שיח השדה/שבת/קנג/ב
והלא מחמר. בע"ז ט"ו א' דשמעה לקלי' ואזלא מחמתי' והו"ל מחמר. והק' הר"ן אפי' לא שמעה לקלי' הא איכא משום שביתת בהמתו, ותי' בשם הרשב"א דמיירי בחצר שאין בו שביתת בהמתו אבל מחמר יש בו והר"ן חלק עליו דבחצר אין בו ג"כ מחמר ע"ש וכן בריטב"א, והביאו ראי' מדצריך במחמר עקירה והנחה כמבואר בגמ' ואם אסור גם ברה"י מה שייך עקירה והנחה, וטעם הרשב"א י"ל דבשלמא בעקירה והנחה דילפא מקרא דבלא"ה אינה מלאכה חשובה [עי' תוס' צ"ג א' ד"ה חד] שייכא גם במחמר דהא מחמר ל"ש אלא בהוצאה ולא בשאר מלאכות כדמוכח לעיל קכ"ב א' דמותר להניח תולש כמש"כ שם תוס' בשם מכילתא משום שאינו נייח לה אלא צער וק' הא קרא דלמען ינוח לא כתיב גבי מחמר רק גבי שביתת בהמתו וע"כ משום דמחמר ל"ש כלל רק בהוצאה כדפירש"י בשמעתין דמחמר ילפי' מדכתיב אתה ובהמתך מלאכה המשותפת לשניהם וזה ל"ש רק במחמר שהוא מוליכה והיא מעבירה החפץ ועקירה והנחה שייך למילף דבלא זה אינה מלאכה אבל הוצאה מרה"י לרה"ר שאין בזה שום סברא דמה לי לרה"ר מ"ל לרה"י דמה"ט כ' תוס' ריש שבת דמלאכה גרועה היא אלא דילפי' לה מלא יעשו עוד מלאכה או מהילכתא כמ"ש ריש הזורק וזה דוקא באדם אבל בבהמה ס"ל דכל העברה ממקום למקום אסור, ויש להביא ראי' להרשב"א דבב"ק נ"ד ב' א' שור וא' כל בהמה לנפילת הבור כו' דילפי' כולהו משור שור משבת ושם נ"ה א' המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו והק' התוס' הא למינהו לא כתיב רק בהרבעה ולא בהנהגה ותי' דילפי' בשבת בהמתך בהמתך מהרבעה לאסור דגים בשבת והדר ילפי' הנהגה בכלאים משבת וכן תי' כמה ראשונים ע"ש בשטמ"ק [ועוד יש שם תי' ב'] וצ"ל דמיירי בחיות הים שדרכם בהנהגה דאל"ה אין בו מחמר כדאי' בפסחים ס"ו ב' וקשה הא הים כרמלית הוא כמ"ש לעיל ו' ואיך יש בו מחמר וע"כ שאין תלוי ברה"ר [ולהר"ן והריטב"א ע"כ צ"ל דס"ל כתי' ב' של תוס' ובאמת פטור בשבת בחיות הים]. ולהר"ן והריטב"א שאין מחמר בדגים וחיות הים ה"ה בכל הני דמתני' דב"ק דכולהו ילפי' משבת ואין גם שור הנסקל בהם ויש ראי' דבב"ק מ"א א' איני יודע שהוא נבלה כו' ונוקמה בדגים דכה"ג הק' הראשונים לוקמה בבן פקועה וביאר הרשב"א שאין זה דוחק דהא קרא מיירי בכל שוורים אלא דמקשי' דבלא"ה אסור ע"ז קאמר דאיצטריך לבן פקועה וא"כ מוכח דבדגים אין שור הנסקל, וצ"ל להרשב"א כמו שתי' הוא בשטמ"ק שם אבן פקועה דלא נקרא שור אלא כשנולד אבל שה אפי' כל דהו נקרא שה ואין כונתו דשור בן פקועה שנגח אין חייב מיתה ושה חייב שזה לא יתכן ובודאי גם שור חייב דלא גרע משה ושאר בע"ח אלא כונתו דכאן דכתיב שור בקרא צריך לאוקמי קרא במידי דאיקרי שור תדע דבלא"ה איכא לאוקמי קרא בחגבים דלא אימעוט אלא מילי דים כמ"ש תוס' בב"ק נ"ה א' ד"ה אתיא, ויש להביא עוד ראי' להרשב"א ממ"ש בפסחים ס"ו א' והלא מחמר וכ' תו' משמע שיש רה"ר בירושלים וק' מפ"ק דעירובין (ו:) ותי' דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות וכ' מהרש"א דמתוחב בצמרו ל"ק דדילמא משום איסור כרמלית אבל מדפריך והלא מחמר ק' דאין מחמר אלא ברה"ר ועל מה שתי' דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות עי' בצל"ח שהק' מנ"ל דמיירי כך כדי להקשות [וזה י"ל דקים להו לחז"ל דבימי הלל כבר נפרצו פירצות] אבל להרשב"א א"ש דגם בכרמלית יש מחמר ואע"ג דא"כ גם כשהאדם נושא אינו אלא שבות מ"מ התיר להם ע"י בהמה דשבות דבהמתו קילא כמש"כ תו' שם ד"ה הזה [ומה שהק' הצל"ח להרשב"א בפ' חרש דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים היו יכולין להוליך סכיניהם ע"י קטנים ל"ק דא"א להוליך כולן ע"י קטנים ובלא"ה יש עוד עצות ע"ש בתוס' ובצל"ח אלא דלא אטרחינהו רבנן ושרו ע"י בהמה], ויש להביא ראי' להר"ן דבירושלמי פ"ה דביצה אי' הי' יושב ע"ג בהמה מע"ש ירד דעובר משום שביתת בהמתו וק' דלעיל צ"ד א' מבואר דבאדם לכ"ע חי נושא א"ע וכבר נתקשה בזה בגליון הש"ס שם ובב"י סי' ש"ח ומה שתי' הב"י צ"ע, ונ' דהירו' לשיטתו דס"ל דגם באדם ס"ל לרבנן דל"א חי נושא א"ע דבגמ' דידן פריך אמאי אר"י בן בתירא ור"נ אמרו ד"א הא באדם כ"ע מודו ומשני דר"י מיירי בסוס המיוחד לעופות ובירושלמי פסחים פ"ד ה"ג פריך אמאי א"ל חכמים לבן בתירא לכשיזקין מטחינו ברחיים הא אינהו לא ס"ל חי נושא א"ע ומשני דלדבריו א"ל ומוכח דהירו' לא ס"ל דבאדם מודו, ולפ"ז ק' למה הוצרכו לגזור שאין רוכבין ע"ג בהמה בשבת הא בלא"ה אסור משום מחמר אם יש איסור מחמר גם בחצר ואין לומר דגזרו ברכיבה בלא הליכה כלל דהרי הגזרה היתה שמא יצא חוץ לתחום או שמא יחתוך זמורה כמ"ש בביצה ל"ו ב' והרי בלא"ה לא יכול לזוז ממקומו משום מחמר דבשלמא להר"ן דליכא מחמר בחצר וכרמלית א"ש אבל להרשב"א צ"ע ואין לומר דמאן דל"ל חי נושא א"ע לית לי' גזרה דאין רוכבין ע"ג בהמה דהרי בירושלמי דביצה דקאמר דאיכא משום שביתת בהמתו ע"כ ס"ל דלא אמרי' באדם חי נושא א"ע כמש"כ ואפ"ה ס"ל גזרה דאין רוכבין ע"ג בהמה דהא עלה קאי ע"ש ובלא"ה דחוק לומר דרבנן דר' נתן לית להו גזרה דאין משתמשין בבע"ח שהוזכר כ"פ במשניות ובגמ', ואולי ס"ל לרשב"א דאדם הרוכב ע"ג בהמה אין בו מחמר שהרי האדם ג"כ עושה העקירה וההנחה והו"ל כשנים שעשאוה וצע"ק אבל אין לומר דגזרו באופן שישתוק כל הדרך ולא ינהיגו בקולו דגם בזה יש מחמר כמו שנבאר בע"ה בדף קנ"ד ואאמו"ר (שליט"א) זצ"ל תי' ע"פ המבואר בב"מ ח' ב' דרוכב שאין מנהיג ברגליו לא מקרי מחמר וגרע מהנהיג בקול ועי' מה שנכתוב בסמוך דף קנ"ד בע"ה:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |