שואל ומשיב/ה/פד

שואל ומשיב ‏ ה פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן פד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

מה שהקשית בהא דאמרו בגיטין דף י"ח דר"י ס"ל דשנים משום עדים וכלם משום תנאי והקשית לשיטת הרמב"ם דכל שהתנה קודם כתיבת התורף לא הוה גט ועיין פ"ח מגירושין ובטוש"ע סי' קמ"ז וקשה הא גם כאן הוה תנאי קודם כתיבת התורף. הנה כבר קדמך רבנן ומכללן דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' ק"כ. ואשר אני אחזה לי דהנה באמת הרבה יש לתמוה לשיטת רבינו פ"ח מגירושין דתנאי דאם דאימתי שמקיימת התנאי אף לאחר שנשאת הגט כשר ולכתחלה לא תנשא קודם שקיימה התנאי ובדיעבד כל שקיימה אף לאחר שנשאת כשר א"כ למה יהיה בתנאי דאם לשיטתו פסול קודם כתיבת התורף הא לא שייך בזה ענין ברירה כיון דבידה לקיים גם לאחר שנשאת וצ"ל כיון דעכ"פ צריכה לקיימה ואם לא קיימה אינה מגורשת הרי נשאר לו עוד זכות בגוף הגט וכמו שביאר רבינו בתשובה דבעינן ספר כריתות שיהיה כורת בינו לבינה והרי עדן אגוד' בי' ולא אמרינן ברירה ובשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות ולפ"ז נראה לי ברור דכאן שתלה התנאי בעדים שהעדים צריכין לחתום והרי בתולה בדעת אחרים רצה הש"ס בגיטין דף כ"ה לומר דבזה לא שייך ענין ברירה ואף דלא קיי"ל כן ואף בזה שייך ברירה אבל עכ"פ להבעל לא נשאר שום זכות בגט דמצית לחתום עדים ואף אם יחתמו לאחר שנשאת לא תצא א"כ לא אגידא גבי' דהבעל כ"כ ואין לו זכות בזה הגט. ובזה מיושב מה שתמה הח"מ בסי' ק"כ ס"ק כ"ב דאמאי אם נשאת לא תצא והא הוה תנאי דאם ולפמ"ש א"ש דאם נימא דאין בידה להנשא שוב הוה תנאי קודם כתיבת התורף דבטל הגט כנלפענ"ד בדוחק. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דהנה בלא"ה הדבר יפלא דאיך מקרי תנאה והא לא הוה כמשפטי התנאים דבעי שיהיה כפול והרי לא כפל התנאי וכבר התעורר בזה הגט פשוט סי' ק"כ. אך לפענ"ד נראה דהנה באמת ר"י ור"ל נחלקו דר"ל ס"ל משום עדים והנה אם נימא דמשום עדים פשיטא דלית בי' שום צורך לכפילת התנאי דהא לא רצה שיהיה גט עד שיהיה עשרה עדים ואף דדי בשני עדים הוא לא רצה עד שיהי' עשרה משא"כ אם אמרינן דמשום תנאי צריך כפילת התנאי ולפ"ז נראה לי ברור דכאן א"צ לכפול התנאי דבאמת כל הטעם דצריך לכפול הוא משום דאם לא כפל התנאי אמרינן מדלא כפליה בלי ספק לא רצה להקפיד שיהיה בדוקא כן וכמ"ש הרשב"א דכל שלא נפל גרע מאומדנא ולפ"ז זהו כשהוא תנאי ברור אבל כאן באמת מהראוי לומר שהי' משום עדים והי' צריך לחתום כולם ביומו ושיהי' עדים כשרים לא קאו"פ כדאמרו הנ"מ בין ר"י לר"ל רק דר"י חידש דהאומדנא הי' דל"ל להצריך עדים כ"כ כמו לתנאי וא"כ איך נימא דכל דלא כפליה לא אתי תנאי ומבטל מעשה דא"כ כל שלא הועיל בתנאי שוב ע"כ כוון לשם עדים ובלא"ה פסול כל שלא חתמו ביומו ואדרבא התנאי היקל שא"צ שיהיה חתומים ביומו וא"צ שיהי' כשרים ואיך נימא דמנח האומדנא שהוא תנאי וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים דכיון דאם לא נתקיים התנאי באונס המעשה קיים דאונסא כמאן דלא עבר וא"כ אמאי אם מת אחד מהם הגט בטל אף למ"ד משום תנאי הא הוה אונסא. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אמרינן דהוא הצריך עדים רק דלא הצריך עדים לגוף הענין רק דרצה להטיל תנאי אבל מ"מ לא יצאו מתורת עדים. ולפ"ז נראה לי ברור דל"ש בזה תנאי קודם כתיבת התורף דבאמת הוא לא כפל לתנאו והתנאי בטל רק דמ"מ צריך להתקיים התנאי משום דכוון לעדים לא לקיום הגט רק שרצה להטיל תנאי ולפ"ז אם הי' משום עדים פשיטא דלא שייך תנאי קודם כתיבת התורף אף דאגיד' גביה עד שיחתמו כלם כיון דגוף הגט הוא כן שאינו גט עד שיהי' עדים והוא רצה שיהי' כלם עדים א"כ מ"ל אם רצה שיהי' עדים על גוף הגט או שרצה זאת מכח התנאי שרצה לביישה ברבים שיהי' עשרה וכל דנתקיים התנאי היא מגורשת מידי דהוה אם הי' כלם עדים ולא נשאר לו שום זכות בגט וז"ב מאד לדעתי. ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים לפי מה דמבואר בסי' קכ"ב ס"א דאם לא נחתם הגט לא אמרינן דעשו שליחותן ומקורו משו"ת תשב"ץ ובתשב"ץ מבואר דאף שחתם ע"א כל שלא חתם השני אמרינן דלא עשו שליחותן ולפ"ז למה לא אמרו בגיטין שם דזה הנ"מ בין ר"י ור"ל דלר"י דשנים משום עדים וכלם משום תנאי א"כ כל שחתמו שני עדים הרי עשו שליחותן דהאחרונים הם רק לתנאי משא"כ לר"ל דכולם משום עדים ולא עשו שליחותם כמו בחתם ע"א. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם לר"י הם עדים רק שאינם עדים לקיום הענין והם לתנאי אבל כל זמן שלא חתמו כלן עדיין לא עשו העדים שליחותן. ובחידושי אמרתי בזה דלכאורה קשה בהא דאמר ר"י דשנים משום עדים וכלם משום תנאי והא קיי"ל דאין ברירה ודלמא זה שעתה משום עד היה ראוי שיהיה משום תנאי דאף אם אמרינן ברירה כבר נודע מ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א גבי קידש שתי אחיות דבאומר איזה שארצה אברור דלא אמרינן ברירה דבשעת הקידושין לא ידע בעצמו איזה יתברר לו ע"ש. אך זה אינו דהא עיקר קפידתו היה דיעשה בעשרה כמו שפירש"י אין נ"מ לו מי שיהיה מהעדים ומי שיהיה מהתנאי וז"ב. ולפ"ז אם נימא דכבר עשו שליחותן זה אי אפשר דהוא חפץ שיהיה בעשרה ולא גמרו שליחותן עד שיחתמו כלם דזה בודאי הקפיד כל שלא בירר:

ובזה יש ליישב מה שהקשה הפ"י שם בהא דאמר א"ב דנמצא אחד מהם קאו"פ והקשה לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ו ס"ק ט"ז דבמזמין עדים בערבוביא ונמצא אחד מהם קאו"פ דנתבטל כל העדות וא"כ גם כאן הזמין בערבוביא ולפמ"ש א"ש דבאמת כל טעמו של הש"ך הוא משום דלא בירר מי שירצה להיות עדים ולכך כלם בכלל דא"ב ואף למ"ד יש ברירה בכה"ג מודה כמ"ש בשם התוס' רי"ד לעיל ולפ"ז הא הרא"ש כתב דאם הזמין עדים כשרים אף שעמדו קרובים או פסולים לא נתבטלו העדות של הכשרים ולפ"ז בגט דבעינן שני עדים אף ששניהם מודים וא"כ צריכין הבעל ואשתו לכוין לשני עדים כשרים הו"ל כאילו הזמין בפירוש עדים כשרים וכעין זה כתב הקצה"ח סי' ל"ו ס"ק ו' לענין עידי קידושין ע"ש ודו"ק. והנה האחרונים הקשו בהא דר"י מכשיר אפילו מכאן ועד עשרה ימים דכיון דהוא משום תנאי הא לר"י דזמן משום ב"א והא הו"ל מוקדם דהא הוה תנאי דאם ובתנאי דאם אינה מתגרשת רק בעת שמתקיים התנאי והו"ל מוקדם ע"ש ובישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל האריך בזה בסי' קכ"ב. ולפענ"ד נראה דהנה באהע"ז סי' ל"ח סעיף ל"ה מבואר דהמקדש על תנאי וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי אף שביטלו בינו לבינה בטל התנאי והרי היא מקודשת למפרע ע"ש בח"מ וב"ש. ולפ"ז כאן דהיה תנאי כדי לביישה ברבים אם רצה למחול התנאי היה מועיל וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ח מגירושין דבתנאי דאם יכול לבטל או לשנות כ"ז שלא נתקיים התנאי ולפ"ז כיון שבידו לבטל שוב כשירצה לחפות יהיה נאמן כשיטעון שנתגרשה מקודם דהא בידו לבטל התנאי והרי אמרו בב"ב דף קל"ד בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה ואף דלמפרע אינו נאמן היינו משום דע"ז אין בידו אבל כאן דבידו לבטל התנאי ועיין בתוס' שם דאם נימא דנאמן גם על למפרע ל"ש חשש חיפוי על ב"א דהא נאמן לומר שגירשה מקודם דהרי בידו לבטל התנאי ולמחול וא"ל דניחוש שמא כעת כבר קיימה התנאי וחתמו כל העדים דעכשיו אין בידו לבטל ולהוסיף או למחול אבל הזנות היה בעת שעדן לא קיימה התנאי א"כ היתה עדן אשת איש דז"א דמלבד דלשיטת הרמב"ם בתנאי דאם כל שכבר נשאת לא תצא כל דעדיין יכול להתקיים התנאי א"כ שוב לא נתחייבה עכ"פ מיתה בזינתה ואף לשיטת החולקים על הרמב"ם כמבואר בסי' קמ"ג מ"מ הא כל שרוצה לחפות עליה משום דהיא ב"א וכדומה א"כ גם בעת הזנות לא נתחייבה דהא היה יכול למחול התנאי ולבטל ול"ש משום ב"א כיון דהי' יכול למחול ולחפות כדין ועיין בגיטין דף ל"ג ובתוס' שם וז"ב. ובזה יש ליישב דברי רבינו שכתב בפ"ח מגירושין שם דאם נשאת לא תצא ותמה הה"מ והכ"מ הביא בשם התשב"ץ שנדחק בזה דאיך אפשר שלא תצא הא היתה עדן א"א גמורה ונאסרה לבעלה דזינתה וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ולפמ"ש א"ש הרי אם נאנסה אמרו בכתובות דף ח' דכיון שמותרת לבעל גם לבועל מותרת ועיין ב"ח וח"מ באהע"ז סי' י' דקיי"ל כהך תירוצא ועיין ב"ש שם ס"ק ג' ובמלמ"ל פ"ב מסוטה הי"ב שהאריכו בזה ולפ"ז כיון דלבעלה אם היה רוצה לחזור ולשאנה היה יכול לבטל התנאי ולמחול לה והיתה מותרת לו וא"כ לא נאסרה לבעלה דאף לאחר שנשאת לאחר כיון שלא הי' נשואין ואין דינה רק כזינתה הרי מותרת כמו בזינתה אחר שגרשה וכמבואר ביבמות דף י"א לענין זנתה דדוקא הוי' אסרה ולא בזנות וכ"כ הרמב"ם פי"א מגירושין הי"ג וא"כ שוב מותרת לבועל כל שלא נאסרה לבעל וז"ב. ומה שהקשה הה"מ והא יש לחוש שמא יבטל התנאי ויוסיף על התנאי לפענ"ד לא חיישינן בבעל שיתכוין לקלקלה כדאמרו בירושלמי דהבעל לא יתכוין לקלקלה ועיין בגיטין דף ב' ודו"ק. וראיתי בר"ן ס"פ הזורק שהאריך להוכיח גבי גט קרח דהוא לא כוון לעדים רק לתנאי דאל"כ ודאי פסול בקרוב וע"ז הקשה דא"כ למה תצא הא יכולה להשלים התנאי ע"ש שתירץ שני תירוצים בזה ושם משמע דנסתפק הר"ן בזה אם נשאת תצא בזה והח"מ סי' ק"כ ס"ק כ"ב הבין בדעת הר"ן פ"ק דגיטין דודאי תצא כשלא נתקיים התנאי ולא זכר שם דברי הר"ן אלו וגם הב"י והד"מ לא הזכירו מזה ומ"ש הר"ן שם דאם נימא משום עדים כל שלא החתימו באותו יום פסול משום מוקדם וכ"כ בפ"ק דגיטין בשם הרמב"ן גבי גזירה משום כלכם צ"ע דמאי נ"מ בין עדים לתנאי הא הוה מוקדם ועוד יש כמה דברים שצ"ע בר"ן גבי גט קרח ואכ"מ. והנה לכאורה הי' תמי' לי טובא על מ"ש הראב"ד בפ"א מגירושין דגט מאוחר כשר להנשא מיד ואוכל פירותיה עד הזמן הנכתב בגט דהוה כאילו התנה עליה ע"ש וקשה טובא דכיון דהוה כאלו התנה הא הוה תנאי קודם כתיבת התורף דפסול דהא הוה כאילו התנה עמה עד אותו הזמן יהי' אוכל פירותיה ולא תתבע ממנה הכתובה ולא הוה כתיבה לשמה ולאו כרות גיטא הוא. הן אמת דלפמ"ש הרא"ש בסוגיא דזמן בגיטין דכוונת הראב"ד הוא דוקא אם נכתב הזמן מדעת האשה אז מחלה לו הפירות אבל כשלא הי' מדעת האשה אינה מפסדת הפירות א"כ זהו ענין מבחוץ שמחלה לו פירות ואינו תלוי בהגט שנתגרשה מיד רק שמחלה לו הפירות עד אותו זמן. אבל באמת פשטת לשון הראב"ד משמע דהוה כאילו התנה עליה שלא תתבע הפירות והכתובה עד אותו זמן הכתוב בגט ואף שלא מדעת האשה מפסדת הפירות וכמ"ש האחרונים א"כ קשה דאין לך תנאי קודם כתיבת התורף יותר מזה וכתוב בגט ונתקשיתי בזה טובא ועד בשחק נאמן שמצאתי אח"כ בא"מ סי' קכ"ז שהעיר בזה. ורציתי לומר שבאמת זה טעמו של רבינו הרמב"ם דפוסל גט מאוחר משום דהוא לשיטתו דהוא בפ"ח מגירושין החמיר בתנאי קודם כתיבת התורף אף שנתקיים אח"כ התנאי ונסמך על הירושלמי שאמר דלא הוה כרות גיטא ע"ש ולכך פוסל במאוחר. ובזה הי' מקום ליישב קושיית הראב"ד מהא דאמרו בב"ב דף קס"ד השיב רבי לדברי רחב"ג והלא אינו דומה זמנו של זה לשל זה וכו' והשיב דאין כותבין שובר ועדיין יקשה מגט מאוחר דפסול ואמאי כשר מקושר הא יכול לעשותו פשוט ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל טעמו של הרמב"ם שסמך על דברי רבי דאמר כל התנאים פוסלים בגט ובירושלמי מפרש בפ"ג דגיטין ה"א דטעמא משום דלאו כרות גיטא הוא ע"ש ולפ"ז לרבנן דפליגי עליה דרחב"ג הי' כשר מאוחר בגט וא"כ לא היה יכול רבי להקשות על רחב"ג מגט דדלמא כרבנן ס"ל ולכך אקשי' משט"ח ודו"ק. אבל העיקר נראה לי בקושיא זו דהנה המהרי"ט בראשונות סי' ס"ו האריך לתרץ איך נוכל להתנות בגט אם לא באתי דהו"ל תנאי קודם כתיבת התורף וכתב הוא דכיון דאם אומר שלא תתגרש בו אלא לאחר י"ב חדש הו"ל גט כשר דמגביל הזמן ובעת חלות הגירושין הרי הוא גט כשר וכשחזר ואמר ואם לא באתי בתוך י"ב חדש הרי היא מגורשת מעכשיו אדרבא לקרב זמן הגירושין בא שתהא מגורשת ממנו מעכשיו וא"כ ל"ש בזה תנאי קודם כתיבת התורף דאדרבא התנאי בא לקרב זמן הגירושין ע"ש דבריו הנחמדים מפז ולפ"ז גם כאן הא באמת אם היינו אומרים דמאוחר אינו כשר רק מזמן הכתוב בגט לא היה קשה כלל דכל שמגביל הזמן ולא חל הגירושין עד אותו הזמן הוא גט כשר כמשפטו רק במה שחל הגירושין מעכשיו ע"ז יש חשש דהו"ל תנאי בגט ולפ"ז כיון דבאמת חל הגט מעכשיו דבודאי לרחקה אתי רק שהפירות והכתובה התנה שלא תתבע עד לאחר זמן אבל הגט חל מעכשיו וא"כ מה תנאי שייך בזה הא ממנ"פ בלי התנאי מגורשת מעכשיו והתנאי אם היה כפי התנאי ולא היתה מתגרשת רק בזמן הלז הי' ג"כ כשר א"כ מה שנתגרשה מהיום הוא לא בשביל התנאי ואיך שייך דהוה תנאי בגט וז"ב מאד. והיא עצה עמוקה לפענ"ד. ובזה מיושב ג"כ מהך דמקושר דבאמת בעודו מקושר הזמן נכתב כהוגן דמלך שנה מונין לו שנתים ומתגרשת מעכשיו וכשנעשה אח"כ פשוט ואמר דלא גרשה רק אח"כ בודאי לא יהיה שום חשש שתתגרש מזמן ההיא וא"כ ל"ש כרות בגיטא ואף הרמב"ם דפוסל במאוחר היינו כל שניכר שהוא מאוחר דעכ"פ בעת הגט לא נתברר אם תקיים התנאי אבל שם מעולם לא ניכר האיחור. אמנם עדיין קשה דהא לר"י דחושש לזנות א"כ כל שזנתה בנתים הפסידה הפירות והכתובה ושוב לא נתקיים התנאי שלא תתבע הפירות ממנו עד אותו זמן דבלא"ה לית לה פירי וא"כ שוב לא הוה כרות גיטא ועיין בא"מ שם. אך באמת ז"א דמלבד דאין דין זה ברור כל דא"י לקיים התנאי מחמת שכבר נתקיים אז הגט כשר בשביל זה והו"ל כאילו מת בנתים. אף גם דבלא"ה כיון דלהראב"ד היא מגורשת מעכשיו וא"כ שוב אין שיור בתנאי דממילא מגיע לה הפירות והכתובה אף שזינתה בנתים וא"כ הוה כרות גיטא. אך לשיטת התוס' דדעתם דאינה מגורשת עד הזמן הכתוב בגט יקשה דא"כ אם תזנה בנתים לא תקיים התנאי אך לשיטת התוס' בלא"ה ל"ק דכיון שלא מתחיל הגט רק לאחר זמן א"כ שוב הו"ל הגט בלי תנאי כלל דאין הגט חל רק לאחר זמן ודו"ק. עוד נראה לי בישוב הקושיא דבאמת צ"ב דברי הראב"ד שכתב דהוה כאילו התנה והא צריך משפטי התנאים ולא היה כאן משפטי התנאים. אמנם נראה דהנה במעכשיו דעת הגאונים דלא בעי משפטי התנאים ומטעם כיון דמעכשיו חל המעשה א"צ משפטי התנאים וא"כ כאן שמעכשיו חלו הגירושין רק שהתנה שלא תתבע ממנו הפירות והכתובה עד אותו זמן א"כ כל שנתקיים התנאי היא מגורשת מעכשיו ואין התנאי בא לעקור המעשה ובכה"ג לא בעי משפטי התנאים ולפ"ז אם נימא דהוה תנאי קודם כתיבת התורף דאז בטל המעשה למפרע שוב יקשה דהא לענין שיתבטל המעשה צריך משפטי התנאים וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה הא דהביא הראב"ד ראיה דגט מאוחר כשר מהא דהשיב רבי לר' חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ולא מגט מאוחר וע"כ דגט מאוחר כשר והא אכתי קשה דהא לרחב"ג דס"ל בקידושין דף ס"א דלא בעי משפטי התנאים והוא החולק על ר"מ במשנה שם וא"כ לדידיה פסול גט מאוחר משום תנאי קודם כתיבת התורף ואף דלא היה משפטי תנאי הא הוא לא בעי משפטי תנאי והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת לרחב"ג דגט מאוחר פסול א"כ ליכא שום חשש דיעשה ממקושר פשוט ויהי' מאוחר דכל החשש בגט הוא או משום ב"א או משום פירות וכאן לא יוכל לחפות דכשיעשה פשוט לא תנצל מהמיתה דכיון דנראה שהוא מאוחר ופסול הגט שוב הו"ל א"א גמורה ותהרג ומשום פירות ליכא חשש דהפירות החשש הוא משום לתא דידה דתפסיד הפירות והיא למה תעשה כזאת ואם יתן לה מקושר ותעשנה פשוט אנו מה אכפת לן שתזיק בנכסיה ואם הבעל יעשה ממקושר פשוט א"כ למה תניחהו הא היא תטעון דהעדים יגידו שהיה מקושר ותביא העדים ובזה ממילא לא חיישינן כלל במקושר. ובזה ממילא ל"ק על הרמב"ם ג"כ ממקושר שעשהו פשוט דליכא שום חשש כלל וכמ"ש. ומיושב השגת הראב"ד ודו"ק היטב. והנה לכאורה היה נראה דבר חדש דלכך פסול מאוחר דהרי אנן קיי"ל דע"ח בלי ע"מ פסול ורק דמסתמא תלינן שהיה ע"מ וכמבואר סי' ק"ל וסי' קל"ג ע"ש ולפ"ז אם נימא כשיטת התוס' דמאוחר לא כשר רק מזמן הכתוב בגט א"כ בשעה שנתן לה הגט ומסר לה בע"מ אז לא הי' מועילין הע"מ דל"ש לומר ע"מ כרתי שהרי לא היו כורתין בעת ההיא ואימתי חל הגט בזמן שכתוב בו ואז לא הי' הע"מ ובפרט בדבר שמזויף מתוכו שהם מסרו לה הגט בניסן והגט אינו חל רק באייר ואין לך מזוייף מתוכו כזה ולכך פסול בגט מאוחר ובשלמא בשאר שטרות אף אם נימא דע"מ כרתי מ"מ לא איברי סהדי אלא לשקרי וכל שאמת הדבר רק שמאוחר מועיל ע"מ משא"כ בגט דבעי עדים אף שאמת הדבר וא"כ מה מועיל ע"מ כל שהגט מאוחר וז"ב כשמש. ובזה י"ל שיטת הראב"ד דס"ל דבגט מאוחר תנשא מיד כדקיימא בב"ד בגיטה או שנתנו לה בעדים ולא הזכיר לה אחור הזמן אלא שאוכל פירותיה עד אותו הזמן ותמה הרא"ש למה יאכל הפירות עד אותו הזמן כיון שנתגרשה מיד מה לה במה שאיחר הבעל הזמן וכ"כ לעיל בזה דהראב"ד מטעם תנאי קאתי עלה ולפמ"ש י"ל בפשיטות דבאמת כיון דנותן לה בע"מ כרתי א"כ ע"כ דמותרת להנשא מיד דאל"כ ל"ש ע"מ כרתי דלא כרתו כלל אבל לענין הפירות כיון שאיחר הזמן אינה גובית הפירות והכתובה עד אותו הזמן דלענין זה ל"צ ע"מ וזה הוה כמו שאר שטרות דדעת הרבה פוסקים לפסוק כר"מ דבשאר שטרות ע"ח כרתי ודוקא מה שנוגע לענין הגט גופא לענין שתהיה מותרת להנשא בזה שייך ע"מ כרתי משא"כ לענין הפירות והכתובה וז"ש הראב"ד שלא הזכיר לע"מ שאיחר הגט וא"כ עדי מסירה כרתי גוף הגט ואף דהוא כמזוייף מתוכו ס"ל להראב"ד כיון דעכ"פ גוף הדבר אמת רק שנתאחר הזמן בכה"ג לא ס"ל לר"א דפסול ועיין בתוס' גיטין דף ד' גבי כתיבה לשמה אבל להרמב"ם פסול אף בכה"ג דהוה כמזוייף מתוכו וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הראב"ד על הרמב"ם מהא דהשיב רבי לרחב"ג משטר מקושר ומה יענה לגט מקושר דשם ל"ש שובר ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דפסול הוא משום דצריך ע"מ והע"מ לא יועילו כיון שמזויף מתוכו ולפ"ז שם דבאמת הע"מ באמת בעת שהעידו ע"מ כרתי דבאמת הי' מקושר ולא הי' מזוייף מתוכו כלל ורק שחיישינן שמא יהיה אח"כ גט פשוט ובזה שוב לא פסול גט מאוחר וגם הרמב"ם מודה בזה דכשר וז"ב ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש וחריף:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף