שואל ומשיב/ה/פה

שואל ומשיב ‏ ה פה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן פה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין טעות עכו"ם.

מ"ש בענין שהטעית לעכו"ם בחשבון ושאלת אם מותר או אסור. הנה בש"ע חו"מ סי' שנ"ח יש שתי דיעות בזה בס"ב שם. ולהכריע מאן ספין ומאן רקיע. אך לפענ"ד נראה ראיה ברורה להדיעה השניה דאסור להטעות אא"כ הטעה הוא מעצמו. דהנה באמת המהרש"ל תמה בגוף הדין דאיך שייך לאסור גזל עכו"ם מן התורה והא כל המצות לישראל נאמרו. אך היטב אשר דיבר בזה אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שעיקר כוונת התורה למענינו לקנות בנפשינו דעות אמתות ע"ש דבריו הנחמדים. ולפ"ז צריך להבין דא"כ אמאי מותר הפקעת הלוואתו הא ניהו דהעכו"ם א"י וליכא חילול השם הא אינו אסור בשביל העכו"ם רק שאנחנו לא נפעול עוולות א"כ מה נ"מ אם העכו"ם אינו יודע וע"כ שרק בהטעה לנפשו הוא דשרי א"כ אנן אין אנו עושין שום דבר רק בשב וא"ת מה שלא ילונו לו וזה לא נצטווינו וכיון דהוא בהתירא אתי לידי' דבאמת הלוה לו והוא לא ידע שפרע לו כבר וא"כ מה עול נמצא בנו ובזה נראה הא דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו של עכו"ם ותמהתי בראשית ההשקפה דשמואל סותר לעצמו דטעותו מותרת בב"ק וגם הא גניבת דעת לא עדיף מהפקעת הלוואתו. ומצאתי במרדכי שהיא מקור דעה השניה שבאמת הקשה כן ומזה יצא לו שיטתו דלהטעות אסור אבל עדיין קשה מה הוסיף שמואל ואפילו לעכו"ם וגם לשון ואפילו כבר נודע מ"ש רש"י במנחות דלשון ואפילו מוסיף איזה דבר ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין האיסור בשביל העכו"ם רק שלא נקנה לנו פעולות מכוערות ולכך אמר ואפילו לעכו"ם וכיון דאסור לגנוב דעת הבריות א"כ אף לעכו"ם אסור כדי שנהיה נקיים מכל פשע ולא יבא לגניבת דעת ישראל וז"ב. ועכ"פ דינו של הי"א הוא נכון לפענ"ד. ומן האמור נראה לפענ"ד מה שחדשו המהר"ם בן חביב ביום תרועה דף כ"ח והנודע ביהודה מהד"ק חלק יו"ד סי' פ' דוהשיב את הגזילה ל"ש בנכרי משום דרק לישראל נאמר ולכאורה אם נימא דגזל עכו"ם אסור מה"ת גם מצות השבה יהי' שייך בו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת החורה רק לישראל נאמרה וא"כ מ"ע דוהשיב לא נאמר רק בישראל ועיין באא"ז הח"ץ ז"ל שם דבמ"ע ודאי דלא נאמרה רק לישראל וא"כ בשלמא הגזל דהוא כדי לנקות עצמינו מפעולות זרות וממעשים רעות המכוערים שלא להיות גזלנים וא"כ שפיר שייך אף בעכו"ם אבל מ"ע דהשבה כיון דכבר עבר על גזל וא"כ א"צ להשיב לו דהמצוה לא נאמרה רק לישראל ולא לעכו"ם ומשום שלא לעשות פעולות זרות ומעשים המכוערים לנקות עצמינו מזה כבר נצטווינו על איסור גזל ולמה יצטרך להשיב דבשלמא בישראל חסה התורה על ממונם של ישראל אבל ממון עכו"ם דהתורה אפקרי' וא"כ ל"ש מ"ע דוהשיב גביה וז"ב מאד מאד. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במ"ש רש"י בסוכה דף ל' גבי אוונכרי דחשש שמא גזלו מישראל ובשו"ת רשב"א סי' תתנ"ב כתב דלאו דוקא מישראל דגם בעכו"ם שייך האיסור דגזל עכו"ם אסור מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכבר גזל מה שאינו מחזיר הגזילה מותר בעכו"ם דתורה לא אסרה הגזל בשביל העכו"ם רק בשבילנו והתורה אפקרי' לממונו של עכו"ם וכבר כתבו הרשב"א וה"ה דבעכו"ם לא שייך חזקת ממון ועיין בה"ה פט"ו מא"ב ובשיטה מקובצת כתובות דף ט"ו ע"ב גבי מחצה על מחצה למאי נ"מ ע"ש וא"כ ל"ש לומר דהוה מה"ב דבשלמא במטלטלין ניהו דאינו מחוייב בהשבה אבל עכ"פ כל דלא השיב עובר בכל רגע על לא תגזול והו"ל מה"ב משא"כ בקרקע דאינה נגזלת וא"כ כל דכבר עבר על לא תגזול מה שאינו משיב כעת הא לא מקרי מה"ב דהמצוה מקיים כעת בלי שום עבירה דמה שעבר כבר עבר וז"ב מאד ועמ"א סי' תרל"ז שהאריך לענין אנשים העושים סוכה ברה"ר דהא אף דנימא דישראל מחלו אבל הא יש להעכו"ם חלק והעכו"ם לא מחלו והו"ל מצה"ב דגם לעכו"ם אסור ולפמ"ש אתי שפיר ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ:

והנה בהא דהפקעת הלוואתו דמותר נראה מפירש"י דמשום דאינו ניכר ולא הוה חילול השם ולפ"ז קשה מה פריך הש"ס בב"ק דף קי"ג שם דעבד הו"ל הפקעת הלוואתו והא עכ"פ העכו"ם יודע שזה עבדו ואיך יפקיע אותו ואולי כיון שנאמר לו דבדינינו יוצא מהנכרי ודי בשתי שנים וכדומה אפשר דהו"ל הפקעת הלוואתו מיהו לפ"ז צ"ע מה דמשני דגופו קנוי אכתי הו"ל הפקעת הלוואתו דמה נ"מ אם גופו נשתעבד ונקנה או לא וצ"ע. אך לפמ"ש י"ל דדוקא בהלואה הוא דהתירו הפקעת הלוואתו דבהיתירא אתי לידי' ומה שמפקיע שעבודו זה לא הוה גזילה בפועל והתורה לא אסרה רק בשבילנו שלא נתאכזר כ"כ ולכך פריך דגם בעבד הו"ל הפקעת הלוואתו ומותר דהתורה לא נתנה רק לישראל ועכ"מ פ"א מגזילה ה"ב ודו"ק. ולפ"ז אין היתר לגנוב מעכו"ם דאף דאין העכו"ם יודע ל"ש הפקעת הלוואתו דהאיסור הוא בשבילנו וכמ"ש הח"ץ ז"ל. ומן האמור נלפענ"ד במ"ש בשו"ת צמח צדק סי' ס"ד בגוי שנתן מעות לישראל לקנות בהמה והלך וקנאה במעותיו של עכו"ם והעלה דאף דמן הדין לא קנה הגוי בקניית הישראל מ"מ כיון שאם לא יתן לה עכו"ם המעות יתפוס הפרה א"כ מקרי יד גוי באמצע והביא ראיה ממקבל צאן ברזל מהעכו"ם דמקרי יד נכרי באמצע וע"ז הקשה דא"כ בכל גוי שקונה מישראל בכסף יפטור מבכורה דהרי ניהו דלא קנה אבל עכ"פ חשיב כמשכנתא בעד המעות וכמבואר בחו"מ סי' קצ"ד והעלה מזה דהוא כמ"ש הרא"ש שם דאף משכנתא לא חשיב ע"ש. ובאמת לשיטת הר"ח ודעימי' קשה ולפמ"ש י"ל דבאמת כבר כתבתי במק"א הא דכתבו הקדמונים בכתובות דף ט"ו דחזקת ממון בעכו"ם לא חשיבה חזקה ותמה המהרי"ט אלגזי בבכורות דהא גזל עכו"ם אסור מה"ת ואיך לא חשיב חזקת ממון של עכו"ם וכתבתי דלפמ"ש אא"ז הח"ץ הנ"ל דלכך אסור גם לעכו"ם משום דהישראל ינקה עצמו מפעולות הרעות וא"כ זה כשגוזל ממנו אבל חזקת העכו"ם אינה חזקה והארכתי בזה בתשובה בענין קנינים ולפ"ז כאן דבאמת הוא רצה לקנות בכסף וכל שלא קנה אינה רק הלואה א"כ כיון דהפקעת הלואתו שרי באופן דלא מטעהו וא"כ עכ"פ שעבודו על הפרה ל"ח שעבוד דהא ממונו של עכו"ם באמת הפקר ושאני הך דמקבל צ"ב מן העכו"ם דגוף הבהמה היא של העכו"ם והרי הוא כגוזל ממונו דזה אסרה תורה אבל כאן הא עפ"י הדין לא קנה דהוא דהטעה אנפשיה וא"כ אין כאן רק הלואה גרידא והפקעת הלואתו שרי וכמ"ש לעיל בטעמו ועכ"פ יד עכו"ם באמצע לא שייך בזה ומיושב קושית הצ"ץ. אבל גוף דינו י"ל דהוא אמת דכשנתן הגוי המעות ע"מ שיקנה לו בהמה א"כ אין לך גזל גדול מזה אם לא יתן לו הבהמה שקנה דאדעתא דהכי נתן לו מעותיו ובכה"ג לא מקרי הפקעת הלוואתו דמאן שם לי' שיהי' מקרי הלואה ומקרי יד גוי באמצע וז"ב מאד. שוב ראיתי במהרי"ט אלגזי בפ"ב דבכורות גבי מקבל צ"ב שגם הוא האריך לדחות דברי הצ"ץ עפ"י דרכו ע"ש:

ומן האמור נראה במה שאמרו בב"ק דף קי"ד ולא אמרן אלא חד והקשו התוס' דהא שרי הפקעת הלוואתו וא"כ הי' יכול להשמיט עצמו ולפמ"ש א"ש דהפקעת הלוואתו לא שייך רק היכא שהטעה עצמו אבל במקום שהעכו"ם יודע שחייב לו א"כ שרי הישראל להעיד לו ועיין שלטי הגיבורים סביב האלפסי מה שנסתפק היכא שהדבר בעצמו אמת ולא הי' יכול לשבע באמת נגד העד אף שבדיני עכו"ם מאמינים לעד כשנים לא מחייבאו דלמא כיון דעכ"פ הי' יכול לשבע ובמחנה אפרים בהגהות על הרי"ף הבאנו בהגהותינו על האלפסי בב"ק שם תמה בזה דשייך מי יימר דמשתבעת ואינו חייב העד לשלם דהא באמת חייב לו:

והנה החריף מוה' מרדכי מיזיש ני' תמה ע"ז דהא נגד העכו"ם א"צ לשבע דנכסי העכו"ם אין נשבעין עליהם ומזה רצה לפשוט ספיקו של התומים בסי' כ"ח לענין ישראל שתבע לגוי בשט"ח והעד יודע שהוא פרוע וע"ז אמר דכאן להוציא מיד העכו"ם שוב יכול להעיד דמי יימר דנשבע ובשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסי. ובאמת שלא דק דשבועה דאורייתא נשבעין נגד העכו"ם ומבואר במקומו דבי דואר חדא מומתא שדי' לי' הרי מבואר דבזה נשבעין נגד עד ובחו"מ סי' קמ"ט סי"ד מבואר דאין נשבעין היסת נגד עכו"ם דלא תקינו רבנן היסת נגד עכו"ם אבל ש"ד דע"א משביעין וז"ב ופשוט ודו"ק. והנה בהא דאמרו בב"מ דף פ"ז ע"ב הניחא למ"ד גזל עכו"ם אסור וכו' אלא למ"ד גזל עכו"ם מותר מא"ל וכתב רש"י דפלוגתא היא בהגוזל ומאכיל דף קי"ג והקשה בתוס' שם דלא פליגי שם רק בהפקעת הלוואתו אבל לא בגזל ממש. ושאלני עלם משכיל די"ל דכוונת רש"י למה דמשני רב יוסף שם כאן בגר תושב. וטעה בזה דהש"ס בב"מ שם קאי אליבא דרבא והרי רבא מחלק בהדיא בין גזל להפקעת הלוואתו ושפיר הקשו בתוס'. והנה בחידושי אמרתי ראיה ברורה להדיעה הלז דגם בעכו"ם אסור להטעותו רק שאם הטעה את עצמו אז שרי דהנה בע"ז דף ע"ה ע"ב אמרו אמר מר רב אשי אבא השכין לו נכרי כסא דכספא ואטבולי ואשתי בי' ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמי או משום דחזי לנכרי דדעתי' לשקועי וכתב זקני הב"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"כ דבאין דעתו לשקועי אסור להשתמש בו משום גניבת דעת עכו"ם ותמה הט"ז תרתי תמיהי דאם אסור משום גניבת דעת לא הי' מועיל דעתו לשקועי וכיון דאסור במשכונו של ישראל ה"ה במשכונו של עכו"ם וגם להשתמש במשכונו של עכו"ם לא שייך כלל לאסור משום גניבת דעת עכו"ם דהרי לא עדיף מהפקעת הלוואתו דמותר כיון דלא ידע העכו"ם דמשקר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם הפקעת הלוואתו אסור רק טעותו היכא שטעה מעצמו הוא דמותר. ומעתה נראה לפענ"ד ברור דזה החילוק בין דעתו לשקועי או לא דכל שהגוי דעתו לשקועי א"כ אין הישראל מטעהו דכל שדעתו לשקועי בשלו הוא משתמש אף דיכול להיות שלא ישתקע מ"מ אין הישראל מטעהו דהא הישראל ראה בדעת העכו"ם שדעתו לשקעו א"כ הוה כאילו הטעה עצמו ומותר וז"ב כשמש ולפמ"ש למעלה גם הפקעת הלוואתו דמותר הוא משום דבהיתירא אתי לידי' וזה לא נאסר לעכו"ם דמה שאינו משיב זה אינו שייך בו לומר דגזלו בפועל ולכך להשתמש בו שוב אסור דהו"ל גוזל בפועל וז"ב ודו"ק ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו דלא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני והוא תמוה דמנ"ל סברא זו דמשכנתא כזביני ולפמ"ש א"ש דכיון דאטבלי' ושתה בו ולא חש רב אשי על גניבת דעת עכו"ם והרי רב אשי ס"ל דגזל עכו"ם אסור וכמ"ש התוס' שם דמה דאמר רב אשי אי דגוי שקיל דמי' זהו האמת ולא הי' דרך הערמה וא"כ שוב גם טעותו אסור ואף דהפקעת הלוואתו שרי הא שם בהיתירא אתי לידי' ואינו גזילה בפועל משא"כ כאן דבמשכנתא אתי לידי' וע"ז אמר דע"כ משום דמשכנתא חשוב כזביני וא"כ בתחלה בהיתירא אתי לידי' רק דכל שמחזירו למפרע נעשה של עכו"ם ובזה לא אכפת לן בעכו"ם והוה כמו הפקעת הלואה או דלמא דדעתו לשקועי וא"כ הוא מטעה עצמו ובזה ניחא דברי הטור שכתב ואם א"י אם דעתי' לשקועי מבעיא לן משמע הא דידוע בודאי שאין דעתו לשקועי אסור בבירור והא אכתי יש להסתפק דלמא משכנתא חשיב כזביני ולפמ"ש כל דהוה ספק שוב אסור משום גניבת דעת ורק רב אשי י"ל דברור לי' דמשכנתא חשיב כזביני או שידע שדעתו לשקועי וכ"כ הב"ח שם ודו"ק היטב כי הוא נכון מאד. ובזה ניחא מה שאמרו בגיטין ס"פ הניזקין דרב כהנא אמר שלמא למר ופירש"י דבלבו לא הי' כן והקשו בתוס' דהו"ל גניבת דעת ותמה הט"ז דלא גרע מהפקעת הלוואתו. ולפמ"ש א"ש דכל שהוא מטעהו הו"ל גניבת דעת וכן מבואר בהדיא בב"ק שם גבי עובדא דרב כהנא דא"ל חזי דעלך קא סמיכנא ע"ש ברש"י שני פירושים ולפמ"ש פירוש שני עיקר דהגוי הטעה עצמו אבל בלא"ה אסור ודו"ק היטב:

והנה הט"ז חידש דבמקום שעובר בשב ואל תעשה לית ביה משום גניבת דעת ע"ש ובסי' רנ"ד שהאריך בזה. והנה דבר גדול דיבר בזה דזה נראה הטעם דהפקעת הלואתו דמותר דהיינו מה שאינו גוזל בפועל רק בשב וא"ת מה שאינו מחזיר לו זה לא נקרא גניבת דעת ומותר. ובזה ניחא היטב החילוק שבין טעות עכו"ם דאסור וכל שהוא הטעה מעצמו דשרי משום דבהטעה אותו הוא עושה בקום ועשה משא"כ בהטעה נפשו דאינו עושה בפועל רק שאינו אומר לעכו"ם שטעה זה אינו איסור וגם בהך דר"כ שאמר לו חזי דעלך קא סמיכנא והוא לא אמר לו שטעה בזה מותר. ובזה נלפענ"ד הא דאמר רב אשי הכי קאמינא לי' דעכו"ם הוא הא קא שקיל דמי וכתבו התוס' דר"א כוון מעיקרא כן ולפמ"ש אפשר לומר דבאמת לא נתכוין לזה רק דכל דעכו"ם שקיל דמי א"כ מה שלוקח גוף הפירות שרי כל שעומדים למכירה וכמו דאמרו בב"ב דף פ"ז דבדבר העומד למכירה מותר ללקחו שלא מדעת וא"כ מה שאינו משלם המעות זה אינו גניבת הדעת בפועל רק בשב וא"ת וזה מותר ומעתה גם בדעתו לשקועי א"כ הוא מותר להשתמש בו משום דאינו גוזלו בפועל דהא דעתו לשקועי רק דאם אח"כ פורע לו ומחזיר משכונו צריך להחזיר לו מה ששמש בו וזה אינו גניבת דעת בפועל מה שאינו מחזיר לו ודו"ק היטב כי חריף הוא ולכך ברב אשי דאמר לו שלמא למר שוב אסור ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד הא דקאמר בחולין דף צ"ד ע"ב אינהו הוא דקא מטעו אנפשייהו והקשו רש"י ותוס' דמ"ש מהך דלא ימכור לו טריפה בחזקת שחוטה וכן במוכר לו חביות הפתוחות בשביל חנוני ולפמ"ש א"ש דבאמת בעכו"ם לא אכפת בגניבת דעת שמטעהו בשב וא"ת וזה אינו רק שב וא"ת שאינו אומר לו שהוא טריפה משא"כ במוכר לו בחזקת כשרה הוה מטעהו בפועל וכן בישראל אף בשב וא"ת אסור וז"ב. והא דמייתי מרב ספרא היינו דשם לא נתכוין להטעותו ולא הגיע לרב ספרא שום טובה בשביל זה א"כ בכה"ג ודאי מותר היכא דקא מטעי אנפשי' וז"ב ופשוט. והנה שאלני הרב המופלג מוה' פייביל שרייאר בסוגיא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו אחה"פ מותר בהנאה דבאמת קשה כל דהפקעת הלואתו מותר א"כ שוב הוה של הישראל דיכול להפקיע הלוואתו וצ"ל דכל כמה שאינו מפקיע הלואתו חייב הוא לו וכ"כ בתומים. ולפ"ז יקשה דהרי הר"ן הקשה דנימא הואיל ואי בעי פדה לה וכתב דמחוסר ממונא ולפ"ז קשה עכ"פ הואיל שייך בזה איבעי היה מפקיע הלוואתו. ולפמ"ש לק"מ דהפקעת הלוואתו דשרי הוא משום דכל דאינו עושה מעשה לא אסרה תורה גזל עכו"ם. ולפ"ז ל"מ לפי המסקנא דמיירי בהרהינו אצלו א"כ צריך להפקיע החמץ מרשות עכו"ם חנם אין כסף זה לא מקרי הפקעת הלואתו אלא אף לפי הס"ד דל"מ בהרהינו ג"כ ל"ק כלל דלמפרע הוא גובה א"כ ל"ש לומר בהיתירא אתי לידי' דהא אדרבא החמץ השכין אצל עכו"ם וע"כ ל"ש הפקעת הלוואתו רק לענין גוף הלואה דכיון דהלוהו בהיתירא אתי לידי' והתירו בשב וא"ת אבל שיהיה המשכון של הישראל הא כל דלמפרע הוא גובה הו"ל כאילו בא ליד העכו"ם וא"כ פשיטא דל"מ הפקעת הלוואתו ואדרבא זה מקרי באיסורא אתי לידי'. ובזה י"ל קושית התוס' בהא דמוקי דפליגי בבע"ח קונה משכון ובעכו"ם שהלוה לישראל ב"ח לא קני משכון ולכך ד"ה עובר והקשו התוס' הא אכתי קשה דאמאי ד"ה עובר הא למפרע הוא גובה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דעכו"ם לא קנה משכון שוב מקרי הפקעת הלואתו ויכול להפקיע דניהו דהרהינו אצלו הא עפ"י דין לא קנה משכון והו"ל כאילו הפקידו בידו וניהו דלמפרע הוא גובה מ"מ כיון שבא ליד עכו"ם בתורת משכון ולא קנה משכון אינו רק כמו שהטעה עכו"ם את עצמו דהוא סבר דקנה המשכון ובאמת עפ"י דין לא קנה וא"כ גם למ"ד למפרע הוא גובה היינו באם לא השכינו אצלו ולמפרע הוא גובה כל שעשאו אפותיקי אבל כאן דלא עשה לו אפותיקי ורק דנתנו לו בתורת משכון והעכו"ם סבר דהוא קנה ובאמת לא קנה א"כ אינו רק שהעכו"ם מטעה עצמו ובכה"ג ודאי טעות עכו"ם מותר ודו"ק היטב:

ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש שתמה על הרמב"ם דכמו דלאביי דאמר למפרע הוא גובה אף שהגיע זמנו לאחר פסח אינו עובר ה"ה לרבא כשאמר מעכשיו ותמה בשו"ת פנים מאירות דמהיכן פשיטא ליה להרא"ש דלאביי בודאי אף בהגיע זמנו אח"פ אינו עובר דלמא גם לאביי בעי שיגיע זמנו קודם הפסח. ולפמ"ש א"ש דלאביי כל שלא הרהינו אצלו רק שעשהו אפותיקי א"כ הו"ל הפקעת הלוואתו באיסורא דהא באמת משועבד לו החמץ ולמפרע הוא גובה וא"כ מה בכך שיגיע זמנו אח"פ הא לא יוכל להפקיע החוב כלל ושפיר אינו עובר וה"ה לרבא כל שא"ל מעכשיו והרי קנהו למפרע ושוב הו"ל כחמצו של עכו"ם דאסור להפקיע הלוואתו. שוב ראיתי בתומים סי' צ"ה ס"ק א' שהאריך בענין הפקעת הלוואתו ואין הזמן מסכים אתי לעיין בו. והנה בהא דאמרו בב"ק דף ט"ו בני חורין ובני ברית למעוטי עבדים ונכרים כתב הרא"ש שם דשור של נכרי שנגח לשור של ישראל דאין מוציאין מיד הנכרי אלא בעדים כשרים ע"ש ומשמע מזה דכל שיש חילול השם אסור דאל"כ למה לא סגי בעדים נכרים ועבדים אף דלדידן אית בהו מומא מ"מ לדידהו לית בהו מומא והוו כשרים לגבייהו וע"כ דאסור להטעות אותו כל שלא הטעה הוא מעצמו וכמ"ש. ובזה מיושב מה דהקשה אותי מופלג אחד דאמאי לא פריך הש"ס בב"ק דף פ"ח מהמשנה הלז גבי הא דפריך אלא מעתה עדים זוממין בעבד לא יהרוגו ואמאי לא פריך דלמה יענשו אמאי אצטריך המשנה לאשמועינן דבעי בני ברית וב"ח והא הוה עדות שאילה"ז דבעינן כאשר זמם לעשות לאחיו. ולפמ"ש א"ש דבאמת בזה ל"ש עדות שאילה"ז דבאמת כל עיקר שבעינן שיהיה עדות שאתה יכול להזימה כדי שלא ישקרו העדים ויתייראו מן הזמה ועיין ב"ק דף ל"ה וא"כ לגבי עכו"ם פשיטא דסגי בזה דזה הוה כהפקעת הלוואתו שאינו ניכר הפסול כלל ואין כאן חילול השם כלל דבשלמא להכשיר עדים הפסולים לגבי דידן איכא חילול השם דהעכו"ם יודע שלגבי ישראל פסול עכו"ם ועבד אבל עדות שאילה"ז פשיטא דלא בעי בזה ודו"ק כנלפענ"ד:

והנה אירע מעשה בשנת תר"ט שאחד מכר חמצו לעכו"ם קודם פסח ואחר הפסח הלך העכו"ם לדרכו ונתפש על גניבה וא"א לחזור ולקנות ממנו החמץ ונשאלתי כדת מה לעשות. והנה לומר כיון דמכר לו שיתן לו המעות אחר יו"ט וזה לא נתן לו א"כ אדעתא דהכי לא הקנהו דא"כ בטל המקח למפרע וזה א"א וגם במתנה ע"מ להחזיר אסור בפסח וכמבואר [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמח|סי' תמ"ח ועיין מ"א מ"ש שם בשם הרדב"ז. איברא דיש מקום לומר דל"ד למתנה ע"מ להחזיר דשם מתחלה לא רצה להקנות לגמרי רק ע"מ להחזיר א"כ אם לא יתקיים התנאי נתבטל המתנה למפרע או דהוה עכ"פ כפקדון כ"ז שלא נתקיים התנאי ואסור וקנסא קניס ר"ש דעבר על ב"י דכל דלא מכר מתחלה מכירה גמורה עבר על ב"י אבל במכר מכירה גמורה א"כ קיים תקנת חז"ל כתקנה ורק שאח"כ אירע אונס שנתבטל המכירה א"כ הרי באונס מצד עצמו כל שביטל הי' מקום להתיר כמ"ש בתורת השלמים להמנחת יעקב ואף למה דקי"ל שאסור היינו דחיישינן להערמה שאם נתיר בזה למחר יערים ויאמר דהי' אנוס ובאמת לא הי' אנוס. ולפ"ז זהו שם אבל כאן דעשה כתקנה ומכר מכירה גמורה ל"ש הטעם ומותר כל שהוא אנוס ולא עבר על ב"י למפרע. ובלא"ה י"ל דבכה"ג לא עבר על ב"י דהרי שוגג גמור כל ימי הפסח ובשוגג לא עבר על ב"י כמ"ש הט"ז סי' תל"ד ס"ק ג' ואף לפמ"ש המג"א שם ס"ק ה' דעובר על ב"י היינו דוקא כשהיה לו ידיעה מתחלה ושכח אח"כ אבל כאן הוה כלא ידע מתחלה דאינו עובר על ב"י כלל וא"כ ל"ש קנסא קניס וז"ב. והיא הערה חדשה. וגם אמרתי דיוכל לקחת החמץ לעצמו אף בלי רשות גוי ולא יבטל המכירה רק דלא עדיף מאילו הי' החמץ של נכרי והוא גזלו לאח"פ דשרי ואף דגזל הגוי אסור היינו כל שיש חילול השם וגם אף בלי חילול השם אסור לגזול אך דוקא כשהוא שלו ממש אבל כאן באמת אינו מכירה גמורה דגם הגוי לא סמך דעתו רק דעושה כן להפקיע איסור חמץ וכמ"ש התב"ש דהוה הערמה בדרבנן א"כ עכ"פ אינו גזל גמור ול"ש חילול השם דכל הגוים יודעים דזה לא קנה והוא הערמה הניכר וידוע א"כ קלקלתינו תקנתינו ועכ"פ נראה ברור דאם הולך עם שלשה אנשים ואומר לפניהם כך וכך יי"ש וכדומה אני לוקח ואם יבא הגוי וירצה לקיים המקח אני אתן לו יי"ש כזה השוקל במשקל כך וכך גראד והוא מין המצוי בשוק לקנות ולמכור פשיטא דלית בזה שום מיחוש וכן דנתי הלכה למעשה כנלפענ"ד ברור ולא עיינתי בשום ספר רק העולה על דעתי כתבתי:

והנה מצאתי בריטב"א בחולין דף צ"ד גבי אסור לגנוב דעת הבריות שהביא בשם רבותינו הצרפתים דאסור לגנוב דעת הבריות ואף דעת העכו"ם הוא איסור תורה מדכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ואף דסיפא דקרא כתיב איש בעמיתו דממעט עכו"ם האי על לא תכחשו ולא תשקרו קאי במקום שאין חה"ש בדבר ודייקא נמי דלא כתיב מעמיתו או לעמיתו והיינו נמי דיהבי אתנחתא בלא תגנובו ואף דלא אשכחן סתם גניבה על גניבת דעת אלא לשון גניבת לב דכאן נכתב לא תגנובו סתם לכלול אף גניבת ממון ובתוספתא דב"ק איתא שלשה גנבים הם גדול שבכלם גונב דעת הבריות עכ"ל. ובזה יש לו לכווין מ"ש ביעקב ויגנוב יעקב את לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא דבאמת צ"ב הא אסור לגנוב דעת אף דעתו של עכו"ם. אך באמת כתבתי בשם הט"ז דגניבת דעת דאסור הוא בעושה מעשה אבל בשב וא"ת שרי וז"ש ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו דהיינו רק בשב וא"ת. אך גוף דברי הריטב"א תמוהין דא"כ דגניבת דעת אסור מה"ת אף בעכו"ם ומשום דכתיב לא תגנובו א"כ מ"פ הש"ס בב"מ ס"א לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי ופירש רש"י דניליף מריבית ואונאה והא ריבית ואונאה ל"ש בעכו"ם דעם שאתך בתורה ומצות הוא דאסור להונות ומכ"ש ריבית ועיין תוס' שם ד"ה לעבור וא"כ אצטריך לכתוב לא תגנובו ע"ז להזהיר אף לעכו"ם שלא להנות וצע"ג.

והנה בשנת תרי"ג ה' עקב הגיעני מכתב מהרב מוה' שמואל אבד"ק ביזניב שנשאל בענין מס הנקרא איינקאמשטייער שדרך להעריך כל איש ואיש כפי מה שיאמר והטילו עליו יותר מכפי שהעריך עצמו והנה הפו"מ שם שמעו מאדון אחד שהגיד להם שיערוכו כל איש כפי מה שמרוויח ובידם להקטין אנשים מהערך שהיה כבר אך בזאת יאות להם שירבו הערך על אנשים וגם להכניס אחרים שלא היו כלל בהערכה והפו"מ יריאים שאם ימנעו מלהגיד האמת מיראת המלך ומעלתו כתב שאסור לעשות כן דאין חשש במה שלא יגידו אמת כי יוכלו להתנצל שכן חשבו באמת שזה נערך כהוגן ולכך לא הוסיפו עליו וא"כ אסור משלשה טעמים א' עפמ"ש רמ"א בחו"מ סי' שס"ט ס"ו בהג"ה ומקורו מהר"ן נדרים כ"ח ע"ב. ב' דממנ"פ אם הוא מטעם המלך מה שהוסיף יותר מכדי ההערכה א"כ הוה כמוכס שאין לו קצבה ואם השר מוסיף בעצמו הוה כמוכס העומד מאיליו. ג' אולי באמת יטעו בהערכה ויוסיפו יותר ממה שמרוויח באמת והוו כמוסרים גמורים. ובבא הדבר לפני הגאון המ"מ ומ"ץ מהרש"ק ני' מבראד השיג דמ"ש דהוה כהפקעת הלוואתו הא כל מוכס הוה הפקעת הלואה ואפ"ה אסור לשבע בשקר וגם מה ענין הפקעת הלואה לכאן דזה דוקא במה שמגיע לו בתורת הלואה אבל כאן המלך גוזר ליתן לו ומה שייך הפקעת הלואה וגם דזה תשלומי שכירת קרקע מה שדרין בארצו א"כ הוה כגוזל שכירות קרקע והקרקע בעין הוה כגוזל החנות ומ"ש דהוה כמוכס העומד מאיליו ז"א דזה דוקא כשלוקח לעצמו אבל כאן הרי גובה להמלך ולכך יפה עשו שיעריכו עפ"י אומדנא של הפו"מ או שישבעו כמה יש להם עכ"ל. וע"ז צווח מעלתו דמ"ש להשיג דל"מ הפקעת הלואה הא זה כתב הר"ן בנדרים דף כ"ח והועתק ברמ"א סי' שס"ט ומ"ש להקשות דא"כ למה לא אמרו בש"ס דמותר ול"ש דדמ"ד בזה ע"ז כתב מעלתו דמ"מ לשבע בשקר אסור בשביל זה וכ"כ הר"ן שם בהדיא וכ"כ בחידושי רשב"א בב"ק דלשבע בשקר אסור והאריך לפרש כן דברי הרמב"ם פ"ה מגזילה והביא שקצת מזה כתב בא"מ סי' כ"ח ס"ק ג' והאריך עוד הרבה. והנה מ"ש משום הפקעת הלואה צדקו דברי מעלתו וכמ"ש הרמ"א בשם הר"ן וכ"ה בר"ן בהדיא ולבי אומר לי לפי שבש"ס דפוס ווילנא נשמט סוף דברי הר"ן ומפני המוראה ע"כ חשב הרב מוהרש"ק שרמ"א כ"כ מדעתא דנפשי' ובאמת הן דברי הר"ן וגם רש"י כתב בב"ק דמכס הוה כהפקעת הלואה. אבל מ"ש מעלתו דאם המלך לוקח יותר הוה כמכס שאין לו קצבה לא צדקו דבריו דשם מיירי שהמוכס נוטל יותר ממה שנקצב לו מאת המלך וכאן נקצב מאת המלך שידין כפי ערך חמשה למאה מהריוח רק שאינו מאמינו לאותו שמעריך עצמו אם באמת העריך ע"כ הוא מטיל עליו יותר וע"כ אינו בכלל מוכס שאין לו קצבה וגם אינו בכלל מוכס העומד מאליו שנגבה הכל להמלך:

והנה הקצה"ח הקשה דברי הש"ע אהדדי דבחו"מ שם מבואר דאף שהישראל נוטל יותר מהקצבה מ"מ מה שמגיע לו עפ"י קצבה אסור להבריח ממנו וביו"ד סי' רל"ב סי' ד' מבואר דאם בא ליטול יותר מקצבתו יכול לידור או לשבע להפטר ועפ"י דברי הרא"ש בנדרים שם ע"ש והיא תימה גדולה ואני מוסיף דהרי שם מתירין לו לשבע בשקר שזה ודאי אסור כמ"ש הר"ן והרשב"א בב"ק. אך נראה דל"ק דביו"ד מיירי ממוכס שאין לו קצבה והיינו שהמלך בעצמו לא קצב לו רק שבידו ליטול כפי מה שרוצה א"כ שפיר הו"ל כולו גזל אבל בחו"מ מיירי שבאמת המלך קצב לו קצבה רק שמ"מ הוא לוקח יותר ובאמת אם ילך להשרים יענש בזה אבל מי ומי ירצה לילך ולדון עמו וע"כ נוטל יותר ולכך מה שמגיע לו עפ"י הדין מחוייב ליתן לו ולא להבריח וז"ב ופשוט. ובדברי רבינו פ"ה מגזילה הי"א התמוהים שהאריכו הה"מ והכ"מ והמלמ"ל לפענ"ד נראה דהנה באמת המלמ"ל כתב דזה לא מקרי הפקעת הלואה כיון דהמלך גזר שלא יבריחו המכס ודדמ"ד א"כ הוה המבריח גוזל. אך באמת מהש"ס לא נראה כן. אך נראה דלפמ"ש למעלה דטעם דהפקעת הלואתו מותר משום דבאמת התורה לישראל נאמרה ומה דאסרה גזל הוא שלא נקנה בדעותינו אכזריות כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ולכך הפקעת הלואה דלא גזל ולא עשה פעולה רעה מה שאינו משיב זה אינו כ"כ פעולה רעה בלב לכך מותר לפ"ז ה"ה המכס שהמלך גזר ניהו דדמ"ד ואנו מחוייבים לעשות אבל אינו רק מפני המוראה ולא שיהיה אכזריות ופעולה רעה אם לא ניתן לו מנת המלך א"כ שוב דמי להפקעת הלואה וכל שנוכל להשמט ולהבריח שרי. ולפ"ז אני אומר להיפך דזה דוקא כשהמלך בעצמו מחזיק המוכס ונתן לאחד שיגבה לו המעות אבל אם אחד קנה מידו כיון שהמלך מצד הדין יכול לגזור שיתנו לו מס כל שמכר לאחר אף לעכו"ם הוה כמכר לו המלך קרקע שאסור לגזול מיד הקונה שיש לו זכות המלך בזה ולכך הוצרך הרמב"ם לחדש דכיון דמוכס עכו"ם נוטל יותר הו"ל גזל ולכך שרי להבריח דזה אינו דד"מ דהמלכות לא קצב לו כך וז"ב ומיושבין דברי הגמ' ודברי רבינו וזה היפוך חלוקו של המלמ"ל דוק ותשכח ודברי הר"ן עם דברי הרמב"ם אחת הן ודו"ק. והנה במוכס שאין לו קצבה דהיינו שמותר לו ליקח בכל מה שירצה נראה לפענ"ד דלכך הוה כלו גזל משום דיכול להרבות על המכס ולתת להמלך סך רב כיון דאינו קצוב כמה שיטול והרי זה מוסר ממון של ישראל ביד גוי ובשלמא כשקצוב א"כ לא ירבה על המכס דלא ירצו ליתן יותר ויפסיד ממונו משא"כ באין לו קצבה אבל כשיש לו קצבה רק שהלוקח לוקח יותר אף שהוא גזלן אבל מה שנקצב לו אסור לגזלו ומיושבים דברי הש"ע שלא יסתרו אהדדי וכמ"ש למעלה. ובגוף הדבר אי מותר להקטין לאיזה אנשים להרבות לאנשים אחרים עיין ש"ך חו"מ סי' קס"ג ס"ק י"ח מ"ש בשם מהריב"ל ח"ב סי' מ' ועיין בנודע ביהודה מהד"ת חלק יו"ד סי' ע"ז ומכ"ש כאן שפרעו כבר האנשים וכבר העריך אותם דאסור להקל מזה ולהחמיר על זה. ומ"ש הרב מהרש"ק מתשובת ח"ץ וכתב מעלתו שכוון לסי' ס"ח יפה דחה מעלתו דאין ראיה משם וע"כ נראה לפענ"ד לאסור כמ"ש מעלתו ודו"ק. ובמ"ש מיושב התמי' הגדולה שתמהו הרשב"א והר"ן דאיך הותר לשבע בשקר אף שהפקעת הלואה שרי מ"מ אסור לשבע בשקר. ולפמ"ש י"ל דבאמת גם לא תשבעו בשמי לשקר לישראל נאמרה כקושית מהרש"ל לענין גזילה רק שגם בזה שייך תירוץ הח"ץ דהעיקר הוא שנשמור מוצא שפתינו ולא נשקר וא"כ כל שהוא הפקעת הלואתו שרי גם לשבע בשקר ודו"ק היטב. ודרך אגב אזכיר מה דהקשה אותי החריף מו' זלמן נכד בעל חוות דעת ער"ח אב תרי"ז למה לא פריך הש"ס בב"מ ס"א ל"ל לאו בגזל הא נפיק לי' מואל כליך לא תתן דאף שאינו גזל גמור וע' בחינוך מצוה תקע"ז שהפועל חושב דאין הבעה"ב מקפיד בלקחו מב"כ בעת הבציר ואפ"ה אסור מכ"ש בגזל ממש. והשבתי דנ"מ לענין מלקות דבשעת שלקח לאכול היה מותר ובמה שנותן לכליו אולי מקרי לאו שאב"מ ובלא"ה אם נימא דגזל עכו"ם ג"כ אסור א"כ בזה לא נוכל לילף מפועל דזה דוקא בישראל ודו"ק. ובגוף קושית החינוך הנה שמעתי שבפנים יפות תירץ דה"א דקניא בהגבהה ולא יהיה אח"כ איסור. ולפענ"ד היה נראה בפשיטות דזה באמת מה שגזרה תורה ואל כליך לא תתן דבאמת מה נ"מ מצד הסברא אם ירצה לקמץ ממה שצריך לאכול ויתנהו לתוך כליו וחדשה התורה דאל כליך לא תתן וא"כ עי"ז אסרה התורה ממילא נעשה גזל אבל מצד הסברא לא ידענו זה וצ"ע ודו"ק ועיין בחו"מ סי' של"ז ובסמ"ע ס"ק ל"ח ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף