שו"ת מהרי"ט/א/מה

שו"ת מהרי"ט ‏ א מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצרימה שנת השנז'.

(אש' ראובן שאמר' לשמעון הארגז הזה החזירהו לי בעת שאתבענו ואם יהיה לך משא ומתן עם בעלי לא תתפסהו בחובך וקבל שמעון ע"מ כן ועתה בעל האשה חייב לשמעון ורוצה לתפוס הארגז מה יהיה הדין) שאלה מעשה שהיה כך היה אשת ראובן הפקידה ארגז של חפצים ביד שמעון ואמרה לשמעון הארגז הזה אני נותנו לך בתורת פקדון שתחזירהו לי בעת אשר אתבעהו ממך אם יהיה לך איזה משא ומתן או הלואה עם בעלי לא תתפוש הארגז הזה בחובך אלא תחזירהו לי כמו שנתתי לך וקבל שמעון הארגז ממנה על מנת כן לסוף נעשה בעל' מולתזים ובזמן האלתזאם ההוא נשא ונתן שמעון עם בעלה והלוהו סך מעו' אח' ימים באתה אשת ראובן לתבוע הארגז מאת שמעון כי בעלה ברח מהמלכות אמר לה שמעון אני יש לי שטר חוב על בעליך ואני רוצה ליפרע מחפצים אלו אמרה לו והלא התנתי עמך שלא תעכב הארגז הזה בחובך אם תלוה את בעלי והשיב שמעון כל מה שבארגז הם נכסי בעליך והוא לוה ממני ושעב' לו כל נכסיו ותנאיך אינו כלום והאשה אומרת כבר פטרת את הנכסים הללו ולא חל שעבודך עליהם ונתגלגלו הדברים שהובא' האשה לפני שלטון העי' ונתרעמה לפניו על שמהרו כל מלבושים שהיו מנדוניתה שאין דין המלכות כן וגם אמרה שמתוך כך כל מי שהיה אצלו פקדון הכחישו פלוני נתתי בידו ארגז מלא חפצים ואינו רוצה ליתנם לי ושלח השלטון ג' אוש"א ליהודי שיחזיר הארגז לאש' אם אמת הדב' שיש לו ארגז בפקדון ע"כ ועתה יורינו המורה בעיקר הדין אם יוכל שמעון לעכב הארגז או אם הדין עם האשה שלא חל שעבודו על חפצים הללו וגם יורה מורה אם האשה הזאת יש לה דין מוסר לפי שקבלה לשלטון וראוי לנדותה או לא ואם ימשך מזה הפסד לשמעון שילך כל הארגז לטמיון בחו' המלך או יעלילו עליו איזו עלילה מחמת כן ויפסי' איזה מעות אם היא חייבת לפרוע ע"כ. (נכסי' הידועי' שהם מנדונית' או מוהר ומתן שנתן לה אין שמעון יכול לתופס' בחובו ונכסי' הידועי' לבעלה שחל שעבודו עליה')

תשובה אם הנכסים הללו ידועים שהם מנדוניתה או שנתן לה הוא בתורת מוהר ומתן בשעת כניסתה לחופה אין שמעון זה יכול לתופסם בחובו ואין לו עליהם שעבו' כלל אפי' אם לא היה התנאי. אבל אם הם נכסי' הידועו' לבעלה שכיוצא בהם משתעב' לב"ח שורת הדין שחל שעבודו עליהם ויכול לתופס' בחובו ומה שאמ' לה בשעה שהפקידה אצלו שלא יתפסם בחובו אבל יחזירם לה בעת שתתבעהו אין בדברים אלו ממש מכמה טעמי חדא דממילא חל שעבודו על הנכסים ומאי מהני מה שהתנ' על הנכסי' שלא יתפסם מן הדין הם תפוסין ועומדים בידו ואין לומר שיועיל לשון זה לסלק שעבודו מעל הנכסים וכהא דאמרי' פרק הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן וכו' ופרכי' וכי אמר הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולק' הימנה לא אמר כלום ומשני בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה אלמא בלשון גרוע כזה דדין ודברים שלא סילק עצמו מגוף הנכסים כדמוכח בפרק בתרא דכריתות דקאמר מדין ודברים סליק נפשיה מגופיה דשדה לא סליק נפשיה ומ"מ מהני בכותב לה ועודה ארוסה לסלק זכותו ושעבודו מהם זו אינה ראיה דהתם כדמסיק ומייתי מדרבא כל האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ולכך לא בעינן לשון מועי' שכל שאנו רואין שאינו חפץ בטובה זו שתקנו חכמים שומעין לו וכן מוכיח מלשון התוס' וז"ל ולבסוף מייתי מדרבא ליתן טעם שיכול להתנות אע"פ שלא בא לעולם כיון דלטובתו תקנוהו יכול לומר אי אפשי בטוב' זו ובהגה' אשירי כ' דלהכי הוצרך דרב כהנא לומר דאפי' לשון גרוע מהני אלמא דוקא כי הא דרב כהנא מטעמא דרבא דתקנת חכמים הוא וכן כתבה הרשב"א ז"ל בחדוש' וז"ל ומייתי דשפיר מצי לאתנויי עד שלא בא לרשותו וכדרב כהנא וכי תימא ורב כהנא גופיה מאי טעמא ואמרי' דטעמא כדרבא כל האומר אי איפשי וכו' ומפיר' זה כתבה רשב"ם ז"ל בפרק חזקת וז"ל בכותב לה ועודה ארוסה דהיינו קודם שיזכה בנכסי אשתו וכדמסיק ואזיל דבירושות הבאות לאדם בתקנת חכמים יכול לעקרו אם מתנה עליהם קודם הזמן בעוד שלא באו לידן שאו' לא יהא לי חלק באותו ממון העתיד לבא לי בתקנת חכמים דאין מזכין לו לאדם בעל כרחו עכ"ל ומתוך דבריהם אתה למד שלא הועיל שם אלא בתקנת חכמים שתקנו לטובתו אבל שעבוד שהוא מן התורה שתופסם בחובו אין מועיל דבר זה להסתלק ממנו. (תשובת מהר"ם ז"ל דיכו' אדם להתנות עם אשתו שלא תעכב למכור הקרקע אשר הוא רוצה) ומה שמהר"ם ז"ל כתב בתשובה הובאה במרדכי ובהגהות אשירי וששאלת ראובן רוצה לקנות בית ודאג פן יצטרך למכרה ותעכב אשתו עליו היוכל להתנו' עם אשתו בשעת הקניה וכו' נ"ל דלא מציא למהדר דאדם מסתלק בטוב מדבר שלא בא לעולם אין דבריו של מהר"ם ז"ל אלא במתנה בשעת התנאי בתנאי גמור שלא יהא לך שעבוד עליה דאז ודאי מהני אף במקום שאינה תקנת חכמים ולא אצטריך טעמא דרבא אלא גבי דין ודברים שהלשון גרוע שהרי לא סלק עצמו מגוף הדבר. וכן כתבו התוס' ז"ל וא"ת בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בכותב לה ועודה ארוסה מידי דהוה אשאר כסות ועונה דלרבי יהודה כל דבר שבממון תנאו קיים וי"ל דהכא מיירי שלא בדרך תנאי וכו' נמצא לפי זה דבנ"ד שאמר לה שלא יתפסם בחובו אבל יחזירם לה כמו שנתנתם דגריע טפי מלשון דדין ודברים שהוא לא סלק עצמו משעבוד אבל אמר שלא יתפסם בחובו אין בדברים אלו ממש אם לא בתקנ' חכמים שתקנו לטובתו בהאי יועיל לשון גרוע שהרי אינו חפץ באותה טובה אבל זו שהיא שעבוד של תורה אין לשון זה מועיל להפקיעו כלל. ומלבד זה אותה שמועה דבפ' הכותב פרשה הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תת"קס שארוסה שאמרו דוקא הוא אבל קודם לכן אינו כלום. וכן פירשה הר"ן ז"ל דוקא בכותב לה ועודה ארוס' דשייך בה קצת אבל קודם לכן לא מהני דאין לו שום שייכות בנכסים אלא שאותה תשובה למהר"ם שכתבתי לעיל משמע לכאורה שהיא חולקת על זה שיועיל לה לתנאה של אשה אע"פ שאין לה שום שייכות עדיין בקרקע. (יוכיח שתשובת מהר"ם הנ"ל אינה חולקת על הר"ן והרשב"א ז"ל דיש לחלק בין לשון גרוע ללשון טוב ותנאי גמור) ונרא' שאף הוא לא אמר כן אלא במתנה תנאי גמור דבהא נראה שהרשב"א והר"ן יודו מידי דהוה אהרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסו' ועונה שבאותה השעה עדיין לא היתה לה שום שייכות בהם ולא אמרו דבעי שיהא לו קצת שייכות אלא במה שמסלק עצמו בלא תנאי אלא בדברים בזו מועיל סילוק היכא דשייך בהו קצת אבל היכא דלא שייך לא מצי מסתלק ועוד נ"ל דאף אם היה כאן לשון סלוק טוב שהיה אומר שמעתה הוא מסלק שעבודו שלא יחול על אותם הנכסים אין זה תנאי של כלום שאפי' לא היתה מפקדת בידו הנכסים היה חל עליהם בכ"מ שהם וכיון שכן אעפ"י שאמר לה פטומי מילי בעלמא הוא ודמי לההיא דאמרי' באיזהו נשך ההוא דזבין ארעא לחברי' שלא באחריות חזיא דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפי לך מנך מגבינא לך משופרא שבחא ופירי ואמרי' פטומי מילי בעלמ' הוא ולא תימ' דהתם משום שהמוכר הוא שהתנה והלוקח היה לו להתנות דהא תנאה דמוכר אילו הי' בתחלת המקח היה מועיל כמו שכתב התוספות ולא אמרו פטומי מילי בעלמא הוא אלא משום דבתחלת המקח כבר נתרצה לקנות שלא באחריות אע"פ שעדין לא נגמר המקח והיה יכול לחזו' בו מכל מקום אין בדבריו שאמר אי מטרפי לך וכו' כלום שלא גרע כחו בדברים אלו יתר על מה שהיה לו תחילה הילכך פטומי מילי בעלמא הוא אף כאן שנכסים הללו אפילו אם היו ברשותה היה לו שעבוד עליהם אע"פ שאמר לה עכשו שהוא מסלק שעבודו שחק בה בדברים בעלמא כעין ההיא דהגוזל בתרא הרי שהי' בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אע"ג דשליחותו קעביד וכל מילי דשליחו' בדיבו' בעלמ' משעבד משיעשו שליחותן שאני הכא לפי שמעבורת זו לכך היא עומד' להעבי' בני אדם בשכרן ולפי שראוהו להא בהול ונחפז ללכת לא נתרצה אלא בדינר והואיל ולא חסרו כלום אין לו אלא מה שהוא רגיל ליקח או במה שחסרו כההיא דאמרי' בצייד השולה דגים מן הים דאמר ליה אפסדתן נונא בזוזא וההיא דפרק הכותב מהני תנאה משום דעל דעת כן מכנסת לו הנכסים אין לו לומר בכה"ג פטומי מילי שאם לא היה בתנאי זה לא היתה נשאת לו ולא היה זוכה בהם הילכך דבריו מועילים להסתל' מנכסיה. (אדם שמתנה לסלק שעבודו מעל הנכסים יכול לחזור בו אח"כ דכל מילת' דמתקי' בדיבור יכול לבטל דבורו)

ועוד נראה אף אם היה הלשון מועיל לסלק שעבוד' מעל הנכסים מכל מקום הוא יכול לחזור בו אח"כ דכל מילתא דמתקיים בדיבור יכול לבטל דיבורו כדאמרי' בפ' האומר לענין קדושין אתי דיבור ומבטל דיבור אע"פ שהקדושין היו נגמרין ע"י אותו דיבור כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום קי"ל כר' יוחנן דאמר חוזרת בה אף כאן אפי' אם היה מסלק עצמו בכל לשון שיועיל יכול הוא לחזור עכשיו ולגבות חובו דומיא דשטר מברחת דפ' האשה שנפלו דכל זמן שלא חזרה אם מתה זכה בה מקבל המתנה ומ"מ חזרה מהניא בה ומפקעת המתנה כמ"ש הרא"ש ז"ל שם. וכן מוכ' מדברי התוס' בפ' נערה שנתפתתה אפיסקא דחייב במזונותיה דקאמר זמנין דלא מלו' ופרוק לה מדידיה דמשמע דמשו' תקנת' דידה עשו ומ"מ אינה יכולה לומר איני נפדת ואיני נותנת פירות לפי שמפקעת תקנת פירות לגמרי משום דפירות בכל ימיה תקנו תחת פרקונה אבל באיני ניזונת ואיני עושה אינה מפקעת לגמרי התקנה דאם אמר' היום איני ניזונת למחר תעשה ותהא נזונ' אלמא אפי' אמרה איני נזונת לעולם יכולה לחזור בה ולא מהני אלא למה שעבר כבר והא דמהני באומ' לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ושוב אינו יכול לחזור בו התם היינו דמאחר שסלק עצמו בשעת נישואין זכתה היא תכף בכל זכות שיש בהם וכי השתא הדר ביה מאי הוי הרי הם נכסים של עצמה ואין לו בהם זכות של כלום דמתחלה לא זכה בהם ולא נכנסו ברשותו כלל אבל בנ"ד כשהוא מסלק עצמו לא זכתה היא בנכסי' שהם של בעלה ואין לה בהם שום שייכו' דלא נתנה כתוב' לגבות מחיים אלא נשארו ברשותו של בעל כשהיו וכשהוא חזר בו גובה אותם ממנו בחובו כיון שנכסי הבעל הם ונכסי דאיניש אינון ערבין ליה. (ראובן שסלק שעבודו מנכסי שמעון ועדיין הנכסים ביד שמעון שלא מכרם גוב' ראובן חובו מהנכסי' שאין גבי' מטע' שעבוד)

וגדולה מזו אני אומר דאין כאן מקום לסילוק מעיקרא שאילו שמעון זה היה בא מחמת טענת שעבוד היינו אומרים שאם סלק שעבודו שוב אינו יכול לתופסם כגון אם היה הב"ח מסלק שעבוד חובו מעל קרקע בית או שדה ושוב מכרה הלוה לאח' אינו יכול המלוה לתפסו בחובו מטעם שקדם שעבודו שהרי סלק שעבודו הימנה אבל אם לא מכרה ועדין היא ברשות הלוה והגיע זמנו של זה גובה אותה בחובו שאין גבי' מטעם שעבוד דאפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גבית חוב מקרא מלא הוא והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ואפילו אם התנה בפי' שלא יגבנו כלום יש בדבריו ממש ולא אמר שאדם יכול להסתלק אלא משעבוד או מזכות שראוי לזכות כגון בכותב לה ועודה ארוסה שאינו זוכה מעיקרא בנכסים מכל הטעמים הללו יראה לי בבירור שיכול לתפוס שמעון זה בחובו מטלטלין שהם ידועי' לראובן שאינ' משלה. (ואם יש הכחש' בניה' ושמעון טוען ברי נאמן)

ואם יש הכחשה ביניהם ששמעון אומר שהם נכסי בעלה והיא אומרת שהם נכסיה בזו יש לדין שאם הוא טוען בברי שאלו המטלטלין הם של בעלה ואית ליה שום טענת מגו כגון שלא הפקידה אצלו בעדי' דיכול לומר להד"ם או נאנסו או החזרתי הואיל והוא טוען ברי נאמן דמה לו לשקר אבל אם אשה זו הפקידה אצלו בעדים ואיכא עידי ראיה שהם עכשיו תחת ידו ודאי דלא מהימן משום דלית ליה חזק' בהנך נכסי שהו' תפיס ועדיפא מינה אמרינן בפרק חזקת הגודרות אין להם חזקה מ"ט משום דממילא אזלן ואימור מצאן זה והכניסם לתוך ביתו והלא דברים ק"ו אי גודרות דמספק שמא הלכו מאליהן הוא אין בהם חזק' ואינו יכול לטעון לקוחין הם בידי לפי שאין מה שהם בידו ראיה דדילמא ממילא אזול אלא שברי שלא באו לידו אלא בתורת פקדון פשיטא דלא יהא נאמן לטעון עליה' כלום היכא דלית ליה מגו אלא שאם הוא טוען בברי שנכסי בעלה תשבע היסת על טענתו.

מיהו דוקא כגון שאמרה בפני עדים בהדיא שאותם נכסים הם שלה וקבלת' בתורת שהם שלה אבל אם לאו יכול לומר של בעל' הם ובחזק' שהם של בעלה הפקידם בידי שהרי אין העדים יכולים להכחישהו בזה כי היכי שאם ראו עדים שהביאה לו תחת כנפיה ולא ידעו מה הם והיה יכול לומר שלי הם שהפקדתים אצלה שמא יש כאן עדות אף זו כיוצא בה וכי היכי דגבי זוזי יכול לומר סיטראי נינהו כדאמרינן בשבוע' הדייני' אף בפקדון יכול לטעון משל אחרי' הוא ששלחן על ידיך והחזרתים לבעליה' וכ"ש בנכסי בעל'. (ואם אין טוען ברי אינו נאמן דתפיס' ספק לא הוי תפיסה)

ואם אין שמעון זה טוען ברי פשיטא דבכל ענין דלא מהימן כלל ואין תפיסתו תפיסה דתפיסת ספק לא הוי תפיסה כדמוכח בריש מציעא דאמרינן תקפו כהן מוציאים מידו גבי ספק בכורה משום דאינו תופס אלא מספק וכך העלו התוספות והרא"ש ז"ל דכל שאין התופס תופס מחמת טענה ברורה לאו תפיסה דנכסי בחזקת מרייהו קיימי ואף על פי שהביאו שם התוס' ההיא דסוף השואל גבי נתעברה השנה דלשמואל בא בסוף החדש הדין עם המשכיר דאע"ג דהויא כעין תפיסת ספק שאני התם שנכנס בהיתר לכך מהניא תפיסתו אבל הכא שלא כדין תפס זה שכתבו התוספו' לאו לקושטא דמילתא כתבו כן דכל שתפס בהתר מהני אע"ג דהוה תפיסת ספק אלא להעמיד דברי שמואל דלא תפלוג מילתיה אהך דהכא דתקפו כהן דאף שמואל יודה בזה אלא דהתם אית ליה הך סברא דכיון דתפס בהיתר מהני ואנן לא קי"ל כשמואל בההיא אלא כרב נחמן דאמר אפילו בא בסוף החדש הדין עם המשכיר דלעולם ארעא בחזק' מריה קיימא דכיון דלא אפסיקא הלכתה כוותיה אנן לא ניקום ונילף הלכת' ממילתי' ועוד אפילו ליישב דבריו של שמואל בלא כך יש ליישבן כמו שתרצו התוספות בפרק ב' דכתובות גבי הא דאמר רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי וכו' דשאני התם כיון דלא בא אלא בסוף החדש ש"מ אודויי אודי ליה נמצא דאפילו לשמואל אינו מוכרח לחלק בכך והרא"ש ז"ל בהלכותיו כת' כללא דמילת' כל שהוא מסופק בדבר לא מהניא תפיסתו לאפוקי מחזקת קמא ואף על פי שהרמב"ם ז"ל בה' בכורות פסק דההיא דתקפו כהן דלא מפקינן מיניה צורתא דשמעתא ברי' מציעא לא מוכחא כן אלא דקי"ל דמפקינן מיני' וכך תפסו כל המפרשים ז"ל והרב ז"ל יחיד הוא בדבר הזה. (ואם היא טוענת ברי והוא ספק אין טענה ספק טענה ונאמנת שלא בשבועה דאין נשבעין על טענת ספק)

ובר מן דין הכא בנ"ד לכ"ע מהימנא איהי בטענתה הואיל והיא טוענת ברי ואין טענת ספק של זה טענה להחזיק בנכסים שהפקיד אצלו דתנן בהגוזל בתרא האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי איני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם דברי ושמא ברי עדיף והשתא כיון דאשה זו הפקידה בידו תכף נתחייב לה כדתניא פרק חזקת קבל מן האשה יחזיר לאשה. וכתבו התוספות והרא"ש דאפילו אומר הבעל שלי הם לא נייתינן אלא לאשה יהבינן להו וכיון שכן משעה שקבל נתחייב להחזיר להו ועכשיו רוצה לפטור בטענת ספק שהם של בעלה אינו יכול להפטר בכך דהו"ל כאיני יודע אם החזרתי לך הילכך נאמנת היא שלא בשבועה דאין נשבעין על טענת ספק דדוקא ללוה גופיה תקנו הגאונים שבועה על כל מה שיש לו אע"פ שהלה טוענו ספק מפני תקון העולם כיון דשכיחי רמאי ואיכא נעילת דלת בפני לווין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות לוה אבל לאינש דעלמא אי טוענו מספק שיש לו נכסים של בעל חובו אין עליו עסק שבועה כלל אף זו כיון שאילו היו בידה נאמנת לומר שלי הם ואפילו בעלה עצמו אילו היה טוענה מספק שתשבע לו אם נכסים אלו משלו אין לה לישבע הכי נמי השתא אע"ג שהם מופקדים בידו של זה וטוענה מספק אין עליו אלא חרם סתם ולענין מה שקבלה לפני השלטון ואמרה ששמעון זה יש לו נכסים משלה ושהוא מעכבן נראה שאם ימשך מזה שיקח כל הנכסים למלכות בחוב המלך הואיל ובעלה נודע שהוא חייב למלכות וברח דבר ברור הוא שבכל מקום שימצאו עילה או שמץ דבר להתעולל ולהתנפל על נכסיו בחובו של מלך יעשו ואם היו שם נכסים ששמעון היה זוכה בהם לגבות חובו מן הדין כגון שהיו נכסי ראובן בבירור ונאבדו הכל מחמת שגלתה הדבר למלכות ודאי שנקראת מוסרת וחייבת לפרוע דאפי' אביי דפליג עליה דרבא בההוא שותא דהגוזל בתרא דאזל חד מנייהו ומסריה לפרהגמונה דמלכא וסבר אביי למפטריה היינו מטעמא דיכול לומר אנא כי מסרי דידי מסרי ואפ"ה פליג עליה רבא ואמר כל כמיניה כ"ש כאן שאינה יכולה לומר דידי מסרי כיון שהיו שם נכסים שהיה יכול לגבו' חובו מהם. ומה שכתוב בהגהות מיימון סי' כ"א והיכא דתקפו לעצמו ביד עכו"ם לא דיינינן ליה דין מסור אעפ"י שהפסיד אותו שתקפו הרבה כגון שהעלילה עליו ולקחו יותר או הענישוהו אין על התוקף דין מסו' דלא מצינו בתלמו' דין מסו' אלא במתכוין להזיק את חבירו אבל זה נתכוון להצי' את שלו ודמי הא מילתא לנסכא דר' אבא דאמר אין חטפי ודידי חטפי אין זה סותר מה שכתב דהכא מיירי שהדבר עצמו שמסר מצי למימר דידי הוא כמו ההיא דנסכא דר' אבא ואין לחייבו עליו כלל ואם נתגלגל שהפסיד יותר מזה שהעלילו עליו זה ודאי הוא גרמא בנזקין ולא דינא דגרמי דלא מצינו בתלמו' דין מסור בכה"ג אלא במתכוון או שהראה הדבר עצמו ולקחוהו שאע"פ שלא היה ברור לו שיקחהו חיי' פושע הוא דהא מדמי' בגמרא הראה מעצמו כנשא ונתן ביד ובנשא ונתן ביד פשיטא שאפילו אם לא היה ברור לו הנזק היה חייב לשלם דפושע אף כאן חייב וכן מוכח בדברי התוספות לא צריכא דאחוויי אחוויי דאפילו בענין זה מחייבינן ליה אע"פ שאינו ברור שיטלוה אלא כדפי' רש"י ששמע מבית המלך שמבקשי' לגזול שדותיו והראה להם ואמר זה קרקע של פלוני ולא היה ברור שיקחוהו דשמא אינם רוצים ליקח אלא את שלו וכאן הדבר ידוע בבירור דבשעה שהזכירה את הנכסי' לפני המלכות והוא היה בורח מפני המלכות מחמת מה שהיה חיי' הו"ל כמאן דאוקימנהו עלייהו דכמאן דקלינהו דמיא כדדרשינן כתא מכמר מה תא זה כיון שנפל אין מרחמין אף ממונם של ישראל כיון שנפל בידן אין מרחמין עליו כת' הרא"ש נוטלין היום מקצתו ולמחר נוטלין את כולו ולבסוף מייסרין את נפשו והורגין אותו שיודה אם יש לו יותר ואין לה התנצלות לומר שחשבה שלא יקחום לפי שבדין המלכות אינם נפרעין מנדוניית האשה דכתא מכמר כתיב וחזקה מבקשים עלילות להתנכל בם כ"ש במקום שיש להם אחוזה ובפרט שלפי האמת אינם מנדונייתה ואיך יסמכו על דבריה שתאמר שהם שלה בלא ראיה ועוד שמתוך דברי השאלה נראה שלקחו כל מלבושיה ובזבזים כולם למלכות ועל זה הלכה לקבול לפניהם ולא הועיל אין ספק דפושעת גמורה היתה וכמאן דנשא ונתן ביד דמי וחייבת לשלם לאחר זמן אלא שאם יש לאשה נכסי מלוג אבל לנדונייתה אין כח מחמת טענה שחשבה להציל הנכסים ולא יאבדו וה' יאיר עינינו בתורתו הנלע"ד כתבתי וחתמתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף