שואל ומשיב/ה/לו

שואל ומשיב ‏ ה לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן לו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|להמופלג החריף ושנון מוה' מרדכי מיזיש נ"י לליזענסק.{{

מה שהקשה על מ"ש בחידושי מהרי"ט בחידושי קידושין על הרי"ף על דברת הר"ן ר"פ האומר בהא דאמר הש"ס דאם לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים דרב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שלא נתאכלו המעות דלמלוה לא דמי דמלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו נהלה וכתב הר"ן ומיהו משמע שאם חוזר בו אינה חייבת להחזיר דאל"כ במה מקדשה הרי אינם קנויים לו עד לסוף שלשים יום והרי נתעכלו בנתים וע"ז כתב המהרי"ט דלבו מהסס כיון דאשה לא קנה ממון למה לא תחזיר דלא נתן לה אלא ע"ד לכנסה והא דאמרו לפקדון לא דמי דברשותא דידה קמתאכל לא תימא אדרבא ברשותא דידי' קמתאכל דאם יחזיר הדרא בעינייהו דטעמא משום כיון דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה פטורה אף מפשיעה דלא קבלינהו בתורת שמירה וכדאמרו גבי קדיש בציפתא דאסא הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ואם איתא דלא ניחא לה לשדינהו ע"ש וע"ז הקשה מעלתו דאיך אפשר לומר שלא נתחייבה אף בפשיעה דהרי הר"ן כתב בהדיא אח"כ בשם הרשב"א דאם קדשה בשטר שמין אם יש בה שו"פ דהוה כמקדשה בכסף ואם נימא דאינה חייבת באחריות הא שם נשרף השטר ובמה מקדשה וע"כ דחייבת אף בנשרף ומכ"ש בפשיעה זה תורף קושייתו. והנה לפענ"ד אין כאן קושיא דזה ודאי דאם הוא חוזרת דפשיטא דחייבת באחריות דניהו דלא קבלה עליה שמירה היינו כשהוא רצה לחזור שפיר אמרינן דבתורת קידושין קבלה ולא בתורת שמירה אבל פשיטא דאם היא תרצה לחזור פשיטא דחייבת להחזיר מעות כמ"ש הר"ן בהדיא שם וא"כ ממילא חייבת באחריות דהרי נתן לה לשם קידושין ואם אינה חייבת באחריות אף בפשיעה א"כ לא תתקדשה כלל והיא קבלה בתורת קידושין וזה דמי למה דאמרו ניהו דאחריות דעלמא לא קיבל על נפשיה אחריות דידי' קיבל עלי' וה"ה בזה דניהו דאם הוא חוזר לא קבלה שתהי' שומר על המעות אבל עכ"פ אחריות דידה שהיא לא תחזור ותתקדש פשיטא דקבלה עלי' דאל"כ למה קבלה לשם קידושין ול"ד לציפתא דאסא דאמרה אי לא ניחא לה חשדינהו היינו שלא תקבל כסף קידושין כלל ושפיר לא נתחייבה באחריות דהיא לא קבלה בתורת שמירה רק בתורת קידושין ואם לא תקבל הקידושין פשיטא דפטורה משמירה אבל כאן כל דקבלה כסף הקידושין פשיטא דחייבת באחריות ושפיר יוכל לקדשה בשטר אם נשרף בתורת כסף וז"ב מאוד. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשה מעלתו בהא דמבואר בש"ע אהע"ז סי' כ"ט ס"ז דשניהם יכולין לחזור בהן וכתבו הח"מ והב"ש דיש להסתפק אם קדשה באופן שישלים והיא מרוצה להתקדש בחסר דינר יכולה היא לחזור ולומר במנה זו אמרתי ואינה יכולה לומר הריני כאלו התקבלתי וע"ז מסיים הח"מ דהדבר צריך תלמוד והקשה מעלתו דבמה נסתפק הח"מ הא מבואר בר"ן בפ"ק דקידושין גבי זכו לו בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר דאף דהתנאי הי' לטובת המקבל מ"מ יכול לומר לפיכך התניתי את התנאי כדי שאם לא תתקיים התנאי אוכל לחזור וע"ז מסיים בשם הרמב"ן דמהכא שמעינן שאם אמר זכו לו בשדה ע"מ שאתן מאתים זוז שאם לא קיים התנאי יכול לחזור הנותן ע"ש וא"כ מה נסתפקו הח"מ והב"ש דפשיטא דיכול לחזור דלכך התנה לטובת המקבל. והנה לכאור' יפה שאל ובאמת שכעין זה מבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה דבתחלת המקח אף שמתנה המוכר טובת הלוקח לא נקרא פטומי מילי וכמ"ש הרא"ש שם ולפמ"ש א"ש דבקידושין י"ל דל"ש זאת דהרי דעת הר"ן דלכך לא יוכל לחזור במקדש על תנאי דאל"כ כבר נתאכלו המעות הרי אינם קנויים לה עד סוף שלשים ולפ"ז אם נימא דיוכל לחזור עד שישלים כל המאתים דינר דאדעתא דהכי יהיב שוב י"ל כיון דהוא קדשה ע"ת שיתן לה מאתים דינר א"כ היו הקידושין בכל המאתים זוז וא"כ כל שיוכל לחזור שוב יהי' כנתאכלו המעות דבשלמא היא תוכל לחזור ומ"מ כשלא חזרה מקודשת דמ"מ לא דמי למלוה דבתורת קידושין יהיב ניהליה וכדאמרו בקידושין שם וכמ"ש הר"ן בביאור הדברים אבל אם הוא יוכל לחזור שוב יהי' כמו שנתאכלו המעות ולפ"ז לפמ"ש המהרי"ט דאף דיכול לחזור מ"מ מקודשת וכ"כ הב"ש סי' מ' ס"ק ב' דמשמע כן בשו"ת הרא"ש א"כ שפיר נסתפקו הח"מ והב"ש אם יוכל לחזור ודו"ק. איברא דבגוף דברי הרמב"ן והר"ן שחידשו דאף שתנאי לטובת המקבל מ"מ יוכל לחזור דע"מ זה התנה תנאי שיוכל לחזור ובאמת מדברי הרא"ש לא נראה כן שהרי בהא דאמרו בב"מ דף ס"ו פטומי מילי נינהו כתב הרא"ש לחלק דדוקא כשהוא בסוף המקח י"ל דכיון שהתנה טובת הלוקח ודאי המוכר נתכוין לפטומי מילי בעלמא והלוקח ג"כ לא אמרינן שנתרצה דוקא על תנאי אבל בתחלת המקח אמרינן דהלוקח לא נתרצה דוקא רק על תנאי הלז וכן קי"ל בש"ע סי' ר"ז ומשמע דוקא כשידע הלוקח אמרינן דדוקא על תנאי כזה קנו אבל בלא ידע הלוקח פשיטא דקנה אף בלי קיום התנאי ועכ"פ המוכר ודאי לא יוכל לחזור דהוא בודאי לא כוון דוקא על תנאי כזה דבאמת כל שהוא לטובת הלוקח פטומי מילי נינהו ומהרמב"ן והר"ן משמע דגם המוכר יכול לחזור דלא נתרצה כ"א על תנאי שהוא לטובת הלוקח. אחר שכתבתי כל זאת כמה שנים אח"כ מצאתי במלמ"ל פ"ו ממכירה הי"א שהאריך בדברי הרא"ש האלו ואין הזמן מסכים לעיין אם העיר במקצת מ"ש ע"ש. איברא דבדברי הרא"ש בב"ב דף ע"ז גבי ע"מ שתכתבו לי את השטר משמע כדברי הרמב"ן דהרי כתב שם דאף שהתנה זכו לו ע"מ שתתנו לי מאתים זוז יכול לחזור וכתב דהוא משום דפטומי מילי הוא לפי שהתנה טובת הלוקח ולאו תנאי הוא ויכול לבטל התנאי והמעשה בטל וא"ל דא"כ דלאו תנאי הוא א"כ המעשה קיים אף שנתבטל התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל ע"ש הרי בהדיא דאף שהתנה טובת הלוקח כל שחזר מן התנאי נתבטל המעשה ואדרבא כ"ש הוא דמה שם שהתנה שהעדים יתנו לו מאתים זוז דמה אכפת לי' למוכר אם יתנו אם לא יתנו ואפ"ה לא גמר להקנות כ"א בתנאי זה מכ"ש כשמתנה שהוא בעצמו יתן דודאי לא גמר בלבו לתת ולא יוכל לחזור ולזה נראה לי דלכך השמיטו בטור וש"ע סי' רמ"ג דינו של הרמב"ן הנ"ל באם התנה ע"מ שיתן מאתים זוז דזה כ"ש מדינו של הרא"ש הנ"ל המבואר בש"ע שם וכפי הנרא' מודה הרא"ש לדינו של הרמב"ן רק דעדיפא מיניה ס"ל דהרמב"ן ס"ל דהתנאי הוא תנאי אף שהוא לטובת הלוקח רק דכיון דהתנאי תנאי לכך יוכל לחזור בו והרא"ש ס"ל דבאמת התנאי אינו תנאי דפטומי מילי ננהו שהוא לטובת הלוקח רק דמ"מ לטובתו הוה תנאי וצ"ל דמיירי באופן דהוה פטומי מילי דהיינו כשכבר נגמר המתנה הא באופן שלא מקרי פטומי מילי כגון בתחלת המקח א"כ פשיטא דהוה תנאי גמור וכ"ש הרא"ש בב"מ דף ס"ו. ובזה יש ליישב קושית המעדני מלך במ"ש הרא"ש בב"ב שם להשיג על ר"ת דכתב דבשטר מכר כשזכו לו בשדה מסתמא ע"ד שיכתבו לו השטר זכו וא"י לחזור וע"ז כתב הרא"ש דליתא דהאי מסתמא לא עדיף מאילו התנה בפירוש ע"מ שתכתבו לו את השטר דמצי למהדר בי' ותמה המעד"מ דזה דוקא בשטר מתנה אבל בשטר מכר פשיטא דל"מ הדר דהוה כאילו התנה הלוקח ולא הוה פטומי מילי וגם המוכר לא יכול לחזור משליחות ולפמ"ש א"ש דהכא ע"כ מיירי באופן דהוה פטומי מילי דאל"כ גם במתנה לא מקרי פטומי מילי והרי הרא"ש כתב בהדיא גם במקח כן והביא דברי הש"ס בב"מ דף ס"ו דמקרי פטומי מילי וא"כ מיירי בכה"ג שהיו בתחלת מקח וגם במכר בכה"ג יכול לחזור כמ"ש הרא"ש בב"מ שם ובב"ב וכן קי"ל בסי' ר"ז ס"א בהג"ה. והן נסתר מחמתו דברי הע"ש שהובא בסמ"ע סי' רמ"ג ס"ק י"ד שכתב דאף אם נעשה הקנין בע"מ כיון שהוא לטובת שניהם ל"ש פטומי מילי ע"ש ולפמ"ש דבזה ל"צ לפטומי מילי דלענין טובתו אף אם היו התנאים לטובת הלוקח לטובת המוכר יכול לחזור וכמ"ש הרא"ש דע"מ כן התנה וכסברת הרמב"ן ומה שהוצרך הרא"ש לטעם דפטומי מילי היינו בכה"ג שלא תלה התנאי מה שהוא יעשה רק העדים שפיר י"ל דהוה פטומי מילי דמ"ל להתנות כל זאת אבל כל שמתנה תנאי שהוא בעצמו יעשה אף בלי פטומי מילי מיד נתבטל התנאי נתבטל המעשה וגם י"ל דכל שהתנה שהעדים יעשו ולא תלה התנאי בעצמו אפשר דל"ש טעמו של הרמב"ן דהא לא קפיד על התנאי דוקא דאולי יגידו העדים שנתקיים התנאי משא"כ כשהתנה בעצמו אלא שא"א לאומרו דא"כ אמאי לטובת המוכר מועיל התנאי עכ"פ ז"ב לדעתי דלטובתו ודאי יכול לחזור שוב ראיתי בט"ז סי' רמ"ג שביאר בהדיא דבזה נחלקו הרמב"ן וה"ה עם הרא"ש אם מקרי תנאי נגד הלוקח אבל לגבי מוכר ודאי מקרי תנאי ונהניתי שכוונתי לדעתו ועשמ"ש להשיב על הלבוש הנ"ל ואולי כוון לחלוקו הנ"ל אבל אינו מוכרח איברא דלפ"ז קשה במ"ש בטור וש"ע אהע"ז סי' ל"ח סעיף מ"ו דאם מחלה התנאי בחיי המקדש דנגמר הקידושין מיד כאילו קיימו והרי יכול הוא לחזור בו ומה מועיל מחילתה הוא יכול לומר לא נתרציתי רק באופן זה וא"ל דבקידושין שאני דאל"כ ל"מ הקידושין דז"א דכבר כתבתי דלשיטת הרא"ש והמהרי"ט אף בכה"ג הוה קידושין וצ"ל דשם מיירי כשהוא מתרצה ע"ז אמר דכל שהיא מחלה הרי נגמר הקידושין דהוה כאילו קבלה אבל כל שהוא חוזר פשיטא דיכול לחזור ולפ"ז מדוקדק מ"ש שהיא מחלה בחיי המקדש דלאחר מות המקדש א"י למחול הכתובה דשמא חזר בו ולא רצה שתתקדש כ"א בהתקיים התנאי והב"ש שם הביא בשם רי"ו וד"מ דאף לאחר מיתה מועיל למפרע:

ובאמת שבהחפזי לא ראיתי שם בד"מ מזה אבל לפמ"ש ל"ש הדין לאחר מיתה ואפשר שרי"ו ס"ל כהר"ן ולכך בקידושין א"י לחזור כלל כל שהיא נתרצית ודו"ק:

שוב ראיתי מ"ש הקצה"ח שם בסי' רמ"ג על דברת הע"ש והביא דברי הרמב"ן הנ"ל ובמחכ"ת לא הרגיש כלל שהר"ן חולק על טעם הרא"ש במקצת וגם לדברי הרמב"ן לא ידעתי היאך היה עולה לו דברי הש"ע אהע"ז סי' ל"ח הנ"ל והוא הביאם וזווגו יחד ולא ידעתי איך פירשו ואולי כוון למ"ש אבל היה לו לבאר. ועכ"פ יהיה איך שיהיה כל מ"ש נכון ת"ל עוד נ"ל בישוב קושייתו על הח"מ וב"ש שנסתפקו בקידושין בזה אם מועיל חזרתו דהנה לכאורה צריך להבין בכל קידושין על תנאי איך מועיל חזרה והא בקידושין ל"מ חזרה אף בתכ"ד כמבואר סי' מ"ט ס"ב] וא"כ איך מועיל ע"ת כיון דקידש היאך יכול להתנות תנאי וצ"ל דתנאי לא חשוב חזרה דע"מ כן קידש ולא רוצה מתחלה לקדש כ"א באופן זה וכמדומה לי שהב"ש כתב כן בהדיא באיזה מקום וכעת בהחפזי לא מצאתי מקומו ולפ"ז שפיר יש להסתפק בכה"ג שתלה בתנאי והיא מחלה התנאי א"כ הו"ל כאילו קיים התנאי דמצדה נתקיים וא"כ מה תאמר דמ"מ הוא לא רצה רק שיתקיים התנאי הא מ"מ זה מקרי חזרה דכל שנתקיים התנאי א"כ הוה קידושין ממש ומה שהוא רוצה שיתקיים בפועל זה מקרי חזרה בקידושין וזה ל"מ בקידושין אבל בממון שפיר כתב הר"ן דיכול לחזור דבממון יוכל לחזור תכ"ד וזה כל שלא נתקיים התנאי שפיר יוכל לחזור דזה הוה כתכ"ד ודו"ק:

ובזה מיושב היטב הא דאמרו בקידושין דף ח' אמר ר"א התקדשתי במנה ונתן לה דינר הר"ז מקודשת וישלים מ"ט כיון דא"ל מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה ע"מ וכו' מיתיבי התקדשי לי במנה וכו' ורצה אחד מהם לחזור וכו' הרשות בידו והקשה בא"מ דמה קושיא דניהו דמקודשת מ"מ שניהם יכולים לחזור דהוא יכול לחזור כמ"ש הב"ש והח"מ והיא יכולה לחזור דהוה נתינה בע"כ ע"ש ובחידושי להלכות קידושין הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דמשמע ליה דאם רצה אחד מהם לחזור היינו אף שהשני רוצ' למחול וע"ז שפיר קשיא ליה דא"כ כיון דיכולה לחזור איך מקודשת אף באינם חוזרין דהא נעשה מלוה דהא לא נגמר הקידושין עד שישלים וכמ"ש בטעמו של הב"ש שנסתפק מה"ט אם יכול לחזור ובזה מיושב גם קושיית הע"י שהקשה דלוקמא במנה חסר דינר דכסיפא למתבעה ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא היא כיון דיכולין לחזור א"כ לא הוה קידושין כלל דהוא יכול לחזור וז"ב:

והנה במ"ש למעלה בשם הר"ן דאף בשטר אם נקרע תוך למ"ד מקודשת מתורת כסף לפענ"ד לולא שאינם כדאי להבין דבריו הקדושים אף כי להשיב היה נראה דבכה"ג אינה מקודשת דהרי באמת צריך להבין היאך מקודשת לאחר שנתאכלו המעות ומטעם דל"ד למלוה דמלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה והיינו כיון דאם תחזור המעו' חוזר א"כ הוה כאילו נתן לה המעות צ"ב הא אכתי לא עדיף ממלוה דאינה מקודשת וגם בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת לדעת קצת פוסקים כמ"ש בסי' כ"ח וא"כ הכא נמי מה נ"מ במה שהיא חייבת להחזיר א"כ יש לו מלוה עליו וס"ס לא עדיף ממלוה אך באמת רש"י פירש דכי אכלה דידה קא אכלה והיינו דבכל מלוה כיון שבעת שבא לידה הי' בתורת מלוה ולהוצאה ניתנה וא"כ אכלה מלוה ואח"כ כשצריך לקדשה הרי לא נתן לה כלום אבל הכא מקדשה במה שהיה לה הנאה משלו ולשם קידושין היו הנאת אכילה זו ולכי מטי זימנא מקדשה ולפ"ז זהו כשאכלה אבל כשנאבד המעות א"כ ס"ס במה מקניא לי' ובפרט בקידושין דקידושין הם כסף קנין ולא שווי כמ"ש הט"ז בחו"מ סי' ק"ץ ועיין מ"ש שם עה"ג וא"כ סוף כל סוף במה תתקדש דמ"מ בעת הגיע הזמן נאבד המעות ולא היה לה הנאה כלל ממעותיו וניהו דחייבת באחריות מ"מ לא עדיף ממלוה וז"ב כשמש לדעתי לולא פיות קדושים הרשב"א והר"ן ז"ל. ובזה נ"ל דלכך כתב הרמ"א באהע"ז סי' מ' ס"א בהג"ה דאם קדשה בשטר ואינו בעין דנקרע או נאבד דאינה מקודשת ולא כתב כלל דמתורת כסף מקודשת ועיין ב"ש שם משום דס"ל דבאמת אינה מקודשת דסוף כל סוף לא גרע ממלוה וז"ב. ושוב נזכרתי דבחו"מ סי' קצ"א כתב רמ"א ס"ד דאם נתן לו מעות וא"ל קני לאחר שלשים דאם נאבד המעות דלא קנה ותמה הסמ"ע דלמה לא יקנה במעות דכל שלא יתקיים המקח צריך להחזיר וכתב דמיירי כשאינו בעין ותמה הט"ז דמה בכך שאינו בעין ס"ס הא צריך להחזירם והוה כמו בקידושין ע"ש שהביא דברי רש"י ותוס' לענין קידושין הו"ל כאילו הוא בעין ולפמ"ש א"ש דע"כ לא כתבו רש"י ותוס' רק בהוציאם שפיר כתבו דל"ד למלוה דבעת שהוציאם הי' בתורת מלוה ואח"כ כשמקדשה אינו שלו אבל כאן הא בעת הוצאה שלה הוציאה מה שקבלה בתורת קידושין ושפיר מקודשת אח"כ בהאי הנאה אבל בנאבד לא כתבו רש"י ותוס' כלל ולפ"ז גם במלוה כל שנאבד במה נקנה המקח ובפרט אם נימא דגם בקנין קרקע הוא מתורת קנין ולא משוי וע' בט"ז סי' ק"ץ ובמ"ש בגליון שם דעיקר כהט"ז בזה וא"כ במה נקנה ואף בתורת שווי ל"ש דכעת אינו בעין ובמלוה אינו נקנה במקח כמ"ש הש"ך סי' ק"ץ ס"א וז"ב לדעתי וע' בש"ך סי' קצ"א שם שהסכים ג"כ להסמ"ע וכ' שכן מבואר ברמ"א סי' מ"ם והדבר תמוה דלא נמצא רמז מזה וכבר תמה בזה הקצה"ח ולפמ"ש א"ש דכוונת הש"ך למה שלא נזכר ברמ"א דמתורת כסף מקודשת וע"כ דלא ס"ל כן ועמ"ש הקצה"ח שם דאף באונסין חייב ומה ראוי שיקנה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ל"ש קנין דהמעות נעשו עליו מלוה ובמלוה לא קנה. אמנם נרא' דאף אם נימא כמ"ש הרשב"א והר"ן דמתקדשת בתורת כסף אף בנקרע או נשרף דכל שמחוייבת לשלם הוה כנותן לה מעות לקידושין אבל כ"ז אם הנייר שו"פ אבל באינו שו"פ בזה ל"ח שמא שו"פ במדי. וחילי דילי דהרי באמת דעת המהרי"ט דאינה חייבת באחריות דבתורת קידושין קבלה ולא בתורת שמירה ואף אם נימא דעכ"פ מה שבא מצד הקידושין הוה כשומר וכעין מ"ש לעיל היינו באם קדשה בתורת כסף אבל בקדשה בשטר ואינו שו"פ רק דהוה כאומרת לדידי שוה לי וכמ"ש הר"ן בטעם דחיישי' שמא שו"פ במדי וא"כ זה כשאמרה כן אבל שתתחייב מתורת שמירה במה שלא חשבה כלל בזה פשיטא דאין לנו:

ובזה מיושב מה דלא כתבו הרשב"א והר"ן דאף בפחות משו"פ חיישינן שמא שו"פ במדי ולפמ"ש א"ש. שוב ראיתי בחידושי מהרי"ט ר"פ האומר שכ"כ ונהניתי עד מאד אבל באמת כ"ז לשיטת הרשב"א אבל לפענ"ד נראה דבנאבדו ל"ש כלל שתתחייב באחריות ומטעם שכ' המהרי"ט דהיא בתורת קידושין קבלה לא בתורת שמירה ול"ד למ"ש לעיל לענין נתאכלו המעות דחייבת דשם כשאכלה א"כ פשיטא דאחריות דנפשה קבילות עליה אבל כאן בנאבד ולא היה לה הנאה פשיטא דל"ש שמירה ובזה י"ל גם במקח דלא קנה בזה משום דלא קיבל דין שמירה ול"ש שיתחייב באחריות ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל. אחר כמה שנים מצאתי בדרך למודי דברי הרמב"ן בהלכות בכורות שהמהרי"ט אלגזי בספרו שם דף צ"ו ע"ד דפוס ווין הביא שם דברי המהרי"ט שהבאתי הלא מראש שהקשה על המהרי"ט קושיות רבות ולפמ"ש א"ש דבאמת אם הוא חוזר פשיט' דפטורה היא ורק כשהיא חוזרת ברשותא דידה קאי ומיושב כל הקושיות שם דו"ק ותמצא:

ואגב אמרתי לבאר דברי הסמ"ג מ"ע קמ"ד שהאריך שם ליישב ולפענד"נ דהסמ"ג מחלק בין פודה סתם לאומר בפירוש אחר שלשים יום וכמ"ש המהרי"ק שורש צ"ו והמהרש"ל סי' ז'. אך ביאור הענין נ"ל דיצא לו להסמ"ג מהא דאמרו בש"ס אע"ג דרב ושמואל הלכה כוותי' דרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכה כשמואל והדבר תמוה דמעיקרא אין סברא לפסוק כרב דהא ספק פדיון קי"ל דאזלינן לקולא וכבר האריך מהרי"ט אלגזי בשם מהר"י קורקוס וגם הוא בעצמו האריך בזה דמה הי' הסברא כאן לפסוק כרב הא הלכה כשמואל בדיני אך נ' דמכאן יצא לו להסמ"ג שיטתו דבאמת בפלוגת' דרב ושמואל יוצא לנו שני ענינים אם יש מקום חלות כלל להפדיון בתוך שלשים או לא דלרב ע"כ שיש מקום חלות עכ"פ בתוך למ"ד ונ"מ באם החזיר בתוך שלשים הפדיון דאם נימא דאין מקום חלות כלל להפדיון א"כ ממילא אין מקום שיחול הפדיון לאחר שלשים באם נתעכל ואם נימא דיש מקום חלות עכ"פ בפדיון דהיינו עכ"פ שזכה זה הכהן שא"י לחזור ולתנוהו ליד כהן אחר הוה כמו בקידושין דאף שמקדש' לאחר שתתגייר דלכאור' לשמואל אין בידו לקדשה מיד וכ"כ במק"א דבזה גם שמואל מודה דעכ"פ חלו הקידושין לענין שתאסר לאחר שלשים ולא יחולו קידושין של אחרים דלא כמהרי"ט אלגזי בספרו שם דף צ"ה ע"ד ולפ"ז ה"ה בזה עכ"פ יש חלות הפדיון גם בתוך למ"ד ובזה נחלקו רב ושמואל ולפ"ז שפיר קאמר הש"ס דבאמת לפמ"ש הנה אם אנו דנין אם יש מקום חלות להפדיון תוך שלשים בזה אין אנו דנין על ממון כלל דעכ"פ כל שלא נתעכל א"צ להחזיר ועיקר אנו דנין אם יש מקום לפדו' בתוך שלשים הנה בזה אין אנו דנין על ממון כלל רק על המצות פדייה ובזה יש מקום לומר דהלכתא כרב באיסורי ולזה קאמר דבזה קי"ל כשמואל דאין בנו פדוי אבל במפרש שיהי' חל הפדיון לאחר שלשים יום דבזה עיקר הנ"מ אינו על הפדייה דהרי פירש בהדיא שלא יחול הפדיון רק על אחר שלשים יום ואז עיקר הנ"מ רק לענין ממון הפדייה אם צריך לתת מעות אחרים בנתעכלו או לא בזה יש מקום לומר דלא קיי"ל כשמואל:

ובזה מדוקדק היטב דברי הסמ"ג שכ' דבתוך שלשים פליגי רב ושמואל והביא הך סיום דברי הש"ס דאף דהלכה כרב באיסורי מ"מ הלכה כשמואל בדיני והיינו שבא להורו' שרק בזה רצה הש"ס לפסוק כשמואל אבל בזה אין הלכה כשמואל כלל רק דבנו פדוי ודו"ק. ויש להמתיק יותר דבאמת הא דקיי"ל כאן כשמואל אף דהלכ' כרב באיסורי משום דכיון דבתוך שלשים עכ"פ אין מקיים עוד המלוה א"כ אין נ"מ להמצוה רק להממון ובזה הלכה כשמואל בדיני אבל באומר בפירוש לאחר שלשים שאז פודה כדין דלאחר שלשים בודאי יש מצוה א"כ שם לענין אחר שלשים שוב הלכה כרב בזה וז"ב מאד. ובחידושי אמרתי בזה דבאמת כל האחרונים הקשו אמאי במת לאחר שלשים חייב לפדו' נימא דטריפ' הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל דהמצוה של פדיון עדיף ובזה הולכין אחר הרוב אף דנ"מ לענין ממון המצוה עדיף ומצאתי בשיטה מקובצת ב"ק דף י"א גבי בכור שנטרף שכ' בהדיא דמ"ע דפדיון לכך ראוי להלך אחר הרוב יעו"ש ונהניתי עד מאד. ולפ"ז יקשה לשיטת רש"י דס"ל דתוך למ"ד אינו פדוי דשמא נפל הוא והא כיון דמצוה היא הולכין בממון אחר הרוב. אך ז"א דבאמת התור' אמרה ופדויו מבן חדש תפדה ורק דרש"י מפרש הטעם משום דנפל הוא וא"כ כל שהתור' אמרה שאינו מצוה לפדו' רק מבן שלשים שוב אין הולכין בממון אחר הרוב. ולפ"ז י"ל דזה מחלוק' שבין רב לשמואל דלשמואל כיון דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ אין מקום חלות לפדיון כלל בתוך שלשים יום ולכך בנתעכלו אין כאן פדיון אבל לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב א"כ כיון שבאמת הרוב מורה דצריך לפדותו ניהו דהתור' חששה אף למיעוט ואמרה דפדויו מבן חדש תפדה וגלתה דבעינן פדיון ודאי ולא ספק ואף רוב לא מועיל מ"מ כל שפדה בתוך שלשים מועיל אף שנתעכלו ומעתה בשלמא בסתם פדיון בתוך למ"ד שפיר אמרי' כיון דלשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב וכן קי"ל וא"כ לפ"ז שוב אין חלות פדיון כלל בתוך שלשים וא"כ ל"מ אף שנתעכל אבל כשרוצ' שיחול הפדיון לאחר שלשים שוב אגלאי מלתא למפרע שיצא מכלל נפל בזה מהראוי לפסוק כרב. ובזה מיושב היטב הא דאמר אף דהלכה כרב באיסורי והקשו הא פדיון הוא ממון וקי"ל בזה כשמואל. ולפמ"ש א"ש דלענין הפדיון בתוך שלשים דזה אין בו לתא דממון דאנו דנין אם נפל הוא או לא וא"כ לענין זה כבר החזקנו מחמת הרוב שאינו נפל וא"כ מהראוי לפסוק כרב בזה ואפ"ה קיי"ל כשמואל והיינו לפדות בתוך שלשים. אבל כשמפרש לאחר שלשים פשיטא דהוי פדיון ודברי הסמ"ג מוכרחים. ובזה מדוקדק מה שהביא המהרי"ט אלגזי בשם הריטב"א שגרס דשמואל ס"ל דאין בנו פדוי דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה ולפמ"ש הדבר מדוקדק דכיון דהתורה מיעטה מלפדות בתוך שלשים שוב אין הולכין בממון אחר הרוב וז"ב.

ובזה מיושב מה שהקשה מהריט"א דא"כ באומר ערכי עלי לאחר שיהי' שלשים יום מהראוי שיועיל ובאמת אינו מועיל ומ"ש מפדיון ולפמ"ש שני ושני דבאמת אין הולכין בממון אחר הרוב ושאני פדיון דהתורה אמרה שמצוה לפדות משא"כ בערכין דאינו חייב להעריך רק כל שהתחייב עצמו מחוייב אבל אינו מצוה לחייב עצמו בערכין ואין הולכין בממון אחר הרוב ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא אגב גררא. והנה המהרי"ט בחידושיו לקידושין פ"ב גבי המקדש במלוה דעתו דאם הלוה לה מעות ועודנו בידה אף שלהוצאה נתנה כל שעדיין בידה דעתה שתפקע זכותה אצל המלוה ותתקדש בו והקשה אותי תלמידי דכיון דהלוה לה הרי הן ברשותה וא"כ צריך קנין חדש לקנות אותו מעות ובמה קנה במחילה לבדו שיהי' יכול לקדשה והשבתי דכוונתו ע"ד שכתב הרמ"ה הובא בטור אהע"ז סי' ק"כ לענין גט שנתנו עדים לידה דהוה כאלו זכו אותו לבעלה ואחר כך הבעל נתן לה וזכותה וקנית הבעל באים כאחת וה"ה כאן הו"ל כאלו זכתה לה ע"ז והמלוה חזר ונתן לידה שתתקדש בו וז"פ. ודרך אגב אבאר מה ששאל עוד בהא דאמרי' באדם חשוב בהאי הנאה דמקבל מינה היאך הדין באם האדם חשוב לוה ממנה מעות ומחלה לו אם שייך בהאי הנאה כיון דלא היה קבלה חדשה והשבתי דגם זה מקרי לה הנאה דאדם חשוב דשונא מתנות ודאי רצה לפרוע לה ובהאי הנאה דקיבל המחילה הו"ל הנאה לה וגמרה ומקדשה לו וז"פ וא"צ ראיה לפענ"ד. וגוף הענין בהאי הנאה נלפענ"ד ע"פ המבואר בחו"מ סי' קע"א דל"ש שונא מתנות בכה"ג שזה צריך שהוא יקבל מתנה וה"ה כאן כל שהיא נהנית בזה ל"ש שונא מתנות דהא זה נותן בשביל הנאתו וכמו דאמר ר"ז אתייקורי הוא דמתיקר בו ודו"ק. ומה שהבאתי למעלה קושיא בדברי הב"ש סי' כ"ט שנסתפק אם יכולה לומר הריני כאלו התקבלתי והרי הר"ן כתב דאף דהתנה לטובת הלוקח יכול לומר שלא רצה רק באופן שיתקיים התנאי הנה למדתי סי' רמ"א ושם בס"ט הובא שם דברי הר"ן אלו והיה קשה לי מהך דסי' ס"ט באהע"ז ונזכרתי שכבר הארכתי בזה אבל כעת נתיישבתי דאין התחלה לקושיא דשאני התם דאמר במנה זו ושפיר נסתפקו הח"מ והב"ש כיון דיכולה לומר הריני כאלו התקבלתי א"כ הוה כמקדשה במנה זו ונתקיים מאמרו ואטו אם תחזיר לו אח"כ מהמנה לא תתקדש וה"ה בזה כל שאמרה הריני כאלו התקבלתי נתקיים דברו אבל במתנה שאינו נותן רק ע"מ זה אף שהוא לטובת הלוקח יכול לומר שלא רצה ליתן רק ע"מ שיתקיים התנאי והוא לא יכול לומר הריני כאלו התקבלתי שלא תלה בדידי' רק שהוא יקיים תנאו והרי לא קיים אבל במנה זו כל שאמרה הריני כאלו התקבלתי הרי קבלה כל המנה. עוד נ"ל כיון דקיי"ל דיכולה לומר לדידי שוה לי א"כ שוב אף שחסר דינה יכולה לומר לדידי שוה לי כל דינר שיש לי דרך להוציא במישן וכדומה וא"כ נתקדשה במנה ודו"ק היטב. עוד נ"ל דש"ה כיון דהוא אמר במנה זו ונמצא חסר דינר א"כ ל"ש לומר דלא רצה רק במנה משלם דהרי באמת לא נמצא מנה א"כ שייך לומר שיכולה לומר הריני כאלו התקבלתי:

ודרך אגב אבאר במ"ש הקצה"ח סי' כ"א להשיב על דברת הצ"ץ שמחלק בין קידושין לשידוכין דבקידושין כבר נתבטלו הקידושין כל שעבר על תנאו משא"כ בשידוכין וע"ז כ' הקצה"ח דגם בקידושין יכול למחול התנאי כמבואר באהע"ז סי' ל"ח סל"ה וע"ז שאל אותי ב"ד החריף כמוה' יצחק ני' דבזה ל"מ מחילה דשם אינו מבואר בתנאי לזמן ועבר הזמן דכל דכבר עבר הזמן מה מועיל מחילתו הא כבר נתבטל ע"ש. ולכאור' יפה טען. ולכאור' רציתי לומר דכיון דבתנאי ע"מ שאין בה מומין וכדומה א"כ תיכף שיש עליה מומין הוה כמתנ' על זמן דמ"ל שהזמן עבר או שאר תנאי דתיכף עבר ואפ"ה מועיל ומטעם דכיון דהתנ' להנאתו לא כוון רק שיתבטל אם יקפיד כשישמע וכל שלא הקפיד לא נתבטל וה"ה בזה מיהו אכתי ל"ד דשם הוה ע"כ התנאי אם יקפיד וכל שאינו מקפיד לא נתבטל אבל כאן הרי הגביל זמן לקיום תנאו וכל שעבר הזמן הרי לא נתקיים ובטל התנאי וראיתי בסעיף ל"ז שאם קודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן רשאי הרי מבואר דיכולין להאריך הזמן ולא נתבטל התנאי ואף דהט"ז הקש' ע"ז עיין בא"מ מ"ש בזה דאתי דיבור ומבטל דיבור יעו"ש ודבריו נכונים. אמנם לכאור' עדן יש לעיין דשם מיירי קודם הזמן הי' מאריך הזמן בזה שפיר אמרי' דיכול להאריך התנאי אבל כאן דכבר עבר הזמן מה יועיל מה שמוחל סוף סוף כבר עבר הזמן. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הט"ז מהך דיו"ד סי' רכ"ח סל"ט ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כשרוצ' להאריך לו הזמן אחר שכבר עבר זמן המוגבל בזה אינו רשאי אבל תוך הזמן יכול להרחיב לו הזמן וגם הב"י שכ' שם דאם התנה בתחל' שיוכל להאריך הזמן רשאי כוון לזה דטרם שעבר המועד יכול להרחיב לו הזמן ולא כשכבר עבר והאורחת חיים שמביא הב"י בבדה"ב שם שחולק על הדין הוא משום דמשמע ליה להב"י דמיירי שרוצה למחול לו בהגיע הזמן ובזה אינו מועיל ואם כוונת הא"ח טרם שהגיע הזמן א"כ לא יפלוג על הדין ועש"ך שם ס"ק א' ולפ"ז עכ"פ בנ"ד שמחל אחר הגעת הזמן ל"מ מחילה ולא צדקו דברי הקצה"ח אך נראה דאם לא עבר בפשיע' רק שנאנס כנדון הצ"ץ ודאי מועיל הרחבת הזמן דבאמת כל שמצד אונס עבר הזמן עכ"פ לא מקרי עבר דאונסא כמאן דלא עבר וניהו דמ"מ לא קיים התנאי אבל מ"מ לא מקרי עבר הזמן ושוב יכול להרחיב הזמן וצדקו דברי הקצה"ח כנלפענ"ד ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף