שואל ומשיב/ד/ב/ריד

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן ריד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאבי מורי הרב הגאון ני' בענין חזקה שלש שנים.

על מה שהקשה בהיותי אצלו בשנת תד"ר בהא דכתב הרמב"ן פרק חזקת דטעמא דחזקה שלש שנים לאו משום אזדהר בלחוד רק כיון דשתק ולא מיחה רגלים לדבר אלא שתוך שלש אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ולאחר שלש כיון דלא נזהר יותר משלש שנים בשטר איתרע לי' האי טענה ואמרי' דלא לחנם שתק ע"ש וכ"כ בתורת חיים ריש פרק חזקת הבתים וע"ז הקשה דא"כ למה לי חזקה דשלש שנים הא כשיבואו עדים ויאמרו שראו אותו האיש שישב בהן זה כבר בשנה ראשונה מהשלש שעברו א"כ סגי דבאמת מכיון דשתק ולא מיחה רגלים לדבר ורק דאתרע החזקה דא"ל אחוי שטרך וכיון דלא איתרע משום דכבר עבר שלש שנים א"כ די בזה מדלא מיחה ואנן בעינן שיעידו העדים על שלש שנים רצופים כמבואר בסי' כ"ט. והנראה בזה דהנה כבר נודע דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לא הוה חזקה דחזקה קמייתא עדיפא זולת באיכא תרתי לריעותא כמבואר פ"ק דנדה דף ב' ולפ"ז כאן יש להמערער חזקה קמייתא והנתבע יש לו חזקה דהשתא דשלש שנים הוא חזקה דהשתא דאדם היושב שלש שנים במקום אחד פשיטא דנתחזק בחזקה דהשתא דזה הוא שלו עד שאף בשטרא לא מזדהר והו"ל כאלו הי' לו שטר שקנה השדה הלז ולפ"ז ניהו דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום כאן כיון דיש חזקה דלא מיחה הרי ניכר דמכרו לו וא"כ הו"ל תרתי במקום חדא ומועיל ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ן דעד שלש שנים כיון דגם חזקה דהשתא אתרע דאמרינן אחוי שטרך אם כן ל"מ נגד החזקה דמעיקרא אבל כל שעברו ג' שנים אם כן יש לו חזקה דהשתא ועוד יש ריעותא מדלא מיחה הו"ל כתרתי במקום חדא דמועיל כנלפענ"ד דבר חדש.

והנה בגוף הך דשכוני גוואי דלא הוה חזקה לר"נ והכי קי"ל לא נודע למה לא הוה חזקה ובשו"ת זקני הב"ח סי' ז' ושו"ת מהר"ם אלשיך סי' צ"ד נראה משום דכל דאיכא תפיסת יד הבעלים ג"כ במה שמחזיק המוחזק לא הוה חזקה וכ"כ הקצה"ח סי' ק"מ ס"ק ב' בשם הרבה תשובות והוא תמה בזה דלמה לא יהיה חזקה שהם שותפים שוה בשוה ע"ש שדחה דבריהם.

ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בריש ב"מ דלמה לא נימא כיון דזה יש לו בודאי חציו ממילא גם בחציו השני הו"ל ספק במקום ודאי כמו בספק ויבם וכתבו דמה שהוא ודאי בחציו לא מקרי ודאי לענין החצי' השניה. והנה מלבד דסברתם אין ברורה ועיין תומים סי' ק"ד ובתשובה הארכתי עכ"פ גם לדברי התוס' דוקא התם דבחציו השני' תפיס גם חבירו וטוען שמתחלתו הגביה חציו אבל כאן באמת החזקת מ"ק יש לו לבעלים בכלו וזה טוען שהחזיק כעת וא"כ כיון דבשכוני גוואי הוא מודה דהוא בודאי לבעלים גם כעת וכיון שגם במה שמחזיק כעת המחזיק יש לו לבעלים תפיסת יד ודריסת הרגל ומשתמש בכל התשמישין א"כ הבעלים מקרי ודאי גם בחציה השניה דהא אית ליה חזקת מ"ק בכלו גם כעת הוא מוחזק בשכוני גוואי וזה המחזיק אינו אומר שהוא שלו וז"ב. ובזה אפשר ליישב קושית הקצה"ח מאחזיק לארדי דאחזיק לכשורי ויש לו חלק באבני הכותל אלמא דכשטוען שהוא שותף מועיל חזקתו. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דטוען שמתחלה קנה הכותל להיות חצי שלו א"כ לפי דבריו אינו ודאי יותר מזה משא"כ בשכוני גוואי שעכ"פ בשכוני גוואי זה ודאי ומועיל גם לשכוני בראי ודו"ק. וכמו כן חזקת ישוב כיון דקנה חזקתו שוב הוא שוה לחבירו ואין חבירו יותר ודאי ממנו משא"כ בזה וה"ה בהך דשו"ת ב"ח שכ"ע מודו שראובן הוא ודאי בחצר ניהו שזה היה שואב מים מהבור שבחצרו עכ"פ בחצר הוא ודאי וז"ב כשמש ודו"ק:

אחר כמה שנים בשנת תרי"ג נתיישבתי בקושיית אבי מורי הרב הגאון נ"י דלהרמב"ן ל"צ חזקה שלש שנים רק דלאחר שלש שנים אם יברר שעשה חזקה וישב בבית או בשדה חבירו איזה זמן אף זמן מועט ולא שנים רצופות סגי דכיון דשתק רגלים לדבר שמכר לו ומה דאין לו שטר אין ראיה דהא לאחר ג' שנים לא מזדהר בשטריה. ולפענ"ד דר' יהודה ורבנן בב"ב דף ל"ח נחלקו בזה דלרבנן הטעם דתק"ח הוא שלא יפסיד זה דמה לו לעשות אם נאבד שטרו לאחר שלשה שנים וזה היה לו למחות ולכך בעי שלשה שנים אבל ר"י ס"ל דהחזקה היא מדשתיק מחיל והא דצריך שלשה שנים הוא כדי שיהא באספמיא וכו' ולכך האריכו הזמן עד שלשה שנים והוא לא ס"ל הריעותא מדאין לו שטר דלר"י לא ס"ל עד תלתא מזדהר בשטרו רק שמא לא ישמע ולא יוכל למחות לכך תקנו בהוה שאין דרכו של אדם להתרחק מביתו יותר ממהלך שנה תמימה ועיין ברשב"ם במשנה שם ועיין בדף ל"ט ברשב"ם ותוס' שם דלר"י מיד ששתק סגי.

אמנם אכתי דברי רמב"ן מוקשים לרבנן דס"ל דעד שלשה מזדהר א"כ לסגי בהחזיק זמן מועט ורק לאחר ג' דלא מזדהר אין ריעותא ועכ"פ לר"י מבואר סברת אבי מורי הגאון ני' ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו בב"ב דף נו"ן ע"ב אין דין חזקה לנזקין והיינו שא"צ לזה ג' שנים ותיכף צריך למחות ק"ל טובא דאכתי היאך הוה חזקה הא להרמב"ן הראיה הוא מדשתיק מחל ורק דאתרע החזקה דהיכא יש לך השטר וא"כ למה מועיל חזקה בנזיקין הא אכתי איכא ריעותא הלז בשלמא אם תק"ח היה שלא יפסיד ואמרינן דא"צ לזהר בשטרו ואם הוא של מערער היה לו למחות תוך שלש א"כ גם כאן יש חזקה אף בפחות מג' שנים דהיה לו למחות ואף דאין לו שטר אמרינן כיון דלא מיחה לא נזהר בשטרו דבשלמא בשאר חזקות יש לומר דלא אכפת ליה כ"כ ואף דלא מיחה שמא ימחה ולכך הי' לו לזהר בשטרו משא"כ בנזקין דודאי מיחה האדם תיכף ומדלא מיחה לכך לא נזהר בשטרו אבל להרמב"ן באמת הראיה היא מדשתיק מחל רק דהוה ריעותא היכן שטרו וא"כ גם בניזקין יש ריעותא זו ולפמ"ש בתשובה גבי חצי דבר דכוונת הרמב"ן היא דלא מקרי חזקה עד ג' שנים דהוה חזקה שלא נתבררה דשמא ימחה עוד א"כ בנזיקין דהחזקה היא שבודאי אדם מוחה מיד שוב הוה חזקה אף דאיכא ריעותא אבל גם זה דחוק דסוף סוף יש ריעותא מדלא יש בידו שטר וצע"ג:

והנה ביום ד' תרומה ב' דר"ח אדר הי' אצלי תלמידי המופלג מוה' יעקב יוסף ני' בר' חיים שמחה מפה ושאל לטעמו של הרמב"ן למה נחלקו בבא לדון בשטר וחזקה אי צריך לברר כמבואר בב"ב דף ק"ע והא שם החזקה טובא מדלא מיחה וא"ל דיש ריעותא דאין לו שטר דהא יש לו שטר ולק"מ דשם כל שטוען על השטר שהוא מזוייף גרע דכל שאין השטר לפנינו אמרינן מסתמא הי' לו שטר אבל כל שיש לו שטר ואינו מקויים וזה טוען מזויף א"כ שוב הוה ריעותא בגוף החזקה שזה טוען שלא החזקת כדין ואדרבא יש לומר דמש"ה לא הועיל מחאתו כ"כ דזה הראה שטר ולא כ"ע דיני גמירי וכשראו שיש לו שטר סברו שהדין עמו וכדומה ועכ"פ לא הוה חזקה כל כך כיון שהשטר בידו בלי ראיה ודו"ק. והנה בשנת תרח"י י"ג טבת הקשה אותי החריף מוה' משה פיליווער ני' ממדינת פולין בהא דאמרו אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תהוי חזקה והתוס' הקשו דאיך אפשר שתהיה חזקה הא לא טעין כלום וכתבו דנימא שמחל וע"ז הקשה דהא מחילה לא מועיל בדבר שהוא בעין וכמ"ש בסי' רמ"א והוא ממהרי"ק.

והשבתי דכאן מהמחילה ראיה שכבר נתן לו בקנין דאל"כ למה שתק. ועוד אמרתי כיון דזה מוחזק והרי חזקה עצמה היא קנין רק שכל שאין לו שטר ואין עמה טענה ל"מ חזקה במה שא"ש ולפ"ז כל שזה מחל שוב ממילא זה החזיק בקרקע והכסף מחל לו וז"ב. עוד נראה לי דבאמת המערער אינו יכול לברר שעכשיו הוא שלו רק בחזקת מרא קמא וכל שמחל עכ"פ חזקת מרא קמא אזיל לי' ושוב ממילא הוא של המחזיק ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף