שונה הלכות/אורח חיים/תעה

שונה הלכות ‏ אורח חיים תעה

סימן תעה
יתר דיני הסדר

סעיף א

א (רחצה) יטול ידיו ויברך על נטילת ידים ואע"פ שנטל כבר ידיו להירקות כיון שאמר בינתים הגדה והלל הוי הפסק ומ"מ אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בדברים המטמאין הידים נכון שיטמא ידיו קודם הנטילה כדי שיוכל לברך על הנטילה (ס"א וסק"א ובה"ל ד"ה יטול).

ב (מוציא מצה) ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלמות ויאחז שלשתן בידו ויברך ברכת המוציא ויניח המצה התחתונה להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם תפיסת העליונה על אכילת מצה טרם ישברם [לפי שי"א שברכת המוציא קאי על השלמה ועל אכילת מצה על הפרוסה וי"א להיפך, וי"א שיכוין בשעת הברכה לפטור גם האפיקומן] ואח"כ יבצע מהשלמה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד, ואין נוהגין לטבול במלח בב' לילות ראשונות דיותר נראה לחם עוני כשאינו טבול במלח, ויאכל בהסיבה [ואם שכח להסיב עיין לעיל סי' תע"ב דין י"א] ביחד כזית מכל אחד [לפי שי"א שברכת על אכילת מצה קאי אפרוסה וי"א אשלמה כנ"ל] וצריך רק להכניס לפיו את ב' הזתים בב"א ולרסקם אבל אין חייב לבולעם בב"א אלא די שיבלע כזית לערך בב"א ואח"כ יבלע השאר ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד יאכל המוציא תחלה בהסיבה מהשלמה העליונה ואח"כ של אכילת מצה מהפרוסה בהסיבה ובדיעבד אם אכל כזית אחד בין מהשלמה ובין מהפרוסה יצא [ומרוב הפוסקים נראה דגם לכתחלה די שיאכל כזית א' ורק צריך לטעום משניהם וצ"ע] (ס"א ז' וסק"ב ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' י"א ובה"ל ד"ה ויברך וד"ה כזית ושה"צ בסי' תע"ז אות ד' וע"ל סי' תע"ז דין ג' אם אכל המצה ומרור אחר חצות ובסי' תס"א דין ח' ט' י' אם יוצאין במצה שרוי' ומבושלת וע"ל דין י"ח שלא יסיח עד אחר הכורך).

ג בדיעבד אם בלע הכזית מעט מעט ואפי' נתן לפיו מעט ואכלו והפסיק וחזר ונתן לפיו ואכל מעט אם שהה מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס [ואפי' לא הפסיק רק שהה באכילתו] לא יצא ואם לאו יצא (ס"ו וסק"ט מ' מ"א מ"ב) ושיעור אכילת פרס נכון לכתחלה לחוש למה שצדד החת"ס שלא ישהה יותר משני מינוטין ועכ"פ יזהר שלא ישהה באכילת הכזית יותר מארבע מינוט (שיעורין של תורה וע"ל סי' תרי"ב דין ה') ושיעור כזית ע"ל סי' תפ"ו (ס"ז).

סעיף ג

ד בלע מצה יצא בדיעבד אבל לכתחלה יש ללועסה עד שירגיש הטעם בפיו ואפי' בלע מצה ומרור יחד כיון שלא לעסן ולא נתערבו יחד אין טעם המרור מבטל להמצה ויצא ידי מצה (ס"ג וסקכ"ט ל"א).

ה כרך המצה בסיב [הוא קליפה הגדל סביב הדקל] ובלעו לא יצא שאין דרך אכילה בכך אבל אם כרך המצה בדבר מאכל ובלע יצא אע"פ שיש הפסק בין המצה לגרונו כיון ששניהם מיני מאכל דרך אכילה בכך (ס"ג וסקל"ב ל"ג).

ו ברכת המוציא של ליל א' וב' של פסח יכול להוציא חברו אע"פ שאינו אוכל או שכבר יצא כיון שהוא מצוה (סי' קס"ז ס"כ וסקצ"ה צ"ו וע"ל סי' קס"ז דין ל"א ועיין לקמן סי' תפ"ד כל הפרטים בזה).

סעיף ד

ז אכל מצה בלא כוונה אם הי' סבור שהוא חול או שסבר שאין זו מצה לא יצא כיון שלא ידע כלל שהוא עושה מעשה המצוה ואפי' ביו"ט שני שהוא דרבנן אבל אם ידע שהלילה פסח ושהוא חייב במצה דק לא כיון לשם מצוה דעת השו"ע דיוצא אע"ג דמצות צריכות כונה מ"מ במידי דאכילה כיון שנהנה גרונו יצא אא"כ כיון בהדיא שמכוין שלא לצאת ידי המצוה דבזה אפשר דלא יצא ולפ"ז אם אנסוהו גוים או לסטים לאכול וכ"ש אם כפאוהו ישראל לאכול לקיים המצוה יצא [ואפשר דגם צריך לברך ברהמ"ז ע"ז אפי' לא אכל כדי שביעה כיון שהוא מצוה] אבל כמה פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דכל שלא נתכוין לשם מצוה [אפי' לא כפאוהו] לא יצא וכמו דקיי"ל בכל המצות בסי' ס' דין ז' וכן פסק הפר"ח מיהו אם אכל בהסיבה שמוכח מתוך הענין שעושה לשם מצוה אע"פ שלא כיון בפירוש לצאת יצא (ס"ד וסקל"ד ל"ה ל"ו ל"ז ובה"ל ד"ה לא ובסי' ס' בה"ל ד"ה וכן וסי' ר"ד שה"צ אות ל"ח).

סעיף ה

ח אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואח"כ נתרפא באותה הלילה חייב לאכול אחר שנתרפא לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהי' שוטה ופטור מכל המצות אבל אם נתרפא למחר אינו מברך על אכילת מצה שאין תשלומין למצוה זו (ס"ה וסקל"ח ל"ט).

ט שומר אבדה או משמר המת אע"פ שפטור אז מן המצות ואפי' יכול לקיים שניהם לכמה פוסקים כנ"ל סי' ל"ח דין י"ח ע"ש מ"מ אם אכל אז מצה יצא יד"ח אך אפשר שאינו יכול לברך ע"ז אקב"ו על אכילת מצה כיון שאינו מצווה ע"ז (שה"צ אות ל"ט).

סעיף ז

י אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ ואף שמחויב לאכול פת ביו"ט יכול לצאת מדינא במצה עשירה שנילושה במי פירות (וע"ל סי' תס"ב דין א') אבל לחם עוני אין חיוב מה"ת כ"א בלילה ראשונה ובחו"ל משום ספיקא דיומא חייב אף בלילה שני' ובשם הגר"ח כתבו דעכ"פ מצוה איכא לאכול מצה כל שבעה אלא שאינו חיוב (ס"ז וסקמ"ד מ"ה).

יא מי שאין לו מצה לא יצא ביו"ט חוץ לתחום עבור זה וע"י גוי מותר להביאו ואפשר אף כשלא יביא לו כ"א אחר חצות (בה"ל ד"ה אין) ודיני מצה שיהא שלכם נתבאר בסי' תנ"ד מדין ח' עד סוף הסי'.

יב יש נוהגין לעשות שלש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה ועושין בהן סימן לידע איזו ראשונה או שני' או שלישית [ואין לעשות אותיות לסימן שכששוברין אותה הוי מוחק ביו"ט וע"ל סי' ש"מ דין ל"ג] ואופין אותן ג"כ כסדר ומניחין הראשונה עליונה והשני' באמצע והשלישית בתחתונה לכריכה ואם שינה לא עיכב ואם נשברה אחת מהן אפי' אם השלישית נשברה לוקחין אותה לשני' דבלא"ה פורסין אותה, ובבית מאיר מפקפק על המנהג ובכמה מקומות כהיום נשתקע המנהג (ס"ז וסקמ"ו מ"ז מ"ח).

יג (מרור) ואח"כ יקח כזית (וע"ל סי' תפ"ו) מרור [ואפי' אכל קלח שלם עם העלין כברייתה לא יצא כל שאין בו כזית] וישקענו כולו בחרוסת ויש מקומות שאין נוהגין לשקע כולו אלא בטיבול מקצתו, ולא ישהה המרור בחרוסת שלא יבטל טעם מרירותו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו ויברך על אכילת מרור ויאכלנו (וע"ל סי' תע"ג דין ט"ז דלכתחלה יש לאכלו בב"א ובדיעבד כל שלא שהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס יצא) וא"צ הסיבה ואם רצה לאכלו בהסיבה רשאי (ס"א וסקי"ב י"ג י"ד).

יד בלע מרור לא יצא דבעינן שירגיש המרירות בפיו זכר לוימררו את חייהם ואם בלע מצה ומרור יחד ידי מצה יצא (כנ"ל דין ד') וידי מרור לא יצא (ס"ג וסק"ל)

טו אכל מרור בלא כונה י"א כיון דמרור דרבנן יצא אע"פ שלא ידע שהוא מרור או שסבור שהוא חול אבל כמה פוסקים חולקים ע"ז וי"א שאם אנסוהו לאכול מרור י"ל דלא יצא אע"ג שידע שהוא מרור ושהיום פסח כיון שהוא מר ומזיק ואינו נהנה וצ"ע (בה"ל ד"ה כגון וד"ה לא) ודין מרור גזול ע"ל סי' תנ"ד דין י"ד וסי' תע"ג דין י"ב.

טז אם אין לו ירקות לטיבול ראשון אלא מרור יברך עליו בטיבול ראשון בפה"א [וי"א שאם יש לו רק תמכא שקורין חריי"ן יברך עליו שהכל וכנ"ל סי' ר"ג דין ה'] ועל אכילת מרור ואוכל ממנו מעט לשם כרפס ולא לקיים המצוה של מרור וברכת על אכילת מרור קאי על האכילה השני' שיאכל אח"כ וההגדה אינו נחשב הפסק ובלבד שלא יפסיק בדיבורים אחרים, ובטיבול השני אחר כזית המצה יטבלנו בחרוסת ויאכל כזית בלי ברכה והרבה פוסקים סוברים דיותר טוב לכוין באכילה ראשונה לקיים מצות מרור וחייב לאכול אז כזית ולטבול בחרוסת ומרור השני שאוכל בלי ברכה הוא לשם כרפס וא"צ לאכול כזית ולא לטובלו בחרוסת וסגי שיטבלנו בחומץ או במי מלח כנ"ל סי' תע"ג דין ל"ב לענין כרפס ועי' בפמ"ג (ס"ב וסקכ"ו כ"ז כ"ח ובה"ל ד"ה בטיבול ושה"צ).

יז (כורך) ואח"כ נוטל מצה שלישית [כדי לקיים מצוה בשלשתן] ובוצע ממנה כזית וכורכה עם כזית מרור וטובלה בחרוסת וינער החרוסת כנ"ל דין י"ג [ובמקומות שנהגו שלא לטבול בחרוסת יעשו כמנהגם] ואוכלן יחד בהסיבה [משום המצה] וא"צ לבלוע ביחד רק להכניסם לפיו בבת אחת וכנ"ל דין ב' (ס"א וסקט"ו ט"ז י"ז י"ט כ"ב כ"ג).

יח משבירך על אכילת מצה לא יסיח לכתחלה בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו ובדיעבד אם סח בינתים א"צ לחזור ולברך על הכריכה (ס"א וסקכ"ד).

יט אחר שאכל הכריכה אומר [ולא קודם שלא יהא הפסק] זכר למקדש כהלל כן עשה הלל בזמן שביהמ"ק וכו' הי' כורך מצה ומרור ואוכלם ביחד [וי"א שצ"ל הי' כורך פסח מצה ומרור], שבזמן שהי' פסח הי' הלל עושה כן דס"ל דמצותן ביחד אבל בזה"ז א"א לצאת בזה אפי' להלל דכיון דמרור בזה"ז דרבנן אתי טעם מרור ומבטל לטעם מצה שהוא מה"ת כיון שהן מעורבים [ואפי' אם יש במצה כזית בכדי אכילת פרס לא מהני לצאת המצוה, חזו"א או"ח סי' קכ"ד בהערות לדף קט"ו א'] רק הוא זכר לזמן ביהמ"ק (ס"א וסקט"ז כ"א ל"א ובה"ל ד"ה ואומר).

כ כתב של"ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו וכן ארבעה מינים שבלולב והכל לחיבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה (סי' תע"ז סק"ה).

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף