה כל הזבחים כו'. עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה כדקתני סיפא כו'. נראה דה"ה דהוי מצי למימר דממתני' גופי' מוכח דאסור לשנות בכל ד' עבודות מדקתני אלא שלא עלו ע"כ קמ"ל כדקאמר הש"ס דבקדושתייהו קיימא ואסור לשנוי' בה אלא התוס' קושטא דמילתא נקטו דתני בהדי' בסיפא וק"ל. פנים מאירות:

ועי' בס' מראה כהן וז"ל ולדעתי אין הנדון דומה לראי' דהא התוס' כתבו בסוף הדיבור דהא דקתני לשם ששה דברים הזבח נזבח היינו בהקטרה ואף בהקטרה מצוה לחשב וי"ו דברים רק דבדיעבד אם לא חישב לשם הנ"ל וגם שינה בהקטרה כשר ומרצה והנה בוודאי איסורא עבד דעבר אמימרא דדחמנא ולא עשה המצוה כתיקון וא"כ ה"ה ממתני' דהכא אף דהוה ידעינן דאיסורא עביד מ"מ אינו מוכח דלא עלו לבעלים לשם חובה אלא הו"א דיהי' כמו הקטרה ולכך מוכרחין להביא ראי' מן סיפא ומקומו אינו מוכרע ע"ש. ועי' בס' טהרות הקודש באורך:

בא"ד. לא מישתמעא כלל שינוי בעלים וכו'. פי' דקתני שנזבחו של"ש ושינוי בעלים לא שייך בזביחה ולא תימא מתני' דקתני שנזבחו היינו שנזבחו ע"מ לזרוק של"ש ובשינוי בעלים נמי איירי משו"ה כתבו תוס' דלישנא דלשמן משמע שינוי קודש פי' וקאי על כל הקדשים ששינה אבל אי קאי על שינוי בעלים הו"ל למימר שלא לשמו. צ"ק:

>>>>>>>>>>>

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף