ש"ך/יורה דעה/קצז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ש"ךTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קצז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
תורת השלמים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) אם לא יכלה כו'. וכתוב בתשובת מהר"ם מלובלין סימן ע"א דמי שטבלה בליל ו' ואחר כך מצאה שלא טבלה כראוי כגון שמצאה לכלוך תחת הצפורן מותרת לטבול ליל שבת כי אונסא הוא ואין לדמותה ליולדת ע"כ ומי שטבלה בשבת וכשבאתה לביתה מבית הטבילה ראתה ששכחה לחתוך צפורן א' ואין שום לכלוך תחת הצפורן נראה דאע"ג דהא דצריכה טבילה שנית בכה"ג חומרא בעלמא היא כמ"ש לקמן סי' קצ"ח ס"ק (כ"ה) [ג] מ"מ יש לה לחזור ולטבול ולא אמרי' דהוי טבילה שאינה של מצוה דהא מדינא כל טבילה שריא בשבת וכמ"ש לקמן בסמוך ואע"ג דנהגינן להחמיר בכה"ג לא נהגו ותו דכיון דכבר נהגו להחמיר להצריכה טבילה שנית א"כ טבילה של מצוה היא ותו דראב"ן ס"ל דמדינא הצפורן מעכב והבאתיו סימן קצ"ח שם ותו דהא לקמן ס"ק כ"ה נתבאר דאפילו טבילה שלא בזמנה שריא אלא דכתב בת"ה דנהגו להחמיר משום דבש"ס קאמר דלא מחזי כמתקן גברא משום דנראה כמיקר ובזמן הזה שנזהרין להקר מיחזי כמתקן גברא אלמא דטהור מותר לטבול דלא מחזי כמתקן גברא כלל וכן פשוט בש"ס ופוסקים וט"ו בא"ח סי' שכ"ו דאדם טהור מותר לרחוץ כל גופו ולטבול בשבת (ואפילו מאן דאסר לנדה לטבלה שלא בזמנה ע"כ מודה בטהורה כדמוכח בש"ס וכל הפוסקים) א"כ אשה זו מותרת לטבול ממ"נ אם הצפורן מעכב א"כ הוי טבילה בזמנה לצורך מצוה ואם אינו מעכב א"כ טהורה היא ולא מתקן איתתא כלל ומותרת לטבול כן נ"ל ברור דלא כיש מי שרצה להחמיר שלא תטבול עד אחר השבת ועפ"ז נ"ל דה"ה בכל שאר ספק אם טבלה כראוי או לא מותרת לטבול בליל שבת ומטעם זה נ"ל דמי שטבלה ליל ו' ולמחרת מצאה ששכחה לחתוך צפורן אחד דבתשובת מהר"מ מלובלין שם פסק דא"צ טבילה כלל דלא החמירו בכה"ג בדין ששכחה צפורן כיון דעברה עם בעלה לילה אחת ולקמן סי' קצ"ח ס"ק כ"ה כתבתי דאף בכה"ג צריכה טבילה אחרת א"כ נשארה שאלת השואל שם במקומה וז"ל דמאחר שמדין הש"ס והפוסקים א"צ טבילה אחרת בשכחה צפורן א"כ לא הוי אדחי זמנה דעשתה כל מה שבידה לעשות דלא נודע לה איסורא עד למחר או נאמר כ"ש דאסורה לטבול דאי נתיר לטבול הוי חומרא דאתיא לידי קולא דהא ההיא איתתא עלתה לה טבילה מדינא וא"כ קיימא באיסור רחיצה בשבת כשאר כל אדם אך הבתראים החמירו עליה והצריכוה טבילה אחרת ואם נתיר לה טבילה בשבת הוי חומרא דאתיא לידי קולא שנתיר איסור רחיצה בשבת עכ"ל ול"נ דאין כאן חומרא דאתיא לידי קולא דאדרבה כשאין צריך טבילה דהצפורן אינו מעכב א"כ טהור' היא וליכא כלל איסור רחיצה בשבת בטהורה דלא מיחזי כמתקן וא"כ אשה זו מותרת לטבול בליל שבת ממ"נ וזה ברור וכן הסכים הגאון אמ"ו ז"ל:

(ב) אחר לידה. דוקא כשטובלת אחר לידה ולא ראתה דם טמא אבל אם ראתה דם טמא וזמן טבילתה בליל שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנה כ"כ מהרי"ו בפסקיו סי' צ"ג ומביאו ד"מ) ונראה דדם טמא הוי לאחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה כדלעיל סימן קצ"ד:

(ג) אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר כו'. והב"ח כתב דיש להחמיר דחומרא זו היא מדינא כו' גם טבילה בזמנה מצוה ע"ש שהאריך בדבריו ולא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו אלא הדבר ברור דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה וכמ"ש כל הפוסקים ולכך אין הנשים טובלות בזמנם כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אין טובלות כלל בזמנן וכן אפילו לא שמשה אינה טובלת אלא לאחר ה' וז' כדלעיל סי' שלפני זה סי"א אלא דאפילו הכי מותרת לטבול בשבת וכמ"ש הת"ה סימן רצ"ה והב"י וכדמוכח בש"ס ופוסקים דאין איסור בדבר משום דנראה כמיקר וכן משמע לקמן סימן קצ"ט ס"ז אלא שבת"ה כתב דהאידנא נהגו להחמיר ביולדת וכה"ג ודחק בטעם הדבר וכתב וז"ל וכיון דהמנהג הוא השתא ליזהר ולמנוע להקר בשבת אע"ג דליכא טעמא בדבר מ"מ ליכא למימר דנראה כמיקר דהא נזהרין להקר ומוכח מלתא דלטבול קא מכוין ונראה כמתקן ומטעם זה נראה דנהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אלא א"כ בעלה בעיר ולא היה אפשר לה קודם דבכה"ג הוי מצוה משום עונה עכ"ל משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהיה אפשר קודם מכל מקום כיון שלא פשעה במה שלא טבלה קודם שרי לטבול בשבת וכן הב"י פסק דמותר לטבול בשבת בכל ענין וכן עיקר לדינא כדפי' הלכך במקום שאין מנהג אין להחמיר וכמ"ש הרב וכן כתב מהר"מ מלובלין בתשו' סי' נ"ג וסימן ע"א ע"ש: ומ"ש אלמנה כו' כתב מהר"מ מלובלין בתשוב' סימן נ"ג דכלה בתולה שאירע טבילתה ליל שבת נראה להתיר אע"ג דנוהגים שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר שבת משום דשאר מיני קריבות נמי מצוה הן ול"ד לאלמנה דהואיל ואסור לבא עליה ביאה ראשונה מפרישים אותה מכל שאר קורבות מה שאין כן בבתולה ומ"מ טוב להקדים טבילתה קודם שבת וע"ש שהאריך וכן נוהגים:

(ד) ובמקום שנהגו להחמיר כו'. צ"ע מאי ענין חומרא זו לזו וי"ל דה"ק ובמקום שנהגו להחמיר שלא לטבול בשבת אלא בזמנה ממש וכן במ"ש מטעם שאין להרחיק הטבילה מן החפיפה וכן בשבת אינה יכולה מטעם דהוי שלא בזמנה אין להקל:

(ה) דמאחר כו'. כלומר במ"ש לא תוכל לחוף כיון דלפי רש"י ושאר פוסקים לקמן סימן קצ"ט ס"ק ו' צריכה לחוף דוקא ביום ואין לתקן שתחוף בע"ש דאין מרחיקין החפיפה מן הטבילה היכא דאפשר וכ"פ הב"ח:

(ו) אסורה לטבול כו'. משמע אפילו שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך אסור כדעת רשב"ם וסייעתו שכתבו הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו כתב הב"ח דאפילו ללכת מביתה לבית הטבילה מבע"י אסור והיינו כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום אחד ואשה הולכת מבע"י למרחץ שעה או שתים קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשכה אע"פ שהמרחץ ובית הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשכה עכ"ל מיהו באגור כתוב שהמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשכה עכ"ל ואפשר דס"ל כר"ת וסייעתו דמותר לטבול סמוך לחשכה רק שתבא לביתה משתחשך וכמדומה לי שכן נוהגים מ"מ יש להחמיר מיהו נראה דהיינו דוקא ביום ח' דאסור משום סרך בתה לחוד ובכה"ג מיקל ר"ת סמוך לחשכה אבל ביום ז' אין לטבול כלל סמוך לחשכה ויש למחות ביד העושות כן:

(ז) או ט'. או יותר כדמשמע בפוסקים ופשוט הוא:

(ח) משום סרך בתה. שסברה שאמה טבלה ביום [ז'] ותעשה כן גם היא ואפי' אין לה בת דינא הכי דלא פלוג ופשוט הוא ובתשוב' מהר"מ מלובלין סי' ע"א נסתפק השואל במי שלא טבלה כראוי בענין שלאחר ב' או ג' ימים צריכה לחזור ולטבול אי יכולה לטבול ביום ואי צריכה לשמור שבעה ימים נקיי' אחרי' משום סרך בתה שתאמר שראתה דם וטבלה לאחר שלשה ימי' ומהר"מ לא השיב לו ע"ז דבר ונ"ל דלענין שאלה קדמייתא יש להחמיר לכתחלה ובדיעבד שרי ולענין שאלה תניינא הדבר פשוט דיכולה לטבול לאחר ב' או ג' ימים ולא מצינו גזרה דסרך בתה אלא לענין טבילה ביום וראיה ממ"ש הסמ"ק והמחבר ושאר אחרונים לעיל סימן קצ"ו סי"ב במי שטעתה במנין יכולה לטבול אחר ד' ימים וכן אם לא טבלה כראוי יכולה לטבול בכל עת ע"ש:

(ט) והכלות כו'. נראה דהיינו דוקא לדידן שהכלות אינן טובלות בז' וכמ"ש בסי' קצ"ו ס"ק כ' וכ"מ במהרי"ל שם דמיירי בכהאי גוונא אבל במקום שהכלות טובלות בז' או לדידן אם אירע לה טבילה בז' כגון שנתקלקלה בימי ספירתה דאז טובלת מיד לאחר ז' אינה יכולה לטבול ביום דהא ביו' זו (לאו משום סרך בתה לחוד) מיתסרי (אלא) משום שמא תראה ותסתור כל מה שלמפרע ונמצאת זבה למפרע כדאיתא בש"ס ופוסקים) כנ"ל:

(י) אבל לאחר החופה. כלומר אם טובלת אחר החופה אע"פ שהיא טבילה הראשונה לבעלה זה דינה כשאר נשים:

(יא) וכן אם עברה וטבלה בז' כו'. והב"ח פסק להחמיר כמהרי"ל והג"מ והגהת ש"ד בשם מהר"ם דביום ז' לא עלתה לה טבילה וצריכה טבילה שנית בלילה וטוב להחמיר היכא דאפשר כיון שכן גם כן דעת הראב"ד והג"מ והר"א בשם השאילתות:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון