שואל ומשיב/ה/לא

שואל ומשיב ‏ ה לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|לחכם אחד.{{

ע"ד אשר הארכת אם הפקר ב"ד הפקר הוא קנין או אינו רק הפקר בלבד והבאת דברי הג"פ סי' ק"כ שמסתפק בזה הנה כל האחרוני' האריכו בזה אם כה ואם כה וגם אני בחידושי הארכתי בזה. אך כעת נ"ל דבר חדש מהא דאמרו בר"ה כ"ב א"ל מאתים זוז נתונים לך במתנה ופירש"י משום הפקר ב"ד וקשה במה יקנה המעות הא המעות אין דרך לקנותו כ"א אגב קרקע או מקום המעות כמבואר בסי' ר"ג ס"ט וכאן שכבר היו בביתו ואיך יקנה אותם וגם הוא אינו מקנה לו ובשלמא כל זוכה מן הפקר קונה בהגבהה ובשאר קנינים אבל במעות שכבר הוא ברשותו וגם כשלא קיים תנאי נעשה המעות מלוה כמו בכל דבר שנתבטל המכר שהמעות נעשו מלוה כמבואר בסי' ע' ובכמה מקומות וא"כ במה נקנה המעות לו וע"כ דחז"ל עשו ההפקר לקנין וז"ב ודוחק לומר דהו"ל כאלו זכו הב"ד בזה והקנו לו דז"א דלמה לנו לחדש שני קנינים שהם זכו בהמעות והקנו אליו מוטב לומר דהקנו לו המעות ע"י ההפקר כמו שנראה בפשיטות מל' הש"ס ורש"י. איברא דלפ"ז צ"ב היאך מועיל מחילה בחוב הא במה יקנה כיון דמלוה להוצאה נתנה א"כ אין לו במה לקנות ובפרט מטבע שאף אם היה בעין אינו מועיל קנין. אך באמת הדבר נכון כיון דמחילה אינו אלא סילוק וכמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בב"י חו"מ סי' קצ"ה וא"כ א"צ קנין כלל דמשעה שנסתלק מהחוב ממילא המעות שלו וא"צ קנין וז"ב. אבל כאן דהי' צריך לקנות המעות דהרי נתנו לו על תנאי וכל שבטל התנאי צריך להחזיר המעות וא"כ במה יקנה וע"כ ע"י ההפקר. וראיתי במח"א הלכות זכייה מהפקר סי' י"א שכ' דמחילת חוב אם הוא סילוק או קנין תלוי במחלוקת הקדמונים ומריטב"א בחידושיו לקידושין דף ט"ז ע"א נראה דהוא מתורת הקנאה ולפענ"ד א"א לאומרו דבמה יקנה בהלואה ועיינתי בריטב"א שם ושם קאי לענין עבד דהוא תפוס בעצמו וכל שמחל לו העבדות הוא תפוס בעצמו ונעשה ב"ח ולכך הוה מחילה הקנאה אבל בחוב מחילה לא הוה רק סילוק ולא קנין וז"ב לדעתי (וע' מהרי"ט ח"א סי' מ"ה ובמח"א שם וצ"ע ועקצה"ח סי' ר"ט):

והנה בגוף הדבר אם הפקר ב"ד עושה קנין וגם אם קנין דרבנן עושה קנין תורה שהאריכו האחרונים בזה וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות. כעת נלפענ"ד לחלק הענינים דכל שחז"ל עשו קנין חדש עד"מ שתקנו שאגב יקנה בזה י"ל דכל שעשו חז"ל שיקנה שוב נעשה עי"ז קנין דאורייתא דאלמוהו לתקנתם ועשוהו כשל תורה אבל היכא דמה"ת לא הי' מועיל הקנין רק דחז"ל עשו הקנין עד"מ קנין מעות דמה"ת קני וחז"ל אמרו דמעות לא יקנה רק משיכה א"כ במה כחם יפה שיהי' עוד קנין תורה אדרבא מה"ת מעות קונה ודי שהיה קנין מדרבנן אבל לא שיעשו קנין שלהם עוד עודף על של תורה כנלפענ"ד. ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הרמב"ן שהוכיח דמכירת שטרות דאורייתא מדתני מקודשת ומשמע מה"ת [וע' תומים סי' ס"ו ס"ק א' שאזיל בתר איפכא דכיון דבמע"ש קתני מקודשת וע"כ אינו רק דרבנן ע"כ גם מכירת שטרות דרבנן ע"ש וצ"ע] ותמה הפ"י בקידושין דף מ"ח דהא מעמ"ש ודאי אינו רק דרבנן ואפ"ה קתני מקודשת. ולפמ"ש א"ש דמעמ"ש דמה"ת ל"ש קנין הלז וכל דחז"ל אמרו שיקנה הוה קנין מה"ת דיש לאל ידם לעשותם כשל תורה אבל מכירת שטרות דמה"ת לא מועיל קנין בדבר שאין גופו ממון וכמו דממועט משבועה וכדומה א"כ ניהו שחז"ל עשו קנין שיהי' מועיל מכירת שטרות אבל במה כחם גדול שיפקיעו דין תורה ויעשו עוד קנינים שיהי' קנין תורה הא אדרבא מה"ת ל"מ קנין וז"ב לדעתי ובזה יש ליישב קושית התוס' בסוכה דף ל"א ב' בד"ה שינוי החוזר שכתבו אע"ג דקנין הוה מדרבנן מ"מ כיון דמה"ת לא קני ל"מ לצאת בו וע"ז הקשו דמהאי סבתא משמע דכל דקני מדרבנן יצא. ולפמ"ש י"ל דבאמת כיון דמה"ת לא קני בהאי שינוי א"כ אף שתקנו חז"ל דגם שינוי החוזר לברייתו יקנה אבל עכ"פ לא יכלו לומר שיהיה נקנה מה"ת דהרי באמת מה"ת לא קני ורק דחז"ל עשו שיקנה א"כ שוב מה"ת לא יצא אבל בהך סבתא דמה"ת היה צריך לקעקע הבירה כלה וכיון דחז"ל עשו מפני תקנת השבים שלא יצטרך לסתור הבירה א"כ כל שעכ"פ מדרבנן א"צ לסתור שוב יוצא בסוכה והרי גם מה"ת אם לא היה מקעקע היה יוצא בסוכה דלא בעינן שלו רק שלא יהיה גזול וכיון דחז"ל אמרו שא"צ לקעקע מה נ"מ אם אינו של תורה סוף סוף הרי יצא אבל כאן כל דמה"ת לא קנה ביאוש הרי אינו שלו ואף אם נימא דגם בסוכה בעינן לכם כדס"ל לר"א יש מקום לחלק דכבר נודע דבשב וא"ת יש כח ביד חז"ל להפקיע דין תורה רק בקום ועשה אין לאל ידם לשנות א"כ בשלמא לעשות קנין דרבנן כשל תורה זה אין כח בידם בדבר שמה"ת לא קנה די שיהיה קנין דרבנן אבל כאן בהסבתא דמה"ת הי' צריך לקעקע כל הבירה וחז"ל אמרו דסגי בדמים א"כ זה אינו רק שב וא"ת ובזה יש לאל ידם וכל שתקנו הקנין שוב יצא מה"ת משא"כ לענין שינוי החוזר דמה"ת לא קני בשינוי זה א"כ אין כח ביד חז"ל לעשות קנין בקום ועשה וז"ב מאד. ובזה הנה מקום אתי ליישב ולקיים דברי הב"ש שמחלק בין מעמ"ש לגזילה בתר יאוש ובאחרונים תמהו דממנ"פ אם הוה הפקר ב"ד הפקר קנין גם בגזילה יועיל ואם לא הוה קנין גם במעמ"ש לא יועיל. ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה קנין רק זה במעמ"ש שהוא דבר חדש אבל בגזילה לאחר יאוש דמה"ת ל"מ יאוש א"כ א"א לעשותו שיהי' הקנין כשל תורה ודו"ק. ובזה מיושב הרבה קושיות שהקשה השעה"מ פ"ח מלולב בהך כללא ודו"ק. ובזה יש ליישב מ"ש רבינו פ"ט מתרומות הלכה י' כהן שמכר פרה לישראל במעות ולא משך שאסור להאכילה כרשיני תרומה וכן להיפך בכהן מישראל שאסור עד שימשוך ומשמע דל"מ קנין דרבנן לתורה וכבר תמה בזה המח"א. ולפמ"ש א"ש דכל שמה"ת יש קנין אחר לא יוכל הקנין דרבנן לעקור הקנין תורה וכן להיפך וז"ב:

והנה בקושי' התוס' בסוכה הנ"ל מהך סבתא הי' נרא' לי באופן אחר דבאמת קנין דרבנן מועיל שיהי' קנין תורה ומשום דהפקר ב"ד הפקר ורק בשינוי החוזר לברייתו ל"מ מה שקונ' בדרבנן דהרי ע"כ ל"מ שינוי החוזר לברייתו רק כ"ז שנשתנ' בזה אמרינן דכל שנשתנ' אין זה מה שהי' אבל אם לאחר ששינ' החזיר הגזלן לברייתו נלפענ"ד ברור דבזה ל"מ אף מדרבנן דהרי כעת הוא כמו שגזל' ולפ"ז לא שייך הפקר ב"ד הפקר בזה דכבר נודע מ"ש התוס' ביבמו' דף פ"ט דלא שייך הפקר ב"ד הפקר בדבר שהוא ברשותו גם לאחר ההפקר ע"ש ולפ"ז גם כאן אם החזיר' הי' עומד ברשותו והי' צריך להחזירו שוב ל"מ גם כשלא החזיר' כיון דלא קנה מן התור' רק מדרבנן ובכה"ג ל"ש הפקר ב"ד הפקר וז"ב מאד לדעתי ראה זה דבר חדש ודו"ק. (ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ה' דדעתו דהפקר ב"ד הוה קנין ע"ש) ולפמ"ש מיושב היטב הא דאמרו בגיטין דף ל"ז ע"א ומי איכא מידי דמדאוריי' משמט שביעי' ותיקן הלל דלא לשמט והקשו בתוס' ד"ה מי דאמאי לא משני רבא כדמשני אח"כ הפקר ב"ד הפקר ולפמ"ש הג"פ יש ליישב דבשלמ' כאן דפריך דאיך אפשר להלל לתקן שלא ישמט ויוציא הממון א"כ ל"ש לשנויי דהפקר ב"ד הפקר דניהו דהפקירו המעו' שביד הלוה אבל לא תקנו שהמלו' יקנ' המעו' וא"כ לא חשוב כגבוי ואף אם נותנו לו מדעתו צריך לומר לו משמט אני מכ"ש כאן דלא נתן לו רק הפקירו אבל לקמן דפריך להיפך דמדאוריי' לא משמט שביעי' ורבנן תקנו דמשמט ע"ז שפיר תירץ דהפקר ב"ד הפקר א"כ ממיל' נשאר המעו' ביד הלוה וכבר כתבתי דזה לא צריך קנין וממיל' נשאר ביד הלוה וגם לפי חילוק השני שכתבתי לעיל מיושב הדבר דבשלמ' לעיל הי' צריך לעקור ד"ת בזה דמן התור' משמט והיאך יוכל לתקן ע"י הפקר ב"ד לעקור דברי תורה דס"ס מה"ת א"צ הלוה להחזיר אבל לקמן דפריך להיפך דמה"ת לא משמט שפיר יכלו רבנן לתקן דא"צ הלוה ליתן ואינם עוקרים דברי תור' מידי דהוה אם מחל לו החוב משא"כ לעיל דאף אם נותן לו מדעתו צריך לומר משמט אני ועיין בפ"י בסוגי' שם וא"כ הוה עקירת ד"ת לגמרי ועיין בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכ' שכתבו באמצע הדיבור דהפקר ב"ד הפקר והפקירו ב"ד התבואה של התינוק ונתנוה לאפטרופוס שיוכל לתרום הרי דהפקירו ב"ד ועשו קנין לאפוטרופוס ושם מפקיע טבלי' עי"ז ואולי כיון דלא נקנה לו לגמרי רק כדי שיוכל לתרום ולהפקיע הטבלים בכה"ג אמרינן הפקר ב"ד הפקר וצ"ע:

והנה לכאור' צריך להבין לפי שיטת התוס' דלכך מותרין האפוטרופסין לתרום לאכול משום דהפקירו הב"ד התבוא' של התינוק ונתנו לו והדבר צ"ב דהרי כבר נודע מ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב דהפקר ב"ד לא אמרינן בדבר שלאחר ההפקר יהיה שלו וא"כ ה"נ הא גם אח"כ התבוא' של היתומים ולא שייך הפקר ב"ד וצ"ל דבאמת לא הפקירו כל התבוא' רק כפי מה ששיערו שצריך לתרום והו"ל כאילו זאת של אפוטרופוס וא"כ שפיר יכול לתרום דע"כ לא אמרינן דאתם ולא אפטרופסין רק לתרום משל היתומי' אבל משל אחר פשיטא דיכול לתרום ועיין בחידושי רשב"א בנדרי' דף ל"ו וא"כ כיון שהפקירו התרומה והו"ל התרומה של אפוטרופוס ושפיר יכול לתרום והתרומ' שפיר דזה נותן לכהנים ואף דאבעיא לן בנדרים דף ל"ו אם מועיל תורם משלו על של חבירו אי אמרינן דניחא ליה למעבד מצוה בעצמו היינו בגדול אבל בקטן שפיר מועיל תרומת אפטרופס דקטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו וכעת יעשה איסור ויאכל טבלים ועיין בט"ז ביו"ד סי' ש"ה ובנקה"כ שם וז"ב:

ובזה נראה לי הטעם דאין תורמין להניח ופירש"י משום דלכשיגדלו יעשרו הם והדבר יפלא דמה נ"מ בזה וה"ה פי"א מנחלות כתב משום דנ"מ לענין דט"ה שלהם ע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דצריכין לבא להפקר ב"ד והיינו רק התרומ' בלבד וכמ"ש ולפ"ז הא בתורם משלו על של חבירו לא נפשטה האבעיא דלמא ניחא לי' בעצמו לעשו' המצוה ובכה"ג אמרינן לכשיגדלו יעשרו הם ויעשו המצוה בעצמם וז"ב מאד איברא דלפ"ז יקשה במ"ש התוס' בשבת דף נ"ד ע"ב דאפוטרופוס של ר"א הוה מעשר והא במעשר בהמה כולו לבעלים רק מה שמקטירין לגבוה וא"כ ל"ש הפקר ב"ד הפקר דאח"כ יהיה שלהם וכמ"ש והיאך מצי האפטרופוס לתרום והיא קושיא גדולה לפמ"ש וצ"ל דכיון דגם הבעלי' משלחן גבוה קא זכו בחלק שלהם ועיין במלמ"ל פי"א ממעה"ק והארכתי בזה בתשוב' לברר הדברים וא"כ ממילא שפיר הפקירו הב"ד ונתנו להאפטרופוס ומה ששלהם אחר שהקטירו הרי הוא כזכו מחדש ומ"ל שלחן גבוה או קנו מהדיוט ועכ"פ בעת ההפקר הי' מופקר הדבר לגמרי וז"ב מאד:

ובזה מיושב מה שהקשה אא"ז הח"ץ ז"ל בתשוב' סי' ל"ה על מ"ש התוס' דאפטרופס הוה מעשר והא אינו רשאי לתרום להניח ושם היה להניח ולפמ"ש א"ש דשם אף להניח שרי דל"ש לומר דניחא להו להיתומים שיעשו המצו' בעצמם דבאמת עושין המצוה בעצמם כיון דאפטרופוס מעשר עבורם דבעת שנקטר לגבוה שלהם נקטר ועיין בנקה"כ בסי' ש"ה דבכה"ג ל"ש לומר דניחא לי' בעצמו דזה גופא שלהם ובשלמ' לענין תרומת תבואה ליתן להכהן צריך שיהי' משל התורם משא"כ כאן דמקריבין עליהם דא"צ שיהי' של האפטרופס רק שיפקירו מן היתומי' בלבד וצ"ע בזה כי יש לפקפק עדיין אבל מ"ש בגוף הענין נכון ת"ל ודו"ק:

והנה בגוף הדבר שכתבו הפוסקי' דבמע"ש הוה קידושין של תורה משום הפקר ב"ד הפקר הקשיתי קושיא אחת וגדול' היא אלי בהקדם מה שאמרתי זה ימים לישב דברי תשובו' הרדב"ז שעמד המלמ"ל פ"ה מאישות והניח בקושיא ואמרתי בזה דבאמת כל דאינו שוה לדידיה אף דשוה לדיד' במה מקדשה ולכך בא"ה אף דחזי לדיד' דחולנית היא מ"מ במה מקדשה הוא והמתקתי הדבר עפמ"ש בשו"ת הש"ך הובא בב"ש סי' למ"ד ס"ק א' דטלי קידושיך מע"ג קרקע לא מהני ול"ד לפקדון דמתחלה נתן לה הדבר משא"כ מלוה דלהוצא' נתנה ע"ש ולפ"ז גם כאן ניהו דלדיד' שוה לה אבל הוא לא נתן לה הפרוט' והו"ל כנטלה קידושין מע"ג קרקע דל"מ אבל בנתן לה פחות מפרוטה והוקר ועמד על פרוטה דאם נימא דל"מ הקידושין שוב צריכה להחזיר לו וא"כ ממילא הוה כנותן לה כעת פרוט' דהא עכשיו הוא שו"פ והו"ל כיהיב לה מחדש וז"ב כשמש ודברי הרדב"ז נכונים ולפ"ז ק"ל טובא דאיך מועיל שיהי' הפקר ב"ד הפקר הא כיון שרק מתורת הפקר הוא א"כ עכ"פ הוה כטלי קידושיך מע"ג קרקע דמן התורה לא הוה נתינתו כלום וצ"ל דלא משום הפקר ב"ד קאתינן עלה רק כיון דחז"ל עשו אותו לקנין אלמוהו ועשו אותו כשל התורה. ובזה מיושב קושיית הפ"י ממכירת שטרו' דל"מ מן התורה למכור השעבוד ורק דרבנן עשו אותו לקנין אבל א"א להיו' קנין תורה רק מכח הפקר ב"ד וא"כ ל"מ להיות כשל תורה משא"כ במעמד שלשתן אטו כתוב בתורה דל"מ מעמ"ש רק דרבנן חדשו הקנין הלז י"ל דהוה קנין גמור כשל תורה ודו"ק וראיתי בא"מ סי' למ"ד שהקשה ממעמד שלשתן דמועיל והא הוה כטלי קידושיך מע"ג קרקע ולק"מ דכיון דהוא צוה לתת לה הרי עשה וגם נתינ' השליח מועיל וז"ב משא"כ במלוה דאותן מעו' הראשונו' שהלוה להוצאה נתנה והמעו' שחייבת לו הוא מקדשה זה מעו' אחרות מה שלא נתן לה וא"כ הוה טלי קידושיך מע"ג קרקע וזה ברור. ובזה יש להמתיק החילוק שבין מכירת שטרו' למעמ"ש די"ל דמעמ"ש אף דמטעם הפקר קאתינן עלה עכ"פ גוף ההפקר אתי מכח דצוה לתת לה והוה כפקדון דעכ"פ בא לה בפעם הראשון מידו משא"כ מכירת שטרו' הוא נותן לה השטר ומה"ת לא יכול למכור השטר דשיעבוד הגוף לא ניתן למכור דבמה קנתה השיעבוד וחז"ל הפקירו מעו' המשועבד מכח השטר א"כ המעו' לא נתן לה רק מכח הפקר הו"ל כטלי קידושיך מע"ג קרקע וז"ב מאד ודו"ק כי הוא דבר נפלא ת"ל והנה ראיתי בשו"ת מהר"י בן לב ח"ב סי' ל"ג שכתב דטלי קידושיך מע"ג קרקע מהני והביא ראיה מסלע של שניהם שכתבו התוס' דלא משום חצר הוא רק דסמכא דעת' ע"ש ולפענ"ד אין ראיה דש"ה דעכ"פ הוא נתן ע"ג סלע לשם קידושין ובקידושין לא כתיב ונתן בידה אבל היכא דלא היה נתינה כלל לשום קידושין רק שהי' מונח ע"ג סלע מכבר וא"ל טול קידושיך מע"ג סלע אפשר דל"מ ובזה אפשר לחלק בין קידושי כסף לשטר דבשטר דמקיש הויה ליציאה בכל ענין פסול דבעינן כמו בגט ונתן בידה אבל בכסף יש חילוק בין היכא שנתן עכ"פ לשם קידושין דכתיב כי יקח ובעינן שיהי' לשם קיחה וז"ב ודו"ק אחר זמן רב מצאתי ביש"ש יבמות פרק עשירי סי' י"ט שכתב גבי הא דיליף הפקר ב"ד הפקר מקראי ור"א אמר מהכא אלה הנחלו' וכו' מה אבות מנחילין וכו' וכתב היש"ש דהא דר"א עדיף דילפינן מיניה שיוכלו להפקיע ממון של אחר ולהחליט לאחר ול"ת דוקא שיכול להפקיר אותו ע"ש הרי ביאר בהדיא דהפקר ב"ד הפקר הוא אף להחליט ביד חבירו ומהג"פ והגאון ש"ב בעל מקור חיים סי' תמ"ח וכל המדברים בזה נעלם מהם דברי היש"ש הנ"ל ודו"ק.

והנה לכאורה הבאתי ראיה דקנין דרבנן מועיל לקנין תורה דהרי אמרו בב"מ דף י"א ד"ג הקנה ע"י קנין אגב והרי שם הפריש תרומות ומעשרו' ומכ"ש לפירוש התוס' דהיה בשנת הביעור וצריך להוציא מרשותו ואיך הי' מועיל קנין דרבנן לקיים מצות התורה עי"ז והרי קנין אגב אינו רק דרבנן כמ"ש תוס' והרא"ש פ"ק דב"ק דף י"א ואני כתבתי במק"א דהנימוק"י בב"ק פ' הגוזל גבי עבדי כמטלטלי נסתפק בזה אך נראה דמתנו' כהונה שאני דבאמת הם ממונו של כהן רק שביד הישראל לתתם לאחר ולזה צריך שיקנהו וכל שהקנהו אף בקנין דרבנן כיון שעכ"פ לא יוכל הישראל לתתו לאחר מועיל אף קנין דרבנן וכ"כ האחרונים סברא זו ועיין בספר ט"ג הנדפס מחדש בגיטין דף למ"ד סברא זו ע"ש ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח וסי' ר"ב לחדש דחצר ומטלטלין כאחד לא קנה מתורת חצר ותמה הקצה"ח והמח"א דהרי בהך דר"ג רצה הש"ס לפרש מטעם חצר ושם ע"כ באו כאחד דאל"כ ל"מ דעת אחרת מקנה ורק שהקושי' המרדכי דבדבר הפקר ל"ש דעת אחרת מקנה ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דזה בודאי יכול להקנות חצר ומטלטלין כאחד ורק שזה צריך שיקנה מתחלה החצר וא"כ כל שעכ"פ א"י לחזור בו דהא ביד האחר לזכות בחצר בראשונה שוב ל"צ יותר דהא מתנו' כהונה הם של הכהנים והלוים ודו"ק:

והנה הריטב"א הקשה בקידושין דף כ"ו בהך דמקומו מושכר לו דלמה צריך להשכיר לו המקום והא הו"ל אמירה לגבוה אך לפענ"ד נראה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט נראה דהוא משום כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ועיין בחולין דף קל"ט דאף באומר הרי עלי ג"כ בי גזא דרחמנא איתא וע"ש ברש"י דביאר כן בהדיא והיינו דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ולפ"ז הא נודע מ"ש השיטה מקובצת בכתובו' דף למ"ד דבתרומה לא שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דהא הכהנים הם בעלים ע"ש וא"כ ל"ש שוב כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וממילא ל"ש לומר אמירה לגבוה ובזה י"ל דלכך גם גבי צדקה לא שייך אמירתו לגבוה שיעשה קנין כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח משום דהעניים הם בעלים ודו"ק.

והנה מצאתי בספר המצות בשורש הב' להרמב"ן שכתב בדף כ"ב בדפוס בא"ד שיש להם דין גדול ועושין בו מעשה בקידושין ובגירושין וקרבנות והביא הך דהפקר ב"ד הפקר והביא הך דכרת שע"י דבריהם דאמרו בגיטין דף נ"ה ובתשובה אחרת תמהתי עליו בזה וכעת אני אומר דמכאן תשובה למ"ש הפרמ"ג באו"ח סי' תל"ה בא"א ס"ק ב' דלאו דלא תסור ל"ש רק במצוה ולא בקנס שקנסו רבנן ולכך בחמץ שעבר עליו הפסח אינו עובר בלא תסור ואין נפסל לעדות ואינו לוקה מכות מרדות ע"ש וכתב שבש"ה האריך בזה ואני איני רגיל בספרי' הקדושים כי מחוי במחוג ודרכו בקדש לקצר אבל כך הראוני תלמידי והנה כאן מבואר להיפך דהרי שיטת רש"י בגיטין דף נ"ה דקנס קנסוהו רבנן והרי בקנס ל"ש לא תסור ומכ"ש שיתחייב כרת ואף דיש לחלק כיון דהפקירו ב"ד הדבר ממילא הוה עי"ז קנין תורה מ"מ מדברי הרמב"ן משמע דהדברים כפשטן דמדרבנן נתחייב כרת ודו"ק ועמלמ"ל פ"א מנערה ה"ה באריכות דברי' ע"ש ודו"ק ועיין בתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה ולא שכתבו לדחות דברי הר"י מאורליניש משום דמה חומרא דכלה בלא ברכה יותר ממניקת חבירו והרי מניקת חבירו אינו רק משום קנס כמ"ש התוס' ד"ה חיזוק ובכתובות דף נ"ו וא"כ אינו נפסל לעדות ואין בו מ"מ משא"כ כלה בלא ברכה דהוא איסור דרבנן וע"כ דאין חילוק בזה ודו"ק:

והנה אחד מתלמידי רצה לתת טעם לדברי הפרמ"ג עפמ"ש הרמב"ן במצוה רל"ה מ"ע שאין במלוה משום קנס וא"כ לכך לא שייך במצוה דרבנן שיהי' קנס אבל אין ענינו לכאן ששם הוא מצות התורה וגם על אותו איש ול"ש במצוה קנס אבל חז"ל לא יוכלו לחדש מצוה רק תקנה וממילא נעשה עי"ז הקנס מצוה ושפיר הוה מצוה מלא תסור ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה בהך דכתבו התוס' בגיטין דף מ"ם דאפטרופס תורם בשביל דהפקר ב"ד הפקר והקשיתי דלא הוה קנין רק הפקר כעת נתיישבתי דלמ"ש הרמב"ן בשורש י"ד לספר המצו' דיש שתי ענינים בהפרשת תרומות ומעשרו' אחת להתיר הטבל באכילה והשנית לתתו לכהן ולפ"ז עכ"פ להתיר באכילה יש כח בידם להפקיר וא"כ כל שנעשה תרומה ואסורה לזרים למה לא יוכלו לתת לכהן ג"כ וז"ש התוס' והפקירו ב"ד התבואה של תינוק ונתנו לאפטרופוס שיוכל לתרום ואינו אוכל טבלים והיינו דההפקר מועיל עכ"פ לתרום שלא יהיה טבל וממילא נתנה לכהן ולפ"ז מבואר היטב הטעם דלאכול ולא להניח דבשלמא לאכול כל שאינו נתרם אוכל טבלים וא"כ צריך שיהי' של אפטרופוס או עכ"פ הפקר שלא יהי' טבלים אבל להניח אין כח בידם דהא לא נעשה קנין ודו"ק היטב:

והנה במ"ש למעלה לחלק בהפקר ב"ד הפקר דלא נעשה קנין תורה כל שמדאורייתא נקנ' בקנין אחר עד"מ קנין מעות אף דחז"ל עקרו לקנין אבל איך אפשר לומר דלא יהי' קנין כלל הא מ"מ מה"ת קונה מעות בזה מיושב קושיא עצומ' שהקש' השערי משפט סי' רמ"ה בהא דכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים דאם הי' רבו שני כהן אוכלין בתרומה והקש' כיון דמתנת שכ"מ אינו רק קנין דרבנן איך אוכלין בתרומ' הא הרמב"ם כתב פ"ט מתרומו' דאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אף שעדיין לא משך הלוקח הרי זה אסור להאכיל' תרומה שד"ת מעות קונות הרי אף שמדרבנן עדיין לא קנה כל שמהתו' קנה אינו יכול להאכילו תרומ' וה"ה בזה דמה"ת לא קנה השני ולפמ"ש א"ש דמתנת שכ"מ דהתור' לא אמרה דלא לקני וכל שחז"ל אלמו אמירה שלו יעשו שיהי' קונה באמיר' א"כ נעשה קנין תורה אבל כאן שרצו לעקור קנין תורה ל"ש שנעשה קנין תורה כמי שאינו וז"ב מאד ובזה ישבתי לנכון מה דהקשה המהר"ם מלובלין בסוכה דף מ"ד בהא דס"ל לר' יוחנן דערב' יסוד נביאים ומברכינן אדרבנן והרי ר' יוחנן ס"ל בדף מ"ז דלולב רק יום אחד לברכה דעל דרבנן לא מברכין ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דמברכין על דרבנן אמרו בשבת דף כ"ג בשביל דכתיב לא תסור ולפ"ז בשלמ' ערבה דהיא מצוה מחודשת מפי הנביאי' שייך לא תסור ונעש' תורה ומברכין אבל בלולב דמה"ת רק יום אחד ואם מברך ביום שני הי' עובר על ב"ת וא"כ אף דרבנן תקנו זכר למקדש ואינו עובר על ב"ת כמ"ש הרשב"א בר"ה דף ט"ז אבל איך שייך שיברך אשר קדשנו במצותיו וצונו דהא אדרב' מה"ת אינו רשאי ליטול ביום שני ועכ"פ של תורה לא הוה ודו"ק ומה דאמרו שם דרב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר המדליק נר של חנוכה צריך לברך ולפמ"ש אין ראיה דנר חנוכ' היא תיקון חדש יש לומר דעיקר ראיה היא דכל שמפסקי לילות מימי' צריך לברך כל שבעה כמו בנ"ח דעיקר מצות' בלילה ומפסקי ימים מלילו' ואף שדחוק בלשון באמת לא מסתבר דר"י יסבור דנ"ח א"צ לברך כלל ואף דבריטב"א כ' כן לפענ"ד מ"ש יותר מסתבר ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף