רש"י/שבת/קנג/ב

רש"י שבת קנג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא תצא לחולין. והויא תרומה לאסור לזרים ויחזור ויתרום הפקח אחרת:

שהוא ספק. אי דעת צלולתא היא אי לא ולר' יצחק ודאי לקטן יהיב ליה דלאו בר מצות הוא ולא לחרש דספק חייב במצות הוא:

אליבא דרבנן. דאמרי לאו דעתא צילתא היא ולענין מצות הרי הוא כקטן:

ותורם את שאינו שלו. בלא רשות דכתיב (דברים יד כב) תבואת זרעך וחרש שוטה וקטן דכתיב אשר ידבנו לבו שיש לו לב להתנדב בהש"ס ירושלמי:

אפילו ברשות. דשליחות מהיכא אתרבי מכן תרימו גם אתם גם לרבות שלוחכם ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:

עוד אחרת היתה. תקנה לכיס להצילו:

ואמאי לא רצו לגלותה. להעלים דברי תורה:

כבוד אלהים הסתר דבר. מותר להסתיר דברי תורה לכבוד שמים:

וכבוד מלכים חקור דבר. אין להסתיר לכבוד עושר אדם וחשיבותו אלא שב ותחקרהו:

בו ביום גדשו סאה. ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה וגזרו י"ח דבר וזו אחת מהן היתה כדאמרינן בפ"ק (דף יז:) נותן כיסו לנכרי בו ביום גזרו שלא יוליכנו פחות פחות מד"א אם יש שם נכרי אותו יום הרבו סייג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל:

מחקו סאה. במדה מחוקה מדדו בו ביום שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גודשה:

והיא מחזקת. את החרדל שנופל החרדל בין הקישואין אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר המתקיים:

והיא מקיאה. את הדבש שהיה בה ראשון אף אלו ע"י גזירתם גרמו לעבור דשמא לא יאמין את הנכרי והם לא התירו להוליכו פחות פחות מארבע ואדם אינו מעמיד עצמו על ממונו ואתי לאיתויי ד' אמות:

והלא מחמר. מנהיג חמור טעונה קרוי מחמר:

ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך. ואיזוהי סתם מלאכה העשויה על ידי שניהם זו היא שהיא טעונה והוא מחמר:

מניחו עליה כשהיא מהלכת. לאחר שנעקרה ללכת דלאו עקירה היא כדאמר בפ"ק (דף ג.) גבי הטעינו חברו אוכלין ומשקין וכיון דאדם לא מיחייב בה חטאת כי האי גוונא כאן מותר דהכא נמי מלאכה כתיב והא לאו מלאכה היא:

וקאתי למיעבד עקירה והנחה. כשחוזרת ונעקרת ללכת אחר הטלת מים או גללים:

נוטלו הימנה. ולאחר שתחזור ותעקור רגל יניחנו:

אי הכי אפילו על חברו. יכול לעשות כן כיון דלאו איסורא דאורייתא היא גבי כיס שרי:

כל שבגופו חייב חטאת. כי עביד ליה איהו כוליה כגון מעביר ד' אמות ברה"ר אפי' עקרו מן הארץ דרך הליכתו חייב דהא איכא עקירת חפץ בידים ולא בעינן עמידה אלא בטעון ועומד מבעוד יום או כשהטעינו חבירו דלא עקר ליה להאי חפץ אבל הכא הא עקר ליה הלכך כי עביד ליה חבריה הוי ליה שנים שעשאוה ואסור מדרבנן ולא שריוה גבי כיס:

מונחת לו על כתיפו. מבעו"י וקדש עליו היום:

רץ תחתיה. וכל כמה דלא עמד לפוש אין כאן עקירה לאיסור:

קלי קלי. מעט מעט כלומר בנחת:

למיעבד עקירה והנחה. כלומר דזימנין דקאי ולאו אדעתיה אבל רץ היכרא איכא:

כלאחר יד. שלא כדרך זריקה כגון מכתיפיו ולאחוריו:

בשוגג. במלאכה שהוא עושה לבדו:

אף בהמתו. אף מלאכה שעושה על ידי בהמתו דהיינו מחמר אחר חמור טעונה:

חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' עד דעביד מעשה בגופיה. כדכתיב לעושה בשגגה והכא לא קא עביד מלאכה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול הרי דבשוגג אינו חייב קרבן:

ועוד. דקאמרת נמי במזיד חייב סקילה קשיא דתנן בסנהדרין (דף נג.) גבי נסקלים המחלל את השבת נסקל אם חללו בדבר שחייבים על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה:

מכלל דאיכא. חילול דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה:

ואליבא דר"ע. דאמר דאורייתא נינהו והוי מחלל ומיהו אין חייבין לא על שגגתו חטאת כו':

אליבא דר' יוסי. דאמר בפרק כלל גדול (לעיל דף ע.) הבערה ללאו יצאת:

רב

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף