פני משה/כתובות/ו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




פני משה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה:

בושתה ופגמה. נזק חבלה אם חבלו בה שלה:

ובזמן שהן בגלוי. שהבושת שלו ועוד שהיא נמאסת עליו והוא סובלה:

ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. בחייה והקרן שלה כשאר הנכסים אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא הוא יורשה והלכה כר"י ב"ב אבל הצער שלה כדאמר בהחובל דצערא לא זכי ליה רחמנא והשבת והריפוי לבעלה שהרי חייב הוא ברפואתה רבי חזקיה בשם רבי אימי. אמר דפליגי ר"י ור"ל באוקמתא דמתני' חד אמר ד"ה היא והאחר אמר דאתיי' במחלוקת דר"מ ור"י הסנדלר כדלקמן ולא ידעינן הי מינייהו אמר ד"ה והי מינייהו אמר במחלוקת:

גמ' מסתברא. וקאמר הש"ס תסתיים דר"ל הוא דאמר במחלוקת ומוקי למתני' כר"מ כדמפרש ואזיל. דו פתר לה במעלה לה מזונות וכו'. דר"ל מוקי למתני' בפרקין דלעיל הלכה ה' המקדיש מעשה ידי אשתו כו' המותר ר"מ אומר הקדש ור"י הסנדלר אומר חולין ומפרש לה ר"ל התם דבמותר מחמש סלעין פליגי ולר"מ תיקלי מותר תחת המזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף והילכך אם מעלה לה מזונות אע"פ שאין נותן לה מעה כסף יכול הוא להקדיש המותר ולר"י הסנדלר איפכא:

ותנינן ואם אינו נותן לה וכו'. כדפרישית שם:

מעשה ידים שהן כמציאה. כלומר מציאתה ומעשה ידיה לבעלה דקתני במתני' במותר מעשה ידיה הוא דדמייא למציאה דלא שכיחא ומפרש נמי למתניתין דהכא במעלה לה מזונות מיירי והילכך מציאתה ומותר מעשה ידיה לבעלה והיינו כר"מ ולא כר"י הסנדלר ותסתיים דר"ל אמר במחלוקת:

אתא ר' יעקב. וקאמר בשם ר"ל ד"ה היא מתני' דלא מוקי לפלוגתייהו דר"מ ור"י הסנדלר בהכי אלא כהאי מ"ד בפרקין דלעיל דפליגי התם אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם או לא ודכ"ע מעשה ידיה תחת מזונות ומותר תחת מעה כסף ומתני' אפי' במעלה לה מזונות לבד מיתוקמה ומציאה טעמא אחרינא אית בה משום איבה כדאמר לקמן וד"ה היא:

הוי דעון דעון אית לר"ש בן לקיש. כלומר ש"מ דדיעות חלוקות הן ואמוראי נינהו אליבא דר"ל וכדאמר התם אהאי פלוגתא דמר מוקי לה הכי אליביה דר"ל ומר הכי:

למי נצרכה לר"מ. מתניתין דקתני וירושתה הוא אוכל פירות ומשנה יתירא היא דהא תנינן בפ"ד ניסת יתר עליו הבעל שהוא אכול פירות בחייה אלא לר"מ הוא דאצטריך:

אע"ג דלר"מ. בפ"ק דקידושין ובהרבה מקומות היה עושה יד עבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה ומה שזכתה האשה זכה בעלה וה"א דירושתה שנפלה לה כשהיא תחתיו זוכה הוא בכלן קמ"ל דמודי הוא ר"מ שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ואי ממתני' דהתם לא שמעינן לה אלא בנכסים שהיו לה מקודם לכן ולא הכניסה בנדונייתה הילכך איצטריך לאשמעינן אפי' בשנפלו לה אחר שניסת:

תמן תנינן. בשנים אוחזין. שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת. אעבדו ושפחתו הכנענים קאי מפני שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ואם הוא רוצה יצוה אותם ללקט מציאות והילכך מציאתן שלו:

מה טעמא אמרו מציאת וכו'. אעבדו ושפתתו העברים קאי שאין יכול לשנות ממלאכתן ששכרן להן שאינם משועבדים לו:

התיבון. על זה הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת אלא למה שהיא חייבת לעשות כדאמרינן בפרקין דלעיל כופה לעשות בצמר אבל לא למלאכה אחרת ואפ"ה את אמר מציאתה שלו:

טעם אחר יש באשה. ולא משום שהיא ברשותו:

מפני קטטה. משום איבה:

לא אמר כן. אלא היינו טעמא שלא תהא מברחת ותגנוב משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי:

הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. כלומר אכתי איכא למיחש שתהא מברחת ותאמר אחר נתן לי זה הממון במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן:

קול יוצא למתנה. אם היה נותן לה אחר איזה מתנה היה מפורסם אבל אין קול יוצא למציאה והילכך משום מציאה בלבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת:

הגע עצמך שמצאה. מציאה בעדים ומפני מה תיקנו גם בזה דמציאתה שלו הרי אין כאן חשש שתהא מברחת שהרי העדים יודעים כמה היא המציאה שמצאה:

זו מפני זו. כלומר לא תיקנו מציאה בעדים שתהא שלו אלא משום מציאה שלא בעדים ולא פלוג רבנן:

בשאין טפולין לאביהן. הא דקאמר מציאת בנו ובתו הגדולים שלהן דוקא בשאין טפולין וסמוכין על שלחן אביהן אבל בסמוכין על שלחן אביהן שלו וכן קאמר בבבלי התם לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא בסמוך על שלחן אביו קטן הוא:

בהן דמשבק אנתתיה. המגרש את אשתו ולא גמר לשלם לה כל כתובתה שהוא חייב להעלות לה מזונות עד שעה שהוא גומר לפרוע כל הכתובה:

דלא מחסד לה. מלשון חסד הוא כלומר טעמא דמחני' מפרש דמחלק בין בזמן שהוא בגלוי או בסתר מפני שבסתר אין הבושת גדול כ"כ והילכך לה שני חלקים:

למה נוטל. אפילו חלק אחד דהא בסתר אין לו בושת אלא שלה הוא הצער ומשני מפני צערו שמצטער עמה דהרי אע"פ כן יש לו ג"כ צער שמצטער עמה אף שבסתר הוא אלא שאינו גדול כ"כ כמו בגלוי והילכך הוא נוטל חלק אחד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף