שיטה מקובצת/נדרים/נד/א

שיטה מקובצת נדרים נד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתין אמר להם וכן הדבר כלומר משם אני מוכיח. שמא אומר כלומר אם לא מצא אלא קטנים היה אומר לא מצאתי כלום אלא על כרחך כך אמר לא מצאתי אלא דלועין מכלל שהן בכלל ירק כמו שאמרתי ולכן היה צריך לאימלוכי עליהו לבעל הבית אם רוצה בזה הירק. הרא"ם ז"ל.

וזה לשון הרי"ץ ז"ל: וכן הדבר אמת כמו שאמרתם ומשם יש לי ראיה כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית או מין אחר שאינו ירק ממש ודאי אין דרך השליח לומר כן לשולחו אלא אם כן הוא המין המוצא מעין גוף המין שאמר לו בעל הבית והוא מסופק אם משמע זה מאותו המין או לא על כן הוא חוזר ונמלך בו. עד כאן. ירושלמי הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש נשמעינה מן הדה אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש לא אמרו אלא פול המצרי דבר שיש לו גורן הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש. הרשב"א ז"ל.

גמרא אמאי אוסר רבי עקיבא והא מירק נדר ודילועין לא איקרו ירק. באומר ירקי קדרה עלי ירקים היורדים לקדירה עלי ודלועין בכלל ירקי קדירה. ודילמא ירק לחוד קאמר והכי קאמר הרי עלי ירק וקדירה להכי קאמר דדרך ירק לירד בקדירה ולא משום דלועין דירק נותנין בקדירה כמו שלוקחין אותו בשוק כגון כרתי וכרוב אבל דלעת אין נותנין אותם לעולם בקדירה אלא אם נקצצו בחתיכות קטנות שאין נאכל בקדרה כמו שלוקחין אותו בשוק. באומר ירק המתבשל בקדירה עלי (שוב ירק שאין דרכו להתבשל אלא בקדרה) אמר המגיה אפשר דצריך לומר: ירק קשה שאין דרכו ליאכל אלא להתבשל בקדרה. וקסבר רבי עקיבא דלועין נמי בכלל ירק המתבשל. ורבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאימלוכי עליה כגון דלועין דכי אמר לשלוחיה קח לי ירק אינו מביא לו דלועין אלא אומר לו לא מצאתי אלא דלועין וממליך דקאמר ליה רוצה אתה שאביא לך דלועין כי האי גוונא לא מינו הוא הילכך כי נודר מן הירק מותר בדלועין. ורבי עקיבא סבר כל מילתא דמימליך עליה שליח מיניה הוא מדקאמר ליה לא מצאתי אלא דלועין ולא אמר ליה אלא קטנית אלמא דילועין מין ירק הוא דמאי חזא דאמר ליה דלועין מכל מין שבעולם. פירוש.

ובשטה כתוב וז"ל: ודילמא ירק הנאכל בקדירה קאמר הנאכל בלא תיקון אחר בקדירה קאמר אבל דלועין לאחר שנתבשלו בקדירה אינן נאכלין אלא על ידי תבלין אחרים ותיקון אחר. ומתרץ באומר המתבשל בקדרה אף על פי שאינו נאכל בתיקון קרירה לבדה אבל צריך תיקון אחר ודלועין מתבשלין הן בקדרה. האי ודילמא לאו דוקא ומספיקא לית לן למישרי דילועין אלא הכי פירושו ודילמא מה לנו לתלות ולומר דבנאכל בקדירה קאמר. עד כאן.

והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: ויש לפרש נמי דלרבנן קא מקשינן דמשמע דמדקאמר מותר בדלועין מכלל דבשאר ירקות אסור בין חיין בין מבושלין דסתמא קתני. והקשה והא מן ירק נדר ובודאי ירק חי משמע ולא מבושל דכיון דנתבשל אבד שמו. ותירץ באומר ירקי קדירה עלי דהשתא משמע אפילו מבושל. עד כאן.

באומר ירקי קדרה עלי. ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פירוש הנאכל בקדרה להטעים את התבשיל כשום ובצלים. תמיהא לי ומאי קושיא דהא כיון דאיכא למימר הכין ואיכא למימר הכין בהא דילמא קאמרי דינא הוא דנאסור אותו אף בדלועין ובשאר ירקות דהא סתם נדרים להחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא. ומסתברא לי דהא דאמרינן ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר לאו למעוטי שאר ירקות חוץ מירק הנאכל בקדרה קאמר אלא למעוטי דילועין וטעמא דמילתא משום דדלועין מן הסתם אינן בכלל ירק אלא שאתה בא לרבותו ולאוסרו מתוך יתור לשונו שאמר ירק הנאכל בקדרה ואמאי כיון דסוף סוף אינו בכלל ירק אף כשאמר ירק הנאכל בקדרה לא בא אלא לרבות ירק הנאכל להטעים את הקדרה ולעולם שאר ירקות אסורין דמשום דילמא לא שריא להו. אלא שלפי פירוש זה יראה דנודר פתם מן הירק אינו אסור בירק הנאכל בקדרה דאי לא למה ליה לרבוייה וצל"ת. ואסיקנא באומר ירק המתבשל בקדרה הא בסתם אי נמי באומר ירק הנאכל בקדרה אינו אסור בדלועין.

ומיהו בירושלמי אמרו שלא נחלקו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו בה שהיא בכלל ירק דגרסינן התם: מה פליגין בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו שהיא כירק רבי קריספא בשם רבי יוחנן קורה וקרובתה דאנן אכלין דלעת יונית אינון. וכיון שכן נראה דאפילו בנודר סתם בזמן הזה אסור אף בדלועין שהרי אין אנו בקיאין בדלעת מצרית ויונית. ועוד מדאמר רבי קריספא משמיה דרבי יוחנן דכל אילין דאנן אכלין דלעת יונית אינון משמע שהמצרית מרה היא וצריכה למתיקה בקדרה ושלנו מתוקין הם כיונית. ירושלמי רבנין אמרין אין הדלועין בכלל הירק אף למדת הדין כן ירקה של גנה זו מכור לך והיו שם דלועין על דעתיה דרבי עקיבא מכורין על דעתיהו דרבנן אינן מכורין אף בהפקר כן אף בהקדש כן. הא דאמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה. איכא דמפרשי דאכל מידי דממליך עליה שליחא קאמר ואיכא מאן דמפרש דדוקא בירק ודלועין קאמר. (וז"ל נכון ואם אית') אמר המגיה צריך לומר: וזה נראה לי נכון דאם איתא כפירוש הראשון אבריתא דהנודר מן הבשר הויא לן למימר הכין ואנא ידענא דכל שכן בירק ודלועין. ועוד דבסמוך נמי משמע הכין לכאורה גבי ההיא דאמר לשלוחו תן בשר לאורחין ונתן להם כבד וכדכתבינן עליה בסייעתא דשמיא. וטעמא דפטר רבי עקיבא טפי בדלועין וירק מבשאר הנמלכין משום דדלועין פרי ואינו דומה לירק. ואיפשר דלא אלימא המלכת שליח לשווינהו בכלל ירק אבל כבד שהוא קרוב יותר לבשר דין הוא שהמלכת השליח תעשנו כמינו לגמרי. ותדע לך שהרי מודה רבי עקיבא בדלועין שאלו הנודר מן הירק סתם אינו אסור בדלועין אלא אם כן אמר ירק המתבשל בקדרה ואלו הנודר מן הבשר סתם אסור בראש וברגלים ובכבד כדברי רבי עקיבא אלמא בדילועין הוא דאיסתפקא ליה לרבי עקיבא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

אמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה. פירוש דאף על גב דאמר רבי עקיבא דאי נדר מירק המתבשל בקדרה אסור בדלועים מטעמא דמידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא לאו דקים ליה הכי כי היכי דלילקי משום בל יחל אי אכל מיניהו אלא מספיקא הוא דקאמר רבי עקיבא הכי הואיל ומימליך עליהו שליחא הילכך אסור ואינו לוקה. ולפום סוגיא דגמרא הכין נקיטינן שהנודר מירק סתם אין במשמע אלא כל שהעלה שלו נאכל כגון צנון וחזרת ודכותיהו בין שנאכלין חיין בין שנאכלין מבושלין. אמר ירקי קדירה עלי אין דלועין וקשואין ואבטיחין ולא צנון ושומר בכלל אלא ירק הנאכל בקדרה כגון כרוב ותרדין והחציר והבצלים דאף על גב דנאכלין גם כן חיין (ה"ה) הא קאמר ירק שנאכל גם כן בקדרה עלי. אמר ירק המתבשל בקדרה עלי נתרבו אף הדילועין לרבי עקיבא אבל לא לרבנן. הרנב"י ז"ל.

והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה דאף על גב דקאמר רבי עקיבא שאסור לאכול דלועין דחשיב ליה מינו ואפילו מדאורייתא מכל מקום מלקות דלא יחל דברו. ליכא דיכול לומר לא נתכוונתי לכך אלא לכך ואין כאן התראת ודאי. עד כאן.

ואי רבי עקיבא הא אמר כל מידי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא למעול בעל הבית ולא למעול שליחא. איכא למידק ואי רבי עקיבא היכי מעל בעל הבית דהא אמר אביי דמודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה דמספקא ליה והכין הויא לן לאקשויי לא לימעול לא בעל הבית ולא השליח. וי"ל דלא אמר אביי אלא לגבי ירק ודלועין וכדאמרינן לעיל. אי נמי איכא למימר דרב חסדא לא הוה שמיעא ליה הא דאביי ואביי נמי אמר מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה היינו כסברתיה לומר דמודה רבי עקיבא דאינו ברור שיהא מינו אלא להחמיר אמר כן ולפיכך צריך השליח לימלך בו. והקשו בתוס' לפירוש זה דאם כן שליח אמאי מעל. ומיהו לדידי לא קשיא לי דודאי שליח דינא הוא דלמעיל דכיון שצריך לימלך ואינו נמלך גלי אדעתיה דלא מתורת שליחות בעל הבית הוא דקא יהיב להו אלא מדעתו. ונראה לי דעל כרחך אית לן למימר הכין לכל הפירושים משום דקשיא לי מאי קאמר אביי מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה דאם כן נמצאת אומר דכשאמר לו תן להם בשר הכבד אינו בכלל דבריו עד שימלך בו השליח שאלו היה הכבד בכלל דבריו ובכונתו מפני מה צריך לימלך בו דהא חשבינן ליה כאומר לו תן להם בשר או כבד אלא ודאי לא הוי כבד בכלל בשר שאמר לשלוחו ואם כן אפילו כשנודר מן הבשר לא יהיה הכבד בכלל נדרו. אלא ודאי שאנו צריכין לומר דפעמים שהאדם מכניס בכלל דבריו כל כמה שהוא ממין הדבר שאסר עליו וכיון שכן בנדרים אסור בכלל שסתם נדרים להחמיר. אבל לגבי שליח כיון שלא אמר אלא בשר סתם ופעמים שאין דעתו אלא על בשר ממש ולא על מינו עד שימלך בו שליח נמי הוה ליה לאימלוכי וכי לא אמליך גלי דעתיה דלאו מדין שליחותיה יהיב להו אלא עוקר שליחותיה ויהיב להו מדעתיה. הרשב"א ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף