שיירי קרבן/סנהדרין/ט/ז

שיירי קרבן סנהדרין ט ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קוסטא. וקשה מאי קנאה יש בגונב כלי זה יותר משאר גנבים ונראה דאמרינן בבבלי פרק ערבי פסחים קסטא דמוריסא הוה בציפורי הוא הוה לוגא במקדשא. וקאמר התנא הגונב את המדות ומשנה אותן ומגדילן או מקטין אותם קנאים פוגעים בו שמרמה את הבריות:

תני שלא ברצון חכמים כתובות ר"פ אלו נערות [הל' א'] כתבתי למ"ד כותים גירי אריות קשה הא דתנן התם הבא על הכותית יש לה קנס אמאי הא קנאין פוגעין בו וכיון שחייב מיתה אין בו קנס וכה"ג פריך הבבלי פ' בן סו"מ [דף ע"ג] אחותו דניתן להצילו בנפשו למה יהא לה קנס ומאי דמשני התם לא שייך הכא. ואף שי"ל הכא שאני כיון שאין מורין כן להבא לימלוך אינו נקרא מחוייב מיתה כ"ש לפי מאי דאמרינן כאן שלא ברצון חכמים עושה הקנאי וחייב נידוי מ"מ קשיא לשמואל דאמר ראה שאין חולקין כבוד לרב היכא דאיכא חילול השם ופירש"י שלא היה לו להורות הלכה בפני משה אילולי חילול השם. ש"מ שמורין לו דאל"כ מה תועלת היתה בשאלתו ופשיטא שאין כאן הוראה בפני רבו וכיון שכן תיקשי ליה מתני' דאלו נערות. ואין לומר סובר שמואל העראה זו נשיקה א"כ י"ל משעת העראה איפטר ליה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה כדמשני התם באחותו. דדוקא באחותו הוא דאיכא למימר הכי דהתם אפומא קפיד קרא ומשעת העראה איפגמא אבל הכא עיקר קפידא אגמר ביאה כדתני ר' ישמעאל בסמוך. לכך נראה לומר בהיפך סובר שמואל אהעראה משלם קנס כמ"ש תו' פ' בן סו"מ דף ע"ג בד"ה ממונא כו' בירושלמי משמע אהעראה משלם קנס (ועמ"ש כתובות [פ"ג ה"ו] בד"ה ובפנויה כו') ואין הקנאי רשאי להורגו עד גמר ביאה. ואל תתמה שדין חדש הוא זה ולא הזכירו הראשונים שנהפוך הוא להורגו על העראה אינו בדין דהא בעינן שיהא דוקא כמעשה דזמרי כמ"ש הה"מ פי"ב מהא"ב והתם בגמר ביאה הוא דהוי. והרב במ"ל פ"ק מה' רוצת כתב נסתפקתי ברוצח בשגגה אם הרג הרוצח לגואל הדם אם נהרג עליו ומסתברא דאינו נהרג עליו וזכר לדבר זמרי דאמרינן אם נהפך זמרי כו' ע"ש. ואני אומר דיש להוכיח מסוגיא זו בהיפך דהא ודאי אם בא גואל הדם לב"ד לימלך מורין לו שהרשות בידו להרגו דדוקא בקנאי הוא דאמרו שאין מורין לו. ולאו שקבלה בידם שכך נאמרה הלכה זו אלא דקשיא להו פנחס שראה מעשה ונזכר הלכה ועשה מעשה ולא נטל רשות ממשה ולית להו הא דשמואל שעשה כן מפני חילול השם ולא הא דרב דאמר שכך אמר למשה כך לימדתנו ברדתך מהר סיני אלא ודאי שכך נאמרה הלכה שאין מורין כך לכך לא היה צריך ליטול רשות וכמ"ש. וכיון שכן גואל הדם שמותר להרוג לרוצח מקרא מלא הוא ודאי שמורין כן. ואחרי שמורין כן פשיטא שנהרג עליו הרוצח וכן משמע לשוו הש"ס דקאמר אר"י אם בא לימלוך אין מורין כן ולא עוד אלא אפי' פרש זימרי והרגו פנחס נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא. ש"מ אף דאין מורין כן מ"מ סד"א שאם נהפך זמרי והרגו לפנחס נהרג עליו קמ"ל דאינו נהרג אבל היכא דמורין כן שהרשות בידו פשיטא דנהרג עליו. גם מהכא מוכח דאין לדמות גואל הדם לקנא דהא לאחר שפרש אין רשות לקנא להורגו וגואל הדם רשות בידו להורגו לאחר מעשה ובשעת מעשה חובה על כל אדם להורגו כדי להציל וממ"ש יתבאר לך שאין מקום לספק השני שכתב הרב במ"ל שם אם נהפך אחר הרודף בעריות אם נהרג עליו. דכיון דמורין לו כן פשיטא שנהרג כדמוכח מסוגיא זו. והא דקאמר שאם פרש אסור להרגו דייק ליה מדכתיב ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וגו' ללמד שבשעת מעשה הרגו. והא דאר"י בן פזי בקשו לנדותו קשה מ"ט לנדותו וכי כן הדין נותן לעשות לכשרים המקנאים קנאת ה'. ונראה דרצו לנדותו על כבוד הרב שהורה הלכה לפני משה רבו יצא בת קול ואמרה והיתה לו וגו' שכך הלכה שהיא לו לבדו שאין מורין כן בב"ד ואין כאן הוראה לפני רבו:

נאמר כאן כו'. עי' בבבלי בסוגיין. נראה בין לר"י בין לר"ע אינה מופנה אלא מצד אחד דכולא קרא והזר הקרב יומת אייתר כדאמרינן בערכין (דף י"ד) דאס"ד דמיותר משני צדדין ל"ל לש"ס למימר ר"י סובר דנין הדיוט מהדיוט כו' תיפוק ליה דניחא ליה למילף יומת מימות דמיותר משני צדדין ויתורא דכל הקרב כו' איצטרך לדרשא אחרינא אלא ודאי כמ"ש. ועל כרחך לומר דקבלה היתה סתם דילפינן והזר הקרב יומת ולא צד השני דאל"כ מאי קאמר ר"ע סובר כו' ור"י סובר כו' תיפוק ליה אי אפשר למילף גז"ש אחרינא כיון שקיבל מרבו דילפינן גז"ש יומת מימות אלא ודאי כמ"ש. וכיון שכן קשיא לשיטת הבבלי אתרווייהו ניליף גז"ש מוגם בעליו יומת דה"ל הדיוט מהדיוט ויומת מיומת ונאמר דאין כאן עונש מיתה אלא עונש ממון ואפשר שנראה דוחק לומר שיענש לשמים בממון ובאמת לא מצינו עונש כזה למקום בכל התורה. והא ליכא לאקשויי ניליף בגז"ש מהא דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת והיינו בסייף כמ"ש לעיל ר"פ ארבע מיתות דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וביותר היכא דאיכא למילף מדברי תורה:

הדרן עלך פרק הנשרפין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף