קרבן העדה/סנהדרין/י/א

קרבן העדה סנהדרין י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל ישראל. מן הסתם יש להם חלק לעולם הבא א"נ אפי' עוברי עברה אף שנענשים על חטאם מ"מ יש להם עה"ב בעולם התחייה חוץ מהנך השנויים בסיפא ומפני שאין כלן שוין בו אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לכך תני יש להם חלק ולפי שאיירי בסוף פ' הנשרפין בהנך שמיתתן בידי שמים נקט הנך שעונשין לעולם הבא אחר התחיה והדר חוזר לסידורו וחני הנהרגין בסייף אח"כ הנחנקין:

האומר אין תחית המתים מן התורה. לפיכך לא יחיה וכ"ש שלא יהיה לו חלק בשכר הבא אחר התחייה:

ואפיקורס. מפרש בגמרא:

אף הקורא בספרים החיצונים. המטים את האדם מאחרי ה':

והלוחש. על המכה כו'. בגמרא מפרש:

גמ' ואיני סופנה. כלומר איני מחשיבה:

זה שהוא מושך לו ערלה. מהול שמושך ערלתו ומכסה את העטרה ודרשינן ליה מדכתיב את בריתי הפר לרבות את המשוך:

ופריך ולא כבר תניתה. בתמיה הא כבר תני ליה במתני' האומר אין תורה מן השמים ואיך קאמרת הוסיפו עליהו על השנויים במתני' ואין זו הוספה:

בפרהסיא. לפני עשרה מישראל והיינו מגלה פנים שמעיז פניו לעבור על התורה:

עכו"ם וגילוי עריות כו'. קאי אהא דתניא בסמוך רובו זכיות כו' אבל הפורק עול ומיפר ברית והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב וקאמר הש"ס בעכו"ם וג"ע פליגי בה ר' יונה ור' יוסי חד אמר שהן כעברות קלות וברוב הדבר תלוי כדתני בברייתא וחד אמר שהן כחמורות כפורק עול כו' ונפרעין ממנו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב:

ופריך מה אנן קיימין. במאי פליגי ר"י ור"י:

אם באתו שעשה תשובה על עכו"ם וג"ע מאי נ"מ אם הם כקלות או כחמורות הא קיי"ל אין לך דבר עברה העומד בפני התשובה כולהון מתכפרין ע"י תשובה:

אלא. הכא במאי עסקינן בשלא עשו תשובה ומת במיתת כרת בזה פליגי ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים:

ה"ג משלם לעתיד לבוא אבל הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב רובו זכיות כו' וכ"ה פ"ק דפיאה:

רובו זכיות יורש ג"ע. ובעה"ז נפרעין ממנו עבירות שבידו:

רובו עבירות יורש גיהנם. ובעה"ז משלמין לו זכיותיו ממצות שעשה:

היה מעויין. שהקנה מאזנים היא בשוה ואינו נוטה לשום צד:

נושא עונות. דמשמע שהקב"ה הוא סולח לעוונות בני אדם [סולח] אין כתיב כאן אלא נושא עון דודאי לא קאי אסליחות עון דאטו עון אחד הוא סולח ע"י תשובה או ברוב זכיות ולא לעונות הרבה בתמיה אלא בשקול איירי מי שהוא מחצה על מחצה וקמ"ל שכך היא מידתו בשקול נושא עון אחד מעונות ומסלקו וממילא כף מאזנים מכרעת לצד זכות:

מעשהו דמשמע גומל לאדם שכר מעשיו לא פחות ולא יותר אין כתיב כאן אלא תשלם לאיש כמעשהו ללמד שאין התשלומין כמעשיו ממש וחלילה שיפחות מאיש שכרו אלא פעמים שמוסיף בתשלומים יותר ממעשה איש הא כיצד אם היה שקול ואין לו מצות להכריע הקב"ה מוותר משלו ומכריעו:

היא דעתיה דר"ל. כלומר ר' לעזר לשיטתו:

ורב חסד כו'. כלומר הא דכתיב ולך ה' חסד היינו שמטה כלפי חסד וזה שמסיים במה מראה חסדו שמשלם לאיש כמעשהו יותר ממעשיו וכדפרישית:

צדקה תצור כו'. כל הנך מקראות דמייתי משמע שהקב"ה משמר הצדיקים שלא יבואו לידי חטא ומסלף דרכי הרשעים שיעשו רע וקשיא לר' ירמיה שהדבר נראה בהיפך שהרשעים צריכים שמירה ביותר אבל לא הצדיקים ולמה יסלף מעשה הרשעים:

ומשני וסיגין סייגה ותרעין תרועה. משל הדיוט הוא מקום שיש סייג וגדר גודרין יותר ומקום פרוץ פורצין בו יותר וכן הדבר כאן הצדיק נשמר מהקב"ה שלא יחטא יותר מהרשע:

ופריך וכיני. וכן הוא המידה להחזיק הרשע ברשעתו בתמיה:

ומשני אלא. כן היא כדא"ר ר' ירמיה כו'. שומר עצמו. בן אדם המשמר את עצמו שלשה פעמים מן עברה שבאה לידו שוב אינו חוטא בעברה זו אלא הקב"ה משמרו ומידה זו קרובה לשכל אדם כיון שהוחזק בדבר מהראוי לסייע שלא יארע חזקתו וכמו שאמרו בא לטהר מסייעין לו אבל בשביל שהוא צדיק בדבר אחד איני משמרו משאר עבירות:

מה טעמא. מנלן:

הן כל אלה יפעל אל. להיות עם גבר לשמרו שלא יחטא פעמיים שלש אחר שעמד האדם בנסיון ושומר עצמו מהחטא שנים או שלשה פעמים:

ובלחוד. ובלבד שלא ישוב האדם לעשות העברה במזיד שמאז אינו משמרו עוד אפילו אינו חפץ לחטוא:

לא לעולם ינתק. דהוי משמע אין דבר שינתקנו אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק ללמדך אם מטריח ומכביד החבל למשכו יותר מדאי אע"פ שהוא משולש ינתק:

ה"ג מ"ט מי אל כמוך נושא עון נשא כתיב. וה"פ מדכתיב נשא חסר הוא לשון שכחה כמו ונשיא אתכם דירמיה :

נשאת עון עמך. שכחת עון אחד כשהיו הזכיות והעבירות שקולים וע"י כך כסית כל חטאתם שהזכיות מכריעות:

חלוקי כפרה. שחלוקי כפרתן זה בכך וזה בכך:

א"ל ג' הן. הנחלקין שיש עברה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה אבל תשובה אינה מן החלוקין שצריכה לכולן:

שובו בנים שובבים. ומיד ארפא למדת שיש עברה שמכפרת בתשובה לבדה:

כי ביום הזה יכפר. למדת שיש עברה שצריכה יה"כ:

ופקדתי בשבט פשעם. למדת שיש עברה שצריכה ייסורין ומסתברא הקל לה לה והחמור להחמורה:

מכפרין מחצה. שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וקשיא כפרה וטהרה ל"ל אלא כפרה משמע מקנח השמץ מלמעלה ועדיין הוא נבלע בדבר וטהרה משמע שהדבר צלול ובהיר ואין בו עוד שום רושם כדכתיב כעצם השמים לטהר וה"פ דקרא כי ביום הזה יכפר עליכם היינו המחצה לעובר על כריתות ומיתות ב"ד ולטהר אתכם משאר עבירות מכל חטאתיכם שלא ישאר שום רושם:

שנתחלל. על ידו שם שמים כגון שחטא ברבים ואחרים למדים ממנו:

הא למדנו שהמיתה ממרקת. גומרת הכפרה מדקאמר עד תמותון ותו לא:

זו. הא דתניא ארבע חלוקי כפרה הן דברי ר"ל ור"י ור"ע:

שעיר המשתלח מכפר. על הכל:

ה"ג אם אין שעיר היום מכפר כיצד כי'. וה"פ יום הכיפורים מכפר על הכל:

כיצד הוא מכפר. כלומר מאימתי הוא מכפר:

כל שהוא. מיד בעלות השחר ומכפר והולך כל חטא שמתחדש ביום זה:

בסוף. היום הוא מכפר:

מת מיד. בתחלת היום:

איתותבת. קושיא זו הקשו לפני ר' ירמיה על שר"ז:

ואמר ר' ירמיה תפרש לברייתא שהיה בדעת הציבור להביא שעיר היום אחר זה לא עלה בידם להביא השעיר ובכגון זה אין יה"כ מכפר עד שתחשך שכשיש שעיר אין יה"כ מכפר:

ר' יוסי בר' בון. פריך ואין הקב"ה רואה את הנולד בתמיה וכיון שגלוי לפניו שלא יביא שעיר אחר כך אם איתא שיה"כ מכפר מיד אם אין שעיר אף ביום זה ודאי כיפר מיד אלא דלא כר"ז:

אין לי אלא שבזמן שביזה. בכל התורה:

ת"ל ואת מצותו. לשון יחיד משמע אפי' מבזה דבר יחידי נכרת:

במקרא אחד. אפילו בקרא דואחות לוטן תמנע שנראה שישינו אלא סיפור מעשה ואין בתורה דבר בטל דמהאי קרא שמעינן שבחיה דאברהם כמפורש בבבלי:

ויקרא לו לבן כו'. שיאמר שאין בו קדושה או אינו ממקרא לפי שנכתב בלשון תרגום:

בק"ו אחד. הכתוב בתורה כי שבעתים כו' שיאמר שק"ו זה אינו מן התורה שהוא דבר בטל שא"כ אין הקב"ה גובו חובו ומבטל דבריו ובאמת אינו דבר בטל דהכי א"ל וכי איש הרגתי לפצעי כו' וכיון שאין אני הגורם אין לי לבטל מצות ה' כי אפשר שירחם על זרעי:

כחדא. כהא דר' אילא וחביריו היו יושבין לפני פונדק בערב ומן הסתם יש שם טנוף:

אמרין. לר' אילא מהו לומר שם דברי תורה שהרי אינן רואין דבר וקרא כתיב לא יראה בך ערות דבר אמר להו כיון שאלו היה יום היינו רואין אם מונח לפנינו או לא אבל עכשיו אסור מספק ומדהחמירו בספיקן ש"מ דהוה בכלל דבר ה' בזה:

אחז כו' אין להם חלק לעה"ב. והא דתנן בסיפא ג' מלכים אין להם חלק לעה"ב ולא מנה אחז בהדייהו משום כבודו של חזקיהו דברא מזבי אבא:

בפטייה של מלכים. מקום שמדבר מן המלכים ש"מ שהיה בן עה"ב כדמסיק פטייה מלשון פטפוט הוא. מפני שהיה בו בשת פנים. זכה להיות נמנה בין המלכים מ"מ בשביל כך לא זכה להיות בן עה"ב:

לקטרגו. להוכיחו על מעשיו:

ושאר. מישראל שישובו להיות בניך ותלמידך:

אל מסילת אל המסילה שהולכין משם לשדה כובס ואתה תערבנו שם שלא ילך לשדה כובס:

אל תהי קורא כובס. דא"כ הל"ל כבוס על שם הפעולה אלא כובש קרינן ששם היה מסתיר פניו שלא יראה ישעיה:

מפני שנתייסד בבנו הבכור שנהרג בחייו ולא הועילו היסורין אלא שימנה עם המלכים אבל לא לעה"ב דייסורין בלא תשובה אינן מכפרים אלא מחצה:

ופריך ומנשה לא היה אביו צדיק. בתמיה א"כ ה"ל למימני מנשה בהדייהו דהא ישעיה גם בימיו ניבא:

ומשני היה אביו צדיק. אמון בנו היה רשע אבל אחז אביו יותם ובנו וחזקיה היו צדיקים:

וחזקיהו כו'. כלומר ולא תיקשי אע"ג דלא דמי מנשה לאחז מ"מ ה"ל למיחשב לכבוד אביו משום דיש בזה העדר כבוד ליחזקיהו שיחשב בין שני רשעים אביו ובנו ומייתי ראיה מהא דאמר יחזקיהו הנה לשלים כו':

הנה לשלום. אף שאני אהוב להמקום ונותן לי את בריתו שלום מר לי מלפני ומאחרי:

יד ליד. כשיד אחת רע אע"פ שיד השני טוב כלומר אפי' אחד צדיק האב או הבן והשני רע לא ינקה בזכותו:

ודע שהיא מוטל בין שני צדיקים. אביו ובנו צדיקים נמלט ויש לו חלק לעה"ב כמו אחז כדתנן במתני' זה שהוא עושה צדקה. דכתיב בצדקה פתוח תפתח את ידך לו:

הא סקא. והא מעות והא המדה תן לי יבול לאכול ואין הדבר כן שפעמים רבות שאי אפשר להשיג תבואה אא"כ נתן המעות מקודם כך בצדק אע"ג שהדבר ברור שפעלו ישולם כדכתיב בחנוני נא בזאת מ"מ אין לבקש פירותיו מיד כי פעמים השכר שמור לבניו:

הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב כו'. דאין לפרש דקאי אברית שכרת עמו לו ולזרעו ולא משום זכותא דיעקב א"כ בברית דיעקב לחוד סגי ול"ל דיצחק ודאברהם ועוד למה נחשבו אחורנית אלא ה"ק אם אין זכותא דיעקב לחוד כדאי הא איכא זכותא דיצחק כו' ש"מ זכותם נשאר לבניהם אחריהם:

ויחן ה' אותם וירחמם. ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה עד אותה השעה זכר להם ברית אבות אבל מכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבות:

ואיש לא יצילנה מידי. ולא קאמר ואין מי שיצילנה אלא ה"ק אפי' אותן שנקראן איש לא יצילנה מידי:

היום יודע. שאתה זוכר ברית האבות מדקאמר היום יודע ותו לא מכלל דתמה וע"י רחמים הוזכרה להם בימי חזאל:

ולשלום אין קץ. על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת משמע דוקא קנאת ה' תעשה זאת אבל לא זכות אבות:

ולא ישכה כו'. משמע שאף שיגרום העון שלא יעמוד לנו זכות האבות מ"מ לא יהא נפסק זכותם בזה ולא ישכח לעולם:

חד אמר. כהאי דאמר על ספרי התורה הנך ספרים לשון בזיון זהו אפיקורס:

וחרנא. ואידך אמר כהאי דאמר על התלמידי חכמים הנך רבנן והוא לשון ביזוי והל"ל רבותינו שבמקום פלוני ואפיקורס הוא לשון אפקירותא וחוצפה:

לכיפה של אבנים. זה שמבזה את התורה אפילי בדיבור אחד אין לו חלק לעה"ב דדמיא לכיפה של אבנים כשנטלן אחת מהן נופלין כולן ה"נ אחרי שכבר עבר לבזות דבר אחד סוף לבזות כולן ולא דמי עובר עברה למבזה ואידך אמר דדמי לבית מלא תבן אע"פ שניטל ממנו כל התבן הכתלים מתקלקלים מפסולת שנשאר אחריו ה"נ אף שמודה בתורה ואינו מבזה אלא דבר אחד מתקלקל יסודי התורה ובסוף כל הבית נופל:

קרח עשיר גדול היה. לכך מלאו לבו לעמוד נגד משה:

תיסברן. אוצר גנזי פרעה שהיה בין מגדול ובין הים נגלה לו כשחנו שם ישראל והכי גמיר להו:

אפיקרסי היה. שכפר ביסודי התורה א"נ שביזה ת"ח:

מאי שתהא חייבת בציצית. כלומר שיצא תכלת בציציתו:

גדילים תעשה לך. מכל מקום בית מלא ספרים. לאו דוקא מלא אלא שיש בו ספרים הרבה והוא ג"כ בית דירה לבני אדם:

אם נברא לארץ פה. לרעה:

ואם לא יברא לה מעכשיו. והיינו דכתיב ואם בריאה יברא:

שלשה כפרו בנבואתן. כלומר אמרו שנבואתן שקר אם לא יתקיים אשר שאלו מאת ה':

פונדייה חגורה כלומר להחזיק דבריהם כמו החגור שמחזיק כל הגוף:

ואם לאו. אני אומר שאתה הסיבות לבם אחורנית שלא ישמעו תוכחתי להודיע שאין בנבואתו ממש:

אף שמותיהן. שחתמו עצמן על שטרות שביד אתרים פרחו מן הקלפים לקיים ויאבדו מתוך הקהל:

טמסותיהם. קלפים שעושים מן קליפה של עץ :

אפי' מחט. כלומר אפי' דבר קטן משלהם ביד אחרים נבלע וע"ז נאמר ויאבדו מתוך הקהל:

ומי נתפלל. על בני קרח דכתיב מזמור לבני קרח גם בד"ה נזכרו בניו א"נ על עדתו קאי אך קשה מנ"ל שהתפלל אדם עליהם:

יחי ראובן. שהיו עצמותיו מגולגלין בארון התפלל עליו שיחיה וכמו כן התפלל על בני קרח שהיו מגולגלין ומיתורא דואל ימות קדריש ליה:

כך היתה. כמו שהיו עצמות ראובן מגולגלים כך היתה בני קרח או כל עדתו מגולגלין ושוקעים ויורדים עד שהתפללה חנה עליהם:

אף הקורא. המבלה זמנו בקריאת ספרים חיצונים שאין בהם אלא דברי רוח כגון ספר בן סירא ובן לענא אין לו חלק לעה"ב:

אבל ספרי המרים. ספרים שנכתב בהן חכמת חיצונות:

הקורא כהן כקורא באיגרת. שאדם קורא לצורך עניניו שאינו מעיין בהם אף אלו מותר לקרותן דרך עראי אבל לא יוציא זמנו בהן:

ויותר מהמת בני הזהר. עשות ספרים הרבה אין קץ להג הרבה ויגיעת בשר וה"ק בשאר ספרים שאינן ספרי תנ"ך ומחכמי תורה להגיון ולדבר בהם באקראי ניתנו אבל לא ליגע בהם:

כדרור נאות. כמרגליות הנאות:

ד"א ככדור בנות. שמשחקין בו וזורקין אותו מיד זו ליד זו וסופו לנוח ביד אחד מהם כך ניתנה התורה מזה לזה:

שלשה שמות. יש לה כלי שמנהגין בו הפרה:

שהוא מורה דעה בפרה. איך תלך:

בשביל ליתן חיים. מזונות לבעליה:

עאכ"ו. לעשות לי כלי כזה ואין דבר בעולם המסוגל לכך כמו התורה כמאמרם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:

וכמסמרות נטועים. סיפא דקרא דדברי חכמים כדרבונות:

ולמה לא אמר וכמסמרות קבועים. או כאילנות נטועים:

בחרו להם. מעתיקי קהלת לומר כן כדי ליתן לדברי התורה הכח של הברזל אך ברזל הנעוץ בדבר אפשר לשלכו משם מה שאין כן שרשי אילן א"א לשלפם אלא ע"י טורח גדולה לכך שיבחו התורה בכח הברזל ובשרשי הנטיעה שקשה להנטל:

ה"ג כך כל מי שפשטו חכמים ידיהם בו אע"פ שחזרו כו'. יה"פ כך כל מי שנדוהו חכמים אע"פ שהתירו לו נידויו נשאר רושם בו וסוף לקבל עונש עליו בעה"ז:

מה משמרות. כהונה כ"ד כמפורש בד"ה:

אף המסמרים. שבסנדל המסומר כ"ד:

כמה מסמרים יהיה. בסנדל המסומר ויהא מותר לצאת בו בשבת דאמרינן התם ל"ש אלא לחזק אבל לנוי שרי ומיבעיא ליה כמה מסמרים יהיו בו ומיקרי למי:

כנגד חמשה חומשי תורה. שהן יסודות ועיקרי מעמידי תורה כמו המסמר חזק הבנין:

וכימיך. כימי השבוע הוא החוזק כלומר מקום שהרגל עומד עליו ששם הוא דבאך ועיקר אסמכתא ארישא דקרא דכתיב ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך:

תשעה. דקחשיב ברזל ונחשת לשתים וכימיך הם שבעה הרי תשעה וי"מ כנגד תשעה ירחי לידה ואין לזה אסמכתא כלל והראשון נ"ל:

נותן י"ג בזה וי"א בזה. שנים הם שוין אינן נראין שנעשו לנוי א"נ משום זוגות:

כלבת. מסמר ששני ראשיו חדין וכפופין ונועץ שני ראשין בעץ:

ה"ג מהו ליתן ע"י מנעול א"ל שרי. וה"פ א"ל מנעול מותר שלא גזרו אלא בסנדל:

מהו ליתן. כל המסמרות על סנדל אחד ובשני אינו נותן כלום מי הוי כסנדל המסומר ואסור או לא דבכה"ג לא גזרו רבנן:

א"ל שרי. דבשני סנדלים גזרו ולא בסנדל אחד:

אין מגרדים מנעלים וסנדלים הישנים. בשבת בגב סכין שיהו נראין נאים מפני שקלפו והוי ממחק:

אבל סכין ומריחין אותם. במים דאין כאן חשש מלאכה:

ותלמידוי דר"ח הגדול הראשונים שהיו לו בילדותו אמרו ששמעי מגרדים ותלמידיו האחרונים שהיו לו בזקנותו אמרו משמו אין מגרדין:

ה"ג שאלון לרב א"ל אין מגרדין וה"פ שאלו לרב איך שמע מר"ח ואמר אין מגרדין:

הא אוילה כו'. כלומר הא רב שהוא אחד מתלמידי ר"ח הראשונים דאמר אין מגרדין:

נהנין. נוהגין היינו כשהיינו יושבין לפני רב למשוח ולרחוץ מנעלים בשבת אבל לא מגרדין:

אא"כ הילך בהן מבעוד יום. ויודעין שהן כמדת רגלו דאל"כ חיישיני שמא לא יהיה למדת רגל ואתי למישלפא ואתויי ברה"ר. ולא אמרו אלא במנעול של אשה שהיא מקפדת אם אינו מכוון למידת רגלה אבל יצאה בו היכירה בו שמכוון היא לה אז אינה מקפדת:

כמה. ילך בהן מבעוד יום ויהא מותר לילך בו בשבת:

מן בית דכה דבד קפדא כו'. מן בה"מ הגדול דב"ק עד בה"מ הגדול דר"ה:

מן כנישתא רב בלאי. מן בה"כ של בבליים עד מקום דירתו דר' חמא וכל אחד נתן סימן הידוע במקומו:

והוא בתוך המנעול. החדש מפני שהמנעיל נהנה ממנו ונמצא מעבדו:

ונותנת בתוך המנעול. והיא שלא יהא בשמן הנישוף מן הגוף כדי לעבד את העיר אלא לצחצחו:

ומתעגל. ומתגלגל:

קטיבליא חדשה. עיר שלוק שעושין ממנה משטחות לשלתן ולמטה:

להתעגל עליה. שנראה שעושה לעבד העור שהשיש אינו בולע דבר ונבלע כולו בעור:

עריבים לשומעיהם כמסמרות נטועים. במקום הראוי שהוא דבור על אפניו ויפה לעין רואיו הם מרים לשומעיהן כמסמרות המונחים שהאוחז בהן עוקצין אותו:

שנאמרים באסיפה. בחבורה כדדרשינן חרב על הבדים חרב על היושבים בד בד ועוסקים בתורה:

דברי הימים. דרשות הנאמרים בי כדאמרינן בבבלי פסחים בין אצל לאצל טעוני ארבע מאה:

הרי אני הולך. מארץ לח"ל ומביאו משם שבארץ אף אם יתכנסו כל החכמים אין בכחם לדרשו ואייתי ליה הכא שהאסיפה מועלת הרבה להבין האמת לאשורו:

אלא כשומעו מפי גדול כו'. כמאמרם קבל האמת ממי שאמרו ודריש לקרא הכי דברי חכמים אדם שאומר דבר חכמה אפי' הוא קטן יהיה בעיניך כדרבונות כאלו אמרם גדול שיודע ללמד לאחרים וכאלו שומעה מפי נביא שדבריהם הם כמסמרות נטועות וכשומעה מפי חכם שהם בעלי אסופות כדאמרינן בסמוך וכשמעו מפי משה הנקרא רועה וכשומעה מפי הגבורה וזהו שאמר נתנו מרועה אחד:

ובלבד ברוקק. שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש ואסיר להזכיר פסוק על הלחישה:

אפילו. לוחש פסוק נגע צרעת וגו' שאין בו שם שמים נמי אין לו חלק לעה"ב:

כגון. הנך כותיים כשנשבעים פורטים אותיות השם:

נקרא בא"לף דלי"ת. וזה שקורא אותו ביו"ד ה"א ה"ל הוגה השם באותיותיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף