שיטה מקובצת/נדרים/יד/א

שיטה מקובצת נדרים יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואלא ר' יהודה היא היינו רישא. דהא קתני רישא דהיינו באידך פירקין לחולין שאוכל לך לא כשר שאוכל לך כו' ואוקימנא לה כר' יהודה כדאמר לה ברישא דשמעתא סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי וכו' עד אלא ר' יהודה היא. עד כאן.

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. דחולין שאוכל לך שלא לצורך נקטיה ואגב דתנא אחריני תנא איהו נמי בהדייהו והתחיל בו לפי שהוא דבר היתר. הרי"ץ ז"ל.

ממילא נסבה. ולא לסימנא כי אם לעצמו ואיידי דתנא בשר חזיר ועבודה זרה. ויש מפרשים ממילא נסבה כמו כדי נסבה כלומר שלא לצורך:

מנא הני מילי אמר קרא כי ידור. בפירקין דלעיל הביאו לאסור דבר הנדור. וכאן להתיר דבר שאינו נדור כגון דבר האסור דכתיב לאסור איסר דמשמע לאסור בדבר האסור. הרא"ם ז"ל. ופרכינן אי הכי דדייקינן מקרא דכפליה לדבוריה דבעינן שידור בדבר הנדור גבי דבר האסור נמי דוק מינה דאם התפיס בדבר האסור הוי נדר דכתיב לאסור איסר לא יחל דברו דמשמע דאפילו התפיס בדבר האסור הוי נדר. ומשני האי איסר דכתיב בקרא לא בדבר האסור עסקינן שיהא האיסור תלוי בחפץ אלא כגון שאסר הוא את עצמו באותו חפץ דאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה דבר זה. והאי דכפליה קרא לדיבוריה דכתב לשון איסור תרי זימני ההוא מבעיא ליה לכדתניא דבעינן שיהא מתפיס בדבר שאוסר בו את עצמו מליהנות ממנו ולא שיהא מתפיס בדבר שאסר עליו משום הקדש. שיטה. וכן כתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: מנא הני מילי דמתפיס בדבר האסור מותר כדאמרינן במתניתין עד שידור בדבר הנדור. דייק מדכתב נדר דהוה ליה למכתב כי ידור לה'. והקשה דבר האסור נמי נימא דאם התפיס בו הוי נדר דהא כתיב לאסור איסר כדדרש גבי כי ידור נדר. ותירץ דהאי לאסור איסר מבעי ליה וכו' כלומר קרא לא מיירי שיהא החפץ עצמו אסור אלא שהאדם אסר עצמו בחפץ שאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה כיום שמת בו אביו או רבו ואותו היום אסר עליו פעם אחרת בנדר וכדברי שמואל. וזהו איסר שאמרה תורה שאותו היום נאסר כבר עליו בנדר. עד כאן.

מיבעי ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו'. ואביי ורבא פליגי התם בריש שבועות שתים ב' בדרשא דהאי קרא (ובפי' דהאי קרא) ובפירושא דהאי ברייתא דאביי מוכח מכאן דמתפיס בנדר נדר ובשבועה שבועה ורבא לא סבירא ליה אלא אמר דכיון שאמר דלא אוכל כיום וכו' עיקר נדר קרי ליה ולאו מתפיס הוא דלא קרי מתפיס אלא היכא דאמר קונם עלי יום זה כיום פלוני ולא פירש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין. וסוגיא דהכא כאביי דברייתא מיירי באיסר ולא בנדר. הרא"ם ז"ל.

*) מכאן ועד ד"ה הרי את עלי כבשר אימא הוא מפירוש הרנב"י על הלכות הרמב"ן. ולפי שהדברים ארוכים חילקנום לפיסקאות פיסקאות. ולפי שאין הלכות הרמב"ן שגורים בפי כל כמו דברי הגמרא מצאנו לנכון להדגיש דברי הרמב"ן אשר עליהם סובבים דברי הרנב"י (הבלתי מודגשים) לבארם למען ירוץ הקורא בו ויבחין בנקל בין דברי הרמב"ן לדברי הביאור.

וכתב הרנב"י ז"ל בפירושיו להלכות הרמב"ן ז"ל וז"ל: וכתב רבינו ז"ל הא דמייתי גמרין הכא הך ברייתא איזהו איסר האמור בתורה. לפום ריהטא היא דגריס לה כדמשכח לה אבל בפרק שבועות שתים בתרא מידחי הך לישנא. פירוש דרבא תריץ לה ואמר דהכי קאמר איזהו איסור נדר האמור בתורה וכו'. דגרסינן התם תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה. פירוש מבטא שפתיה שהזכיר הכתוב גבי פרשת נדרים ואיסר נמי הנזכרים שם פירושם שבועה וזהו מבטא ואיסר הנזכרים בכתובים. איסור איסר אם אתה אומר כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור. מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה. כלומר מבטא שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דאמר שבועה שאוכל או שלא אוכל. איסר מתפיס בשבועה, פירוש דמשמע ליה לשון איסר לשון קשר דהיינו התפסה כגון שנשבע על הככר שלא יאכלנו ואמר על השני זה כזה. וקאמר שגם זו שבועה היא על הככר השני. איסור איסר. כלומר אם התפיס ככר שלישי על אותו שני שהתפיס תחילה על הראשון מה תהא עליו כגון שאמר על אותו ככר שלישי זה כזה כלומר כשני אם נתפס איסורו של שני על השלישי אם לאו. ומהדר אם אתה אומר מתפיס בשבועה פירוש בשבועה עצמה דהיינו אותו שני שהתפיסו על הראשון. כמוציא שבועה מפיו דמי וחייב כלומר חייב הוא על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי נשבע על השני מכיון שהתפיסו על הראשון. ואם לאו פטור. פירוש ואם מתפיס בשבועה עצמה אינו כמוציא שבועה מפיו ואינו מושבע על השני שלא לאכלו אם כן פטור על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי לא אמר כלום. וכאילו אמר והרי אמרנו דאיסר שהזכיר הכתוב היינו מתפיס בשבועה ומעתה גם השלישי נתפס על השני. רבא אמר הכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה. כלומר דאיסר לאו בהתפסת שבועה קא מיירי דמתפיס בשבועה לאו כלום הוא אלא איסר זה שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דלא דריש רבא איסר לשון קשר. איסריה דאיסר. פירוש איסור איסר דקתני גופה דברייתא קא מפרש השתא וקאמר איסר זה שאמרתי לך שהוא לשון שבועה זימנין דהוא איסור נדר כדמפריש ואזיל. הטילו הכתוב בין נדר לשבועה. פירוש דכתיב ואשה כי תדור נדר לה' או אסרה איסר על נפשה בשבועה הרי שהזכיר איסר בין נדר לשבועה לומר הוציאו בלשון נדר. נדר פירוש דאמר ככר זה עלי איסר שזה הלשון ודאי הוא לשון נדר חייב משום נדר. ואם הוציאו בלשון שבועה דאמר איסר שלא אוכל ככר זה שהוא לשון ראוי לשבועה חייב משום שבועה. ונפקא מינה להתראה שאם אמר איסר שלא אוכל ככר זה והוא רוצה לאכלו צריך להתרות בו משום שבועה ואם אמר ככר זה עלי איסר צריך להתרות בו משום נדר. אי נמי נפקא מינה לדברים שיש בין נדר לשבועה כגון לחול על המצוה ולדברים שאין בהם ממש כדאיתא לעיל בסוף פירקא. ואזדו לטעמייהו דאיתמר מתפיס בשבועה וכו'. פירוש סיפא דהך מימרא הכין היא במסכת שבועות אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.

ולפום הך סברא דרבא פירוש דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא הוינן עלה מהך ברייתא דקתני איזהו איסר האמור בתורה וכו'. וקאמרינן בשלמא לאביי. פירוש דאמר דמתפיס בשבועה שבועה. מדמתפיס בנדר נדר. פירוש מדקתני בהך ברייתא דאם אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו או רבו אסור אם הוא נדור ובא באותו היום והיינו התפסה בנדר. מתפיס בשבועה נמי שבועה כלומר דהא דקתני איזהו איסר האמור בתורה זה המתפיס בנדר. לאו למעוטי מתפיס בשבועה מדפריש תנא איסר בהתפסה דנדר ולא פריש לה בהתפסה דשבועה אלא אדרבא מדאתפיס בנדר הוי נדר מדקאמרת דהיינו איסר האמור בתורה. מתפיס בשבועה נמי שבועה דהא איסר בשבועה כתיב. פירוש דכתיב וכל שבועת איסר. והיינו מתפיס פירוש שהוא לשון קשר שהוא קושר דבר בחברו כדדרשינן נמי איסר דכתיב גבי נדר. ולפום הכי דחי ליה רבא ואמר דלאו הכי איכא למתני בה כדקתני לה איזהו איסר דאיסר לאו מתפיס הוא. פירוש ודאי מתפיס בנדר הוי נדר מיהו לאו מלשון איסר הכתוב בנדר קא מפיק לה תנא להתפסה ושתאמר כן באיסר הכתוב בשבועה דהאי תנא לאו אקרא קאי והילכך מתפיס בשבועה לאו שבועה היא דמהיכא תיתי לן למדרש הכי כיון דאיסר לאו לשון התפסה הוא.

אלא ברייתא הכי קתני איזהו איסור נדר הכתוב בתורה דהוא איסור דנדר ואינו הנדר עצמו. כלומר איזהו דבר שהוא אסור משום נדר אף על פי שאינו נדר עצמו. האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שנדור ובא מאותו היום דכתיב כי ידור נדר (לה'). פירוש דלאו מלשון איסר נפקא לן התפסה (דבר) דנדר כדי שתאמר כן באיסר דשבועה אלא מהאי קרא הוא דנפקא לן מדכתיב כי ידור נדר דמשמע מכי נדר בדבר הנדור כמוציא נדר מפיו דמי. פירוש ולא מלשון איסר נפקא לן כדי שתאמר כן בשבועת איסר. והיינו מתפיס בנדר כדתנן כאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח וכו'. פירוש דכולהו הני מתפיס נינהו דקאמר ככר זה עלי כאימרא. ותנן נמי הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. פירוש דהכי קאמר כקרבן יהא לי מה שאוכל לך.

והוא הדין אי מחית בשר חולין קמיה ומחית בשר דנדר מינה גביה ואמר זה כזה דחאיל נדרא עליה דחד דינא וחד טעמא הוא דתרוייהו מתפיסין בדבר הנדור נינהו וכדאמרינן בפרקא קמא בבעיא דרמי בר חמא כגון דמחית בשר זבחי שלמים קמיה ומחית דהיתירא גביה ואמר זה כזה באיסורא מתפיס או בהיתירא מתפיס. פירוש מי הוה כוונתו לומר שיהא עליו בשר זה כמות שהיה זה בזמן איסורו דהיינו קודם זריקת הדם או דלמא כוונתו לומר שיהא זה לו כמות שהוא זה עכשו שהוא אחר זריקה ומותר. וטעמא דספיקא דאי בהיתירא קא מתפיס לשתוק ולא לימא מידי וממילא משרא שרי. דאלמא מתפיס בכי האי גוונא חאיל נדרא עליה וכמוציא נדר מפיו דמי. ומתפיס בדבר הנדור פירוש בדבר שהוא אסרו עליו בנדר ומתפיס בדבר שהוא ראוי למזבח כגון האומר כאימרא כמזבח הני תרוייהו חדא גוונא נינהו ומשום מתפיס בדבר הנדור הוא דחאיל עלייהו נדרא ולאו קדושה חאיל עלייהו. פירוש שאין לקדשי מזבח קדושה מעצמן אלא מצד נדרו שהוא הקדישן.

ותנן נמי. פירוש דמתפיס בנדר הוי נדר אפילו אליבא דרבא. הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני ואני כולן נזירין. פירוש והיינו ודאי משום התפסה. והא דאתמר עלה בדוכתא והוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור לאו משום דכי התפיסו בתוך כדי דיבור הוו כמוציאין נזירות מפיהם ואני נזיר ואני נזיר קאמרי פירוש לאו משום התפסה הוא ולאחר כדי דבור הויא לה התפסה ולא חיילא. פירוש אי לאחר כדי דיבור דקאמר ראשון הריני נזיר אמר חברו ואני לא משמע ואני נזיר כיון דלאחר כדי דיבור הוא ומשום התפסה נמי לא הוי נזיר. דאי סלקא דעתך ואני נזיר ואני נזיר קאמרי. פירוש כי קאמרי הכי תוך כדי דבור ולאו משום התפסה. אלא הא דקתני התם הותר הראשון הותרו כולן הא לא אתפיסו ביה מידי. פירוש דהא נזירות בפני עצמה שהזירו לעצמן היא דהא ואני נזיר קאמרי. אלא ודאי התפסה היא והיינו דכולהו תלו בראשון. ואי אמרת דילמא ואני נזיר כמוך קאמר כלומר ואכתי לאו משום התפסה היא אלא משום דמוציא נזירות מפיו דמי והאי דהותר הראשון הותרו כולן משום דאנו רואין דאני נזיר כמוך קאמרי כלומר בין באיסור בין בהיתר. הא ליכא למימר הכי דאי אנזיר מתפיס פירוש וכאילו אמר ואני נזיר מנא לך למימר דכמוך קאמר דילמא ואני נזיר לגמרי קאמר ואפילו הותר הראשון לא הותר האחרון. פירוש דנזירות לעצמה היא ולית לן לאקולי בה בלא טעמא. אלא היינו טעמא דלאחר כדי דבור לא הוו נזירים משום דמאי דאמר ואני לאחר כדי דבור לא משמע דאמר נזירות. פירוש דדילמא ואני בתענית קאמר. אבל פריש ואמר ואני כמוך ודאי הוי נזיר פירוש ואפילו לאחר כדי דבור דתנן הריני כזה הרי זה נזיר ואמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו. פירוש ואף על פי שלא אמר בתוך כדי דבור דראשון. והא דתנן נמי הריני כשמשון הריני כבעל דלילה הרי זה נזיר בדלא פריש נזירות הוא. פירוש דלא קאמר הריני נזיר כשמשון ואפילו הכי הוי נזיר משום דקאמר כמוהו. וכל שכן נזיר שהיה בימיו. פירוש ואמר הריני כמוך הוי נזיר ואפילו לאחר כדי דבור דראשון. והני מתפיסין נינהו כדקרי להו בגמ' וקתני נמי סיפא פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר וכו'.

ותניא נמי התם האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה. פירוש שאינה מותרת בהפרת חברתה משום דנזירת לעצמה היא כאילו אמרה ואני נזירה. והיכי דמי על כרחך בדקאמרה אותה חברתה ואני תוך כדי דיבור הוא ואם כן אמאי חברתה אסורה והתנן הותר הראשון הותרו כולן. וי"ל היינו דוקא כשהותר מקצתו בהיתר יחיד מומחה או שלשה הדיוטות שעוקר הנדר מעיקרו והילכך כל זמן שנדרו של ראשון אינו נדר אף של שני אינו נדר. אבל בעל אינו עוקר את הנדר מעיקרו אלא מיגז גאיז ליה כלומר מתירו להבא ואם כן נידרא בעיקריה קאי ומאן דמפר לה בעלה מופר מאן דלא מפר לה בעלה אינו מופר. ואתא ר' שמעון למימר דאפילו הכי אי אמרה כמותיך שתיהן מותרות מפני שכך התנה בנדרא. ותנא קמא סבר בעיקריה מתפיס והריני כמותיך להיות נזירה קאמרה ולא תליא היתירא בהיתרה. והיינו דאמרינן במסכת נזיר עלה הא דר' שמעון היינו בעיא דרמי בר חמא אי בעיקריה מתפיס או בסופא מתפיס ואוקימנא בסופא מתפיס. ר' שמעון אומר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דכי אמרה הכי לגמרי מתפיס בה פירוש בין באיסורא בין בהיתירא. וכי אמרה סתם ואני. פירוש ולא קאמרה כמותיך. ברישא מתפיס פירוש בתחלת דבריה דראשונה דהיינו הריני נזירה מיתפיס דיבורה דשניה ולא בהיתרא דראשונה כדמפורש בדוכתה.

ושמעינן מכל הני דאף על גב דאמר רבא מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולא חיילא שבועה אהתפסה כלל מודה הוא במתפיס בנדר שהוא כמוציא נדר מפיו. והדין הוא סברא דרבינו הגדול ו"ל דכתבה בהלכות גדולות דיליה וסברא מעליא היא.

ואף על גב דחזינן למקצת רבוואתא דאמרי דכי היכי דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הכי נמי מתפיס בנדר לא הוי נדר לרבא אלא אם כן אמר כדקתני בברייתא הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו פלוני ונדור באותו היום דלאו התפסה היא. כלומר אלא נדר הוא לעצמו כיון שהזכיר האיסור. אבל אם אמר הרי יום זה עלי כיום פלוני הנדור לי לא אמר כלום דלא מתפיס. אנן כתבינן מאי דאשכחן ליה לרבינו הגדול ז"ל וסבירא לן כותיה מהני ראיות דאמרן. ותו דבהאי מימרא דהני רבוותא מעיקרא פירכא דאי סלקא דעתך נדרא לאו מידי דתפיס הוא כלומר שאין הנדר נתפס כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שנדור בו נמי אמאי מתפיס הוה ליה כמאן דאמר כיום אסור דלאו כלום הוא אף על גב דאמר הרי עלי. פירוש דמכיון דאיהו לא אסר חפצא עליה שהרי לא אסר על עצמו אותו יום בפירוש אלא שאומר שיהא עליו יום זה כאותו יום וקאמרת דאין הנדר נתפס אמאי אסור. ואי אמרת משום דכי נדור באותו יום ואמר הרי עלי שלא אוכל כאותו יום כמאן דפריש הרי עלי נדר שלא אוכל כמו שנדרתי נמי באותו יום דמי. כלומר דלאו משום התפסה הוא אלא הרי הוא כאילו אמר הרי יום זה עלי איסר כיום פלוני שנדרתי בו דכי האי גוונא הוי כמו נדר באפי נפשיה. וכי אמר הכי כיום אסור לאו כלום קאמר. כלומר ואפילו הכי שאוסר על עצמו יום זה בפירוש לא חאיל נדרא אם תלאו בדבר האיסור. אי סלקא דעתך הכי פירוש דמהאי טעמא הוא דחאיל נדרא אם כן היכי קרו ליה בגמרא הכא פירוש במכילתין והתם פירוש בשבועות מתפיס בנדר הא לאו מתפיס ביה כלום הוא אלא נדר גופיה הוא. פירוש שהרי בפירוש אסר אנפשיה יום זה. אלא שמע מינה דמתפיס בנדר סתם נדר הוא. פירוש אף על גב דלא קאמר אלא הרי יום זה עלי כיום פלוני הנדור לי. והא דקתני הרי עלי שלא אוכל בשר. לאו דוקא דפריש הכי. פירוש דלא צריך למימר הכי אלא הכי קתני. איזהו איסור נדר האמור בתורה. הרי עלי יום זה כיום פלוני. והוא בא לאסור עליו בשר באותו היום. כלומר דפירושי בעלמא הוא דקאמר שלא לאכול בשר. והכי תני לה בירושלמי סתם איזהו איסר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא וכו'. תדע שכן הוא דרבא מודה במתפיס בנדר דנדר הוא. דאי מתפיס בנדר לאו נדר הוא כלומר לרבא ליפליגו בתרוייהו ולימא הכי מתפיס בשבועה ובנדר אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכמוציא נדר מפיו דמי ורבא אמר לא הוי דהא אביי כי היכי דאית ליה מתפיס בשבועה אית ליה מתפיס בנדר. אלא שמע מינה במתפיס בנדר כולי עלמא לא פליגי דהוי נדר ובמתפיס בשבועה בלחוד הוא דפליגי ורבא שרי פירוש לומר דלאו שבועה היא כלל.

ואיכא מאן דפליג לאידך גיסא ואמר שאף המתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי. פירוש וכל שכן מתפיס בנדר. ולא קא פטר ליה רבא אלא מקרבן דשבועת בטוי. פירוש שאם נשבע שלא יאכל ככר זה ואמר על הככר האחר זה כזה ודאי שאסור לאכלו אלא שאם אכלו אינו חייב קרבן עולה ויורד שחייב הכתוב על שבועת בטוי. והיינו דקאמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי לומר שיהא חייב קרבן אבל לאו איכא. וקא דריש רבא בהאי ענינא קרא דכתיב או השבע שבועה עד שישבע בדבר המושבע כדדרשינן בגמרא ידור נדר ידור בדבר הנדור. ומסייע להך סברא דאי סלקא דעתך כדאמרינן דלאו שבועה היא כלל אפילו לענין איסורא ליתני זה חומר בנדרים מבשבועות שהמתפיס בנדר נדר והמתפיס בשבועה אינה שבועה.

ואנן לא חזינן לה להך סברא ולא סלקא לן אליבא דגמרא דהא רבא נאדי מטעמיה דאביי כלומר סילק עצמו מטעמיה דאביי דאמר איסר האמור בתורה היינו מתפיס. משום דסבר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא. ואביי דסבר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו הוא נפקא ליה מאיסר דהוא מתפיס לנדר ולשבועה. ואמאי. כלומר אביי דאמר כמוציא שבועה מפיו דמי ואפילו לענין קרבן מדכתיב איסר מנא ליה. דילמא כי רבי רחמנא איסר לשבועה לדברים האמורים בפרשה הוא דרבי כדרבייה לנדר פירוש דהיינו לענין איסור. אבל לקרבן דבטוי לא רבי ליה פירוש מקרא דאיסר. דהא נמי רבי רחמנא מתפיס בשבועה מהשבע שבועה וקא אמרת דלאו לקרבן רבייה. ועוד דטעמיה דרבא במתפיס משום דנדר מידי דמתסר חפצא עליה הוא וכי מתפיס חפצא בחפצא חאיל נדרא כמאן דמתפיס בדבר הקדוש למזבח. אבל שבועות מידי דאסר נפשיה מן חפצא הוא וחפצא ליכא עליה איסור נדר וקדושה ולא מידי. פירוש שהנשבע שלא יאכל ככר זה גופו של נשבע הוא שאסור באותו ככר אבל הככר אץ בו שום איסור. הילכך כי אמר זה כזה לאו כלום קאמר. ואפילו אמר שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שהיה מושבע באותו יום לאו כלום קאמר דהא באותו יום מתפיס ואותו יום ליכא בגופיה נדרא ולא מידי.

והאיך קרא דכתיב או השבע שבועה אי כתיב ישבע שבועה כדכתיב ידור נדר. כדקאמרת. כלומר הוה דרשינן כפילא דנודר בדבר המושבע אסור. השתא דכתיב השבע שבועה שנשבע כבר שבועה גופה. כלומר דכפילא לאו לדרשא אתא. והא דכתיב קרא הכי כלומר בלשון כפילא איכא למימר יתירא הוא ומשום דכתיב כי ידור נדר כתב נמי השבע שבועה דלאסור איסר אתא למתפיס באיסור על נפשו וכדתניא וכו'. כלומר שאם אסר לעצמו ככר זה כככר שכבר נדר ממנו אסור. ידור נדר למעוטי דבר האסור והוא הדין לדבר המושבע אליבא דרבא דמתפיס בשבועה לאו כלום הוא. ועוד שהרי לתלמודו הוא נדרש בסיפרי דתניא התם את שהסמיך את נדרו לדבר שאיפשר לו הרי זה נדר ואם לאו אינו נדר יכול אף בשבועות כן וכו'. פירוש שאם אמר קונם פירות עולם עלי אם אוכל היום או אם לא אוכל או אם אכלתי היום או לא אכלתי בזה הרי זה נדר שהרי נתלה נדרו בדבר שאפשר לעשותו. אבל קונם פירות עולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר וכיוצא בזה שהן דברים הנמנעין אין זה נדר ולא מיתסרו פירות עולם עליה כלל ופירות מותרין לו שלא נתכוון לאיסור הפירות אלא לאמת דבריו שכך ראה. אבל בשבועות אם אמר שבועה שלא אוכל פירות עולם אם לא ראיתי גמל פורח באויר חיילה שבועה עליה למילקא עליה אשבועת שוא כדבעינן למימר קמן והיינו מדכתיב או השבע שבועה. ואיפשר נמי דמרבינן בהאי קרא ידות כדדרשינן לה בירושלמי או השבע מה תלמוד לומר שבועה אלא מכאן שכנויי שבועות כשבועות. אבל מתפיס בשבועה ליכא כלומר לא דרשינן הכי מהך כפילא. ותו אי סלקא דעתך למלקות חאיל כלומר אפילו לרבא היכי איתמר מתפיס בשבועה אבל אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכו' הוה ליה למימר אביי אמר חייב בקרבן ורבא אמר פטור מן הקרבן. מדקאמרינן כמוציא שבועה מפיו ולאו כמוציא שבועה מפיו שמע מינה אביי מרבי ליה לכולהו חיובי דשבועה ורבא פטר ליה מכולהו ואמר דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולאו כלום הוא.

והא דמסייע ליה להך סברא משום דלא קתני לה בחומר בנדרים מבשבועות מסתברא לן דטעמא דמילתא משום דלאו חומרא וקולא הוא אלא האי חפצא מיתסר כלומר גבי נדר החפץ הוא נאסר ומיתפיס ביה שבועה לא מיתסר חפצא כלל ולא מיתפיס מידי כדאמרינן. וכיון דמשום דשאני ענינא דנדר משבועה הוא לא מיתני ליה בכלל קולא וחומרא. הילכך אף על גב דמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה לאו כלום הוא ושרי ליה לאיתהנויי בההוא מידי דאתפיס בשבועה. צריך עיון דהא קא חשיב התם בחומרא וקולא שהנדרים חלין על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות והא לאו משום חומרא וקולא היא אלא משום דהאי פירוש גבי נדר חפצא מיתסר ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו אף על גב דבטלה מיניה מצוה בהכי והאי פירוש גבי שבועה גברא מיתסר פירוש ולא מצי למיסר דהא מושבע ועומד.

ואף על גב דחזינן מאן דסבר נמי בהא מלתא סברא אחריתי ואמר דאף על גב דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא איסורא מיהא אית בה לא דאיק לן דאי מדיוקא דלישנא דקאמרינן לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא פרישנא דמאן דלא מוציא שבועה מפיו לאו כלום הוא. ועוד דכיון דאביי אמר כמוציא לרבויי לכל מילי דשבועה אמר נמי רבא לאו כמוציא וכיון דגמרא ליכא במלתא לית לן לחדותי חומרי כלומר ולמיסרה משום שבועה. ומשנה שלימה שנינו ידים ג ג אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו להביא ראיה ללמד.

והיכא דמדר ליה איניש לחבריה כגון דנדר חד מן מידי ואמר קונם מילתא פלונית עלי ואמר לחבריה ואת ואמר אמן או כיוצא בו מילתא דמשמע קבלת דברים חאיל עליה נדרא וכמאן דמוציא נדר מפיו דמי. פירוש ואפילו במידי דידיה דהאי אוסר צריך האיך למימר מילתא דקבלת דברים הואיל ולא אמר ליה ולך דלשון ואת משמע שאינו אוסר לו כלום אלא דקאמר ליה ואת נמי תאסרנו לעצמך ולפיכך צריך לקבלת דברים דיליה. עד כאן.

הרי את עלי כבשר אימא. כקירוב בשר אמי וכקירוב בשר אחותי ולישנא דאורייתא נקט דכתיב איש איש (את) אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. הרי"ץ ז"ל.

לא אמר כלום. מדאורייתא דהא משועבד לה דרחמנא אמר שארה כסותה ועונתה. וצריך שאלה מדרבנן כדקתני טעמא שלא יקל ראש בנדרים. פירוש:

הא בעם הארץ קנסינן אותו לפתוח פתח ממקום אחר. פן יבא לידי נדר גמור כדפרישית ולא ישאל עליו כי לא יבין מה בין זה לזה. יש ספרים דגרסי הכי והתניא וכו' בניחותא שיש חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ. הנודר בתורה לא אמר כלום דאמר הכי בתורה לא אוכל לך דדעתיה אמצות ולא אהזכרות שבה. ויש מפרשים דדעתיה אקלפים. ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם דמיחלף בלשון שבועה. כמו שאמר במה שכתוב בה דדבריו קיימין מיהו בבשר חזיר לא אוכל לך אפילו בעם הארץ מותר דלא מיחלף בדבר הנדור וגבי מדיר אשתו לחוד הוא דהצריכו משום חששא דאשתו. ואמר רב נחמן ותלמיד חכם לא צריך שאלה משום דלא מיחלף ליה בתורה לחוד לבמה שכתוב בה והיינו כרבא דשני ליה בין עם הארץ לתלמיד חכם. הרא"ם ז"ל.

רבא אמר ברייתא דקתני לא אמר כלום מיירי בתלמיד חכם דליכא למיגזר פן יקל ראשו ומתניתין מיירי בעם הארץ דלא ידע בין דבר האסור לדבר הנדור ולכך צריך שאלה אפילו בדבר האסור אבל בתלמיד חכם לא גזרו. ויש מפרשים דתלמיד חכם דאינו רגיל בנדרים לא גזרו אבל בעם הארץ שאינו נזהר מלידור החמירו עליו שלא יהא רגיל לאסור אשתו עליו. והתניא פירוש בניחותא שחלקו בין תלמיד חכם לעם הארץ. הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם אמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך. גירסא אחרת תניא נמי הכי הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם אמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך. פירוש דעם הארץ לא משמע ליה שיהא הפרש בין בה למה שכתוב בה אבל תלמיד חכם יודע ההפרש ולא אתי לאיחלופי. והאומר ככרי עלי כאימא נראה דבעם הארץ צריך שאלה לחכם וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דדוקא מדיר אשתו ומתפיס הנאתה צריך שאלה בעם הארץ אבל מתפיס אכילתו והנאתו בדבר האסור לא בעי שאלה אפילו בעם הארץ. אבל הנודר בתורה אפילו בדנפשיה דלאו מידי דאשתו צריך שאלה משום דעם הארץ בין בה למה שכתוב בה לא משמע ליה. הריטב"א ז"ל *).

*) ברשב"א כאן ע"ב תד"ה תניא הנודר בתורה וכו'. צריך לומר אמר ר' יוסי כתורה כקדושת תורה ככתוב בה כקדושת כתוביה כן צריך לומר על פי דברי השיטה מקובצת.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף