שואל ומשיב/ד/ג/ד

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן ד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה במ"ש לעיל לענין התראת ספק ראיתי דבר נפלא בפסקי תוס' בתענית אות נון שכתבו דהתראת ספק לא מקרי רק היכא שמחוסר מעשה דהא המדביק פת בתנור חייב אם לא רדה מיד וביאור הדברים הוא כמ"ש התוס' בשבת דף ד' דכל שאופה אינו מחוסר מעשה דאפייתו יתחייבו ובכה"ג לא מקרי התראת ספק ולפ"ז גם כאן לא שייך התראת ספק דבאמת אדרבא כל שלא הקיף נעשה בן סורר ומורה תיכף ואינו מחוסר מעשה יע"ש. ובזה מיושב היטב קושית המלמ"ל פט"ז מסנהדרין הנ"ל דבשלמא ביבמות דהתראת ספק הוא שמא יביא ב' שערות ולא יהי' גדול למפרע שפיר כתבו דכל שנולד סימני סריס אגלאי מלתא למפרע דהיה סריס ולא שייך התראת ספק דאדרבא כמו שהוא אין כאן מחוסר מעשה אבל שם בנדה התראת ספק היא שמא לא יביא ב' שערות ולא יהי' גדול וא"כ כמו שהוא לפנינו אין כאן איסור ומחוסר מעשה הבאת שערות ושפיר קרי לי' התראת ספק וז"ב. איברא דצ"ב בהא דהקשו התוס' בגיטין דף ל"ג דלימא דהו"ל התראת ספק שמא ישאל על נזירותו ואמאי והא מחוסר מעשה וכמו שהוא יש כאן איסור ברור. מיהו המעיין בתוס' שבת שם ובגיטין שם ובתוס' מכות דף ט"ז ימצא כי זה באמת כוונת התוס' שם דלא מקרי מחוסר מעשה דיש לנו לומר שיעמוד כמו שהוא היום ודו"ק. והנה התוס' בסנהדרין דף ע"ט ד"ה א"נ הקשו אליבא דמ"ד דהתראת ספק לא שמה התראה בלא טעמא דספק נפשות להקל פטרינן לי' מטעמא דלאו שמה התראה ולכאורה בראשית ההשקפה תמהתי דהרי כיון דיש רוב ישראלים הו"ל כהתראת ודאי דעפ"י הרוב יש לנו לומר שבודאי יהרוג הישראלים דהם הרוב וכל שיהרוג הישראל בין שנתכוין לזה או לזה חייב לרבנן ותדע דאל"כ בטלת דין מכה אביו ואמו וכדומה דהורגין עפ"י הרוב והרי הו"ל התראת ספק דשמא מכל מקום לאו אביו הוא וע"כ כיון דע"פ הרוב הוא אביו מחייבינן ליה מיתה וה"ה בזה. אך יש לחלק דשם אנו דנין על איש אחד אם הוא אביו של זה או לאו וכל שעפ"י הרוב הוא אביו ואזלינן בתר רובא שוב שפיר מתרין אותו שלא יהרוג זה שהוא עפ"י רוב אביו ואזלינן בתר רוב וגם לפמ"ש התוס' דלהמותרה צריך שיהי' ספק וכאן מה ספק יש להמותרה והא באמת הוא אביו עפ"י הרוב ומה נתחדש לו ענין ספק והתורה צותה לכבד אותו שהוא מוחזק לאביו עפ"י רוב וכשמכהו לזה חייבתה התורה מיתה אבל כאן כל שיוכל להיות שיהרג העכו"ם ניהו דעפ"י רוב ודאי יהרג הישראל מכל מקום התראת ספק הוא שמא יזדמן לו עכו"ם. ובזה נראה לפענ"ד להבין כוונת התוס' בתירוצם שכתבו דקאי באמת אליבא דמ"ד דהתראת ספק שמה התראה רק ששם בודאי יבא לידי איסור כשיותיר או כשיכה שניהם וכאן הספק שמא לא יבא לידי איסור אף כשיהרג דדלמא יזדמן לו הישראל והדבר תמוה דא"כ שוב הדר הו"ל התראת ספק דל"ש התראה אף למ"ד התראת ספק שמה התראה וא"כ ל"ל קרא ועיין שיטה מקובצת בכתובות דף ט"ו שהאריך הרבה ליישב כוונת התוס'. ולפמ"ש יש לומר דבאמת כיון דעפ"י רוב שמה התראה שודאי יזדמן לו עפ"י רוב להרוג ישראל והרי התורה אמרה דהורגין בהתראה עפ"י רוב ולא שייך לומר דש"ה דאין כאן התראת ספק דהתורה צותה להרוג אותו שמכה אביו שאינו רק עפ"י רוב משא"כ כאן שמא יזדמן לו העכו"ם דז"א דזה דוקא למ"ד התראת ספק לא שמה התראה אבל למ"ד שמה התראה רק שיש ספק שמא לא יזדמן לו איסור בזה כיון שעפ"י רוב יזדמן לו איסור בכה"ג שמה התראה והתראת ספק שמה התראה וז"ב מאד. ובגוף קושית התוס' נראה לפענ"ד דבאמת אזיל למ"ד התראת ספק לא שמה התראה ורק דכל הטעם דבעינן התראת ודאי הוא משום דבעינן שיתיר עצמו למיתה וכל שיש ספק שמא לא נתחייב מיתה הרי לא התיר עצמו למיתה ויוכל לומר שסברתי שלא אתחייב מיתה והתורה גזרה שבעינן שיתיר עצמו למיתה והרי לא התיר עצמו למיתה דאילו סבר שלא יבא לידי חיוב ולפ"ז זהו בבל תותיר שבידו לעשות שלא יבא לידי חיוב אבל כאן שהספק הוא לפנינו ואין בידו שלא יפול האבן על ישראל כמו לעכו"ם ואדרבא יותר קרוב שיפול על ישראל מאחר שהם הרוב וא"כ על מה בטח כי זרק אבן לגו וא"כ הרי התיר עצמו למיתה שלא חשב כלל להנצל דיכול להיות שיפול על הישראל כמו על העכו"ם וא"כ בכה"ג התראת ספק שמה התראה. וזה לדעתי הענין מ"ש התוס' דבעינין שיהי' להמותרה ספק והיינו דעיקר ענין התראת ספק היא שלא התיר עצמו למיתה וכאן הרי התיר עצמו למיתה דהרי המותרה שיודע שלא כן הוא הרי ידע שיתחייב עצמו ומה נ"מ במה שהעדים לא ידעו הא העדים התרו בו שאם יעבור על התראתם יתחייב מיתה אם ימצא שעבר על הלאו וכדומה ועיקר בעינן שיתיר עצמו למיתה ויהיה להמותרה ודאי וז"ב מאד

ובזה מיושב קושית התוס' בחולין בהא דאמרו וכ"ת דבדקינן ליה והקשו הא הוה התראת ספק ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ שוה הספק להם ולו וגם הוא לא ידע שלא ימצא שלם וא"כ על מה סמך כי הרג וזה ברור כשמש. ובזה נראה לפענ"ד ראיה ברורה דגם במלקות בעינן שיתיר עצמו למלקות וכמ"ש הכ"מ ולח"מ פי"ב מסנהדרין ה"ב דלא כשו"ת חוט השני סי' י"ז והתומים סימן ל"ח דאם נימא דבמלקות לא בעינן שיתיר עצמו למלקות יקשה בהך דהתראת ספק לענין מלקות כמו באל תותיר איך שייך התראת ספק דמה בכך שהוא ספק הא מכל מקום התרו בו וקיבל התראה ואף דלא התיר עצמו למלקות מה בכך וזה ברור ודוק. והנה בהא דכתבו התוס' בעירובין דף צ"ו ד"ה השמר דאף דס"ל לר"י דהשמר דעשה נמי לאו הוא ומש"ה המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בלאו מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת תפילין ביום השמר דעשה עשה וצ"ע דהיאך אפשר שילקה והא הוה התראת ספק דשמא יניח עוד ולא שייך בזה לאוקמא אחזקה כעין שכתבו התוס' בגיטין דף ל"ו דהא כאן הוה ההתראה שיקיים המצוה ודמי לבל תותירו דהוה התראת ספק דבכל רגע שיש בידו לקיים המצוה עוד הו"ל התראת ספק ומיהו לפמ"ש למעלה בשם פסקי תוס' בתענית דכל שאינו מחוסר מעשה לא שייך התראת ספק אם כן גם כאן הו"ל אינו מחוסר מעשה אלא שצ"ע דא"כ גם בנותר אינו מחוסר מעשה וצ"ע (ומיהו י"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל התראת ספק שמיה התראה ועיין מכות דף ט"ז). והנה נשאלתי בדברי התוס' עירובין הנ"ל דהיאך הו"א דלקי הא הו"ל לאו שאין בו מעשה ור"י ס"ל דאין לוקין ע"ז.

ובזה מובן היטב חלוקו של התוס' דלכך בזה לא שייך דהשמר דעשה יהי' לאו דבאמת כל שאינו רק עשה ועל עשה לא חייבה התורה מלקות מהראוי שיהיה רק השמר דעשה לא שיהיה לאו שילקה דדוקא להניח תפילין בלילה שעושה מעשה מהראוי שיהיה העשה לאו משא"כ בעשה גרידא כל שמבטלה בלי מעשה אינו מהראוי שיהיה מקרי לאו שילקה ע"ז וזה ברור מאד. ושוב ראיתי ברא"ם שהביא השעה"מ שם שכתב דהשמר דעשה עשה הוא שאין לוקין עליו והשעה"מ תמה עליו דא"כ מה משני בעירובין שם השמר דעשה עשה הא מכל מקום הוה לאו וא"ל דכל שאינו חייב מלקות אינו חייב קרבן דזה אינו דהא בלא"ה אין לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה והניח בצ"ע ואני תמה עליו דא"כ מה יענה לדברת התוס' הנ"ל שכתבו דהו"ל עשה ולכך אין לוקה משמע דאי הי' לאו הי' לוקה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כשהשמר דעשה הוה לאו הי' לוקה וכמ"ש ורק דהו"ל עשה ואינו לוקה וא"כ דברי הרא"מ נכונים דזה הנ"מ בין כשמקרי עשה או לאו אבל באמת לפמ"ש התוס' גם ר"י מודה בכ"מ דהו"ל עשה לא שייך לומר דהוה לאו ואם כן לדברי הרא"מ במה נחלקו ר"א ור"י בפרק הקומץ וע"כ דבריו צ"ע אבל דברי התוס' לפענ"ד נכונים מאד. ואגב אומר במה שנשאלתי מבן אוריין ובר אבהן המופלג המושלם מוה' יונה נצח ני' נכד הגאון בעל נצח ישראל בהא דאמרו ביומא דף פ"א ע"א אר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר מתקיף ר"א נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה אם כן נפישי לאוי ופירש"י השמר פן שני לאוין נינהו ואנן חד לאו בעינן שמא לא רצה להרבות בלאוין וע"ז תמה דהא אמרו במנחות דף צ"ט אמר ר"ל כל השוכח דבר אחד ממשנתו עובר בלאו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך רבינא אמר השמר פן שני לאווין הם משמע דר"ל ס"ל דהשמר פן אינו רק לאו אחד וא"כ לר"ל יקשה דלכתוב השמר פן לא תעונה ואי דנפישי לאוי הא ר"ל ס"ל דלאו אחד הוא. ובאמת שהיא קושיא עצומה. והנראה לי בזה דהנה צריך ביאור סברת המחלוקת של ר"ל ורבינא דבמה פליגי והנראה לי בזה דהנה הרמב"ן בספר המצות מצות ל"ת הנוספות לפי דרכו מצוה ב' כתב דהשמר ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך קאי על מעמד הר סיני שלא נשכח כללות התורה שקבלנוה מפי הגבורה ולא מפי נביא שלא יוכל שום אות או מופת לבטל דברי התורה שקבלנוה מפי הגבורה וע"ש שהאריך והמגלת אסתר כתב כי אין למנותה בפ"ע כי היא צווי כוללת כל התורה ע"ש ובאמת שכדבריו משמע בש"ס כאן דדרשו מזה על השוכח דבר אחד ממשנתו ומהתימה שלא הזכירו שניהם גם יחד דברי הש"ס הנ"ל עכ"פ לדברי שניהם הרי לר"ל כיון דדרשו דעובר בלאו והרי ר"ל ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה וע' שבועות דף ג' ע"ב ואם כן לכך לא חשיב השמר פן לשני לאוין דהא להרמב"ן היא לאו שבכללות דהוא כולל שלא נשכח מעמד הר סיני שקבלנו מפי הגבורה וגם שלא לשכח מצות התורה ואם כן כבר נודע דלאו שבכללות אין לוקין עליו וא"כ בין לשיטת הרמב"ן דאין לוקין כלל או להרמב"ם דלוקין רק אחת עכ"פ כיון דאינו לוקה רק אחת כבר נודע מ"ש התוס' בב"מ דף מ"א דאין להרבות בלאוין במקום שאין נ"מ למלקות ע"י זה ולכך חשוב פן והשמר ללאו אחד וז"ב ובאמת רבינא יש לומר גם כן דלא פליג ע"ז רק דפליג על הא דאמר ר"א שם כל מקום שנאמר השמר פן ואל בל"ת דמשמע רק ל"ת אחד וע"ז אמר רבינא דהשמר פן הוא שני לאוין ולא דקאי על שוכח דבר אחד ממשנתו רק על שאר מקומות דכתיב בהו פן ואל ובזה מדוקדק היטב לשון חכמים דלא אמרו רבינא אמר עובר בשני לאוין כדאמרו אח"כ דעובר בשלשה דהא באמת לא קאי על השוכח וכמ"ש ולכך לא קאמר רק דהשמר פן שני לאוין הם והיינו במקום דעובר וחייב מלקות ולא כאן והא דאמר אח"כ דעובר בשלשה היינו משום דאמר יכול אפילו באונס ת"ל ולא יסירו מלבבך ואינו חייב רק במסירו מלבבו ואולי בכה"ג חשוב לאו שיש בו מעשה דהרי יושב ומסירו מלבבו וכעין דאמרו במימר דבדיבור קעביד מעשה מכ"ש בזה דמסירו מלבו בכוונה וז"ב ומעתה ביומא שפיר חשיב ר"ל השמר פן לשני לאוין ודוק

ודרך אגב אומר במה שאמרו בסנהדרין דף ע' ע"ב דעל דבר שהוא מצוה כמו תנחומי אבלים ות"צ אינו חייב דכתיב איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום וע"ז הראה לי תלמידי הרב המופלג מוה' מענדיל בודק ני' דמזה ראיה ברורה למ"ש המלמ"ל פ"ב מנערה דכ"מ שכתוב בתורה סתם עד"מ ולו תהיה לאשה ודרשו הראויה לו א"כ גם שניה דרבנן בכלל וא"כ ה"ה כאן כיון דכתיב בקולנו ולא בקולו של מקום גם מצוה ואיסור דרבנן בכלל ולכאורה ראיה נצחת היא אבל אחר העיון יש לומר דשאני כאן כיון דנצטווינו על לא תסור א"כ זה מקרי קולו של מקום שצוה שלא נסור דבר מד"ס ודוק ועיין בסוכה דף כ"ג בהא דעושה סוכה ע"ג בהמה דר"י פוסל משום דבעי סוכה הראויה לשבעה וזו אינה ראויה דאין משתמשין בבע"ח וכתב הריטב"א דאף דאינו רק מדרבנן מכל מקום אינו ראוי מקרי והוא מבואר כדברי המלמ"ל הנ"ל ומהתימה שלא נזכר מזה. ודרך אגב אזכור מה דתמוה לי טובא בהא דאמרו בזבחים דף ע"ח ש"מ התראת ספק לא שמה התראה וקשה טובא ל"מ לפמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל צ"ח ובב"י יו"ד סי' צ"ח דר' יוחנן אמר להך שמעתא וקשה הא ר"י ס"ל דהתראת ספק שמה התראה כדאמרו בשבועות דף ג' ובמכות דף ט"ו ואף אם נגרוס ר"ל מכל מקום מה קמ"ל בזה הא ר"ל ס"ל בעלמא דהתראת ספק לא שמה התראה ול"צ לשנויי בכאן וגם על התוס' בנדה דף מ"ו דהקשו מכאן על ר"ל קשה טובה הא מבואר בשבועות להדיא דר"ל ס"ל דהתראת ספק לא שמה התראה וע"כ מחוורתא דגרסינן כאן ר"פ אבל הבה"ז דחה לגירסא זו וע"כ צ"ע ועיין בתוס' פסחים דף ל"ח ד"ה אבל ובמהרש"א שם ומשמע מדברי המהרש"א דלא כמ"ש המלמ"ל הנ"ל דהרי בכל מושבותיכם יכול למעט אף דרבנן שהרי עכ"פ אינו נאכל בכל מושבות ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו בכתובות דף מ"ה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא ש"ר דחידוש הוא ופירוש רבינו שמואל שם בתוס' ד"ה אמר דאם זינתה אחר החופה ולא הוציא הבעל שם רע היא בחנק ואם הוציא שם רע הרי היא בסקילה והקשה ההפלאה דא"כ לר"י דצריך להתרות באיזה מיתה הוא נהרג וס"ל התראת ספק לא שמה התראה א"כ לא משכחת לה מוציא שם רע דהא הוה התראת ספק דשמא לא יוציא הבעל ש"ר ודינה בחנק וכתב דמוציא ש"ר דחידוש היא גם בזה נשתנה דהתראת ספק שמה התראה. וע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' דהרי בסנהדרין דף ח' ע"ב מוקי הש"ס דנחלקו בזה באתרו בה סתם דלר"י לא מועיל דהו"ל התראת ספק דבעי שיתרה בה באיזה מיתה הרי דגם במוציא שם רע צריך שיתרה בה באיזה מיתה ולפענ"ד לק"מ דשאני התם דיכולין להתרות בה איזה מיתה א"כ כל שהתרו סתם לא מקרי התראה אבל שם לענין מוציא ש"ר דהעדים אין בידם לברר ההתראה דלא ידעו אם יוציא ש"ר בזה הוה מוציא ש"ר חידוש וכל שהוציא ש"ר הוה חידוש ומחוייב סקילה. ובפשיטות יש לומר דהנה סברת ההפלאה נראה לפענ"ד דלא משום דחידוש הוא לכך אמרינן דגם זה חידוש הוא אבל כוונת הדברים פשוטים דכל הטעם של ר"י דצריך להתרות בו באיזה מיתה הוא משום דכפי חומר העונש של המיתה הוא חומר העון ולכך הי' יכול לומר אילו הייתי יודע שזה החטא מיתתו חמורה לא הייתי עושה א"כ במוציא ש"ר שזו זינתה אחר החופה ומיתתה בחנק והתורה חידשה דכל שמוציא ש"ר היא בסקילה אף שעי"ז שזה הוציא ש"ר לא נתוסף החטא וחטאתה שוה שזינתה ומה בזה שהוציא ש"ר רק שגזירת הכתוב הוא שכל שהוציא ש"ר יגדל העונש אף שלא נתוסף על החטא וא"כ לא שייך התראת ספק בזה וז"ב כשמש ולפ"ז שם שלא התרו באיזה מיתה וא"כ כפי ערך העונש כן גדול החטא ושפיר מקרי התראת ספק וז"ב ונכון ודו"ק. והנה במה דהבאתי למעלה דברי המלמ"ל פ"ב מסוטה דכל דכתיב סתם ממעטינן אף מה שאינו ראוי מדרבנן אזכיר מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בב"מ דף צ' כאן בתרומה וכאן בגידולי תרומה ואח"כ מחלק בין תרומה ודאי לדמאי וקשה הא שם כתיב דישו ודרשינן דישו הראוי לו וכמ"ש התוס' שם ד"ה והדשות ואף לרש"י לפי המסקנא ע"כ נתמעט מדישו כמ"ש בד"ה ממון גבוה ע"ש במהרש"א וא"כ שוב גם מה שאסור מדרבנן אינו בכלל דישו וצע"ג ועיין במעילה דביארו בהדיא משום דישו ולא של הקדש ובשיטה מקובצת האריך בזה לדחות מאן דס"ל דדישו אתי להורות על הבהמה דישו שלו דהרי במעילה דרשו כן ע"ש וא"כ קשה טובא

והנה בשנת תרט"ו הגיעני מכתב מתלמידי המופלג מוה' יוסף מיזיש ני' בענין התראת ספק והנה הקשה על מ"ש הכ"מ פ"א ממילה דבשב וא"ת ובידו לתקן לא הוה התראה כלל אף למ"ד שמיה התראה דעדיין לא עבר וע"ז הקשה משבועות דף כ"א ובפסחים דף ס"ג בנשבע לאכול ככר ולא אכל דהוה בשב וא"ת ובידו לתקן ואפ"ה הוה התראת ספק לר"י ולק"מ כמ"ש בספר יד שאול סי' ר"ס דכוונת הכ"מ דבעי תרווייהו שב וא"ת ובידו לתקן וכאן אין בידו לתקן דלאחר שעבר היום לא הוה בידו לתקן כמ"ש המלמ"ל פ"ד משבועות ה"כ ומ"ש מעלתו דאני כתבתי בספרי דהכ"מ לא מצריך תרווייהו לא ידעתי אנה ראה זאת ואדרבא אני העליתי בספרי דהכ"מ ארכבי' לתרי ריכשי שב וא"ת ובידו לתקן. ומ"ש מעלתו להקשות על פירש"י בתמורה ג' שכתב דהוה התראת ספק דיכול לומר שכחתי וה"ה כאן יכול לומר שכחתי הנה לפי פשטת הכ"מ דקאי לדינא דשמים לא ידעתי איך שייך משכחת וגם לפמ"ש במ"ש שם דקאי לענין מלקות מ"מ הרמב"ם והראב"ד אינם מוכרחים לסבור כרש"י בזה ומ"ש ברש"י דלכך נקט שכחתי ולא נקט בפשיטות משום דאין העדים יכולים לצמצם הרגע שכלה הזמן כמ"ש בשבועות משום דיכול להתרות מקודם על פנות היום וע"כ משום דיוכל לומר שכחתי זה נכון ועיין קצה"ח סי' כ"ח. וגם מה שהקשה מבטלו ולא בטלו דהא הוא בשב וא"ת גם כן לק"מ לפמ"ש בספרי דבמילה גוף המצוה יכול לקיים ושם הוא בלאו הנתל"ע ע"ש ומה שהקשה עמ"ש הרמב"ם פט"ז עבר על לאו הנל"ע והתרו בו שאם תעבור ולא תקיים העשה שבו תלקה ועבר ולא קיים הרי זה לוקה דהתראת ספק שמיה התראה והקשה הא לר"ל דס"ל קיימו ולא קיימו כתבו התוס' במכות דמוקמינן אחזקה כמו שהוא כעת ולכך לוקה ולפ"ז לרבינו דפסק קיימו ולא קיימו שוב מהראוי שיהיה התראה ודאית. הנה לפענ"ד ראיה מכאן למ"ש בנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ס"א לחלק בין הפרקים ובזה מדוקדק דברי הרמב"ם דאם מתרין בו שאם יעבור ולא יקיים העשה ילקה אם כן אמרינן דמסתמא יקיים ע"ש ותבין ודו"ק היטב:

והנה במה שהבאתי למעלה דברי המלמ"ל דכל דכתב סתם דלא יאכל וכדומה אף איסור דרבנן בכלל הראה לי תלמידי החריף מוה' יוסף ני' נכד הרב מאוהעל ז"ל במ"ש הפרמ"ג סי' כ"ח דספק טריפה אף לשיטת הרמב"ם דאינו רק מדרבנן מכל מקום א"צ כיסוי דהא כתיב אשר יאכל והרי מכל מקום אינו נאכל וע"ז הקשה מהא דאמרו בחולין דף כ"ז מיתבי השוחט וכו' הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו לבעי כיסוי והרי כיון דמדרבנן צריך שחיטה שוב לא קרינן ביה אשר יאכל. והשבתי בתכ"ד דז"א דע"כ לא כייל המלמ"ל רק במקום דנוכל לומר דעכ"פ התורה לא איירי במה דאסור מדרבנן ונוכל לומר דגם איסור דרבנן בכלל והתורה לא הצריכה כיסוי רק בודאי כשר ולא בספק טריפה וכדומה אבל כאן הרי התורה אצרכה כיסוי בעוף והרי מה"ת ע"כ לא הי' שחיטה רק נחירה לעוף וע"ז הצריכה התורה כיסוי דאל"כ הי' לה להתורה לבאר דדוקא אם עשה מעשה שחיטה מה שא"צ כלל לעשות הוא דבעי כסוי וע"כ דהתורה הצריכה כסוי למה שצריך לעשות בעוף דהיינו נחירה ונחירתו זו היא שחיטתו ואם כן הרי ע"ז הצריכה תורה כיסוי והיאך אפשר דנוחר פטור מכסוי. ומה יקר בזה לשון רש"י שכתב לבעי כסוי דהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומה"ת למפטריה ולכאורה כל דבריו מיותרים דמה בעי רש"י בכ"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר קושיתו היא דהא ע"ז הצריכה תורה כסוי וא"כ למה יפטור נוחר מכסוי ודוק. שוב ראיתי במלמ"ל פ"ז מתרומות שרמז לש"ס הלז דמזה ראיה דדרבנן אינו מועיל לעשותו תורה ובמחכת"ה הדברים ברורים כמ"ש ודוק. והנה במ"ש התוס' בחולין דף י"א בד"ה וכ"ת דבדקינן ליה שכתבו דשמא קסבר שמה התראה והקשה אותי בשנת תרי"ז ג' וישלח תלמידי המופלג מוה' ניסן זיס ני' דלפמ"ש התוס' בכתובות דף ט"ו ד"ה וספק דאף למ"ד ה"ס שמה התראה מכל מקום כל שאינו יודע בעצמו אי יבא לידי איסור ודאי ל"ח התראת ספק א"כ כאן להס"ד דלא אזלינן בתר רובא הא א"י דשמא זה שרוצה להרוג הוא טריפה ופטור והשבתי דזה אינו דניהו דלהס"ד לא אזלינן בתר רובא היינו שהרוב לא נחשב כודאי ואינו רק ספק כמ"ש השיטה בב"מ דף ז' דאותו ספק התורה התירה ולהס"ד אינו רק ספק גרידא אבל עכ"פ כל שספק לו שמא אינו טריפה ונוטה יותר שהוא אינו טריפה מצד הרוב פשיטא דלא היה לו להרגו ואטו טריפה מותר להרוג רק דאינו חייב מיתה וא"כ עכ"פ שפיר שמה התראה דהא יש רוב ועכ"פ התראת ספק הוה והוא לא הי' לו להרוג וז"ב. ועיין בירושלמי בפסחים דאמרו דהקדישו לאחר שעה חמישית אינו מוקדש ותרומתו תרומה דטהור הוא מה"ת ועיין בשלום ירושלים שהקשה מכאן למ"ש הפר"ח דכל דמדרבנן אינו ראוי לא מקרי ראוי וכמ"ש המלמ"ל בפ"ח מתרומות לפענ"ד יש לחלק בין אם הוא איסור בפ"ע מדרבנן ובין אם הוא רק סייג וגדר שלא ליגע בשל תורה שאם הוא מחמת סייג פשיטא דאין לחשבו כדאורייתא ובחמץ אינו רק משום סייג

והנה החריף מ' יצחק היילפרין מקאזליב ני' הקשה מהא דנערה המאורסה דנהרגת היכא משכחת לה והא יוכל לחפות עליה דמצא בה נדרים ואף בקדשה סתם יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית. ולק"מ דמוקמינן אחזקתו שודאי לא ירצה לומר שהי' לה נדרים ולא חלו הקידושין וכעין שכתבו התוס' במכות דף ט"ו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף