שיירי קרבן/סנהדרין/י/א

שיירי קרבן סנהדרין י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל ישראל. הוסיפו עליהן הפורק עול כו'. בבבלי שבועות (דף י"ג) גרסינן תניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצוותו הפר זה המפרש ברית בבשר. ופירש"י בד"ה כי דבר ה' בזה זה הפורק עול שביזה דבור ראשון שאמר בסיני אנכי שלא שמעו אותו אלא מפי הגבורה ומגלה פנים בתורה מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה דברי תורה הוא. ותו' כתב פ' ד' מיתות (דף ס"ד) בד"ה שלש כו' פ"ה שתים גבי מולך והשלישי כי דבר ה' בזה וקשה ר' יהודה דאית ליה מגדף היינו מברך את השם ובספ"ק דשבועות מוקי כי דבר ה' בזה לפורק עול ומגלה פנים בתורה כרת בעכו"ם שלא כדרכה מנ"ל ע"כ. ותימא הרי מפורש בדברי רש"י דפורק עול היינו העובד עכו"ם א"כ לא קשיא מידי. וא"ל דדייק לתו' מדאמר בבבלי בפרקין (דף צ"ט) ר' ישמעאל אומר כי דבר ה' בזה זה המבזה דיבור ראשון כו' ולא אמר זה הפורק עול. הא ודאי לאו דיוקא היא דר' ישמעאל מפרש דבריו א"נ פליג בהא דאמר ר"י שגם מגלה פנים בתורה בכלל דבר ה' בזה. ובברייתא דמייתי הבבלי בפרקין לית' הפורק עול ע"ש. ונראה שתו' מפרשים הפורק עול היינו שהוא חומר יש תורה ואין סופנה וזהו כי דבר ה' בזה ואף המגלה פנים בתורה כן הוא. אבל מ"מ הדבר קשה דה"ל לפרש דבריהם ועוד הא מיהת אין מכאן קושיא לדברי רש"י:

זה שהוא מושך לו ערלה. עי' בקונט'. בירושלמי יבמות [פ"ח ה"א] גרסינן המשוך והנולד מהול לא יאכלו בתרומה ר' זריקן כו' ר' יוחנן משום קנס ר' ירמיה בשם רב משום גזרה. לתרווייהו מיהת אינו אלא מדרבנן והכי מסיק בבבלי פרק הערל ע"ש ותימא איך קאמר על העובר אדרבנן שלא יהא לו חלק לעה"ב ונראה דסובר הירושלמי אע"ג שאינו ערל אלא מדרבנן מ"מ כיון שמבזה את הברית אין לו חלק לעה"ב דכתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ודרשינן ואת מצותו מצות מילה שהיא מצוה יחידית הוה בזיון ע"י שהיפיר כגון שמשך ערלתו הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב ואע"ג שאינו ערל נענש משום הבזיון. והשתא הא דאמר בבבלי פ' אד"מ אדה"ר משוך בערלתו היה ומייתי ליה מקרא ובפ' נגמר הדין עכן משוך בערלתו היה לאו דמדאורייתא מיקרי ערל אלא מיפר ומבזה ברית הוא. ועי' לקמן [פ"י ה"א] בתו' בד"ה רב:

כשברך יהויקים כו'. וקשה מ"ש יהויקים הא כל העושה בפני עשרה מישראל כן הוא שזהו נקרא פרהסיא כדאמרינן בבבלי פ' בן סו"מ (דף ע"ד) אין פרהסיא פחותה מעשרה:

חד אמר כקלות. וא"ת הא אמרינן המודה בעכו"ם ככופר בכל התורה י"ל דוקא הנך פורק עול כו' יש בהן חילול השם. והי"מ דחק מאוד בזה ואין צורך. גם מ"ש דנ"מ בפלוגתא דר"י ור"י למידע מילתא א"נ למדרש שום קראי ע"ש אינו נכון אלא כמ"ש בקונטרס וכה"ג משני בבבלי יבמות דף ל"ב:

חוטף שטר אחד כו'. בבבלי ר"ה פ"ק גרסינן היכי עביד ריב"ח אומר נושא ר"א אומר כובש. וקשה במאי פליגי ועוד מאי נ"מ ועוד הא בידו לעשות (כל) כרצונו ומה לו לחטוף או לכבוש ונראה דפליגי בהא דכתב הרמ"א בח"מ סי' י"ב בהג"ה ואין לב"ד לכוף לכנוס לפנים משורת הדין אע"פ שנראה להם שהוא מן הראוי ויש חולקין ונראה מ"ד כופין בינוני השקול חובה הוא לזכותו ולמ"ד אין כופין אם מזכין את השקול מיקרי הטיה בדין לכך צ"ל שממעט העונות. והרבה נתלבטו בזה הראשונים:

ובלחוד דלא יתוב ליה. וקשה פשיטא דהא כתיב ובשוב צדיק וגו' וי"ל ה"ק אם הוא חושב לעשות רע הקב"ה אינו משמרו ואין השימור אלא שלא יבא לידי שוגג. והראיה דמייתי מקרא הן יפעל דחוק קצת לפי' הקונט'. ונראה דקשיא ליה קרא שלש עבירות נושא שתים מיבעיא ועוד ה"ל למימר פעמיים או שלש לכך מפרש דקאמר נמי על שמירת החטא וה"ק הן יפעל שתי פעמים שלש עם גבר אחת שמוחל שלש עברות הראשונות שנית לאחר ששימר עצמו ג' פעמים כו'. ובדרושים כתבתי אי כתיב שלש לחוד ה"א על עשיית עברה נענש דמחשבת העברה נחשבת לאחת וה"ל עשיית עברה הראשונה שנית ומחשבת עברה השנייה הרי כאן שלש ועשיית עברה השנייה הרי כאן רביעית קמ"ל דבעינן פעמיים שלש דהיינו ג' מחשבות רעות וג' עשיית העברות ועל מחשבת עברה הרביעית נענש. ואז נענש גם על כל אשר עשה שהעון עצמו אינו נמחק. והיינו דכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתכם. שזו עבירה שביעית גורמת שנענשו גם על שש הראשונים ועי' שם:

שלשה הם חוץ מן התשובה. כתב הי"מ וקשה אי משום דתשובה צריכה לכולן אינה מן החלוקין יה"כ דצריכה לכריתות ומיתות ב"ד לכפר מחצה ויסורין לחילול השם לכפר שליש למה יהיו מן החלוקין ע"ש ונראה דלק"מ בשלמא תשובה אינה חלוקה מכפרת על כולן מיהו מקצת בלא הן אבל אחריני בלא תשובה אינן מכפרין כלום לכך נקראים חלוקים. וזו היתה שאלת ר' מתיא. דגרסינן בבבלי (דף ס"ד) הכרת תכרת הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב דברי ר"ע א"ל ר' ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה וכי ג' עולמים יש אלא ונכרתה בעה"ז הכרת לעה"ב תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. וכתב תו' לאו לר' עקיבה פריך דאיהו מוקי לה במברך את השם אלא אליבא דנפשיה קאמר כדפ"ה וא"ת לר"ע נמי תיקשי וכי ג' עולמות יש דלעה"ז נפקא ממולך ע"ש. וכבר כתבתי לעיל [פ"ז ה"ט] בד"ה כאדם כו' דתימא לומר דלאו לר"ע פריך ע"ש ונראה כיון דכתיב את ה' הוא מגדף ונכרתה כי דבר ה' בזה הכרת תכרת ודאי פשטיה משמע דקאי הכרת תכרת על את ה' הוא מגדף דכתיב ברישא א"כ אם מגדף היינו מברך את השם קשיא אמברך וכי ג' עולמים יש ושפיר קאמר ר"י לר"ע וכי ג' עולמים יש. ור"ע סובר כרת ג' איצטרך דלא נימא אין לך דבר עומד בפני תשובה ואם שב יכופר הכרת קמ"ל לעולם הכרת קאי לעה"ב. וקראי דר"י אתיין שיכפר יה"כ וייסורי מקצת בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה אבל לא כולו והתשובה אינה מכפרת כלום על אלו א"נ לית ליה דרשת ר"י. ור"י סובר לעולם תשובה מכפרת מקצת והנך גומרים הכפרה. א"נ קסבר ר"ע כרת יתירא אתי לאשמועינן שאין כפרה לכרת בעה"ז וקראי דר"י הכי מתפרשין תשובה מכפרת על עשה יה"כ מכפר על עשה אפי' עומד במרדו יסורין מכפרין על ל"ת מיתה מכפרת על חילול השם אם אין בו איסור כרת ור' ישמעאל סובר תשובה מכפרת על עשה ויה"כ על ל"ת ויסורים על כריתות ומיתה על חילול השם וכ"ש על הכרת ואין אחד צריך לחבירו. וכיון שכן ודאי שאין הכרת עומד לעה"ב אחר שמת. ור"ע לית ליה ד' חלוקי כפרה דכרת אינו מתכפר לגמרי והא דכתיב עונה בה לומר דע"י תשובה מכפר מקצת אבל כפרה גמורה אין לה. והיינו דקאמר ר' מתיא פשיטא ליה דר"י דריש ד' חלוקי כפרה כדמוכח מברייתא אבל מספקא לי איך הוא דורש אותם אי כפירושא קמא או כפירושא בתרא וא"ל ראב"ע ג' הן אבל תשובה לאו בכלל חלוקה דכולן צריכין לה והיא מכפרת לבדה במקצת. והן אינן מכפרין בלא תשובה ועוד הארכתי במקום אחר:

חומר בשעיר כו'. בבבלי שבועות (דף י"ג) כתב תו' בד"ה דעבר כו' כדתניא חמור בשעיר כו'. וכתב המהרש"א נראה מדבריהם דהך ברייתא מפורסמת אבל לא מצאתיה בתלמוד גם תקשי מינה להך פירושא שכתב לעיל דשעיר מכבר כל היום כו' ע"ש. הנה ברייתא זו שכתבו תו' מפורשת בירושלמי כאן וביומא פ"ח. ולפירושא קמא מפרש הא דתניא השעיר מכפר מיד היינו עברות שלפני הקרבה ומכפר נמי עברות שנעשו אחר הקרבה עד לערב. וכ"ת למ"ש שם תו' א"נ היום מכפר מקצת כו' קשיא אמאי לא קאמר נמי חומר בשעיר שהוא מכפר כולו והיום אינו מכפר אלא מקצת וע"ק בברייתא תניא השעיר מכפר משתחשך ולפירושם זה כל היום מכפר היום מקצת י"ל ה"ק היום אינו מכפר כפרה גמורה אם אין שעיר אלא משתחשך אבל כל היום מכפר מקצת בין יש שעיר בין אין שעיר. ותדע דהא ר"י לא קחשיב חטאות ואשמות לחלוקה חמישית וצ"ל דאיירי בזמן שאין קרבן כמ"ש הי"מ ואפ"ה קחשיב יה"כ לכפרה גמורה אלא ודאי הא דכתבו היום מכפר מקצו. דוקא כשיש שעיר א"נ כדמשני ר"י ול"ק הך ברייתא. והי"מ פי' הא דר' ירמיה דאיירי בשעיר שברח ולא מצאו אחר ע"ש ואין נראה אלא מ"ש בקונט' עיקר:

ואין הקב"ה רואה את הנולד כו'. וקשה הא אפשר כשיחפשו בחפש מחפש והיגיעה רבה יהיה בידם להקריב שעיר א"כ ה"ל דבר התלוי בבחירת האדם וצ"ע:

כהדא דר' אילא כו' עי' בקנט'. והי"מ כ' שהיה שם טנוף ודאי ואמר מכיון שביום יכולין לראות אף בלילה אסור ומדהחמיר בלילה ש"מ דמחמירין בדברי תורה שלא להזכירן במקום מטונף ע"ש. וקשה מה לו לומר שהיה בפונדק ועוד מאי ברם דקאמר ה"ל למימר אף כדון אסור. אלא פירושי בקונט' עיקר. וכ"נ מהט"ז ריש סי' ע"ט. וכ"ת הא איסור ד"ת במקום מטונף אינו אלא דרבנן איך נאמר דקרא כי דבר ה' בזה קאי עליה י"ל היינו דמייתי להך דר' אילא דמינה שמעינן דאסור מדאורייתא דאי מדרבנן אין להחמיר בספיקו. אך קשה לפי מ"ש בבבלי צואה מלאחריו צריך להרחיק ד' אמות ומלפניו מלא עיניו וצ"ל כל שאינו תוך ד' אמות לא הוה מחנהו ולא קרינן ביה והיה מחניך קדוש ומלפניו מלא עיניו אסור משום ולא יראה בך ערות דבר. א"כ לפמ"ש הש"ע סוף סי' ע"ה בלילה מותר לקרות נגד הערוה דלא קרינן ביה ולא יראה וגו' אף צואה כל שאינו בד' אמות יהא מותר בלילה. והכא אמרינן אפי' חוץ לד' אמות אסור דאי בתוך ד' אמות אפי' ביום ואינו יכול לראותו כגון שהוא מלאחוריו אסור וצריך עיון:

עד איכן היתה זכות אבות קיימת. כתב הי"מ קשה הא כתיב וזכרתי את בריתי יעקב כו'. הרי אף לאחר הגלות קיימת ע"ש. ונ"ל ודאי ברית אבות קיים לעולם אלא שאינו מגין להצילנו מכל רע רק שלא לכלותינו והיינו דאמר ר' אחא זכות אבות קיימת לעולם דכתיב לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך. ולא פליג אכל הנך אמוראי ודלא כי"מ שדחק בזה:

טלית שכולו תכלת מהו כו'. נראה דשלשה שאלות ששאל קרח היו להכחיש שלשה העיקרים שתכלת דומה לשמים והוא להזכיר שהתורה מן השמים וזה שאמרו במנחות פ' התכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' עשה מצוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כולי (וע"ש ברש"י) וזה שאמר משה דאינו גזרה אלא להזכיר על כל המצות כולן שהן מן השמים ועשיית המזוזה להזכיר תחיית המתים שהיא באה ע"י שמירת ה' כדכתיב בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעה"ב. וזה שאמר משה אע"ג דבית מלא ספרים אפשר לשמור האדם מ"מ אין כאן היכר על העיקר השני שהוא תתיית המתים. ונגע צרעת שפרח בכולו טהור הטעם שעונשי ה' אינן כללות אלא פרטית וכיון שכן כשפרח בכולו אינו עונש אלא מקרי וכל שאינו עונש אינו ראוי שיטמא וזה שאמר משה שהוא טהור להורות שיש עונש מן השמים וזהו העיקר השלישי שיש גמול ועונש. ואף שלשה אלו שאמר קרח אח"כ אין תורה מן השמים ולא משה נביא לא שאמר שאינו נביא כלל דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם אלא שאחר שלא יהיה נביא לעתיד שכפר בתחיית המתים ובאמת גם לעתיד יהיה משה נביא כדדרשינן בפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולא אהרן כה"ג המורה על הדין. ואין להאריך:

אם נברא פה לארץ כו'. וקשה הא כתיב בקין אשר פצתה את פיה ועי' בי"מ ונראה דידע משה שנברא פה לארץ אבל לא ידע אם נברא פה לרעה והא דפצתה לבלוע דמי הבל לא הוי רעה אלא טובה שלא יתבזה כמן שקולטת כל המתים או דבליעת הבל רעה היא שע"י שבלעה שאין רישומו ניכר כמ"ש תו' פ' אד"מ לא נודע שנהרג ולכך נענשה כמ"ש רש"י פ' בראשית בפסוק קול דמי אחיך כו' ע"ש לפי שפתחה פיה לרעה. ועי' בבבלי פרק אד"מ:

אף הקורא בספרים החיצונים כגון כו'. עי' בקונטרס וכ"פ רש"י. אך קשה א"כ מאי איכא בין ספר בן סירא לספרי המירם. ונראה שספר בן סירא חיברו מקצתם לספרי תנ"ך שגם בו ענינים ופסוקים כמשלי שלמה ואינו דומה לו אלא כקוף בפני אדם שזה נאמר ברוח הקדש וזה נאמר מדעתו ולכך נקראים ספרים חיצונים שאנו אין לנו אלא עשרים וארבע ספרי הקדש וחלילה לחבר אליהם אפי' פסוק אחד חוץ מהם ולכך אין לו חלק לעה"ב שיש בזה בזיון לכתבי הקדש אבל כפרי המירם שהכל מודים שאין בהן קדושה אין איסור בקריאתם אלא משום איבוד הזמן ולפעמים נמצא קצת צורה בקריאתן לעניני העולם או לתשובת החלוקים לכך מותר לקרותן כאיגרת אבל לא בקביעות:

לא יסוך אדם מנעלים וסנדלים חדשים. כתב הרמב"ם פ' כ"ג מה' שבת לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך מנעל או סנדל החדש כו' וכתב הה"מ כן הוא בהלכות ורבינו התיר בישנים ע"כ. ומסוגיין מבואר דלא מפי עצמו אמרה אלא מברייתא זו דמתירה אפי' לסוך מנעל ישן כ"ש בכה"ג שהוא סך את רגלו דשרי. ותימא על הרמ"א בסי' שכ"ז שהגיה במנעל וסנדל החדשים וגבי קטבליא לא הגיה כלום והדבר ברור בקטבליא בחדש היא דאסור אבל בישן שרי כמפורש כאן וכן מפורש בהרמב"ם שם וצ"ע. ותן התימא על הרמב"ם שלא ביאר שע"ג קטבליא של שיש אסור להתעגל ודוחק לומר דסובר הלכה כרשב"ג אפי' בברייתא שבכמה מקומות משמע דאינו סובר כן וצ"ע:

רב אמר ובלבד ברוקק. בבבלי גרסינן והלוחש כו' א"ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה איתמר רב אמר אפי' נגע צרעת רח"א אפי' ויקרא. והרמב"ם כתב פי"א מה' עכו"ם שאפי' בלא רקיקה אין לו חלק לע"ה. וכתב הכ"מ רב ור"ח פליגי על ר"י ע"ש. ובסוגיין מבואר דאף רב אית ליה דר"י. ולזה כיון הכ"מ שכתב בסוף דבריו ובירושלמי משמע דלכ"ע בעינן רקיקה. ונ"ל גם הרמב"ם מודה דלתנא דמתני' בעינן רקיקה דוקא. דאי בלא רקיקה א"כ אפי' האומר על פסוק אחד שאינו מן השמים אין לו חלק לעה"ב כזה שהוא אומר על פסוק אחד שהוא רפואת הגוף ובברייתא משמע שזה הוסיפו על המשנה כדאמרינן בריש פירקין בירושלמי לכך מפרש ר' יוחנן דמתני' דוקא ברקיקה איירי אבל לתנא דברייתא אפי' בלא רקיקה אין לו חלק לעה"ב שהרי הוא כופר מיהת בפסוק אחד ואומר שהוא רפואת הגוף כמ"ש הרמב"ם שם. וסמך עצמו על הברייתות כיון שהוסיפו על המשנה. וכן כתב פ"ג מה' תשובה. ואלו שאין להן חלק לעה"ב כו' ש"מ דקחשיב כל הנך השנויים בברייתא דר"ה פ"ק גם הנך דקחשיב הירושלמי בריש פרקין כגון העושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמושך ערלתו. והכ"מ כתב שם וצ"ע מהיכי מייתי להו ע"כ ומן התימא שנשכח ממנו מקומו וצ' ע. ורש"י כתב דוקא ברוקק ואח"כ לוחש הוא דאין לו חלק לעה"ב אבל לוחש ואח"כ רוקק שרי ע"ש. ותימא הרי מפורש אמר ריב"ל אפי' אמר נגע צרעת כו' ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והט"ז י"ד סי' קע"ט מייתי ראיה מלשון הטור דלא כרש"י ע"ש טפי ה"ל להביא ראיה מן הירושלמי וצ"ע. גם מ"ש הש"ך שם הקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא ע"ש. תימא אף שלשון ר"י שמביא הטור משמע כן מ"מ הרי מפורש כאן שאף הקורא פסוק נגע צרעת שאין בו שם שמים ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והא דאמרינן בבבלי לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה היינו ברוקק תחלה כו' דבעינן דוקא הזכרת שם שמים אבל ברורק אחר הלחישה חמיר ואפי' על פסוק שאין בו שם שמים אין לו חלק לעולם הבא וצריך עיון:

נכתכ ביו"ד כו' עי' בקונט'. ורש"י פירש ההוגה את השם באותיותיו היינו שמפרש שם מ"ב. ותימא הרי מפורש כאן שאינו כן. ותו' עכו"ם (דף י"ח) חולקין אפירש"י ע"ש ומן התימא שלא הביאו ראיה לדבריכם מסוגיין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף