שיירי קרבן/כתובות/ו/א

שיירי קרבן כתובות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מציאת האשה. מסתברא דרשב"ל הוא אמר במחלוקת וכו'. מכאן מוכח שפי' האחרון שפירשתי לעיל פ"ה ה"ה בקונט' בד"ה ה"ג ותנינן וכו' הוא עיקר. וא"ת לר' יוחנן דקסבר אינו יכול לכופה למעשה ידיה למה במעלה לה מזונות הוא קדוש לד"ה הא לר"י הסנדלר דשלב"ל הוא שהרי אין ההקדש חל על הידים עצמן וי"ל דבהא נמי פליגי ר"י קסבר כיון שהיא משועבדת לו למעשה ידיה בשמעלה לה מזונות חל ההקדש על הידים עצמן ורשב"ל קסבר דאינו חל. ועמש"ל בפ' אע"פ בתו' בד"ה ר"י הסנדלר וכו'. וא"ת מנ"ל דרשב"ל קאמר במחלוקת דלמא קסבר רשב"ל דאף ר"י הסנדלר סובר דמציאתה שלו כמו המותר כי היכי דאמרי' לר' יוחנן לד"ה וי"ל דלא קאמר אלא מסתברא וכו' דלרשב"ל איכא טעמא לחלק אבל לר"י אין סברא לחלק בין ר"מ ור"י הסנדלר במציאה ויותר נ"ל כפי אשר פירשתי בפ' אע"פ בתו' בד"ה רשב"ל וכו' דסובר רשב"ל דר"מ סובר המותר מה סלעים שלו וכרבנן דר"ע הלכך אף מציאתה שלו ור"י הסנדלר סובר דהמותר מה' סלעים שלה וקאמר דמעשה ידיה שהן כמציאה פי' המותר הן כמציאה ומ"ד המותר שלו סובר נמי דמציאתה שלו ומ"ד המותר שלה סובר דמציאתה שלה וכ"מ בבבלי בר"פ:

למי נצרכה לר"מ וכו'. מכאן מוכח דלא כלשון האחרון שפירש רש"י במתני' וירושתה היינו שאם מתה בחייו יורשה ע"כ. דא"כ אף לרבנן איצטרך. ועי' בתוס' במתני' בבבלי בד"ה וירושתה וכו'. וא"ת למה מהפך הש"ס הסדר דמתחלה ה"ל לסדר הא דתנינן תמן דקאי אמציאת האשה דתנן ברישא דמתני' והדר ה"ל לאתויי הא למי נצרכה שהוא מפרש וירושתה וי"ל איידי דמפרש דמתני' לרשב"ל במחלוקת ואתיא כר"מ קאמר דוירושתה נמי כר"מ אתיא:

מפני הקטטה. וקשה למה לא יהא הגוף שלה והבעל אוכל פירות בחייה כמו גבי ירושתה דמן הדין הוא שלו דמה שזכתה האשה זכה בעלה ואפ"ה הגוף שלה ולא חשו לקטטה א"כ במציאה נמי נימא הכי וצ"ע וגם תוס' כתבו בד"ה מציאתה כהעדפה וכו' דעיקר הטעם דמציאתה שלו משום איבה ע"ש:

הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. כ' תוס' בקידושין דף כ"ד בד"ה ר"א וכו' אע"ג דמציאת אשה לבעלה לגמרי אין לדמות מציאה למתנה וכ"מ בירושלמי דכתובות פ' מציאת האשה הגע עצמך במתנה וכו' ומשני קול יוצא במתנה ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל מה היתה מרווחת לומר ניתנ' לי במתנה אלא ש"מ דבמתנה שנתנו לה אחרים אין לבעל אלא פירות אבל הגוף לאשה ע"כ ותימא דלמא הכי פריך שתאמר שניתן לה במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכדפירשתי בקונט' ובכה"ג לכ"ע הוא שלה וכדתנן פ' בתרא דנדרים וצ"ע. וראיתי לריטב"א בקידושין דף כ"ג שכ' בד"ה דכ"ע אין קנוי וכו' ואלו באשה במתנה גוף דאשה ופירי דבעל כשאר נכסים דידה וכ"ה בירושלמי בפי' דגרסי' התם אע"פ שר"מ עביד יד עבדו כיד רבו וזכתה האשה זכה בעלה מודה הוא שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ע"כ. גם אלו דברי תימא הם דהא לא איירי אלא בירושתה שהיא נכסי מלוג שלה דלכ"ע הן שלה שע"מ כו כנסה וגדולה מזו תנן לקמן פ"ח גבי ירושה שארשב"ג על החדשים אנו בושים וכו' והיינו כשנפלו להן נכסים בירושה משניסת למה לא יהא מכרה קיים. ואיך ניליף מינה מתנה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף