שואל ומשיב/ה/סג

שואל ומשיב ‏ ה סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן סג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עת זכיתי לבנות בהכנ"ס פה עיר לבוב והיה ביום ה' אלול תר"ב שנת בחמשה לאלול הוחל המלאכה לפ"ק וביום הששי עת עמדנו במקהלות עם אז שאלוני אם יהיה לו כל דין קדושת בהכנ"ס ואמרתי כי קדושת בהכ"נ חמור מאוד בכ"ז עלה על דעתי שיהי' עליו קדושת בהכנ"ס אך בזאת יאות לי אשר אם ישבו ללמוד ויצמאו יוכלו לשתות בעת למודם וגם מה שנוהגין לאכול בש"ת מיני מתיקה יוכלו לאכול ועוד איזה פרטים יען פרטנו בפירוש בעת הקמת האבן הראשה. ואמרתי לברר הדבר הנה בסי' קנ"א סי"א מבואר דאם בשעת בנין בהכ"נ התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחורבנו אבל בישובו לא מהני תנאה וכתב המג"א ס"ק י"ד תימה דבסי' קנ"ד ס"ח מבואר דאף לתשמישי קדושה מועיל תנאי וכתב המג"א דהכא מיירי לתנאי של ק"ר כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמה ע"ש ולפ"ז לכאורה ל"מ תנאי כלל. אבל באמת נראה דכל הענינים האלו מקרי לצורך ב"ה דשרי כמבואר ס"ד כיון דנהגו בכל תפוצות ישראל לחלק מיני מתיקה בש"ת מטעם שעושין סעודה לגמרה של תורה ועיין סי' תרס"ט א"כ מקרי לצורך ב"ה וגם כדי שלא יתענו ביו"ט ששוהין בה הרבה ועוד דע"כ לא אסרו רק אכילה ושתייה ממש אבל זה לא מקרי אכילה ושתיי' שאינו רק טועם להשיב הנפש ופשיטא דזה לא מקרי ק"ר ובפרט שלדעת הג"א מותר לאכול ולשתות אף לאנשים שאינם ת"ח גם ביישובן ע"ש והמעיין ברמב"ן שמביא הב"י יראה דלצורך שעה הותר. ובלא"ה אני תמה על הטור והש"ע דבאמת המעיין ברמב"ן ורא"ש ובהפוסקי' שמביא הב"י יראה דע"כ לא כתבו דבישובן ל"מ התנאי רק בהא דאמרי' הני ב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות וא"כ ע"כ מיירי שלא התנו בפירוש כן רק דמסתמא הם ע"ת עשויות והיינו דלב ב"ד מתנה עליהן וע"ז שפיר י"ל דלב ב"ד לא התנו ע"ז שישתמשו בהן בישובן אבל אם התנו בהדיא להשתמש בו מותר וכמו בכל תשמישי קדושה וכקושיית המג"א וכפי הנראה פירשו הטור והב"י דע"ת הן עשויות היינו שהתנו כן בפירוש ואשמועינן דאפ"ה אין נוהגין בו ק"ר בחשבונות. ובזה היה מיושב מה שהשמיטו הפוסקים הדין דב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות משום דפירשו דמיירי שהתנו בפירוש וא"כ אין חילוק בין בבל לשאר מקום והמג"א ס"ק י"ב האריך בזה להקשות על המ"ב ולפמ"ש א"ש דהמ"ב מפרש דלאו דוקא בבל רק שבכ"מ מסתמא לב ב"ד מתנה עליהם ובאמת שכן נראה פשטת לשון הש"ס דב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות היינו שמסתמ' עומדים כך ועכ"פ נראה שלפ"ז אין ראיה מהפוסקים דבאמת י"ל דכל דהתנה בפירוש מועיל אף לענין זה ומה שהקשה המ"א דא"כ למה השמיטו הפוסקים דין ב"כ שבבבל נ"ל דהנה כבר נודע דלב ב"ד מתנה ל"ש רק בנדבת ציבור ולא בנדבת יחיד למסרם לציבור ולפ"ז אפשר שהב"כ של בבל הי' רק של ציבור א"כ שייך לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ ביחיד בונה בהכ"נ אף למוסרו לציבור לא שייך לב ב"ד מתנה עליו וכמ"ש באורך במלמ"ל פ"ג משקלים הי"ב וא"כ לכך בעי התנה בפירוש אבל לעולם דכל שהתנה בפירוש מועיל אף לשאר דברים דהיינו לאכילה ושתיי' מה שצורך בהכ"נ. איברא דלפי מה שנראה מהמלמ"ל שם דבן עזאי ור"ע נחלקו אם בקדושת הגוף שייך לב ב"ד מתנה עליהם א"כ לפמ"ש הר"ן בפ"ד דמגלה לחלוק על הרמב"ן דקדושת בהכ"נ דין קדושת הגוף עליו מדרבנן וא"כ ל"ש לב ב"ד מתנה עליהם הן אמת שדברי הרמב"ן שם באו סתומים ומעורבבים ועיין בהגהת תומת ישרים שם על הגליון ובלא"ה דבריו דחוקים אבל גם דברי הרמב"ן שחידש דבהכ"נ דין תשמישי מצוה יש עליו וכ"ז שרוצים הקהל שלא להתפלל בו הו"ל דין תשמישי מצוה שנזרקים ולכך מותר אף למשתי ביה שכרא הנה באמת מבואר בסי' כ"א שאף תשמישי מצוה אין ראוי לזרקו ובתשובה הארכתי בזה הרבה ועכ"פ לחדש שיהיה מקרי תשמישי מצוה ואף בראוי להתפלל כל שאינם רוצים רשאין זה לפענ"ד קשה מאד כאשר קהה בו הר"ן ובחידושי אמרתי דל"מ לשיטת הר"ן בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא דלדידן אין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים ואף קדושת הגוף נפקע בכדי א"כ לכאורה אין מקום לקושית הרמב"ן והר"ן דהרי כפי הנראה מהמרדכי ישן שמביא הב"י סי' קנ"ג נראה דהא דיכולין למכור הבהכ"נ אם בנאוהו יש לומר משום דע"ת הקדישן והו"ל כהא דאמרו ב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות ע"ש א"כ כיון דמתחלה הקדישו רק כ"ז שירצו להתפלל א"כ כיון דגם קדושת הגוף פקעה בכדי שוב יכולין למכור ואין ראיה מהא דהקשה הרמב"ן דאבני עזרות והיכל שנפגמו אין פודין אותן כמבואר בתוספתא דשם הוקדשו סתם ולכך אין לו פדיון אבל כאן שהוקדשו ע"ת שישתמשו בהם כשירצו א"כ נפקע בכדי ואף דבבנינה ל"מ תנאי כמבואר סי"א כאן היינו דיהי' מקום קדוש ואעפ"כ ישתמשו בהם זה אסור אבל להפקיעו מקדושתו פשיטא דמועיל אך אף אם נימא דקדושת הגוף ל"מ הפקעה ולא נפקע בכדי כמ"ש הרמב"ם פט"ו ממעה"ק ה"ז מ"מ היינו שלא נפקע בכדי אבל כאן שפודהו על דמים והדמים נתפסים בקדושה ואף דשיטת הפוסקים דגם הדמים שרי אח"כ להוציאו לחולין דלא כשיטת הרמב"ם כמבואר באורך בב"י סי' קנ"ג מ"מ כיון דעל דמים אינו רק קדושת דמים וא"כ נפקע בכדי כמ"ש הרמב"ם שם וכיון דדעתם בתחלה שיפדו הקדושת הגוף על הדמים וגם הדמים ישתמשו בו אח"כ א"כ ממילא לא תפסו הקדושה בדמים כ"א לפי שעה ואח"כ נפקע בכדי וז"ב מאד בישוב דברי הש"ס מקושיית הרמב"ן. איברא דעדיין קשה דא"כ יקשה קושית הרמב"ן דבמתנה במה נפקע הקדוש' דהא כבר נאכל הדמים ואין כאן דמים שיפקיע הקדוש' עליו והר"ן לא העלה בזה דבר ברור וע"כ נראה דלפמ"ש הראב"ד שם דאף קדושת דמים לא פקע בכדי ומ"מ נפדה בכ"ש וביאר הכ"מ משום דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ואף דזה רק בדיעבד ורק בקדושת בדה"ב ס"ל להראב"ד דכאן לצורך קיום הנדר שלא יכבד עליו שרי בכ"ש ע"ש א"כ ה"ה כאן מסתמא כששבעה ט"ה במא"ה מסכימים לזה אין לך צורך גדול מזה ואף שאמרו למשתי בי' שכרא שפיר דמי היינו דאף ששותין בו שכר מסתמא כל שהרבים מסכימים עליו צורך הוא ומסתמא נודע להם ששם אין ראוי להם להתפלל מטעמים שונים א"כ יכולים להפקיע על שו"פ ומחולל. ובזה נ"ל דלכך בעי זט"ה במא"ה דלפמ"ש התוס' במנחות ובתמורה דף כ"ז דהא דהקדש שחיללו על שו"פ מחולל הוא דוקא בעלים ולא אחר ע"ש א"כ דוקא זט"ה במא"ה דהם הבעלים ולא אחר וז"ב ודו"ק היטב וגם לפמ"ש הריטב"א בפירושו להרמב"ן הלכות נדרים שנדפס מחדש שמחלק בין היכא דאוסרו על כל העולם בין היכא שאינו אוסרו על כל העולם בכה"ג נפקע בכדי ע"ש דמחלק דאף דבהקדש מותר לגבוה זה אינו מקרי חלק דזה עיקר ענין הקדש ע"ש ודפח"ח א"כ כאן שזט"ה במא"ה לא עשוהו הקדש רק על אחרים ולא עליהם שהם התנו שיהיו יכולים לשנות הקדושה כמ"ש המרדכי הנ"ל א"כ מתחלה לא אסרוהו על עצמם בהקדש ולכך גם קדושת הגוף נפקע בכדי ודו"ק:

ובזה נ"ל הטעם דלכך אוגרי ומשכונא אסור משום דבקדושתה קאי והיינו משום דבאמת קדושת הגוף לא פקע בכדי רק שנתפס על דמים או שמחללין על שו"פ וכאן שלא רצו להפקיע הקדושה לגמרי שהרי לא מכרו אותו לחלוטין רק אוגרא ומשכונא לזמן א"כ במה יפקע הקדוש' וז"ב. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' שם דא"כ היאך מתיר ר"מ למכור על תנאי דהו"ל כאוגרי ומשכונא וכתבו דר"מ יסבור דאוגרי ומשכונא שרי (כמ"ש הרשב"א בשמם) ותמה בחידושי הרשב"א דעדיין יקשה מרבנן דר"מ דגם הם מודו דיכולין למכור על תנאי רק דס"ל דגם לעולם יכולין למכור אבל ע"ת מודו והא הוה כאוגרי ומשכונא. ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין דל"ד איגרי ומשכונא למכר ע"ת דבמכר ע"ת נפקע הקדוש' בשעת המכיר' והרי שיטת הרא"ש דמתנה ע"ת צריך לחזור ולהקנות לו מכ"ש במכר ע"ת ומה דמות תערוך לו עם אוגרי ומשכוני וע' בישוע"י לדו"ז הגאון שהעיר ג"כ בזה על התוס' לפי דרך הרמב"ן ולפמ"ש פה קשה טובא ועיין בר"ן בסוגיא דב"פ ותראה שקושיא גדול' היא. אך נראה דהנה ר"מ לשיטתו דס"ל דבעי משפטי התנאים. ובזה נ"ל ברור דכל דלא קיים התנאי נתבטל המכר למפרע וא"כ ממנ"פ לא נפקע הקדוש' דאם המכיר' מכיר' ע"כ שצריך לקיים התנאי וא"כ מעולם לא נפקע הקדוש' לגמרי מהבהכ"נ ואם לא יקיים התנאי שוב נתבטל המכר לגמרי ולכך שפיר הקשו בתוס' וע"כ לא כתב הרא"ש דמעמ"ל צריך לחזור ולהקנות לו היינו שם באתרוג דלא בעי משפטי התנאים וסגי באומדנא וכמבואר סי' תרנ"ח וא"כ שפיר צריך לחזור ולהקנותו דעכ"פ אף שלא יקיים התנאי לא נתבטל המתנה רק שיכולין לכופו משום דהו"ל כשכר פעולה ועיין בקצה"ח סי' רמ"א שהאריך בזה וא"כ עכ"פ צריך לחזור ולהקנותו. ומעתה לרבנן דל"ב משפטי התנאים א"כ ממילא המכירה כעת מכר הוא ואף שלא יקיים התנאי לא נתבטל המכר למפרע ורק שיכולין לכופו לקיים התנאי משום שכר פעולה ובזה שוב יכול למכרו ע"ת משא"כ לר"מ דלדידיה כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי כלל והו"ל כמפליג בדברים בעלמא (ואומדנא לא מועיל דגילוי דעת ל"מ לר"מ כמ"ש הלח"מ פ"י מגירושין) א"כ א"צ לקיים תנאו כלל וע"כ כשהתנה משפטי התנאים ובכה"ג שוב הו"ל כאוגר ומשכונא וז"ב ודו"ק היטב. נחזור לענינינו דנראה ברור דדוקא בע"ת עשויות הוא דכתבו הפוסקים כן אבל בהתנה בפירוש ודאי מועיל לכל דבר וכן נראה מהמרדכי שהבאתי דגם לדידן שייך ע"ת הן עשויות דהרי כתב דלכך יכול למכור דהו"ל כע"ת הן עשויות ובלא"ה נ"ל דבנ"ד שהבהכ"נ שלי עשוי גם ללמוד בו ולכך נעשה תנור בית חורף בו כדי שילמדו בו בערב ובבקר השכם ובפרט ביום שבת קדש א"כ הו"ל דין בהמ"ד דמותר לאכול ולשתות מדוחק. וזה נ"ל טעם של ב"כ שבבבל שע"ת הן עשויות שכפי הנראה היו לומדים שם בבכ"נ שכן נראה מהמעשה דאתי מיטרא אזלי לבי כנישתא ומשמע דהיו לומדים בבהכ"נ וכן היה עושה רבא דהי' אומר דגריס בבי כנישתא ואמר ד' אהבתי מעון ביתיך כמבואר במגלה דף כ"ח וא"כ לכך ע"ת הן עשויות באופן שנ"ל ברור דבנ"ד ודאי מותר כיון שהתנה בפירוש ובפרט שאין לך צורך גדול מזה שישתו בעת צמאם בעת הלימוד וכדומה מה שנהגו בש"ת שזה מענין הבהכ"נ הוא כנ"ל (ונ"ע ברש"י במגלה דף כ"ח ד"ה אין שנראה דס"ל דאכילה ושתיה מקרי ק"ר) אחר שכתבתי כ"ז ראיתי במח"א הלכות צדקה סי' י"ב שהאריך אודות הרמונים שמשימים ע"ג ס"ת וכשיורדין הבעה"ב מנכסיהם מוכרין אותו לחולין אם שרי והביא שיטת הרמב"ן והר"ן אלו וכ' כיון שנהגו כך הו"ל כאילו התנה מתחלה ופירש שמקדיש אותם בתנאי שיצאו לחולין וכענין שהיו דורשין לשון הדיוט דהיינו מדעשו כך ע"כ שהמנהג כן ואף זה שעשה סתם ע"ד המנהג עושה ע"ש ולדעתי זהו שאמרו בכ"נ שבבבל ע"ת הן עשויות היינו שכיון שראינו שהמנהג כן להשתמש בו חולין אם בבנינה או בחורבנה ע"כ שעל תנאי הן עשויות והנה אח"כ פלפל שם אם אף כשהתנה כך בפירוש אם יצא לחולין דהא קדושת הגוף לא פקע בכדי ולשיטת הראב"ד אף קדושת דמים לא פקע בכדי ות"ל כבר הרגשתי בכ"ז וישבתי דאף להראב"ד סגי עכ"פ בכ"ש. והנה חידש שם דבר חדש דבתשמישי קדושה שצריך הזמנה ומעשה כדי שיחולו עליהם כל שהתנה שפעמים יהיה קודש ופעמים חול לא מקרי הזמנה והו"ל כצר ביה ולא אזמניה דלא קדוש ע"ש שהביא כן משמא דשו"ת רשב"א במיוחסות סי' ר"ס וע"ז הקשה דא"כ אמאי אותן האמוראים לא רצו ללכת לבהכ"נ משום מטרא הא כל שהתנו הו"ל כצר ביה ולא אזמניה ע"ש שכתב דחומרא בעלמא הי' וכמ"ש הג"א א"נ שלא התנו על בנינין רק בחורבנן ע"ש ולפ"ז כל שהתנו בפירוש מועיל תנאי אף בבנינה וכמ"ש ואף שלפענ"ד הדבר תמוה דאיך אפשר שכל שחל בו קדושה יהי' מותר הואיל ולא אזמניה והרי קדושת הגוף לא פקע בכדי והראיה דהרי באמר מעכשיו ולאחר שלשים יום עולה ועד שלשים שלמים נימא דלא מקרי הזמנה שהרי הזמינו שיהי' שלמים אח"כ וע"כ דגוף קדושה לא נפקע אף בלא הזמנה ודוקא בת"ק הוא דיש לחלק כן מ"מ כיון דגם בזה י"ל דלא מקרי רק תשמישי מצוה כמ"ש הרמב"ן ולהר"ן אין בו קדושה רק מדרבנן לפענ"ד ברור דמועיל תנאי:

והנה המח"א הביא ראיה דאף קדושת דמים לא פקע בכדי מהא דאמר רבא ככר זה היום קדש ולמחר חול ופירש"י דלמחר יהי' מחולל על המעות שיש לי בבית אלמא דקדושת דמים לא פקע בכדי:

והנה שאלה גדולה שאל ומ"ש דע"כ ס"ל לרש"י כמ"ש הראב"ד דאף קדושת דמים לא פקע בכדי. הנה במחכ"ת שם לרבא קיימינן ורבא לשיטתו דס"ל דקדושת דמים פקע בכדי כמבואר בנדרים דף כ"ט וגם לראב"ד עכ"פ נפדה בכ"ש כמ"ש פט"ו ממעה"ק וע' בכ"מ שם ולפי חילוקו יש ליישב זאת עכ"פ קושיא ראשונה קשה והנ"ל בזה דשם הוכרח רש"י לפרש כן דאל"כ יקשה מה דאמר שם מספיקא לא פקע קדושה והיינו דמוקמי' אחזקה קמייתא ואמאי והא בהשמ"ש דהוא ספק יום או לילה עכ"פ לא מקרי חזקה ולא עדיף מחזקת קטנות שכתב המהרי"ט בראשונות סי' י"א דלא מקרי חזקה מכ"ש בהשמ"ש דודאי עשוי להשתנות ולא מקרי חזקה וע"כ דמיירי שאמר שיהי' מחולל על המעות ונמצא כ"ז שלא מחלל לא מקרי עשוי להשתנות דעדיין קדש כ"ז שלא מחלל ורק שבידו להסיר החזקה עכ"פ בספק שפיר מוקמינן אחזקה וז"ב. ומן האמור יש בזה לפקפק על המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/שמב#|סי' שמ"בפפ שכתב דבהשמ"ש של מ"ש יש להחמיר בשבותין דמספיקא לא פקעה קדושה ולפמ"ש א"ש דאין דומה למה דאמרו מספיקא לא פקעה קדושה שרמז המג"א וכמ"ש וכמדומה שכבר הארכתי בזה באיזה מקום וגם מ"ש במח"א דכל שהתנה שפעם יהי' קדש ופעם חול לא מקרי הזמנה והו"ל כצר ביה ולא אזמניה ע' מג"א סי' מ"ב שחולק על הש"ג והביא דברי הנימוק"י פרק נגמר הדין ומשם לא משמע כדבדי המח"א וצ"ע. וצ"ע לשיטת הר"ן דבהכנ"ס יש לו דין קדושת הגוף א"כ איך קתני בה"כ לוקחין בו תיבה והא תיבה אינו רק תשמישי קדושה וע' סי' קנ"ד והר"ן במשנה כתב דתיבה חמור קדושתו מבהכ"נ ולא ידעתי מפני מה חמור קדושתו וצ"ע:

והנה במ"ש למעלה בדברי התוס' שדימו אוגרא ומשכנא למתנה עמ"ל והבאתי לעיל דברי הישוע"י שהקשה דל"ד דשם צריך לחזור ולהקנות וכתבתי לעיל ליישב כעת נ"ל דלכאורה יש מקום ליישב כיון דעכ"פ כשיחזור יהי' קדושת הבהכ"נ חוזרת עליו וא"כ הו"ל כאוגר ומשכנה דבעת שהוא ביד חבירו אין משתמשין בו קדושה ואח"כ חוזרת הקדושה וה"ה בזה כיון דאח"כ חזרה הקדושה מה בכך שצריך לחזור ולהקנות מ"מ הקדושה לא נפקע. אמנם יש לעיין בזה דבנדרים דף כ"ט שם מחלק הש"ס בין פדה הוא לפדאו אחרים דבפדאן אחרים לא נתקדשו אח"כ וה"ה בזה דכל שמתנה כמשפטי התנאים והוא צריך לחזור ולהקנות שוב פקע קדושה מהם והו"ל כפדאן אחרים דלא קדוש וא"כ אין מקום לקושית התוס' דשאני התם דנפקע הקדושה לגמרי וז"ב מאד. אך נראה דלר"מ כיון דהוא אוסר למכור מכר עולם כ"א בתנאי וא"כ שוב ממילא לא פקעה הקדושה דאם נימא דנפקע הקדושה שוב אין בידו למכור דכל ההיתר של ר"מ היא לפי שאינו מוכרו לעולם הא מכר עולם הו"ל בזיון וא"כ כל שנפקע הקדושה אין לך בזיון גדול מזה וע"כ שאינו מוכרו שיפקע הקדושה וא"כ שוב הו"ל כאוגר ומשכנה דאסור וע"כ תירצו התוס' דלר"מ באמת אסור להשכיר ליחיד דהו"ל זלזול ורבים לרבים הוא דשרי משום דבזה לא הוה זלזול כל שהוא על תנאי. ומעתה מיושב היטב קושית הרשב"א דלרבנן ניהו דיכול למכרו גם על תנאי ג"כ מותר כיון דלרבנן יכול למכרו ממכר עולם ולא מקרי בזיון א"כ גם כשמכרו על התנאי נפקע הקדושה ושוב הו"ל כפדאן אחרים ושפיר יכול למכור ול"ד לאוגרי ומשכונא דבקדושתה קאי ודו"ק היטב כי חריף הוא (וא"ל כיון דהוא מכרן ל"ד לפדאן אחרים דכאן הוא מכרו דז"א דאין חילוק וכמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרי"ד) וע' מ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ח שכ' בטעם דאוגר' ומשכנא אסור משום דאף דהמעות מותר להוציאו לחולין מ"מ בעינן שתחול קדושה על המעות ואח"כ להוציא המעות ע' שקלים פ"ד ובשבועות דף י' וכוונתו למה דאמר שם דמותר הקטרת מתחלל על מעות אומנים ע"ש ולדבריו ג"כ אין מקום לקושית התוס' דשם במכר על תנאי עכ"פ חלה הקדושה על המעות ניהו דאח"כ תחזור קדושתה הא גם שם בקטרת עושין כן מיהו י"ל דלר"מ כיון דאסור למכרו לעולם שוב ע"כ תחזור הקדושה ואסור ול"ד לקטרת דשם בשעת החילול נתחלל הקטרת ואח"כ חוזר ומקדשו משא"כ כאן ובזה יתיישב קושית הרשב"א הנ"ל וע' מלמ"ל פ"ג משקלים הי"ב שם ודו"ק:

והנה לכאורה יש ראיה לשיטת הרמב"ן דבהכ"נ אין לו דין קדושה רק דין תשמישי מצוה וכמ"ש לעיל בשמו מהא דקיי"ל בסי' קנ"ג ס"ח דאף בבנה לשם בה"כ אינו קדוש עד שיתפלל בו ומקורו מהירושלמי וקשה הא עכ"פ לא גרע מהזמנה דבגוף קדושה קיי"ל דהזמנה מלתא היא כמבואר בסי' מ"ב וע"כ דגם גוף הקדושה של בה"כ אינו רק משום תשמישי מצוה ובתשמישי מצוה ואף במצוה עצמה לא אמרי' הזמנה מלתא היא כמ"ש המ"א בסי' מ"ב שם ס"ק ו' שם וכן מבואר בסי' תרל"ח לענין סוכה. הן אמת דלפ"ז צריך להבין הא דאמרו במגלה דף כ"ו ע"ב גבי ליבני דבחדתא שרי ואפי' למ"ד הזמנה מלתא היא ה"מ כגון אורג בגד למת אבל הכא כטווי לארוג דמי וקשה למה לא אמר בפשיטות דבמצוה אף למ"ד הזמנה מלתא היא לית לן בה. אמנם נרא' דע"כ לא כתב המג"א דבתשמישי מצוה ל"ש הזמנה מלתא היינו דוקא לדידן דקיי"ל הזמנה לאו מלתא היא רק דבגוף קדושה אף רבא ס"ל הזמנה מלתא היא כדמחלק רבא בסנהדרין דף מ"ז דלא גמרינן רק משמשין ממשמשין משא"כ עגלה ערופה דגוף קדושה היא וא"כ לכך במצוה לא עדיף מתשמישי קדושה דהזמנה לאו מלתא היא כיון דלית בה בעצמות שום קדושה אבל למ"ד הזמנה מלתא היא דלדידיה אף בתשמישי קדושה הזמנה מלתא א"כ פשיטא דלא גרע מצוה מתשמישי קדושה ושפיר פריך למ"ד הזמנה מלתא היא ומחלקינן דכאן הוי כטווי לארוג איברא דלפ"ז שוב הדרא קושית הרמ"ך לדוכתא דא"כ אמאי בגבו מעות מבואר בסי' קנ"ג ס"ה דאין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה ואמאי והא הו"ל כטווי לאריג לאחרונים ומ"ש האחרונים דמעות עדיף מטווי לאריג דחזי למקני בי' כל מילי כמ"ש התוס' בסנהדרין שם דף מ"ז אכתי יקשה הא לדידן דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא היא א"כ כיון דגבו מעות לצורך בהכ"נ דאינו רק מצוה ולא גוף קדושה א"כ לא עדיף מת"ק דהזמנה לאו מלתא היא. והנרא' בזה דהנה הט"ז סי' תרס"ה ס"ק א' כתב דביום הראשון אף קודם שנטלו למיפק בו יש איסור מוקצה ול"ד למ"ש בהג"א דעבדיה להושענא ולא אגדיה למיפק בו דשרי בהנאה דהזמנה לאו מלתא היא דשם כ"ז שלא עביד המעשה שיש לו לעשות דהיינו האגודה לא אקציה דעתיה ממנו ואפשר שיברור לו אחרת ע"כ ל"ש בו מוקצה אבל באתרוג אשר הכין לו בהשמ"ש לצאת בו למחר תיכף אסח דעתי' מיניה וכן ל"ד למ"ש רמ"א בסי' תרל"ח הזמין לסוכה ולא ישב בה דשם היה ראוי לישב בה ומדלא ישב בה גילה דעתו שאינו רוצה באותה שעה ממילא לא אתקצאי לכל היום ע"ש. הנה נרא' מבואר מדבריו דכל שאפשר לומר דאסח דעתיה מיניה אמרי' דאתקצאי למצותה ואסור וא"כ במעות שנגבה לשם ב"ה הנה מעת נדבו ונתנו הנדבות הסיחו הבעה"ב דעתם ממנו ונתנו אותם לשם בהכ"נ וידעו שלא יוחזר להם עוד ומה"ט רצה בשו"ת הרא"ם ח"א סי' כ"ט לומר דבמעות הו"ל מעשה והובא בקצרה בש"ך יו"ד סי' רכ"ט ובמג"א סי' קנ"ג שם ובמ"ג שם הארכנו בזה וא"כ בכה"ג ודאי הזמנה מלתא היא דאתקצאי לשם קדושת בהכ"נ וא"י לשנותו לדבר אחר ולפ"ז צ"ל דהא דאמר הש"ס דבליבני אפי' למ"ד הזמנה מלתא היא לית לן בה היינו כל שלא בא לידי גבאי וכמ"ש בב"י וא"כ לא אסח דעתיה מיניה ובכה"ג כל שאינו גוף קדושה הזמנה לאו מלתא היא ולכך לא מקשה רק למ"ד הזמנה מלתא היא אבל למ"ד לאו מלתא היא לא מקשה כלל וכבר נתקשה בזה הטורי אבן ולפמ"ש הרמב"ן א"ש דבאמת בהכ"נ אין לו רק דין תשמישי מצוה ובכה"ג הזמנה לאו מלתא היא:

ובזה מיושב היטב דברי הש"ע בסי' קנ"ג ס"ה בהג"ה דמחלק בעצים ואבנים בין כשבאו ליד גבאי או לא באו עדן ותמה הט"ז מה זה תלוי בין כשבא ליד גבאי או לא וכי בשביל ביאה ליד גבאי יצא מכלל הזמנה. ולפמ"ש א"ש דכל שבא ליד גבאי כבר אסח דעתיה מיניה ובכה"ג הזמנה מלתא היא וכמ"ש והא דבהכ"נ אינו קדוש עד שיתפללו בו היינו מדלא התפללו בו י"ל דחזרו בהם ואינם רוצים להתפלל והו"ל כאלו לא אגדו למיפק בו וז"ב ויש להאריך עוד ואכ"מ:

והנה לכאורה ראיה ברורה לדברי הרמב"ן דב"ה אינו מקרי גוף קדושה מהא דמבואר בש"ע סי' ח' ומקורו מהירושלמי דבנו בהכ"נ כ"ז שלא התפללו בו אין לו דין קדושת בהכ"נ עד שיתפללו בו ומשום דהזמנה לאו מלתא היא וקשה הא בגוף קדושה קיי"ל דהזמנה מלתא היא וא"כ הא בה"כ יש לו דין גוף קדושה ואמאי הזמנה לאו מלתא היא וביותר תימה דהירושלמי הביא ראיה לזה ואמר נשמיענה מן הדא העושה תיבה לשם תורה מטפחת לשם ספר עד שלא נשתמש בה הספר מותר להשתמש בה הדיוט ומשנשתמש אסור ומה אלו שנעשו לשם ספר עד שלא נשתמש מותר אלו שבנו לשם חצר לא כ"ש ואם איתא מה קושיא הא שאני תיבה ומטפחת דאינו רק תשמישי קדושה וכמבואר סי' קנ"ד ולכך הזמנה לאו מלתא משא"כ בהכ"נ דהוה גוף קדושה וכמ"ש הר"ן וע"כ דגם בהכ"נ לא הוה רק תשמישי מצוה ולכ"ע הזמנה לאו מלתא היא. אמנם לפענד"נ דע"כ לא אמרי' דהזמנה לגוף קדושה מלתא היא רק גבי קלף המעובד לשם תפילין דאם היה נכתב על הקלף תו א"א לשנות מקרי הזמנה לגוף קדושה אבל כאן בבהכ"נ דאף לדברי הר"ן דחז"ל עשוהו כגוף קדושה מ"מ יכולין זט"ה במא"ה לשנותו וא"כ לא אלים כ"כ כח הקדושה שיתפוס בהזמנה כח הקדושה שיהי' חל קדושה בזה.

ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הש"ע דמחלק בין בא ליד גבאי דאסור לשנותו או לא וכבר כתבתי מה שתמה הט"ז בזה. ולפמ"ש א"ש דבאמת לשיטת הר"ן הא דאמר גבו והותירו משנין המותר למה שירצו אבל אם לא הותירו אסור לשנות רק לקדושה חמורה ותמה הרמ"ך הא הזמנה לאו מלתא היא ולשיטת הר"ן א"ש בפשיטות דכאן הוה הזמנה לגוף קדושה דקדושת בהכ"נ הוה גוף קדושה ואסור לשנות וא"ל דהא גם גוף קדושה יכולים זט"ה במא"ה לשנות אבל הא שם מיירי דאינן זט"ה במא"ה וכמ"ש המג"א ס"ק ה' וא"כ כיון שא"י לשנות לכך אלים הזמנה דידהו. ומעתה זה בבא ליד גבאי אבל כל שלא בא ליד גבאי דיכולים לשאל עליו א"כ לא אלים כח הקדושה דהא גם לאחר שיקדש יכול לשאל עליו ושוב לא הוה הזמנה מלתא בזה. איברא דבש"ע מבואר גם בגבו לשם מטפחת ותיבה ובזה ישאר קושית הרמ"ך דהרי בתשמישי קדושה הזמנה לאו מלתא היא. וראיתי ברש"י שפירש על גבו והותירו שפירש לצורך ס"ת ומשמע דדוקא בס"ת והיינו משום דס"ת גוף קדושה היא וע' במ"ג שם שהרגשנו בזה וע"כ אקצר ובזה ניחא נמי הא דאמר גבי ליבני דה"מ בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה ואפי' למ"ד הזמנה מלתא היא ותמהו כלם דהא בגוף הקדוש' הזמנה מלתא היא ולפמ"ש א"ש כיון דיכולין לשנות לא מקרי הזמנה אף בגוף קדושה ומיהו דוקא זט"ה במא"ה וכמ"ש המ"א שם ס"ק כ"ו:

והנה במ"ש למעלה דכל דגוף הקדושה יכול להשתנות פשיטא דבכה"ג לא אמרי' דהזמנה מלתא היא אף בגוף קדושה ולפ"ז יקשה הא דאמרו בכריתות דף כ"ה עגלה ערופה אינה כן עד שלא תערף נודע ההירג תצא ותרעה בעדר ואמאי תצא ותרעה בעדר הא אתסרא לי' מחיים ומאי קושיא הא הא דאתסרא מחיים הוא משום דהזמנה מלתא היא וכדיליף אביי מיניה דהזמנה מלתא היא וכדפירש"י שם וא"כ לפ"ז גם לדידן כיון דעגלה ערופה גוף קדושה הזמנה מלתא היא וא"כ כיון דרק מכח הזמנה מתסרא כיון שנודע אח"כ ההורג דאזלה לה קדושת עריפתה דכל שנודע ההורג א"צ עגלה ערופה פשיטא דלא נאסר בהזמנה בעלמא והיא קושיא גדולה. אמנם נרא' דהדבר נכון דהרי שם לרבא קיימינן ורבא ס"ל הזמנה לאו מלתא הוא אף בגוף הקדושה דהרי רבא באמת לדידיה ס"ל דעריפתה אוסרתה ולא ירידתה לנחל איתן ולדידיה צ"ל באמת דהא דאמר משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה היינו לא דבעגלה ערופה דגוף קדושה הזמנה מלתא היא דהא לדידיה באמת אינו אסור רק מעריפה ואילך והא דקאמר מ"ט לא גמר מעגלה ערופה הוא לשיטתי' דלא תאסר בהזמנה וכמ"ש התוס' בסנהדרין שם ד"ה מ"ט וא"כ לדידיה אם נימא דנאסרה מחיים ע"כ לא משום הזמנה היא רק דמעת ההיא דהיינו בירידתה לנחל איתן אסורה והתחיל הקדושה וא"כ שוב יקשה כיון דכבר נאסרה מחיים והתחיל הקדושה איך תצא ותרעה בעדר. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בכריתות שם דמאי מקשה הא גם באשם ודאי אם נודע תצא ותרעה בעדר ולפמ"ש א"ש דשאני כאן שכבר התחיל הקדושה מחיים משעת ירידתה לנחל איתן משא"כ קדשים דכל שנודע ששקר הוא שוב הקדש בטעות הוא ולא התחיל כלל הקדושה אבל בעגלה ערופה ניהו דנודע אח"כ הא משעת ירידתה לנחל איתן התחיל הקדושה ואז לא נודע ההורג והתחיל הקדושה ושוב לא פקע:

ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפ' י' מרוצח ה"ו שכתב דירידתה לנחל איתן אוסרתה ואפ"ה פסק דאם נודע ההורג תצא ותרעה בעדר ותמהו הרשב"א והכ"מ שם דזיכה שטרא לבי תרי ולפמ"ש א"ש דלדידן דקיי"ל הזמנה לגוף הקדושה מלתא היא וא"כ לא נאסרה מחיים כ"א מתורת הזמנה וכל שנודע ההורג דבטלה הזמנה בטל הזמנתו וז"ב. ודע שתמוה לי דברי התוס' בסנהדרין שם שהקשו על רבא דהא ר"י ס"ל דעריפתה אוסרתה ורבא פסק כר"י בכ"מ ולמה להו כל זאת והא רבא בעצמו ס"ל בכריתות דעריפתה אוסרתה ואולי גרסי רבה וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי בשעה"מ הלכות טומאת צרעת הלכה י"א שהעיר בזה על דברת התוס' ע"ש:

ובזה מיושב ג"כ מ"ש רבינו בה"ח שם דאם נמצאו העדים זוממין תצא ותרעה בעדר והכ"מ כתב דנלמד מאשם תלוי וכבר כתבתי במק"א דדבריו תמוהים דכמו דמחלק הש"ס בין נרבע שורו לרבע שורו א"כ גם בזה יש לחלק בין אשם תלוי דידע ששקר דוברים משא"כ בעגלה ערופה דלא נודע ובמק"א כתבתי מקור מקומו של רבינו הוא מתוספתא פ"ד דכריתות דמבואר בהדיא כן ע"ש (ועדין קשה הא כיון דכבר נאסר מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר) אמנם לפמ"ש א"ש גם מצד הסברא דכיון דלא נאסר רק מתורת הזמנה וכל שנודע ששקר הוא שוב בטל עגלה ערופה ול"ש הזמנה ודו"ק. ובאמת צריך להבין לפי שיטת הנימוק"י דס"ל דבגוף קדושה הזמנה מלתא היא ויצא לו כן מהא דאמר משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה והיינו דבגוף הקדושה ודאי הזמנה מלתא היא ולפ"ז יקשה על רבא גופא דס"ל דעריפתה אוסרתה הא עגלה ערופה גופא קדושה וצ"ל דבאמת לרבא בעצמו אין חילוק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה והוא ס"ל כיון דאיכא לאקושי לעגלה ערופה או למשמשי עכו"ם למשמשין מקשינן דמשמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי היא דהיא גוף קדושה וכל שמדמינן למשמשין שוב ס"ל לרבא דאף בגוף קדושה הזמנה לאו מלתא היא משא"כ אנן בדידן עושין כעין פשר כיון דאביי ס"ל דאף במשמשין נמי הזמנה מלתא היא וגם לרבא עכ"פ היה סברא דלא נילף מעגלה ערופה דהוא גוף קדושה שוב מחלקינן בין משמשין לגוף קדושה וז"ב וע' בתורת חיים בסנהדרין שם וע' מג"א סי' מ"ב שהבין ג"כ דהתוס' מחולק עם הנימוק"י ולפמ"ש גם הנימוק"י מודה להתוס' בפירושא דשמעתא דרבא ס"ל דהזמנה לאו מלתא היא אבל אנן בדידן ס"ל לחלק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה וראיתי בטורי אבן במגילה בהא דאמרו ולמ"ד הזמנה מלתא היא טווי לארוג הוא והקשה מדעתא דנפשיה הא בהכ"נ הוה גוף קדושה ולא מכשירי ותשמישי קדושה ובכה"ג הזמנה מלתא היא טווי לארוג הוא והביא ראיה מהא דאמרו בסנהדרין משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה דכתב דלפמ"ש התוס' שם גם בעגלה ערופה ס"ל דהזמנה לאו מלתא וירידתה לנחל איתן אוסרתה ע"ש ודבריו תמוהין מכל צד וכ"כ לעיל דלא זכר מחלוקת הרמב"ן והר"ן אם בהכ"נ הוה גוף קדושה או רק תשמישי מצוה ומלבד כ"ז מה דפשיטא ליה דבגוף קדוש' הזמנה מלתא היא לכ"ע לא זכר שהוא מחלוקת הנימוק"י והרז"ה והרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה והובא במג"א סי' מ"ב וגם מ"ש דהתוס' ס"ל דלרבא הזמנה לאו מלתא היא אמת שכ"כ התוס' אבל זה לרבא דוקא אבל אנן בדידן ס"ל לחלק בין תשמישי קדושה לקדושה עצמה ויישב בזה הנימוק"י קושית התוס' על רש"י בהא דקיי"ל דבעי עיבוד לשמה אף דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא היא וע"ז מחלק הנימוק"י כמ"ש בשמו יעו"ש וא"כ כאן דהש"ס לא אמר רק למ"ד הזמנה מלתא היא יקשה דגם אם נימא הזמנה לאו מלתא היא קשה הא בהכ"נ הוה גוף קדושה לשיטת הר"ן ומהתימה עליו שנעלם לפי שעה ממנו במחכ"ת כל שיטות הפוסקים בענין הזה. וראיתי בשעה"מ פ"ו מרוצח שהקשה בהא דפריך הש"ס בסנהדרין על אביי מכמה ברייתות עד שלבסוף מסיק הש"ס כתנאי ואמאי לא מקשה דמהמשנה בכריתות דדייק הש"ס דס"ל דעריפתה אוסרת ולא מחיים א"כ ע"כ דלא כאביי דהא אביי ס"ל דהזמנה מלתא היא ויליף מעגלה ערופה וע"כ דס"ל דמחיים נאסרה וזה היפך המשנה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דלאביי ל"ק דניהו דהזמנה מלתא היא היינו היכא שראוי אח"כ לזה שהזמינו אבל כאן דנודע עד שלא נערפה ואינו ראוי למה שהזמינו ודוקא לרבא פריך הש"ס דלדידיה ירידתה לנחל איתן מתחיל גוף הקדושה וז"ב מאד ודו"ק.

ובזה מיושב היטב קושית התוס' בחולין דף פ"ב ע"א בהא דפריך ואם איתא לישני כאן קודם ירידה ע"ש וגם קושית מהרש"א ברש"י שם ע"ש ודו"ק ואכמ"ל בזה:

ובזה מיושב היטב הא דקי"ל בסי' תרע"ו ס"ב דאם נתן בו יותר יכול לכבותה וכתב הב"י בשם מהרי"א דאם לא הקצהו אלא לשיעור יכול להסתפק ממנו והקשה הט"ז מהא דאמרו בסנהדרין דף מ"ח מה דחזי לי' תפיס ליה וה"ה כאן דלא תפיס רק מה דחזי ליה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דנאסר הוא משום הזמנה ולפ"ז ל"ש רק מה שמזמינו לקדושה וכל שלא חזי ליה ל"ש הזמנה וכמ"ש אבל שם שהוא הוקצה למצותו א"כ הוה גוף קדושה כ"ז שהיה המצוה ולכך תפיס האיסור אף במה דלא חזי לי' וז"ב ודו"ק. ובמ"ש למעל' בשם הט"ז ר"ס תרס"ה באמת דברי הט"ז תמוהים דבהג"א צ"ל ולא אגבה ולא כמ"ש לפנינו אגדה בדלי"ת וצ"ל אגבה בבי"ת וכמדומ' שהרגיש בזה אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל בספר רב משלם מבנו ז"ל. והנני יוסיף להפליא על הב"י דבסי' תרס"ה העתיק ולא אגדה בדלי"ת ובסי' תרנ"ג העתיק ולא אגבה בבי"ת וכן העתיק בש"ע ס"ב שם וצ"ע:

והנה בבהכ"נ של כרכים דל"מ למכור משום דמעלמ' יש להם חלק בזה לכאור' בודאי בני העיר הם הרוב ולבטל מעות דעלמ' במעות של בני העיר ואף דמעו' לא בטיל ז"א רק דרבנן דמטבע חשוב ובזה ל"ש זאת שכבר בנו מהם ואין כאן חשיבו' מטבע אמנם נרא' כיון דמעו' הוה כטווי לארוג ועט"ז ומג"א מ"ש על הכ"מ בשם הרמ"ך ולפ"ז טרם שנבנ' הוה היתר בהיתר ולא בטיל וכשבנו שוב בא לעולם ע"י תערובו' ולכך זט"ה במא"ה יכולין למכור דהם הרוב וכעת נעש' הרוב היתר שוב בטל מעות של אחרים ברוב וצ"ע בזה כי יש לפקפק הרבה. ומדי דברי זכור אזכור מה שנשאלתי עיוה"כ שנת דר"ת מהגבאים בבהכ"נ דפה ת"ה שעשו מרצפת אבנים אחרת בבהכ"נ שנתקלקלו המרצפת ונשאלתי מה יעשו באבנים הישינים. והשבתי דלדעתי הדבר פשוט דמותר לשנותם ע"י זט"ה במא"ה ואף דהוה בהכ"נ של כרכים וכמ"ש המ"ב הובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט"ז ומ"ש המ"א לחלוק ע"ז דשמא לא ניחא לאחד שיפקע קדושתו כ"כ במ"ג ליישב דברי המ"ב וכן מסתבר וגם לדברי המ"א נ"ל דוקא באם נודע שנתנו אחרים אבנים בהדיא אבל אם לא נודע ניהו דנתנו נדבו' על הבהכ"נ אבל במה נודע שאותן אבנים ועצים הם משלהם והמעו' נתבטל ברוב המעו' של אנשי אותה העיר והם מפקיעים הקדוש' ואין לחוש שמא נתנו אבנים ועצים משלהם דכולי האי ל"ח ובפרט בדבר דאינו רק חשש בעלמ' שמא לא ניחא ומסתמ' באמת ניחא ליה שיתקנו אותו להיות יפה וכשיבא לבהכ"נ יהיו לו מרצפת אבנים טובה ובפרט לשיטת הר"ן דס"ל דכל קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן פשיט' דספיקו להקל ואף להרמב"ן דהוא מן התור' הוה רק תשמישי מצוה דנזרקין ואין בהם קדוש' לאחר שכלת' מצותן ובפרט בספק שמא לא ניחא ליה וז"ב לדעתי. ומה שהבי' המ"א מסי' שנ"ט ס"ב במחכ"ת לא שמיה מתיא דפשיט' דכל שישנו בעין ל"מ מה שיתן לו דבר אחר בעדו דרוצ' אדם בקב שלו אבל כאן נתן על הבהכ"נ ולהבהכ"נ בודאי טוב יותר במרצפת חדשה וא"כ י"ל בזה שכל שלא ראוי לתשמישו מותר להפקיע ובפרט שכעת אבנים הם במקום המופקר ורבים גנבו וכחשו טוב יותר שימכרם והמעו' יהיו לקדוש' וכעין מ"ש הט"ז סי' קנ"ד ס"ק ט' לענין קדוש' קלה כנלפענ"ד:

והנה במ"ש למעל' דברי הרמ"ך שהקש' דמעות הוה טווי לאריג והבאתי לעיל מ"ש האחרונים דמעות הוה טפי מטווי לאריג וכמ"ש התוס' בסנהדרין דף מ"ח ולכאור' הוה מותבינן תיובת' כלפי סנאה דתוס' וראיה להרמ"ך מהא דאמרו בכריתו' דף כ"ז ע"ב מביאין מהקדש כשבה שעירה וכו' כיצד הפריש לכשבה או שעירה והעני מביא העוף ופירש"י דהפריש מעות לכשב' ולשעיר' והעני יביא העוף והמותר חולין וקשה כיון דהזמין המעו' לשעיר' ולכשב' א"כ הוה הזמנ' מלתא ובפרט בגוף קדוש' ודאי הזמנ' מלתא כמבואר באו"ח סי' מ"ב בהג"ה והארכתי למעל' בזה וא"כ איך יצא לחולין הא הוה הזמנ' ובמעו' ודאי הזמנ' מלתא לשיטת התוס' ועיין ט"ז סי' קנ"ג ס"ק ב' והמג"א שם ס"ק ה' וצע"ג ואולי י"ל דכיון דכעת א"צ שיביא רק עוף א"כ נפקע קדושת השעיר וכשב' ושפיר מביא תורים ובני יונה דזה חיובו ואותן המעו' שהזמין לשעיר' וכשב' ממילא נפקע הקדוש' ונעשו חולין והוה כמו מי שהפריש אשם ונודע לו שלא חטא וכן נרא' מדברי הרמב"ם פ"י משגגות הלכה ט' אבל צ"ע דל"ד דשם נודע שלא חטא וכאן ניהו דהתור' הקלה עליו בדלות אבל מ"מ נתחייב קרבן עשיר בעת שהי' עשיר וא"כ כבר נתקדש בהזמנתו וצע"ג:

והנה בשנת תבר"ך י"ב שבט למדתי רי"ף מסכת מגילה ובפרק בני העיר נסתפקתי בהא דאמר רבא ל"ש אלא בכפרים אבל בשל כרכים וכו' ונסתפקתי היאך הדין במתא דמפקא מכפר ומפקא מכרך איך הדין אם ככרך או ככפר והנה מדברי הרא"ש למדתי בפ' בהמה המקשה גבי צומת הגידין כ' כל דהוא ספק אי רישא דוקא או סיפא דוקא אזלינן לחומרא ע"ש וה"ה כאן אזלינן לחומרא ולא מצו מזבני ליה וראיה ברורה נראה לפענ"ד דהרי רב אשי אמר האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא קאתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו לה אי בעינא מצי מזבינא וקשה הא מתא מחסיא מפקא מכפר ומפקא מכרך כדאמרו בכתובות ד' וא"כ ל"ל טעמא דאדעתא דידי קאתו לה וע"כ דאזלינן לחומרא ומחמרינן כאילו היתה כרך ודו"ק היטב כי היא ראיה נפלא' ת"ל:

אמנם עדיין יש להקשו' לפמ"ש התוס' והרא"ש בשם יש מפרשים דהטעם דשל כרכים הוא משום דשמא יש אחד בסוף העולם וא"כ שוב הו"ל ס"ס ולקול' ואפשר דהו"ל ספק אחד בגוף וספק בתערובו' ודו"ק. והנה לפי טעם השני דמקדישין אותו לכל העולם צ"ב דא"כ מה מועיל דאדעת' דידי קאתו לה הא סוף הציבור והוא הקדיש אותו לכל העולם והנרא' בזה דהנה מה דאמר רב אשי מתא מחסיא מפקא מכפר ומפק' מכרך היינו שבאמת מצד עצמותו של העיר הוא רק ככפר אבל מצד שרב אשי הי' ראש ישיבה וכ"ע אתו לגבה א"כ הוה ככרך ומ"מ כרך בעצמותו לא הוה וז"ש מפקא מכרך ומפק' מכפר והיינו שבאמת מצד עצמותו אינו כרך אבל מכח זה שהוא ראש ישיבה הוא כעין כרך ולפ"ז א"ש גם כאן דבאמת ז"ש כיון דאדעת' דידי קאתו וא"כ עיקר גדולת' הוא בשבילי שוב הוה דינה ככפר ומצו מזבני אבל בשאר עיירות דבעצמות' היא ממוצעת שמרוב' באוכלסין ומ"מ אינה ככרך גדול אפשר דדינה ככרך לחומר' ודו"ק היטב ועיין בתוס' בכתובות שם ד"ה כגון במ"ש דרוב עיירות הן כן ובשיטה מקובצת האריך דא"כ למה נקט כגון מתא מחסיא והא רוב עיירות הן כן ולפמ"ש א"ש דרוב עיירות הן בעצם בינוניות אבל מתא מחסיא לא הי' בינונית רק ע"י הישיב' הי' כן ודו"ק היטב. ובזה מדוקדק מה שאמר מפקא מכרך ומפק' מכפר ודקדק בשיטה שם דהוא כפל דכל שהוא מפקא מכפר ממילא ידענו דמפק' מכרך דאל"כ הו"ל כרך וכן להיפך ולפמ"ש א"ש דנקט זאת דבאמת אינה עיר בינונית בעצמות' רק ע"י הישיב' ולכך נקט שניהם דמפק' מכפר אבל אינה גדול' כעיר בינונית בעצמות' רק בישיבה ולכך הוא מפקא מכרך ג"כ ודו"ק היטב כי הוא ענין נכון. ובזה מיושב מה דקשיא בהא דאמרו מתא מחסיא והא באמת מתא מחסיא לא הי' כרך כדאמרו בכתובו' ולפמ"ש א"ש ודו"ק. שוב מצאתי הערה זו ממתא מחסיא בפ"י וד' יודע כי לא ראיתי מקודם ונהניתי שכוונתי בראשית השקפ' אבל לא ביאר כל הדברים כמ"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף