שואל ומשיב/ה/מו

שואל ומשיב ‏ ה מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן מו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לבי על מה שנהגו רבים מבעלי תורה ויראה ללכת למקוואות לטבול בר"ה לתפלה וקודם התקיעות וזה רבות בשנים אשר התירו פרושים את הדבר לטבול בשבת ויו"ט. ובאמת עפ"י דין הש"ע נראה לאסור וחפשתי אולי אזכה למצוא היתר. והנה בש"ע סי' שכ"ו מבואר דיש כמה איסורים בזה משום זיעה שהולכין למרחץ לטבול במקוה ומזיעין מחום המרחץ ומשום סחיטה ומשום שנושא מים שעליו ד"א בכרמלית ומשום שיטת גופו וקסמים ועיין מג"א ס"ק ח' שם דהביא כן בשם מהרי"ל ובשם תה"ד כתב לאסור משום מתקן והוא כתב להתיר כיון דטבילה לקריו אינו רק מדרבנן ע"ש. והנה מקודם נעיין אם נוכל למצוא היתר ביו"ט ואח"כ יתבאר ברצות ד' לענין שבת. והנה מצד זיעה הנה באמת בסי' תקי"א לא נזכר אם זיעה אסור ביו"ט אבל באמת הדבר מבואר בהדיא בש"ס שבת דף מ"ם דאף ביו"ט אסור להזיע וכמ"ש התוס' שם ד"ה למוצאי שבת. הן אמת דדבריהם לכאורה מגומגמין קצת שבתחלה כתבו דלאחר גזירה אף בי"ט אסרו דאיו"ט קתני משרבו עוברי עבירה התחילו לאסור ובסוף כתבו דאי עריב ותני להו הו"א דוקא בשבת אסרו ולא ביו"ט דעובדא דמייתי בשבת הוה והדברים סותרין ובח"ש כתב דעובדא דמייתי קאי על מעשה דבלנים ואכתי לא א"ש דהרי במעשה דר"ע וראב"ע מבואר בהדיא שהי' ביו"ט וע"ז אמרו דמשרבו עוברי עבירה התחילו לאסור והמהר"ם לובלין נדחק דלא הי' כתוב לפניהם הברייתא ע"ש. והנ"ל בזה דבאמת עיקר הגזירה היה על שבת רק שיו"ט בכלל שבת דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ורק אח"כ כשראו שאין הדבר עומד התירו חמי טבריא וזיעה במקומה עומדת. בזה יש להסתפק אם הזיעה במקומה גם על יו"ט או דלמא דוקא בשבת ולא ביו"ט והרי לענין חמין שהוחמו מעיו"ט באמת שיטת הרי"ף והרמב"ם דביו"ט לא גזרו בזה כמבואר סי' תקי"א והרי דלא השוו מדותיהם א"כ י"ל דגם בזה חזרו והתירו הזיעה ביו"ט. ויש להמתיק הדבר דהרי באמת הי' מהראוי להתיר הרחיצה ביו"ט דהבערה שרי ביו"ט וגם הבערה דזיעה שרי וכבר נתקשו בזה התוס' בדף ל"ט וכתבו דאינו שוה לכל נפש ע"ש בד"ה וב"ה ולפ"ז כיון שראו שאין עומד והיינו שהציבור לא היו יכולין לקבל כמ"ש רש"י ה"א דחשבוהו כדבר השוה לכל נפש ולכך ממילא מותר הזיעה עכ"פ דניהו דגוף הרחיצה אסרו אבל הזיעה לא אסרו ולשיטת הרי"ף דהותר חמין שהוחמו מעי"ט בודאי ראוי להתיר הזיעה דאל"כ לא יוכל לבא למרחץ בשביל הזיעה. ובאמת שגם טעם התוס' ל"ש בזה דכל שהוחם מעיו"ט ודאי ראוי להתיר. ומעתה שפיר כתבו התוס' דאם לא תני בהדיא ה"א דדוקא בשבת אסרו הזיעה ולא ביו"ט והיינו דמה שהזיעה במקומה עומדת הוא דוקא על שבת קמ"ל דגם דליו"ט קאי עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר דאסור זיעה ביו"ט לאחר שגזרו על הזיעה כמו בשבת וכ"כ התוס' בד"ה וב"ה. הן אמת כיון שזה אינו מתכוין להזיע והוא רוצה ללכת לטבול הדבר תלוי בשני דיעות המבוארים בסי"ב ולשיטת רש"י וטור גם זה אסור. ובאמת שלכאור' כיון שזה אינו רק איסור דרבנן הו"ל דבר שא"מ בדרבנן ושרי אלא שנראה דזה תלוי במה שחלקו בש"ס בין אמבטי של כרכין דלא נפיש הבלייהו וא"ש החילוק דבשלמא בכפרים דנפיש הבלייהו הו"ל פ"ר ולא ימות ואסור אף בדרבנן וכמ"ש המ"א סי' שי"ד לחלוק על הט"ז (ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש שם לחלק בין הפרקים היכא דהגזיר' היא מצד עצמו יש לאסור א"ש טפי ואכ"מ) אבל בכרכים דנפישי ואינו פ"ר ולכך שרי שא"מ בדרבנן שרי ובזה י"ל דלכך פירש"י באמבטי דכרכים שמטייל בהם פירש"י ולא להזיע והיינו כיון שא"מ שרי. ובזה י"ל דלכך לא חלק הרי"ף בין כרכין לכפרים לפי שהוא מתיר אף כשנכנס להזיע וכשמתכוין שפיר יש לאסור דאנן לא בקיאין מה נקרא כרך לזה וכמ"ש הר"ן ולפ"ז עכ"פ אנן בדידן אין לנו לתפוס שני החומרות גם יחד דלרש"י יש חילוק בין כרכין לכפרים וא"כ עכ"פ בכרכין מותרין ולשיטת החולקים עכ"פ כשאינו מתכוין להזיע שרי וכאן הוא רוצה ללכת לטבול. ובלא"ה נראה לפמ"ש הק"נ פ' במה מדליקין (סי' ק"ב) שטבילת מי מקוה בחמין אינו בכלל גזירת מרחצאות ואחריו מילא בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ד כ"ה כ"ו מטעמים שונים א"כ עכ"פ ביו"ט ודאי יש להתיר דהרי התוס' בדף ל"ט ע"ב ד"ה וב"ה כתבו דאם הי' מותר הבערה משום רחיצה לא היו גוזרין על הזיעה ע"ש ולפ"ז כיון דעכ"פ לא גזרו על החמין במקוואות מאיזה טעם שיהיה ל"ש לגזור על הזיעה. ולפענ"ד נראה עוד טעם בזה להתיר דבאמת ביו"ד סי' ר"א סעיף ע"ה דעת רבים להחמיר מבלי להטיל יורה חמין למקוה משום גזירת מרחצאות ואף להמקילין עכ"פ זה דוקא להפיג הצינה ולא שיהיו חמין א"כ עכ"פ ל"ש למגזר שמא יחם או שיתן צונן לחמין כדי שיחמו דבאמת זה אסור במקוה ורק להפיג צינה שרי ובזה ל"ש גזירת הבלנים כמ"ש הנוב"י שם וע"כ ל"ש משום זיעה:

והנה מה שאסרו משום חשש סחיטה לכאור' הי' נ"ל דבר חדש דלפי מ"ש בשבת דף קמ"ז ע"א וע"ב דעשרה בני אדם מסתפגים באלונטית אחת ול"ח לסחיטה דעשרה מדכרו אהדדי א"כ ה"ה בבית הטבילה שרבים הם ביחד ל"ח לזה שיזכירו זא"ז ואף ששם הוא באלונטית אחת מ"מ שם הוא מסתפג ויש חשש יותר לסחיטה ואפ"ה התירו ברבים מכ"ש כאן דאינו ברור שיסחטו מה"ת לחוש לזה ותדע דאל"כ אמאי לא חשו בחמין שהוחמו מעיו"ט לשיטת הרי"ף ורמב"ם שמא יבא לידי סחיטה וע"כ דל"ח לזה וגם משום הוצאה ביו"ט ודאי לא חיישינן דהוצאה מותר ואף בשבת מבואר בסי' שכ"ו ס"ז דצריך שינגב גופו יפה וכ"כ בסי' ש"א סמ"ט ול"ח לשמא יוציא ואולי משום זה חשו לסחיטה ביותר כדי שינגב גופו יפה שלא יוציא ועכ"פ ביו"ט ל"ש זאת דהוצאה מותרת וע"כ לפענ"ד אם כי בודאי טוב להחמיר גם ביו"ט אבל בר"ה שהם ימי דין ומי שלבו נוקפו וא"י להתפלל בלא טבילה ודאי יש להקל כנלפענ"ד. ומדי דברי זכור אזכור דברי התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא שראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שנדפס בווילנא שנתקשה בזה. ולפענ"ד נראה דא"ש מ"ש על דברת התוס' אע"ג דראויין לשתיה אסור לב"ש דהא ל"ל מתוך והקשה דלענין מתוך ל"ש ראויין או אינן ראויין לא זכיתי להבין דהתוס' כתבו לרבותא דאף דראויין לשתייה אפ"ה לענין רחיצה אסור ולא אמרינן מתוך שראוי לשתיה הותר גם לרחיצה דלב"ש לא אמרינן מתוך ומ"ש הרשב"א בחידושיו דגם הואיל לא אמרו לב"ש וע"ז הקשה דהתוס' כתבו בפסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה דאף לב"ש אמרינן הואיל. הנה מלבד דאין קושיא על הרשב"א משיטת הריב"א דבאמת מצד הסברא לב"ש דלא אמרינן מתוך מכ"ש הואיל דל"ל דהרי במתוך קי"ל כב"ה ובהואיל נחלקו רבה ור"ח עכ"פ ר"ח ל"ל הואיל אף דבמתוך לא נחלק שום אמורא וע' בפ"י שם שכ' דבלא"ה אין דברי הריב"א מוכרחין ע"ש אף גם דל"ד דשם אם נימא הואיל יהי' אותו דבר גופא מותר דהבערה עצמה שייך לומר דחזי לצורך משא"כ הכא דלרחיצה לא הותר ורק שחזי לשתייה אבל לענין זה שעושה כעת לא הותר ושם בעת הבערה עוד לא נודע אם יבשל הגיד או מידי דחזי וי"ל דבכה"ג ודאי ל"ל לב"ש הואיל ודו"ק. ומ"ש על מ"ש התוס' שם ראיה דיכול לחמם יותר מכדי שתייה כמו דאמרו נחים אגב אמי' וע"ז הקשה למה הביאו ראי' ממילה דאפשר דלצורך מילה הוא דהותר ולמה לא הבי' מהא דאמרו בביצה דף י"ז ממלא נחתום חבית מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחת. הנה לפענ"ד ל"ק דשם דוק' בחד טרחא הותר וכמבואר בסי' תק"ג ולכך הוצרכו להבי' מעירובין דשם אין חלוק דבשבת אף בחד טירחא לא הותר וכל שהותר ממילא בי"ט מותר אף להוסיף. ובלא"ה י"ל דבאמת הא דמותר בנחתום אף שא"צ רק לקיתון משום כיון דלצורך הותר א"כ אמרי' מתוך כיון דהוא בחד טרחא ניהו דהמותר א"צ אבל עכ"פ מתוך שייך בזה ולפ"ז כאן דאזיל לב"ש דלא אמרינן מתוך א"כ אין ראי' משם והוצרך להבי' ממילה בשבת דשם בודאי לא הותר משום מתוך ואפ"ה מותר להחם אגב אמו וז"ב. ולפמ"ש הר"ן בפ"ב דביצה דריבוי בשיעורא אסור מה"ת בשבת ושאני יו"ט דהותרה משא"כ בשבת ע"ש והובא בב"י סי' של"א ע"ש ולפ"ז לב"ש דלא הותרה משום מתוך א"כ ממילא אין ראי' מנחתום לב"ש ולכך הוצרכו להבי' ממילה וז"ב. שוב נזכרתי מ"ש הבה"ג סוף ספרו והובא במ"א סי' ר"פ שהביא קושי' בשם זקני הגאון מו"ה יאסקא אבד"ק וואדסלוב דמצינו לחכמים ראשונים שהיו אוכלין חולין שלהם עטה"ק ומה היו אוכלין בשבת דע"כ היו טבולי יום אחר התשמיש ע"ש מ"ש בזה ועכ"פ מדברי כלם נלמד שטבלו בשבת וע"כ שמותר לטבול בשבת. איברא דבאמת צריך להבין הא התה"ז אוסר לטבול בשבת משום דכיון דהמנהג לאסור להקר א"כ שוב אסור אף לטבול דמחזי כמתקן והמג"א כ' סשכ"ו שם דכיון דטבילת ב"ק אינו רק מדרבנן מותר ע"ש. ולפ"ז שם דהיו נוהגין לאכול עטה"ק וכיון שנהגו כן הוה כנדר וא"כ היו לי' לתא דאוריי' ואסור לטבול דהו"ל מתקן וגם לפמ"ש ה"ה בטעם דמותר בטומאה דרבנן לטבול משום דלחולין בלא"ה חזי ולכך אוסר לטבול כלי הניקח מעכו"ם ע"ש בסי' שכ"ג ולפ"ז חסידים הראשונים שלא היו אוכלין רק עט"ק בודאי הוה מתקן גמור ואיך טבלו. ואולי כיון דיכלו לאכול פת שלא הוכשר וכמ"ש המג"א שם שוב לא מקרי מתקן וכמ"ש ה"ה שם. ועכ"פ לפענ"ד יש לחלק דעכ"פ ביו"ט ודאי מותר לטבול דהרבה חששות ל"ש שם:

ובזה היה נרא' לפענ"ד דבר נחמד ליישב מנהגן של ישראל במה שנהגו במדינתינו שלא לישא כפים כ"א ביו"ט ולא בשבת וגם ביו"ט שחל להיות בשבת לא נהגו לישא כפים וכבר תמהו הט"ז והמג"א בסי' קכ"ח סעיף מ"ד דאטו יגרע לפי שיש בו קדושה נוספת. ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כ' שם הט"ז דמה שנוהגים הכהנים לפרוש מנשותיהם ביו"ט בשביל שנטמאו בקרי וכ' הט"ז דזה שיבוש ע"ש ובמ"א ס"ק ע' ולפ"ז באמת י"ל דביו"ט יוכלו לטבול כיון שנטמאו בתשמיש אבל ביו"ט שחל בשבת דבשבת אסור בטבילה לכך נהגו שלא לישא כפים דבטומאה א"א לישא כפים ולבטל העונה לא רצו שאינו נכון וכמ"ש הט"ז ועכ"פ מבואר שם במ"א דבי"ט יטבלו בבקר ע"ש בסוף הס"ק ות"ל קיימתי מנהגן של ישראל כי תורה היא. אך לפ"ז ביוה"כ שחל בשבת בודאי יש לישא כפים דשם ל"ש משום תשמיש דאסור בתשמיש וכן שמעתי מהרבה גדולים שצווחו ככרוכי' למה לא ישאו כפים ביוה"כ שחל בשבת וא"ז הרב הגדול הצדיק מו"ה דוב בעריש זצ"ל צוה לישא כפים ביוה"כ שחל בשבת. והנה במ"ש התה"ד דשייך משום מתקן בטביל' והמ"א חולק לפענ"ד הי' נרא' דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל דתיקון מצוה לא חשוב תיקון ולפ"ז כיון דעיקר הטביל' היא לצורך תפלה לתוספת זהירו' ופרישו' פשיט' דל"ח לתיקון דאם מצוה דאוריי' ל"ח לתיקון מכ"ש במתקן דרבנן ומצוה דרבנן והא דאמרו בש"ס דאדם נמי והוצרכו לחדש דמחזי כמיקר היינו דשם בזמן שישראל על אדמתן והיו צריכין טביל' ברגל להכשיר לאכול קדשים ולטהר מטומאו' זה חשוב תיקון גמור אבל לדידן בעונו' כי אין לנו תועלת בטהר' וטמאים אנחנו בעוה"ר א"כ ל"ח תיקון וע' תוס' יבמו' דף מ"ו דטבילת גר ל"ח תיקון גמור ועיין ביו"ד סי' רס"ח ס"ד ואף דנכנס תחת כנפי השכינ' לא חשוב תיקון מכ"ש טבילת ב"ק בזמנינו כנלפענ"ד ברור. והנה מדי דברי זכור אזכור במ"ש בענין זיעה במי טברי' שנחלקו בזה הרי"ף והרמב"ם עם הרמב"ן והרשב"א והר"ן שדעת הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו דאף דבחמי טבריה מותר לרחוץ מ"מ במער' שיש הבל מרוב' ואתי להזיע אסור והרמב"ן והרשב"א והר"ן כתבו דמותר והובאו ביתה יוסף סי' שכ"ו המחלוק' בזה והב"י נטה לדעת המקילין והנה כל יסודם דאם הרחיצ' מותר כ"ש הזיעה דלא נאסר רק בשביל הרחיצ' כמ"ש הרשב"א והר"ן פרק חבית ולפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דהנה התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה וב"ה כתבו להקשו' מ"ש הבער' דרחיצ' אסור' מה"ת והבער' דזיע' שרי מה"ת ותירצו דרחיצ' אינו אלא לתענוג ואינו שוה לכל נפש משא"כ זיעה דאינו לתענוג רק לבריאו' וראיתי להפ"י בחידושיו שכ' דמזה יש ראיה להתיר לעשן הטיטין ביו"ט והמג"א בסי' תקי"ד סק"ד אוסר דאינו שוה לכל נפש וכ' הפ"י דמכאן מוכח דכל שהוא לבריאו' לעכל המזון וכדומ' חשוב שוה לכל נפש. ואני אמרתי בחפזי דדברי המג"א נכונים דהנה לכאור' קשה גם בזיעה היכא שרי כל דהוא לבריאו' הא מבואר בטור וש"ע או"ח סי' שכ"ח סל"ז דכל שאינו מאכל ומשק' בריאים אם עושה לרפוא' אסור ועיין מג"א שם ס"ק מ"ג דאף שהוא אדם בריא כל שעוש' אותו לרפוא' אסור ולפ"ז בזיעה דבאמת אינו נקר' מאכל ומשק' בריאים שהרי עושה אותו לבריאו' ומי שיש לו מיחוש נכנס למרחץ ועכ"פ הוה לרפוא בודאי כמ"ש התוס' שהוא לבריאו' והיכא שרי אף שהוא בריא וע"כ צ"ל דשם כתבו התוס' דמה"ת מותר ומה"ת באמת אף שעוש' לרפוא' מותר דאינו רק איסור דרבנן משום שחיקת סממנים ולפ"ז עישון הטיטין דעוש' לרפוא' וכ"כ בפרמ"ג בסי' תקי"ח וסי' תקי"ד בהדי' דההיתר הוא של הפ"י בשביל דעוש' לרפוא' וא"כ פשיט' דאסור מדרבנן ואף ביו"ט אסור רפוא' כדאסרו לכחול עין ביו"ט ראשון. ובזה אמרתי דעכ"פ ביו"ט שני ודאי מותר דהרי כל רפוא' שאינו רק משום שבות מותר ביו"ט שני כמבואר בטור וש"ע או"ח סי' תצ"ו ס"ב ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דאף שאינו חולה כלל כל שהוא להנאת הגוף שרי יעו"ש וא"כ ממיל' מותר לעשן הטיטין ביו"ט שני וכן העידו לי בשם הרב הגאון החסיד בעהמ"ח הפלאה זלה"ה שלא הי' נוהג לעשן הטיטין ביו"ט ראשון רק ביו"ט שני ולא ידענו טעמו ולפמ"ש נראין הדברים בטעמם. ולפ"ז עכ"פ לדידן מהראוי לאסור זיעה טפי מרחיצ' שרחיצ' אינה לבריאות כ"א לתענוג וזה אינו תענוג רק לבריאו' וא"כ ל"ק קושית הרשב"א והר"ן דניהו דח"ט מותר ברחיצ' מ"מ הזיע' אסור איברא דלפ"ז צריך להבין בהא דאמרו בשבת דף מ"ם בתחל' היו רוחצין וכו' אסרו את החמין והתירו את הזיעה ואיך התירו את הזיעה והא זיעה יותר מהראוי לאסור וצ"ל דכל הא דלרפוא' אסור הוא דוקא כשמוכח מלתא דעושה לרפוא' ועיין מג"א סי' שכ"ח ס"ק מ"ט. ולפ"ז שם דאסרו הרחיצ' וא"כ אף שמזיע לא ניכר שהוא בשביל הבריאו' דלמא עושה בשביל שיהי' עכ"פ נהנה קצת בזיעה הואיל דאסרו הרחיצ'. ובזה נ"ל הא דאמרו דהתירו חמי טבריא והזיע' במקומ' עומדת והיינו דבאמת זיעה מהראוי נאסור טפי בשביל שעוש' לבריאו' רק דלא מוכח' מלתא וכל דהתירו חמי טבריא וח"ט המגולין לית בו משום זיעה א"כ כל שהוא במער' דמזיע ניכר שהוא בשביל רפוא' דאל"כ למה נכנס למקום שמזיע ולכך הזיע' במקומ' עומדת ואסור אף בח"ט כל שהוא במער' כנ"ל שיטת המחמירין בטעמם ובזה עמדתי על דברי רבינו הרמב"ם פכ"ב משבת הלכה ב' שכל דבריו תמוהים כמו שתמה הלח"מ שם דבח"ט כתב רק להשתטף מותר והא בש"ס משמע דאף רחיצ' מותר ובמער' כתב דלרחוץ אסור ומשמע דלהשתטף אסור והא בש"ס מוקי כר"ש ומשמע דלר"י דקי"ל כוותיה אף להשתטף אסור בזה ע"ש וע"כ נרא' דבאמת רבינו ס"ל כפירש"י והתוס' שם בשבת דף קמ"ז דדברי הש"ס במי מערה הם בחמי האור ואף דהרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף דאף בח"ט אסור במערה משום הזיעה מ"מ ק"ל קושית הרשב"א דאם איתא דקאי בח"ט א"כ אמאי קאמר הש"ס מני ר"ש הא אף ר"י מודה בח"ט וכן הקשה הלח"מ וע"כ פירש הרמב"ם דמשמע לי' להש"ס דקאי בחמי האור דאל"כ הי' מותר לרחוץ לכתחלה ומ"ש הרי"ף דנקט הרוחץ בשביל מי מערה דחוק ולפ"ז א"ש כל דברי הרמב"ם דלכך לא התיר אף בח"ט לרחוץ רק להשתטף דבאמת גם בח"ט אף שהם מגולין יש חשש זיעה ורק דלא מוכחא מלת' די"ל דעושה בשביל רחיצה והזיעה אתיא ממילא ולכך כל שאפשר להשתטף ובשוטף בודאי אין בו זיעה כ"כ וגם אינו מוכח כלל דעושה בשביל זיעה דהא לא אפשר בע"א וצריך להשתטף ולכך מותר משא"כ הרחיצה דאסור דמוכח דעושה בשביל זיעה ובמערה מותר להשתטף ג"כ דבשיטוף כל דליכא חשש זיעה שעושה לרפואה דאינו מוכח שוב הזיעה מותרת דהא כל דרחיצה מותר הזיעה בודאי מותר כקושיית הרשב"א והר"ן ול"ש מ"ש דעושה לבריאות דהא לא מוכח מלת' דהא י"ל דעושה בשביל שרוחץ בזה משא"כ הרחיצה ודברי הש"ס הם בחמי האור וכפירש"י ודו"ק היטב. אחרי שכתבתי כל זאת הגיעני שו"ת מעיל צדקה ומצאתי בסי' נ"ב שם הרחיב הדיבור בזה הענין ואמרתי לכתוב מה שראיתי בהעברה בעלמא והנה מ"ש להשיג על הב"י מדברי התוס' בשבת דף ק"ט ד"ה רוחצין דאזלי בשיטת הרי"ף והרמב"ם במחכ"ת באמת התוס' כתבו לעצמם דמיירי בחמי האור וכמ"ש בדף קמ"ז וציינו על דף ק"ט רק שכתבו בשם המגלת סתרים לרבינו נסים גאון לפרש כשיטת הרי"ף וזה אינו חדש דכבר כ' ה"ה דכל הגאונים ס"ל כהרי"ף והרמב"ם אבל התוס' בעצמם כתבו להיפך וכ"כ בדף ל"ט ד"ה והא יעו"ש. ומה שהקשה על הרי"ף דלשיטתי' דרחיצה אסור בשביל הזיעה גם השיטוף יאסור משום זיעה וכן הקשה על הרא"ש דלמה לא הקשה כן על הרי"ף ולפמ"ש א"ש דבאמת זיעה אינו אסור רק משום רפואה וכל דמשטף במים אינו מוכח דעושה לרפואה וכמ"ש. גם מה שנדחק שם ליישב קושיית הר"ן דאיך יאסור זיעה טפי מרחיצה ולפמ"ש א"ש ומה שהאריך שם בדברי רש"י בשבת דף מ' במעשה דרבי לאחר גזירה הוה שפירש אחר שאסרו הזיעה והאריך הוא מהא דאמרו בברכות דף כ"ז דרבי קודם שגזרו על הזיעה הוה הנה כבר האריכו בזה הקדמונים והאחרונים ועפ"י וצל"ח שם. אבל היטב אשר דיבר בזה הקרבן נתנאל ברא"ש ס"פ במה מדליקין דט"ס ברש"י וצ"ל קודם שנגזרה על הזיעה יעו"ש והארכתי בזה במקום אחר דרך כלל המעיין בשו"ת מעיל צדקה ובמ"ש למעלה ימצא שיתיישב הרבה דברים ולדינא ג"כ הרואה יראה שאין נ"מ דגם לפמ"ש בזיעה דאתיא ממילא כל דלא אפשר בשיטוף שרי ואם אפשר יש לאסור זיעה כמו שהעלה המעיל צדקה שם ודו"ק:

עוד נראה לי בישוב דברי הרי"ף הנ"ל דלא תקשי קושית הרשב"א והר"ן דאם התירו הרחיצה בח"ט מכ"ש הזיעה וכמו שהאריך בשו"ת הר"ן סי' י"א בזה כאשר הובא בשו"ת מ"צ הנ"ל. והנראה דהנה באמ' צריך להבין הא דהתירו חמי טבריא והא יש לחוש דאם נתיר חמי טבריא נתיר חמי האור וכבר אמרו בשבת דף ל"ט דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור וכן קי"ל כמ"ש בסי' שי"ח ס"ג וה"ה בזה וכל כה"ג לא מקרי גזירה לגזירה דהכל גזירה אחת היא דאי לא הא לא קיימא הא וע' בשו"ת מ"צ שם ובפירוש המשנה לרבינו ר"פ במה טומנין וצ"ל כיון דהמרחץ נפיש הבלי' עד שמזיע מי שבא שם וחמי טבריא המגולים אין בהם משום זיעה וא"כ לא יתחלף במרחץ של חמי האור דהרי ניכר במה שאינו מזיע ולכך לא גזרו ולפ"ז במערה דנפיש הבלי' עד שמזיע גם בח"ט אסור דדומה למרחץ חמי אור ואסיר וז"ב מאד בטעמן של הרי"ף והרמב"ם ודעימייהו וזה דאמר התירו להם ח"ט והזיעה במקומה עומדת והיינו כיון דהזיע שוב אף בח"ט יש חשש ובמקומה עומדת לאיסור. ויש להמתיק הדבר דבאמת הוה גזירה לגזירה רק דהוה חדא גזירה ובפעם אחת נגזרה וע' פירוש המשניות לרבינו ר"פ במה טומנים ולפ"ז כל שכבר הותר שוב א"א לגזור דהו"ל גזירה לגזירה ולכך אמרו דהזיעה במקומה עומדת והו"ל כאילו לא הותרה כלל ודו"ק ובזה יש ליישב קושיית המ"ץ דלשיטת הרי"ף אמאי מותר להשתטף במערה הא גם בשיטוף יש חשש זיעה ולפמ"ש א"ש דכיון דמוקי כר"ש דמתיר אף בחמין של אור שהוחמו עכ"פ בע"ש וע' בדף ל"ט ע"ב ד"ה בין ולא גזרינן אטו חמין שהוחמו היום מכ"ש בחמי טבריא דמותר. ובזה מיושב היטב קושית הרשב"א דלמה אמר מני ר"ש והא אף לר"י מותר בח"ט ולפמ"ש א"ש דלר"י דגזר גם בשיטוף ה"ה בחמי טבריא אסור אף להשתטף דשייך משום זיעה ומחלף בחמי האור במרחץ. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלכך אוסר לרחוץ בח"ט רק להשתטף דבזה מנכר דח"ט הוא ול"ש לאחלופי אטו חמי האור דבשיטוף לא גזרו כולי האי ולכך גם במערה מותר להשתטף דהוא ס"ל דרך הכרעה דלר"י לא גזרו בשיטוף כולי האי והוא ס"ל כפירוש הראשון שבתוס' בדף ל"ט דהא דנחלקו ר"י ור"ש הוא במה שנתחמם בשבת באיסור בזה אסרו בשיטוף ולפ"ז בח"ט שלא נתחמם באיסור שוב מותר גם לר"י בשיטוף עכ"פ ודו"ק:

והנה בהא דאמרו דף קמ"ו הרוחץ במי מערה ומי טבריא ונסתפג כתבו הרשב"א והר"ן דאפי' לכתחלה שרי והקשו דאמאי לא ניחוש שמא יבא לידי סחיטה וכתבו דכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסר עליו הסיפוג אף הוא אינו רוחץ וזה דבר שא"א ולכך מותר. והנה שאל אותי הרב החריף מו"ה אברהם קאמפף נ"י דא"כ במי מערה דאסור לכתחלה לרחוץ שוב מהראוי לאסור גם הסיפוג משום דשמא יבא לידי סחיטה ול"ש התירץ דהא לכתחלה באמת אסור ומה בכך שימנעו מלרחוץ דלכתחלה באמת אסור ולכאורה תמיה גדולה. אמנם אחר העיון ל"ק דבאמת כבר נודע מ"ש הריטב"א דכל דאסור לכתחלה ל"ש דעשו חכמים חיזוק לדבריהם דלכתחלה בלא"ה אסור ע"ש ועיין בגיטין דף נ"ז כיון דאמר כשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח ולפ"ז כאן שלכתחלה אסור לרחוץ שוב מותר להסתפג ול"ש לחוש שמא יבא לידי סחיטה דהא בלא"ה לא ירחוץ לכתחלה וכל שעבר ורחץ שוב א"א בלי ספוג והוה כדיעבד ולכתחלה בלא"ה לא ירחוץ ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו אבל פניו ידיו ורגליו מותר נסתפק הב"י אם דוקא בפניו ידיו ורגליו ושאר אברים אף אבר אחד אסור או דלמא ל"ש. והנה כאשר ראיתי כן תמהתי דהא בדף מ' אמרו חמין שהוחמו מע"ש רב אמר למחר רוחץ בהם כל גופו אבר אבר ושמואל אמר לא התירו אלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו ולשיטת הב"י יחלקו רב ושמואל מקצה לקצה דרב מתיר כל הגוף אבר אבר ושמואל ס"ל דשאר אברים מלבד פניו ידיו ורגליו אסור אף באבר אחד וביותר תימה דהרי תניא כותיה דשמואל חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר ואם אית' למה נקט דוק' כל גופו אבר אבר הא אף אבר א' אסור ונתקשיתי מאוד בזה ואח"כ בלמדי בט"ז מצאתי שהרגיש בזה ושמחתי מאד כי זאת היתה שנת תרי"א כ"ו שבט ביום שמת הט"ז זלה"ה וזכיתי לכוין לדעתו. ולחומר הנושא אמרתי דבאמת יש לחלק בין חמין שהוחמו בע"ש אז מותר אף שאר אברים אם אינו כל גופו אבל בחמין שהוחמו בשבת וי"ט עצמו אפשר דיש להחמיר בשאר אברים אף באינו כל גופו וכן מצאתי במג"א ס"ק ו' שכ' בהדיא לחלק בין חמין שהוחמו בע"ש לחמיך שהוחמו בשבת לענין פניו ידיו ורגליו והבי' ראיה משבת דף קל"ד ע"ב. ובאמת שהיא ראיה ברורה דאמרו ולא שני לך בין שהוחמו בע"ש לחמין שהוחמו בשבת ע"ש. ובאמת לפמ"ש הב"י אין ראיה לפניו ידיו ורגליו די"ל דזה מותר אף בחמין שהוחמו בשבת דשם מרחיצין את המילה ולא פניו ידיו ורגליו. אמנם כוונת המ"א דעכ"פ זה שמרחיץ אותו הוא ע"כ מכניס ידיו אבל אין זה ראיה דבאמת מצד המרחץ אין כאן איסור רק מצד הרחצת התינוק אבל ז"א דפשיט' דהתינוק ודאי אינו אסור והתינוק אינו מרגיש כלל הנאה וגם אף לספות בידים מותר כל שהוא רביתא של תינוק וע"כ שפיר הביא המג"א ראיה דעכ"פ לענין שאר אברים יש ג"כ לחלק בין חמין שהוחמו בשבת. מיהו מה שהביא הב"י ראיה מהך דמיחם אדם חמין ופירש"י ונמצא רוחץ בחמין אין ראיה כמ"ש המג"א ס"ק ז' די"ל דקאי על חמין שהוחמו מעט בשבת אבל המג"א כ' דאף ידיו אסור ולשיטת הב"י בודאי א"ש דעכ"פ שאר אברים בודאי אסור ודו"ק היטב. אחר זמן רב מצאתי בשו"ת חה"ש סי' ע"ד ובסדרי טהרה סי' קצ"ז ס"ק ה' כתבו ג"כ דיש להקל יותר לטבול ביו"ט משבת דביו"ט לא שייך מתקן כ"כ כמ"ש בשער אפרים סי' ט"ו וברלב"ח ע"ש ובאמת ששם קאי לענין אוכל נפש מיהו בביצה כ"ב ובש"ע או"ח סי' תקי"ד ימצא דגם תשמיש מקרי צורך אוכל נפש ולפ"ז לענין טבילה לתפלה ל"ש ההיתר הלז וע' בתוס' בשבת דף מ' ד"ה למוצאי שבת שכרכרו אי איסור הזיעה שייך אף ביו"ט וצ"ע דלא הביאו הך דביצה דף ל"ב גבי אין עושין פחמין דמפורש שגם ביו"ט לאחר שגזרו על הזיעה אסור בזיעה והוא תימה דהתוס' כרכרו בזה ולא הזכירו הך דביצה והיותר תימה דבדף ל"ט ד"ה וב"ה רמזו להך דביצה פרק המביא וכאן לא הזכירו זאת ואף דיש לדחות דבאמת הא גופא דהש"ס פשיט' להו בביצה זאת הוא לאחר שפירשו הבריית' דקאי גם על יו"ט וא"כ ע"ז אנו דנין מ"מ עכ"פ היה להם להזכיר דבביצה ס"ל להש"ס כן וצע"ג. שוב ראיתי במרכבת המשנה ח"א הלכות יו"ט פ"א הט"ז שרצה לומר דרבינו ס"ל דזיעה מותרת ביו"ט ולבסוף נרגש בש"ס ביצה הנ"ל ודחה בקש. עכ"פ חזינן דדברי התוס' נתנו לו מקום לטעות שלא הזכירו דברי הש"ס ביצה הנ"ל וע"כ דברי התוס' צ"ע:

והנה בשנת תרכ"ג למדתי מסכת שבת והגעתי לריש פרק במה אשה ושם אמרו דבשבת לא תצא דלמא מתרמי לה טבילה ופירש"י שהטבילה מותרת בשבת משום דמחזי כמיקר ע"ש וכן קיי"ל בטור וש"ע סי' ש"ג באו"ח והנה מזה מבואר כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קצ"ז ובנה"כ שם דאף לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה מותרת לטבול בשבת משום דמחזי כמיקר דאל"כ למה אסרו בזה"ז הנך תכשיטים וגזרו שמא תרפם בשעת טבילה כיון דליכא טבילה כלל בשבת לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לא הוה מצוה ומה גם שנשי דידן אינן טובלות בזמנה ועט"ז וש"ך ונקה"כ שם ועמ"א סי' שכ"ו ס"ק ט' מ"ש בשם המהרי"ל. ולפענ"ד המהרי"ל לשיטתו שאוסר לטבול בשבת טבילה שלא בזמנה כמ"ש בב"י וד"מ סי' קצ"ז בשמו מיהו הוא לא ס"ל כהתה"ד דבזה"ז ל"ש מחזי כמיקר רק משום סחיטה וכדומה אוסר כמ"ש בסי' ק"נ בתשובה והובא במג"א שם ולתה"ד אסור משום דלדידן לא מחזי כמיקר ובמ"א שם הרכיב דברי התה"ד עם המהרי"ל וע"כ כתב דכל דהוא מדרבנן מותר וכוונתו דבדרבנן שרי לטבול כלי שאינו טמא רק מדרבנן כמבואר בביצה י"ח ולפענ"ד זה דוקא להתה"ד שחידש דבזה"ז שייך לאסור דלא מחזי כמיקר בזה"ז שפיר כ' דבדרבנן מותר אף בכלים דל"ש ההיתר דמחזי כמיקר אבל להמהרי"ל דאמר דכל שהיא שלא בזמנה שייך איסור משום סחיטה וכדומה א"כ מה בכך שאינו רק מדרבנן מ"מ אפשר לגזור מיהו באמת כלי שנטמא טומאה דרבנן ג"כ מותר ולא גזרו משום סחיטה וצ"ע בסוגיא דטבילת כלים ועכ"פ לפענ"ד המהרי"ל לשיטתו והתה"ד הוא ענין בפ"ע:

ובזה נראה מ"ש התוס' בשבת דף י"ג ע"ב ד"ה בימי לבוניך שהיו נוהגין לטבול שתי טבילות אחת בסוף שבעה לראייתה שאז טהורה מה"ת ואחת לסוף ימי ליבון והיינו משום דזה הוא שיטת ר"ת דכ' ביוה"כ לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול וע' בטור וש"ע או"ח סי' תרי"ג ולפ"ז אז שהי' מצוה בזמנה דהי' תרומה נוהג וא"כ שפיר היו נוהגין לטבול שני פעמים דכל שטהורה מה"ת מצוה לטבול לענין תרומה וכדומה ואח"כ בסוף ימי לבונה דאינו רק מדרבנן ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף