שואל ומשיב/ה/לב

שואל ומשיב ‏ ה לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן לב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|להרבני המופלג החריף מוה' מאיר ני' מווילקאטש.{{

אשר הראה לי דברי הגהת אשר"י פא"ט באות מ"ה שכ' דכולי' של איל נמצא בשפיר ולא היו בשר כלום אלא היתה מלאה מים צלולין רק שבמקו' הלובן היתה שלם והכשיר ובכולי' של פרה היתה שלחופי' ונכרת מקום חריץ והכשירו' רבותינו שבמגנצ' עכ"ל וע"ז שאל מעלתו מ"ש בכולי' של איל שבדקו על מקום הלובן וכאן כתבו סתם שניכר מקום החריץ ואמר מעלתו ליישב עפמ"ש הט"ז להקשו' דלמה בדקו אם הלובן שלם הא עיקר תלוי בחריץ עצמו וכ' התב"ש ליישב דחיישינן שאינן בקיאין כ"כ בין צלולין לעכורין ולפ"ז הא שלפוחי' היא סימן לצלולין כמ"ש הש"ך בסי' ל"ז ס"ק ט"ו לענין בועה וה"ה בזה לא הצריכו לבדוק על לובן זה תורף דבריו. והנה אם כי דבר חכמה אמר אבל מלבד שאינו מוכרע שיהי' שלפוחי' תמיד סימן מובהק לצלולין וזה מקבלת הבודקי' בבועה שם ואין מדמין בזה אף גם דמדברי הרמ"א סי' מ"ד ס"ב שכ' ואפי' נמצאו מים זכים בשלפוחי' משמע דשלפוחי' מגרע גרע מדכתבו בלשון אפי' ולדברי מעלתו הוא להיפך ובאמת שגם מצד הסברא יותר גרע שלפוחי' שנראה שהמים הם נפרדים בפ"ע מקובץ בשלפוחי' ולא יבא להתחבר עם הכולי' וגם לפמ"ש התב"ש סי' כ"ט דבדבר שבתולד' כגון מים בראש כל ספק טריפ' ולא מועיל חזקת יב"ח דרוב בהמו' אין להם מים ע"ש ולפ"ז ממיל' שלחופי' מגרע גרע שבא בתולד' מן הסתם דמהיכן יבא שיהיו שלחופי' וכל ספק שבה להחמיר משא"כ בלא שלחופי' וע"כ נרא' דאדרב' בשלחופי' מגרע גרע ומ"ש וניכר מקום חריץ היינו המקום שמגיע לחריץ לא החריץ ממש וע' באו"ח שהובא בב"י שכ' כעין לשון זה יעו"ש ובלא"ה רואה אנכי שאין הלשון מדוקדק כ"כ בענין זה שבס"א נקט בש"ע מקום חריץ ובס"ב נקט עם הלובן אלמא דאין קפיד' בלשון בזה. ובאמת שלכאור' צ"ע כיון דנקט פרה ואיל והרי פרה ואיל הם יותר מבני שנה כמ"ש הרמב"ם פ"א ממעש' הקרבנו' וא"כ לשיטת הפוסקי' בסי' פ"א דמכשירין בגבינות מטעם רוב ואזלינן בתר חזקה שלא נתברר' א"כ גם כאן יש להלך בתר חזקה ובשלמ' בשלחופי' יש לומר כמ"ש התב"ש שבסי' כ"ט דבכה"ג שהי' בתולד' ל"מ חזקה וכנ"ל משא"כ בכוליא של איל קשה וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הפר"ח סי' נ"ז דבדבר שסופו לטרוף כמו בשביר' הגף שעיקר בשביל שסופו לנקוב הריאה ל"מ יב"ח. איברא דלפ"ז לכאור' יקשה מה מקשה התוס' בחולין דף י"א מפרה בת שתים דנוקמא אחזק' וניחוש לטריפ' שסופו לנקוב. אך ז"א דלהס"ד שם דאזלינן בתר חזקה שלא נתברר' א"כ כיון שעכ"פ לא נטרף עדן והחשש הוא שסופו לטרוף עכ"פ כבר יש לו חזקת כשרו' וז"ב ודו"ק ובמק"א הארכתי בזה. מיהו לפמ"ש האחרוני' דחזק' על להבא לא אמרינן ורק לעבר שייך חזקה א"כ יש לומר דבאמת חיישי' שסופו לטרוף ול"ש בזה חזקה דבאמת אמרי' שכעת הוא כשר ורק שסופו לטרוף וע"ז ל"ש חזקה והוה כמו שמא ימות דחיישי' ותלוי בפלוגתת הר"מ מיוני ור"ת בקידושין דף מ"ה ע"ב וע' נודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' ג' ובתשוב' הארכתי בזה ואכ"מ. אמנם אי קשיא הא קשיא דאכתי מה מקשים התוס' לוקמא הפר' בחזק' כשרו' שהרי חי יב"ח דהרי יש לחוש שמא טריפות' ע"ש העתיד ובכה"ג לא מועיל יב"ח כמ"ש הפר"ח וא"ל דא"כ שוב הי' לה עכ"פ חזקת חיות וכשרו' עד שלא נטרף וכמ"ש דז"א דמשכחת לה בכה"ג שיש לה שלחופי' במים זכים וכדומ' דמטרפינן ע"ש שעתיד להגיע אל החריץ ובכה"ג ל"ש חזקת כשרו' כמ"ש התב"ש דאף למאן דמכשיר בגבינו' בכה"ג שנולד הריעות' מחיים לא מוקמינן אחזק' דהרי אתרע לה רובא וא"ל דהרי אדרב' לכך לא חיישי' לזה משום דיש לה חזקה מכח רוב דז"א דהא להס"ד כאן דלא אזלי' בתר רוב ל"מ חזקה הבאה מכח רוב וקושי' התוס' לא הי' רק דניזיל בתר חזקה ורוב דשניהם גם יחד מועילין אבל כל דהחזק' אינו רק מכח רוב פשיט' דל"מ וא"כ אין מקום לקושיי' התוס' וע"כ דלא כתב"ש ודו"ק כי היא ראיה נפלא' ת"ל:

הנה מדי דברי בדיני כוליא זכור אזכור מ"ש בתשוב' לענין מליאה מוגלא שדעת הר"ש בן חפני בהג"א שם דלא בעי שתגיע לחריץ וטריפ' ואחריו החזיקו הרש"ל והט"ז והש"ך דלא כמחבר והנה לכאור' אמרתי ראיה להמחבר דגם בלקות' דמוגל' ג"כ בעי עד מקום חריץ דהרי הש"ס בחולין דף מ"ב הקשו ולחשוב שב שמעתת' וחד מינייהו לקתה בכולי' אחת דטריפ' ומשני נקובי תמניא הוו חשבינהו בחד ואפיק שב ועייל שב ואי נימא דלא בעי במוגל' עד חריץ קשה הא איכא עוד אחת מליאה מוגלא וא"ל דחדא הוא דעכ"פ לקתה בכוליא מקרי דז"א דהרי התוס' בדף מ"ג הקשו דחסרון דריא' וחסרון דשדר' נחשב כחד וכתבו לפי דאין שיעורן שוה דחסרון דריאה בכ"ש וחסרון דשדר' פלוגת' דב"ש וב"ה וה"ה בדידן כיון דבזה בעינן עד מקום חריץ ובזה לא בעינן למה לא חשבינן לתרתי וע"כ דבתרווייהו בעינן עד חריץ ולכך הוה חדא והיא לכאור' ראיה ברור'. אמנם ראיתי בחידושי הר"ן דף מ"ב שם שכ' דדוק בתרי אברים הוא דכל דחלוקין בשיעוריהן לא נחשב כאחת אבל אבר אחד כגון נחתכו רגליה וצומת הגידין וגלגולת שנחבס' או נחסר' דאף דלא שוו בשיעורייהו כיון דהוה אבר אחד כחד חשבינן להו וא"כ ל"ק דעכ"פ אבר אחת הוא. אך מ"מ הרווחנו בזה לענין מכת חרב דאוסר הב"ח אף בלא הגיע למקום חריץ והש"ך חולק עליו בזה נראה כדברי הש"ך דלהב"ח יקשה לחשבינהו בתרתי וכאן ל"ש דחד אבר הוא דהרי הר"ן בחידושיו שם ד"ה והא איכא בהמה שנחתכו רגליה כ' דאם שבר בדרך שבירה הרי דבעינן דעכ"פ יהי' החולי בענין אחד כמו התם שהוא דרך שבירה ולפ"ז בשלמא במוגלא ולקותא עכ"פ דרך חולי הוא דגם לקותא דרכיש דהוא שמתמסמס ונופל כ' הרא"ש שע"י חולי הוא ומזה הבאתי ראיה להב"ח וש"ך ס"ק ב' שחלקו על או"ה ודעתם דבניקב אף ע"י חולי כשר שהרי הרא"ש כ' דדוק' לקותא היא דפוסל לא בניקב ושם כ' דלקות' היא ע"י חולי א"כ משמע דבניקב אף שבא ע"י חולי כשר ועכ"פ כיון דהם בדרך אחד כחד חשבינן ליה אבל מכת חרב עם לקותא אינו בדרך אחד הי' לו לחשוב כתרי אם היו חלוק בשיעור וע"כ דגם במכת חרב בעי שיעור עם מקום חריץ וז"ב לדעתי. ובזה מיושב ג"כ מה דק"ל טובא למה לא חשיב כוליא שהקטינ' דטריפ' בבהמ' דקה כפול ובגסה עד כענב' ולמה לא חשוב דחלוק בשיעורייהו. ולפמ"ש א"ש כיון דבחד אבר הוא חשבינהו כחדא. איברא דעדיין קשה הא אינו בדרך אחד דזה לקותא וזה הקטינ' וע"כ נרא' לפענ"ד דגם לקותא דרכיש הוא מתורת הקטינ' הכוליא שכיון שנעש' בשרה כבשר המת והגיע עד החריץ אמרינן דהוה כהקטינ' ואף דשם השיעור עד כפול היינו שם כבר נתקטנ' אבל כאן באמת יש השיעור לפנינו רק שהלקותא חשיבא כאילו הקטינ' א"כ בכה"ג הוה כחד. ובזה נרא' לפענ"ד הא דהרשב"א מנה ט' מיני טריפיו' לפי שמנה גם דרכיש ותמה הב"י סי' כ"ט דאכתי אמאי לא חשיב גם כוליא שהקטינ' ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא ובלא"ה י"ל כיון דבכולי' שהקטינ' משכחת לה דכשר' כגון שניטל אח"כ כולה וכמ"ש המהרש"ל לענין ניטל ע"י חולי שדעת הכלבו שנטרפ' כבר בעת שהקטינ' ואין חוזרת לכשרות' והוא חולק ע"ז דכל שנטלה כלה אח"כ חוזרת להכשיר' ולפ"ז ה"ה בהקטינ' ע"י שנתכווצ' אם נטלה כלה אח"כ דכשר' וא"כ לא פסיקא לי' למתניה בכלל הי"ח טריפו' דשם אין לו תקנה כלל כל שנטרפ' משא"כ בהקטינ' ולפ"ז בהגיע עד חריץ ההמסס' דשם בודאי טריפ' אף שנתמסמס אח"כ כלו משום דזה מכאיב לה ביותר שפיר מתנייא בכלל ואפיק שב ועייל שב. ובזה יש לומר הא דאמר עולא שמנה מיני טרפיו' נאמרו למשה מסיני לאפוקי לקותא דרכיש ותמהו הב"י והד"מ וכל האחרוני' דהרמב"ם חשיב לדרכיש ואפ"ה לא מנה רק שמנה מיני טרפיו' ולפמ"ש י"ל דעול' סבר דהך דרכיש הוא ג"כ מתורת הקטינ' הכוליא ולכך לא חשבו בכלל הטרפיו' שנאמרו למשה מסיני כמו דלא חשיב כוליא שהקטינ' ומשום דיוכל לחזור להכשירו באם ינטל אח"כ כלו וכמ"ש ויש להמתיק הדבר דהרי רכיש בעצמו לא אמר עד החריץ וא"כ לא משום הלקות' אמר דטריפ' דהרי לא גבר כ"כ להגיע לחריץ ואפשר דיוכל להתרפאו' ורק דטריפות' דהוה כהקטינ' ולפ"ז לא נחשב בכלל השמנ' טרפיו' אבל לדידן דקי"ל עד החריץ ובזה אף שינטל כלו טריפ' דכאב' גדול ע"י ההמסס' עד החריץ וא"כ שפיר נחשב בכלל נטולה ובזה משום נטולה פסול'.

ובזה מיושב קושית הפנים מאירו' שהבי' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ה שהקש' למה אמר עולא לאפוקי מדר' מתנה דאמר מליא מוגלא טריפ' ושמואל מפרש בדף מ"ח דקאי אכוליא ושם טריפ' אף שלא הגיע לחריץ ולפמ"ש א"ש דגם לדרכיש פירש עולא בלא הגיע למקום חריץ וגם לפמ"ש במלאה מוגלא בודאי גם לעולא אינו חוזר להכשר' כיון דגבר הלקותא ע"י מוגלא פשיטא דמכאיב לה ביותר וא"כ ממילא היא בכלל נטולה והוא בכלל השמנה שאינו חוזר להכשיר' אבל בלקות' סבר עולא דכשר' אם נטלה כלה אח"כ ולכך לא חשבו וז"ב והכנסת יחזקאל שם נדחק בישובו. הן אמת דלפי מה שחידש שם הכנ"י דלקת' ולקות' תרי ענינים הם דלקת' ע"י מוגלא הוא ולקותא היינו ע"י המסס' א"כ הא דרכיש היינו ע"י מוגלא ושפיר אמר לאפוקי דרכיש והיינו ג"כ דרב מתנה ע"י מוגלא. אך באמת דבריו דחוקים ותמוהים ובפרט לבנות יסוד עי"ז דהרי אמרו במערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ משמע דמפרשי דברי רכיש כך ולהכנ"י רכיש מיירי ע"י מוגלא והם מיירי ע"י לקותא ואין לשון הש"ס סובל כן וגם קשה לדבריו הא דאמר ר"נ שם שאלתינהו לכל הני טרופאי דמערב' ואמרו לי הלכתא כרכיש ולדבריו למה לא אמרו גם טריפו' שלהם ע"י לקותא ושבקי דידהו ואמרו לדרכיש וע"כ דמערבא קאי על רכיש ופירשו דבריו וז"ב ועיין בתוס' דף מ"ג ד"ה יפלח דחשיב לקותא מליא מוגלא ולהכנ"י הו"ל לקתה ולא לקותא:

אחר כמה שנים הגיע לידי שו"ת פנים מאירו' ח"ב ומצאתי בסי' כ"ו שהקש' קושייתי דלמה לא חשיב גם הך דר' מתנה בהדי שב שמעתתא דפריך ר"פ א"ט דלתני ושמחתי שכוונתי לדעתו אבל כבר ישבתי לנכון ובזה מיושב כל קושיותיו למעיין שם וגם בסי' ק"כ שם החזיק דבריו להכריע דבעינן עד מקום חריץ וכ' שהאריך בזה להגאון בעל כנסת יחזקאל והיא התשוב' שבכנ"י סי' כ"ה וראיתי להכו"פ שהקש' בהא דדעת הרש"ל דאם נטלה אח"כ כלה דחוזרת להכשר' דא"כ מה הקשו תוס' בחולין דף י"א דנחבש לרוצח י"ב חדש ואם יחיה אינו טריפ' ושפיר קטלינן ליה וקשה דלמא היה לו כוליא שנקטנ' ואח"כ נטלה ונמצ' שאז היו טריפ' ואח"כ חזר להכשירו ומ"מ אינו נהרג דאז הי' טריפ' ול"מ יב"ח ע"ש ולפענ"ד נרא' דלק"מ דבאמת כל הטעם דטריפ' שהרג פטור הוא משום דהו"ל עדות שאילה"ז דגבר' קטילא קטיל כדאמרו בסנהדרין דף ע"ח ולפ"ז הא אמרו בסנהדרין שם דגוסס בידי שמים חייב וגוסס בידי אדם נחלקו דמר מדמי לה לטריפ' ומר סבר דטריפ' שאני דמחתכי סימנים ולפ"ז כאן דתוכל להיות אח"כ כשירה עכ"פ לא מחתכי סימנים ושוב גם טריפה שהרג חייב דגם ההורגו חייב דהא הוה כגוסס בידי שמים דחייב ובלא"ה נראה לפענ"ד דבאמת התוס' הקשו דנוקי להפרה בחזקת כשרו' וכתבו דהוה חזקה שלא נתבררה ולפ"ז בהך כוליא דהקטינ' הא הכוליא עכ"פ היתה בחזקת בריאה קודם שהוקטנה דא"ל דהוקטנה מבטן דא"כ היאך נודע שהוקטנ' וע"כ דעכ"פ הוקטנה בעת שנברא' דעכ"פ מוכרח לומר שהוקטנ' אח"כ והיו טריפ' דאם נחוש שהוקטנ' בבטן לא מקרי הוקטנ' דעיקר הקטנה היא מעת שנולד וא"כ שוב יש לו חזקת חי מן הבטן ול"ש הוקטנ' ול"ח לזה וגם דא"כ עכ"פ טרם שניטל היו מחוייב להרגיש כאב דהכאב גדול מאד עד שיכול למות מזה וע"כ דהוא בריא ושפיר הקשו התוס' ודו"ק. הן אמת דבלא"ה יש לעיין בכל מה דמקשה דלמא טריפ' הוא הא אף למ"ד טריפה חיה מ"מ סופו שמת והולך למות כמ"ש התוס' בסנהדרין וא"כ למה לא מרגיש כאב כלל וצ"ל דחיישינן על אותה רגע שמעידין עליו שמא אז נעשה טריפה וירגיש אח"כ ועכ"פ מ"ש נכון:

ובזה עמדתי על לשון התוס' שהקשו דנילף מרוצח גופא דחייבה התור' מיתה ניחוש דלמא טריפ' הוא ותירצו דכל הטעם דטריפ' פטור משום דהו"ל עדו' שאילה"ז וזה יליף אח"כ ודבריהם תימה דיהי' מאיזה טעם שיהי' הא עכ"פ טריפ' הוא פטור ועיין לב אריה וגם קשה דלמא ס"ל טריפ' אינה חיה ונוכל לחבוש אותו יב"ח ולפמ"ש א"ש דעכ"פ יקשה דלמא הוקטנה הכוליא וע"כ כתבו דכיון דהוא מטעם שאילה"ז וא"כ היינו דדייק מעדים וזה ניחא טפי ממה דנילף מרוצח ודו"ק כי קצרתי אבל נכון הוא:

והנה בהא דיליף מעגלה ערופה דהערופ' כשהוא שלימה שאל אותי אברך אחד ודלמא משום הכי מביא עגלה ערופ' דאם לא נלך אחר רוב א"כ דלמא זה הנהרג היה טריפה וא"צ להביא עגלה ערופה כלל וכיון שגוף העגל' ערופה הוא בספק מותר להביא עגלה ערופ' אף שספק שמא עגלה טריפה הוא ול"קמ מכמה טעמים חדא דאם נימא דלא אזלינן בתר רוב והתור' צותה להביא עגלה ערופה מספק שמא לאו טריפה א"כ כל שהתורה צותה להביא על הספק שפיר נתחייב להביא מספק ובעי שתהי' העגלה שלימה וגם לשיטת הרש"ל ביש"ש דטריפה אינה חיה הוא רק ע"פ הרוב אבל מיעוט חיות הנה א"כ שפיר היה צריך להביא מספק אם לא אזלינן בתר רוב דשמא מהמיעוט שחיות הנה והו"ל מיעוטא דטריפות שאינן חיות מיעוטא דמיעוטא דל"ח אף לר"מ כמ"ש התוס' ריש גיטין ועגלה ערופה הנ"ל מיעוט גמור. מיהו י"ל דגם זה הוה מיעוטא דמיעוטא אבל יש לדחות דניהו דטריפה חיה אבל מ"מ שלימה לא מקרי ואנן הערופה כשהיא שלימה בעינן. אמנם מלבד כל אלה באמת לא מצאתי מוזכר הדין דבעי שיהיה שלם הנהרג ואל"ה אינו מביא עגלה ערופה ואף שמצד הסברא הדבר נכון דהשתא דאינו נהרג עליו דגברא קטילא קטיל מכ"ש דאינו מביא עגלה ערופה אבל לא ראיתי מבואר הדבר ומפשטת הסוגיא משמע להיפך דא"כ למה לא יליף מעגלה ערופה דהיאך מביאין עגלה ערופה ודלמא הנהרג היה טריפה ואף דיש לדחות דגם על הספק צותה התורה להביא עגלה ערופה שתכפר מספק מ"מ עכ"פ קושייתו ל"ק דא"כ שוב צריך שתהי' שלימה וכמ"ש וע' ביומא דף כ"ג דאמרו טעם דעגלה ערופה משום שעשה אותו ערוף שלא הוליד ואמרו זקן וסריס מא"ל ולא אמרו טריפה מא"ל דטריפה זכר אינו מוליד וע' שו"ת מים חיים וע"כ דטריפה אינו מביא עליו עגלה ערופה אבל יש לדחות וצ"ע:

והנה לענין מכת חרב דדינו כלקתה תמהני דלא הזכירו דברי התוס' בדף מ"ג דמה שפירשו דיפלח כליותיו מי קא חיי דהיינו אם עשו לו רפואה הי' חי רק שלאיוב לא עשו רפואה וא"כ אין ראיה מיפלח כליותי וגם קושית הפר"ח מרפב"א רישב"א דמחו בכוליתא היא קושיא חזקה לשיטת הש"ך דבכח הוה כלקתה דהרי מחו בכוליתא הוה בכח והתב"ש נדחק מאד ולפענ"ד י"ל דשם ר' אבא לא ס"ל הך לקותא דרכיש וכמו עולא אבל לדידן דקי"ל כלקותא דרכיש גם בזה הו"ל לקותא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף