שונה הלכות/אורח חיים/תעב

שונה הלכות ‏ אורח חיים תעב

סימן תעב
דיני הסיבה וד' כוסות

סעיף א

א יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי שיהיה אפשר לו להתחיל הסדר תיכף משתחשך ולא ישתהה וכן בביהכ"נ צריך לזרז עצמו לקרות ק"ש ולהתפלל ולילך תיכף לביתו ואף אם עוסק בלימודו בביהמ"ד יקום מפני שמצוה לזרז לעשות הסדר בשביל התינוקות שלא יישנו כשידעו שלא ישתהה הרבה עד האכילה וממילא ישאלו מה נשתנה וישיב להם לקיים מש"כ והגדת לבנך ביום ההוא (ס"א וסק"א ב' ג') ומ"מ לא יאמר קידוש עד לאחר צאת הכוכבים ולא בין השמשות דכל מצות לילה זו צריך בלילה דוקא (ס"א וסק"ד ה').

ב ומצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים כדי שיראו שינוי וישאלו ועי"ז יתעוררו לתת לב על כל השינוים ומנהגי לילה זה וישאלו שאלות המבוארים בנוסח מה נשתנה וגם לא ישנו וצריך לעוררם שלא ישנו עד אחר עבדים היינו כו' שידעו ענין יציאת מצרים שעיקר המצוה הוא התשובה על שאלת בנו ולא כמו שעושין איזה המון שאחר אמירת מה נשתנה מניחים לילדים לילך ולישן ואינם יודעים שום תשובה על שאלתם, ואפשר דראוי למהר קצת כדי שהתינוקות לא ישנו ויראו ג"כ אכילת מצה בהסיבה והמרור וטיבול בחרוסת כדי שישאלו על כל זה וצ"ע (סט"ז וסק"נ ושה"צ אות ב').

סעיף ב

ג יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו ואע"ג דבכל השנה טוב למעט בזה משום זכר לחורבן בליל פסח מצוה להרבות שזהו בכלל דרך חירות ואמרו על מהרי"ל שכשהיו בידו משכנות של גוים כלים נאים לא הי' משתמש בהם בשום פעם רק בפסח היה מנהגו להשים אותם על שלחן מיוחד לשמוח בראייתם (ס"ב וסק"ו וע"ל סי' תנ"א דין ג').

ד ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה ראשו מוטה לצד שמאל על המטה או על הספסל וכרים תחת ראשו אצל השלחן דרך חירות ואפי' עני שאין לו כרים יסב על הספסל לצד שמאלו ואם אין לו ספסל והוא יושב על הקרקע [וכמו בארצות המזרח] ג"כ צריך להסב על צד שמאל, ואם סומך עצמו על ברכי חברו גם זה מקרי הסיבה ע"פ הדחק אבל לא על ברכי עצמו דמחזי כדואג (ס"ב וסק"ז ח').

סעיף ג

ה וכשהוא מיסב לא יטה לא על גבו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו ואפי' איטר יסב על שמאלו ויאכל אותו הפעם בימין כל אדם ובדיעבד אם איטר היסב על צד ימין שלו יצא [ולפ"ד הפר"ח אין זה ברור] ומי שהוא גידם ביד ימינו או שיש לו מום בידו הימנית שא"א לו לאכול בו צ"ע איך יעשה ואפשר דאין חייב כלל בהסיבה וצ"ע (ס"ג וסקי"א ובה"ל ד"ה ואין ושה"צ).

סעיף ד

ו אשה א"צ הסיבה אא"כ היא חשובה וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות אך לא נהגו להסב כי סמכו על דעת ראבי"ה דבזה"ז שאין רגילות בארצנו בשאר ימות השנה להסב אלא יושבין כדרכן א"צ להסב (ס"ד וסקי"ג).

סעיף ה

ז בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק דסתם אב מוחל לבנו אבל תלמיד אצל רבו אפי' אינו רבו מובהק [וכן ת"ח מופלג בדורו אע"פ שלא למד ממנו כלום חשיב כרבו] א"צ הסיבה וגם אסור להסב דמורא רבך כמורא שמים אא"כ הרשהו רבו בפירוש ואז חייב להסב ואפי' ברבו מובהק, ודוקא כשאוכלין על שלחן אחד אבל אם אוכלין על שלחן בפ"ע צריך להסב אע"פ שהוא בפני רבו ויש מחמירין בזה כל שרואהו רבו ולכן טוב שבאופן זה יטול ממנו רשות (ס"ה וסקי"ד ט"ו ט"ז י"ז י"ח).

סעיף ו

ח השמש צריך הסיבה ואפי' בפני אדונו עכ"פ בכזית מצה וכזית אפיקומן וד' כוסות (ועיין להלן דין י') וכן פועל שיש לו תלמיד ללמדו אומנות וכן עבדים עברים חייבים בהסיבה ולענין עבד כנעני עי' באחרונים (ס"ו וסקי"ט).

ט אבל תוך י"ב חדש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים כגון שלא נהג שבעה לפני הרגל אף שהוא חייב בהסבה כיון שעברה עליו שעה אחת לפני הרגל מ"מ הנכון שלא יסב על מטה כבודה וכלולה אלא יסב בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או על ברכי חברו, וקיטל נהגו שלא ללבוש ומ"מ הלובש אין מוחין בידו (סקי"ג ושה"צ ועיין לקמן סי' תר"י דין ז').

סעיף ז

י לכתחלה יסב בכל הסעודה באכילתו ובשתייתו ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ואפיקומן וד' כוסות והשמש כיון שהוא טרוד דיינינן לי' כדיעבד וא"צ להסב אלא בכזית מצה ואפיקומן וד' כוסות (ס"ז וסקכ"ג ושה"צ).

יא כל מי שצריך הסיבה ואכל הכזית מצה בלא הסיבה צריך לחזור ולאכול כזית מצה בלא ברכה [מיהו אף דלכתחלה מצוה לאכול ב' זיתים מצה בהסיבה כדלקמן סי' תע"ה דין ב' בדיעבד יצא בכזית א'] ואם לא היסב כלל וגמר כל הסעודה ובירך ברהמ"ז ואח"כ נזכר שלא היה בהסיבה צריך לחזור ולברך המוציא ולאכול אבל לא ברכת על אכילת מצה, ובאפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה. לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן ויסמוך בדיעבד ע"ד ראבי"ה הנ"ל בדין ו' (ס"ז וסקכ"ב ובה"ל ד"ה לא ושה"צ ועיין לקמן סי' תע"ז דין ב' וצ"ע וי"ל דהתם כשלא הסיח דעתו עדיין).

יב ולענין ד' כוסות, אם שכח הסיבה בכוס שלישי או רביעי לא יחזור לשתות ויסמוך ע"ד ראבי"ה דכיון שאסור לשתות אז נראה כמוסיף על הכוסות מיהו אם. א"צ לחזור למלאות כוס אחר כגון שיש לו כוס גדול ולא שתהו כולו ונשאר בו שיעור ונזכר ששתהו בלא הסיבה אם נזכר קודם שאמר הלל או שאר ההגדה יכול לשתות השאר בהסיבה ובלא ברכה אבל אם התחיל לומר הלל או שאר ההגדה כתב בדה"ח דכיון שאם ירצה לשתות הנשאר בכוס יצטרך לברך דהוי כנמלך אסור לשתות דהוי כמוסיף על הכוסות וצ"ע בזה, ואם שכח להסב בכוס שני יחזור וישתה בהסיבה בלי ברכה שהרי גם בתוך הסעודה אם רוצה שותה בלא ברכה אם לא שאין דעתו לשתות יין תוך הסעודה, ובכוס ראשון כיון שמנהגנו שאין שותין בין ראשון לשני כדלקמן סי' תע"ג דין ט' ויצטרך לברך עליו אין כדאי לשתות ונכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהי' בדעתו לחזור ולשתות בין הכוסות הראשונים ואז אפי' אם יטעה וישתה כוס ראשון בלי הסיבה יוכל לשתות כוס אחר בהסיבה ובלי ברכה אבל לב' כוסות אחרונים לא מהני עצה זו (ס"ז וסקכ"א ובה"ל ד"ה אין ושה"צ).

יג צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר שיאמר ההגדה בינתים ואם שתאן זה אחר זה ולא שהה ביניהם לא יצא וצריך לחזור ולשתות עוד שלש כוסות על הסדר ולברך על כל כוס וכוס ולאו דוקא ששתה כולן שלא על הסדר דה"ה אם שתה כוס רביעי תיכף אחר שלישי לא יצא דכולן בעינן כסדר ואם שתה הד' כוסות בלי אמירת ההגדה בינתים אבל שהה ביניהם יש דעות בזה אם יצא בדיעבד ולכן צריך להזהיר הנשים שיאמרו סדר ההגדה על כל כוס וכוס או שעכ"פ ישמעו מבעליהן דאל"ה י"א שלא יצאו (ס"ח וסקכ"ד כ"ו ובה"ל ד"ה שלא) וכ"ש אם שפכן כולן בכוס אחד ושתאן דבודאי לא יצא ובפמ"ג מצדד שאפי' הפסיק בינתים ואמר הגדה נמי לא יצא דארבע כוסות בעינן ולכאורה לא מסתבר כן וכי ד' כלים בעינן ד' פעמים בעינן וצ"ע (סקכ"ה ובה"ל ד"ה על).

סעיף ט

יד שיעור הכוס רביעית [ושיעורו ע"ל סי' רע"א דין ל"א] בין ששותה יין חי וחזק צריך רביעית ובין שמוזגו במים שיעורו רביעית ביחד עם המים שמזגו בו, ובזמנינו שהיינות חלושים אין חיוב למוזגו רק אם רוצה יכול למוזגו ושיעור המזיגה ע"ל סי' ער"ב דין י' (ס"ט וסקכ"ז כ"ח כ"ט).

טו וצריך לשתות לכתחלה כל הכוס ובדיעבד די ברובו ובמדינות שהיין ביוקר אפי' לכתחלה סגי ברובו אך כוס רביעי ישתה כולו כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לכו"ע ויש שמקמצין וכועסין על המשרתים אם שותין הרבה ועתידין ליתן את הדין שמכשילן ומונען מן המצוה, ואדם גדול שמלא לוגמיו שלו הוא יותר מרוב רביעית אין יוצא אא"כ ישתה מלא לוגמיו ואדם קטן שנעשה בן י"ג (עיין להלן דין כ"ג) ומלא לוגמיו שלו הוא פחות מרוב רביעית צריך לשתות דוקא רוב רביעית (ס"ט וסק"ל ובה"ל ד"ה וישתה), ודעת החזו"א דגם בזה יוצא בדיעבד במלא לוגמיו שלו (או"ח סי' ל"ט סקט"ז לפ"ד התוס' דקי"ל כן מדינא) ואם הכוס גדולה יותר מרביעית סגי ששותה רוב רביעית ואם יש בה הרבה רביעיות שותין ממנו כ"כ בנ"א כמנין רביעיות שבו [ומקרי כוס מלא ואינו פגום אצל כולם כיון שכולן באין מכח הראשון] ובדיעבד סגי אפי' אם הי' לכל אחד רוב רביעית ומ"מ אם אין בדעתו לשתות הרבה לא יקח לכתחלה כוס גדול רק כוס שמחזיק רביעית כדי לחוש לדעת הסוברים דבכוס גדולה צריך לשתות רוב הכוס ולא סגי ברוב רביעית (ס"ט וסקל"א ל"ב ל"ג ויש שם ט"ס).

טז לכתחלה נכון לשתות רוב הרביעית בבת אחת, ועכ"פ יזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס יותר מכדי שתיית רביעית ובדיעבד אם שהה בב' כוסות אחרונות לא יחזור לשתות ובכוס שני יחזור וישתה ובכוס ראשון לא ישתה אא"כ הי' דעתו לשתות בין ראשון לשני שא"צ לברך וכנ"ל דין י"ב לענין הסיבה. אך אם שהה בשתיית רוב הכוס יותר מכדי אכילת פרס לכו"ע לא יצא אפי' דיעבד וצריך לחזור ולשתות ולברך אפי' בכוסות אחרונות (ס"ט וסקל"ד ושה"צ ושיעור אכילת פרס עיין לקמן סי' תע"ה דין ג').

יז אין ליקח כוס שפיו צר כעין קלו"ג גלא"ז מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחת ובדיעבד אינו מעכב אם לא שהה הרבה כנ"ל [ולכוס ברהמ"ז וקדוש בלא"ה אין לקחתו כנ"ל סי' קפ"ג דין י"א] (סט"ו וסקמ"ח מ"ט).

סעיף י

יח מי שאינו שותה יין מפני ששונאו או שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות [ובשבתות וימים טובים יכול לשמוע קידוש מאחר ויצא בזה אבל כאן חל החיוב על כל אדם] ויכול למוזגו היטב במים כדין קידוש שנתבאר בסי' ער"ב דין י' וגם יכול ליקח יין צימוקים או חמר מדינה, מיהו אם יפול למשכב מזה פטור (ס"י וסקל"ה ל"ו ל"ז).

סעיף יא

יט מצוה לחזור אחר יין אדום אם אין הלבן משובח ממנו ובמקומות שמצויין הגוים להעליל עלילות שקרים נמנעים מליקח יין אדום (סי"א וסקל"ח).

סעיף יב

כ יוצאין ביין מבושל ובקונדיטון שהוא יין שמעורב בו דבש ופלפלין ולכתחלה טוב ליקח יין שאינו מבושל אם לא שהמבושל טוב יותר וכן לענין קונדיטון ועיין לעיל סי' ער"ב דין י"א וה"ה כאן (סי"ב וסקל"ט מ').

סעיף יג

כא גבאי צדקה מחוייבים ליתן לעניים ארבע כוסות [ותמהני על איזה מקומות שאין משגיחין ע"ז שהוא דבר פשוט ומבואר בכמה פוסקים] ואם הגבאים לא נתנו לו אפי' הוא עני המתפרנס מהצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות או חמר מדינה, ומי שאין לו אלא ד' כוסות אחר המזיגה יקחם הכל ללילה ראשונה, ונר ביתו עדיף מארבע כוסות משום שלום ביתו, ומי שאין לו אלא ב' וג' כוסות עיין לקמן סי' תפ"ג דין ב' (סי"ג וסקמ"א מ"ב מ"ג).

סעיף יד

כב גם הנשים חייבות בארבע כוסות. ובכל מצות הנוהגות באותו לילה כגון מצה ומרור ואמירת ההגדה אף שהוא מ"ע שהזמן גרמא שאף הן היו באותו הנס (סי"ד וסקמ"ד מ"ה וע"ל סי' תע"ג דין מ').

סעיף טו

כג תינוקות שהגיעו לחינוך מצוה ליתן לכל א' כוסו לפניו אבל אינו מעכב, וקטן י"ל שא"צ לשתות רוב רביעית רק כמלא לוגמיו שלו (סט"ו וסקמ"ו מ"ז).

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף