שואל ומשיב/ד/ב/ריג

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן ריג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאוה"ג מוה' לייבוש בר"ח אבד"ק פעכיוו במדינת הגר.

והנה נשאלתי מהרב מוה' יעקב כהנא מראווא במ"ש הר"ן בנדרים דף ס"ה לדחות ראיית ר"ת דכתב דאם הדיר הנאה מחבירו בדיעבד מועיל להתירו שלא בפניו דהיינו שאם התירו מותר והביא מהא דאמר וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והרי נדרה לטובת היתומים וע"כ דבדיעבד מועיל וע"ז כתב הר"ן דהאי דגיטין לאו ראיה הוא דנדר אלמנה מכיון שנדרה מה תועלת יש ליתומים באיסור פירותיה וע"ז תמה דהא טובה גדולה יש להם דאם לא יועיל היתר תצטרך להחזיר להיתומים מעות הכתובה שלקחה כי הדירה שאם נטלה כתובתה כבר תאסור בכל פירות שבעולם וא"כ נעשה הנדר לטובתם ואמר שנשאל בזה. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דהכוונה הוא דבגוף האיסור מהפירות אין להיתומים תועלת בנדרה רק שעל ידי זה תצמח טובה להם שתשיב להם הכתובה זה לא נקרא נודר לטובת חבירו אבל זה דחוק. וראיתי בחידושי גיטין לרמב"ן ז"ל שכתב גם כן כדברים האלו שכתב והוסיף בהם דברים שכיון שנשבעה נשבעה ואפילו אם תשיב להם הממון איסורה במקומה עומדת אבל לא זכיתי להבין דברי קדשו דנהי דהיא עשתה איסור שעכ"פ לקחה כתובתה שנית בגזל אבל מ"מ ע"י הנדר דחמיר לה תצטרך להשיב הממון וא"כ מגיע להם טובה ועוד דעכ"פ על הנדר לא תעבור כשתשיב הכתובה ואיסור גזל באמת עברה אבל עיקר אנו דנין על הנדר ובפרט בגוף הנדר ע"כ משום ספק מלוה ישנה דאל"כ נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וע"כ משום ספק מלוה ישנה ויפרשו מאיסור שבועה דליתא בחזרה וא"כ מהראוי שלא להיות מועיל ההיתר אף בדיעבד דאל"כ אכתי תוכל לפרוש אף לאחר שתדור ותתסר עצמה שלא בפניו ואף דלכתחלה אין להתיר מ"מ הא הש"ס מקשה ודלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה אלמא דחיישינן לזה ושוב מה מועיל הנדר שלה. שוב ראיתי שכוונת הרמב"ן והר"ן באופן אחר דשאני כל מודר הנאה או נשבע להנאת חבירו שגוף הנדר הוא לתועלתו עד"מ שנדר לו שלא לפרוד מעמו כדרך שנדר משה ליתרו שלא לפרוד ממנו או לעשות לו טובה ובזה שפיר אי אפשר להתיר אותו הנדר בלי ידיעת חבירו אבל כאן עיקר הנדר היה לקנס דאם גבתה הכתובה תאסור בפירות ונמצא שאם באמת עברה על הנדר מה שעברה עברה והנדר של הפירות לא מעלין לענין זה שמ"מ גבתה באיסור נמצא שהאיסור של הנדר לא היה לטובת היתומים דמה אכפת להם אם תאסור או לא עיקר כוונתם היה שלא תגבה הכתובה שלא כדת ועל זה עברה וממילא נאסרה על ידי נדרה בפירות ואף שאם תשיב לא תעבור על הנדר מה אכפת להם אם תעבור או לא הבזה ישלימו נזקם בפרעון הכתובה וגם אם תשיב להם הנדר שלא גבתה עברה ונדרה ונשבעה לשקר ואף שעי"ז שלא תרצה לעבור על נדרה על ידי זה יגיע להם טובה זה אינו בכל המודר הנאה לטובת חבירו ושאני כל הני כגון צדקיהו ומשה שנשבעו שלא לפרוד או שלא יגלה וזה היה לטובת חבירו אבל כאן היא נדרה שלא גבתה כתובתה והרי גבתה כתובתה כבר וגבתה שנית שלא כדת ובעת שנדרה נאסרה בפירות העולם ומה טובת חבירו היה בנדרה מה בצע ליתומים במה שנאסרה כל שלא שבה מטענתה ובשלמא שם היה נדר על העתיד שלא יפרדו ושלא יגלו א"כ כל שנשבעו לטובת חבריהם הרי זו סבה שיגיע לו תועלת שעל ידי זה לא יעברו אבל כאן כבר עברה וקבלה כתובתה וכבר נאסרה בפירות העולם ואף שתשיב לא תתקן מה שכבר קבלה הכתובה באיסור ואיסורה במקומה עומדת וז"ב לפענ"ד ודוק ומה שרצה הרב מוהר"י הנ"ל ליישב דברי הר"ן דכוונתו דאף בלא נשאת ניחוש שמא תנשא לבעל ותיזול לחכם שיתיר לה ואז אין תועלת ליתומים בזה שכבר הכניסה הכל לבעלה ואין מקום להיתומים לגבות ואם כן שוב תוכל להתירה הנה מלבד שאין לשון הרמב"ן והר"ן מורה כן אף גם דהרי מה שלקחה כתובתה שנית בגזל זה מחוייבת להחזיר אף אחר שנשאת כמבואר באהע"ז סי' צ"א ס"ה בהג"ה דמה שלקחה המותר על הכתובה אף מהמטלטלין שהכניסה לו מחוייב הבעל להחזיר כמבואר בסוף הסעיף שם וע"כ אין מקום לדבריו בפרט בדבר שנדרה שלא גבתה ועברה על נדרה דזה בודאי יש לו קול ופרסום. והנה בהא דפריך הש"ס וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה קשה לי טובא דהא באמת יקשה האיך נתיב לה בלא חרטה דמעיקרא דהא אם לא נדרה לא היה נותנים לה הכתובה וא"כ ע"כ לא היה לה חרטה דמעיקרא דשוב יקשה האיך מתירין לה בלא חרטה דמעיקרא וצ"ל כמ"ש בשו"ת המיוחסות לרמב"ן דכל דאין הנדר מחמת עצמו כ"א שאסרה בפירות כדי שתגבה כתובתה וכן הכהן כדי שיעבוד עבודה א"כ בחרטה דהשתא סגי ע"ש בסי' רנ"ה. ולפי זה קשה לי במה דמשני קסבר צריך לפרוט הנדר ופירש"י דצריכה לפרט ליתומים נדרה וכך נדרה אם נהנתי מכתובתי תאסור בפירות ולפי זה להס"ד דאין צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ דחיישינן שמא עכ"פ לא תפרט הסבה ממה נדרה ושוב לא יהיה לה חרטה דמעיקרא ואיך יפר דא"ל דהנדר אינו מחמת עצמו דהא להחכם צריכה להעלים זאת שתאמר לו סתם שנדרה מפירות ובפרט לפמ"ש התוס' בעירוכין שאף למ"ד צריך לפרט הנדר א"צ לפרט הסבה שנדר רק הלשון שאמר וא"כ למ"ד א"צ לפרט אף הלשון א"צ שיאמר וא"כ כל שתבא לחכם ותאמר סתם שנדרה מפירות לא יתיר לה דהא צריכה חרטה דמעיקרא ואף דנימא דחיישינן שמא תגיד לו שיש לה חרטה דמעיקרא דא"כ אין התחלה לראית הרשב"א וע"כ דלזה ל"ח דגם אם תשקר לו מה תועיל הא החכם לא היה מתיר בלי חרטה דמעיקרא באמת ואף דבאמת בכאן א"צ חרטה דמעיקרא הא ממנ"פ אם היה החכם יודע הסיבה שוב לא היה חרטה כלל וא"כ ממנ"פ לא מועיל התרת חכם והוא קושיא גדולה לכאורה. וראיתי בהפלאה בק"א סי' צ"ו ס"ק כ"ט דהקשה ג"כ דאין לה פתח חרטה והוא קושית הרשב"א הנ"ל וכתב כיון דע"כ משום חשש ספק מלוה ישנה הוא נודרת וכל שיש לה מקום לחזור באם תזכור שאין לה מלוה ישנה א"כ זה גופא הפתח חרטה שאם היתה יודעת שלא היה לה מלוה לא היתה נודרת. ובאמת אף שדבר חכמה אמר אבל קשה דלהס"ד דלא תאמר כלל הענין מה פתח חרטה שייך בזה אם יבין הענין שוב לא יתיר לה כלל. אמנם נראה דלפמ"ש התוס' דאינה חוששת רק בנדר שתכשל כל ימיה באיסור א"כ יש לומר דחיישינן שמא באמת תעבור על נדרה בפעם אחת ואז יוכל להתיר אף בלא חרטה דמעיקרא על ידי הפתח בגוף הנדר כגון שיאמרו לו אילו היית יודע שתעבור על נדרך לא היית נודר והוא משיב הן וזה הוי פתח ומועיל אף בלא חרטה כמבואר סי' רכ"ח ס"ו ועכ"פ בחרטה דהשתא עם פתח ודאי מועיל אף למי שמצריך שם פתח וחרטה דהפתח השוה להחרטה ועיין ט"ז ס"ק י' י"א שם וא"כ עכ"פ חרטה דהשתא סגי בזה דהא אינו רק קנס ואף דהחכם לא ידע הא באמת הוא יתיר על ידי פתח וחרטה דהשתא. ובזה נראה לפע"ד הא דפריך אח"כ גבי כהן ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת א"צ לפרט הנדר ניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ותמהו התוס' דמאי אצטריך הש"ס להביא הך דתני לה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם שם לא היה חרטה וכתב הרשב"א ג"כ דגם שם כיון שאין הנדר מחמת עצמו בחרטה דהשתא סגי ולפי זה אם לא יפרוט הנדר שוב לא יתיר לו ע"ז אמר דתני נודר ועובד יורד ומגרש וא"כ יוכל להגיד לחכם שנדר לגרש אשה זאת ולא יעבוד במקדש והוא כבר עבד ועבר על נדרו יתיר לו אף שלא יגיד שעל נשים פסולות הוא נודר וז"ב:

ובזה יש ליישב גם מה שהקשו בתוס' דאמאי לא פריך ממתניתן דניחוש שמא תיזול לגבי חכם אם נימא דא"צ לפרט הנדר.

ולפמ"ש יש לומר דלא היה יכול לפרוט דנימא דגם בנדר שתעבור בפעם אחת לא תעבור על נדרה ולא ס"ל כסברת ר"ה וגם בניסת מדרינן לה ול"ק כלל ולכך פריך דשם נודר ועובד ובודאי עבר ואנן אמרינן דנודר ועובד וא"כ בכה"ג ניחוש ודוק:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דפסק שמדירין על דעת רבים וקשה הא אנן קי"ל דצריך לפרוט את הנדר ולמה לי על דעת רבים וכבר האריכו כל האחרונים בזה. ולפמ"ש יש לומר דבאמת אם נימא דא"צ שיפרט הסיבה אף למ"ד דצריך לפרט הנדר קשה ניחוש שמא יפרט לשון הנדר בלי הסבה ואז החכם יכול להתיר כיון דנודר ועובד וא"כ למה לא ידירו לו עד"ר ובס"ד לא מקשה רק למ"ד דאין צריך לפרט הוא משום דלמ"ד צריך לפרט יש לומר דצריך לפרוט הסבה וא"כ לא יתיר לו החכם ובזה יש להאריך ועיין מג"א סי' קכ"ח ובמגן גבורים שם ולפי שהענין ישן נושן ע"כ קצרתי ולא השגתי כ"א מה שכעין חדתי קאמינא ודוק היטב:

וראיתי להפלאה שם בק"א שרצה לחדש דמרש"י משמע דהנדר הוא שאם תגבה כתובתה שנית יאסרו כל פירות שבעולם עלי' וע"ז הקשה בס"ק כ"ח דא"כ איך נסמוך ליתן לה הכתובה על סמך נדרה הא בתנאה לא מזדהר אינש וכמ"ש בנדרים דף י"ד. ולפענ"ד נראה לפמ"ש הט"ז סי' ר"כ ביו"ד ס"ק כ"ח דכל שיהיה האיסור גם אח"כ אף בתנאה מזדהר ודוקא אם לא יהיה האיסור רק למפרע בזה אמרינן דלא מזדהר בתנאי' וא"כ כאן שאסרה עצמה בכל הפירות וא"כ אדרבא כ"ז שלא גבתה שנית אין עליה שום איסור רק לאחר שתגבה יחול עליה האיסור ושפיר מזדהרא בתנאה. שוב ראיתי דקושית הפלאה אינו ע"ז רק במה שהקשו בתוס' דתדיר לפנינו שלא תאכל ותאכל לאלתר ע"ז הקשה דא"כ הו"ל גביית כתובתה שנית תנאה ובתנאה לא מזדהר אינש ושם שפיר מקשה דהא שם אינה עוברת אח"כ אלא למפרע ועל למפרע שייך בתנאה לא מזדהר אינש. והשנון כמר יצחק שמעלקיש ני' אמר כי לפי חילוקו של הר"ן פ"ג דשבועות בין היכא דהתנאי נמשך גם מכאן ולהבא בין היכא שאינו נמשך ע"ש גבי אכלה לתנאי ואח"כ אכלה לאיסורא א"כ שם בנדרה מככר זה ע"כ נאסרה למפרע ואין מקום לדברי הפלאה ויפה כוון לפום רהיטא וצ"ע (ובתשובה ביארתי דליתנייהו לדבריו) וצ"ע בדברי התוס' ריש המדיר שהקשו דלוקי שתלה בתשמיש וכתבו דא"כ לאחר שלשים תהנה ותאסר לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת וע"ז כתבו דלוקי שאמרה תאסר עלי' תשמיש תיכף אם תהנה ממני דא"כ אסורה להנות תיכף דהא בתנאי לא מזדהר אינש ואכתי קשה לוקמא באמר יאסר עלי הנאת תשמיש אם תהנה דאז אינו אסור רק לאחר שתהנה וא"ל דא"כ יצטרך להמתין אח"כ שיעור שבת אחת או שתים דז"א דנימא להיפך דהתשמיש היה האיסור וא"כ בתנאי לא מזדהר ונאסר בתשמיש לאחר שתהנה וצ"ע בזה אם הקושיא קושיא ולא נפנתי כעת וראיתי בספר חתם סופר להגאון הצדיק מוהרמ"ס זצ"ל סי' כ"ד שהביא קושיא בשם חותנו הגאון מוהר"ע איגר זצ"ל שהק' לפמ"ש הר"ן בשבועות שם ובנדרים דף ע"ט דבאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ דהכוונה הוא שלא תאסר בפירות עולם רק כשתרחץ וע"ז הקשה דא"כ מה פריך הש"ס בנדרים דף ט"ו מקונם שאת נהנית לי עד פסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהלכה אין לא הלכה לא וע"ז הקשה דמה קושיא דגם שם לא אסר עליה להנות עד פסח רק אם תלך לבית אביה עד החג עיין שם ונדחק שם עד מאד ליישב.

ולפענ"ד אין קושיא דהרי הר"ן מחלק בשבועות שם דע"כ לא אמרינן דאין הכוונה רק לאסור רק לאחר שתעבור על התנאי היינו דוקא במה שיוכל להיות חל האיסור גם לאחר שעברה כמו התם ברחיצה שעכ"פ תהיה נאסר בפירות העולם לאחר שתרחץ אבל באם לא יוכל לחול אח"כ כגון באכלי' לתנאי' דיוכל להיות שנאכל הראשון ולא יהיה לו על מה לחול הנדר בזה פשיטא דרצה לאסור מעכשיו ולפ"ז הרי התוס' ישנים הקשו דלמה יחול הנדר שאת נהנית לי עד הפסח והא משועבד לה וכתבו דכיון דיכולה לקיים התנאי ולא יחול הנדר כופה ללכת אל בית אביה ולכך יוכל לחול הנדר אף שמשועבד לה ולפ"ז ממ"נ מקשה הש"ס דע"כ הכוונה שיחול הנדר מעכשיו דאם אין הכוונה שלא יחול רק לאחר שתעבור על תנאי ותלך אז שוב אין מקום חלות להנדר דהא כל שכבר עברה שוב משועבד לה דעיקר הנדר לא חל רק משום דתוכל לקיים התנאי אבל כל שכבר עברה שוב אין בידה לעשות ומשועבד לה וא"ל דהא על כל פנים היה בידה שלא לעבור דזה אינו דזה דוקא אם עכ"פ הי' הנדר מעכשיו והיה בידה לקיים אבל כאן ממ"נ עיקר חלות הנדר הוא דוקא לאחר שתעבור ושוב ממנ"פ לא חל וז"ב ודוק היטב.

שוב ראיתי בחידושי שכתבתי זה שנים רבות על הר"ן הנ"ל והשבתי תכ"ד כמ"ש כאן. ומה שהקשה הגאון מוהרמ"ס שם בשם הרב השואל שם על דברת הט"ז סי' ר"כ סי"ט לחלק בין אם תהי' באיסור כל ימיה שוב אין חשש שמא תעבור משא"כ בקונם עד הפסח שאז מה שעברה עברה ויש לחוש שתעבור ומה שעבר עבר וע"ז הקשה דא"כ מ"פ הר"ן בדף ע"ט ובשבועות שם מקונם פירות העולם עלי אם ארחץ דשם תאסור לעולם לפענ"ד יש ליישב בדרך נאות דהנה לכאורה משמע דאסרה סתם פירות עולם עליה והוה כאילו אסרה כל פירות עולם עליה דהרי לא בררה איזה מהפירות נאסר עלי' וא"כ שוב נאסרה בכל פירות עלי והנה התוס' בגיטין דף ל"ה כתבו דאף באמרה כל פירות עליה חל הנדר אף דא"א לקיימו דנדרים חלין אף בדבר שאין בידו לקיים רק שמכין אותו וישן לאלתר ולכך אין מדירין אותה מכל הפירות שאז שוב לא תחוש דאינה עומדת כל ימיה באיסור ע"ש ומעתה שפיר הקשה הר"ן דאם כן גם בתנאה לא תזדהר דהרי נאסרה בכל הפירות וזה דבר שא"א לקיים ואף דהר"ן בגיטין גבי נודרת מכל הפירות כתב דל"ג לה אפשר דכאן לא ס"ל כן וגם באמת דברי הר"ן תמוהין שם כמו שהארכתי בחידושי להלכות שבועות סי' רל"ז ועכ"פ קושייתו יש לו מקום לשיטת התוס' וסייעתם ודוק. אמנם אי קשיא הא קשיא לשיטת הר"ן דכתב דבאומרת קונם פירות עולם עלי אם ארחץ אין פירות עולם נאסר אלא לאחר שתרחוץ א"כ מה קאמר הש"ס דלמה לה הפרה דמשמע דהיה יכול להפר רק שאין צריכה הפרה ואמאי לא מקשה טפי דאיך יכול להפר כ"ז שלא תרחץ והא בדבר שתלוי במעשה א"י להפר עד שלא חל כמבואר ביו"ד סי' רל"ד סכ"ח בהג"ה ואף לפמ"ש הש"ך שם ס"ק מ"ה בשם רבינו ירוחם וכן בשם הר"ן בנדרים דף פ' בסוגיא הלז שם שכתב בשם רבינו יונה ז"ל דהקשה בהא דפריך הש"ס למה לה הפרה לא תרחץ ולא תאסור דהא יכול להפר לרבנן אף שלא חל הנדר ומחלק דכי אמרינן דיכול להפר אף בלא חל הנדר היינו בדבר שא"א להנצל שלא יהיה עינוי נפש או דבר שבינו לבינה אבל כל שאפשר לה להנצל א"י להפר קודם וא"כ מה פריך הש"ס למה לה הפרה טפי היה לו להקשות דהא לא חל מקודם רק לאחר שתרחץ וא"י להפר בדבר שאינו עינוי נפש. הן אמת דגוף קושית הר"ן בשם רבינו יונה לא זכיתי להבין דכפי הנראה מרש"י והרא"ש שם דעיקר קושית הש"ס דאיך יכול להפר כיון דאפשר שלא תרחוץ ולא תאסר אין זה מקרי נדרי עינוי נפש וא"כ מה מקשה דהא יכול להפר אף שלא חל הנדר אכתי אמאי יכול להפר כלל דהא לא הוה נדרי עינוי נפש דרחיצה לא הוה עינוי נפש וצ"ל דרבינו יונה לא פירש כן קושית הש"ס רק דהכי מקשה דאיך יכול להפר הא לא חל הנדר עדיין וא"כ שוב אין קושיא כלל על הר"ן דבאמת זהו גופא קושיית הש"ס דכל שאפשר לה שלא לרחוץ ועיקר הנדר חל לאחר הרחיצה א"כ א"י להפר קודם שחל הנדר וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הר"ן שהקשה דהא בתנאה לא מזדהר אינש וא"כ תאסר תיכף ברחיצה וכבר כתבתי קושית הגאון מוהרמ"ס דהא בכה"ג דאיסור עלי' אף לאחר שתעבור מזדהרה בתנאה וא"כ לכך לא נאסרה השתא בפירי דבודאי לא תעבור על תנאה דאז תאסר לעולם.

ובזה יש ליישב הקושיא הנ"ל דשפיר פריך הש"ס דלמה לא תאסר גם בלא הלכה דניחוש שמא לא תזדהר וא"ל דלא הדירה רק לאחר שתעבור דזה אינו דאז שוב כל שעברה שוב בודאי נאסרה ומשועבד לה וכאן לא שייך לומר דמכל מקום חל הנדר דבשעת הנדר לא היה משועבד כמ"ש התוס' בהמדיר שם דזה אינו דכאן עיקר הנדר חל לאחר שעברה וכבר נאסרה ולא חל הנדר ודוק היטב כי הוא חריף ובחידושי הקשיתי דלפי מ"ש הרמב"ם דהלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח ולוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקית שלא נדרה ואם כן עיקר האיסור קאי עליו ואם כן לכאורה קשה מה פריך הש"ס על ר"י הא אף לר"נ קשה דע"כ לא אמר ר"נ דגם בתנאה מזדהר אינש רק במה שהדיר הוא ותלה בתנאי שייך לומר דיזהר כדי שלא יעבור על הנדר אבל כאן שפיר מהראוי לאסור שלא יהנה אותה קודם הפסח דלמא לא תחוש ותלך ומה איכפת לה שהוא יעבור והיא קושיא גדולה והיא לכאורה תימה גדולה על הרמב"ם והר"ן שם הקשה על הרמב"ם ולא הרגיש בזה. הן אמת דבלא"ה תמוה לפענ"ד דברי הרמב"ם דהרי קתני הלכה לאחר פסח הרי זה בבל יחל דברו ולשיטת רבינו לא שייך ללקות ע"ז דאימת חל נדרו בשעה שהאכיל ואז לא עבר עדן כ"ז שלא הלכה ובשעה שהלכה הוא לא היחל דברו וע"כ שהיא עוברת בעת שהלכה. ובזה יש ליישב מה דקשה לכאורה דתחלה הקשה הש"ס סתם הלכה אין לא הלכה לא ואח"כ כדמקשה מסיפא מהלכה לאחר פסח בבל יחל פרט הש"ס ותיובתא דר"י ולפמ"ש יש לומר דבס"ד הוה מקשה גם לר"נ די"ל דהאיסור על המדיר אבל בהא דקתני דהרי"ז בבל יחל א"כ מוכח שלא כרבינו שפיר פרט הש"ס לדר"י תיובתא דלר"נ ל"ק וזה כפתור ופרח. ויש להמתיק הדבר לפמ"ש רש"י ותוס' במכות ט"ז ע"ב דעיקר המלקות הוא בשעה שעובר על אזהרה ואל"ה הוה התראת ספק אם כן ע"כ מדקתני בל יחל ש"מ דלא כשיטת הרמב"ם דהא להרמב"ם הוה התראת ספק ובזה יש ליישב מה שהקשה על הר"ן דע"כ לא קאי בהדיר כשתעבור וא"כ שוב יכול להיות כשיטת הרמב"ם ועיקר המלקות חל בשעה שהלכה ודוק כי הוא ע"ד הפלפול. אמנם בגוף הקושיא שהקשו על הר"ן דבתנאי באם אינו חל הנדר רק משעה שעברה על התנאי דא"כ מה פריך מקונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג. אחר העיון נראה לפענ"ד ברור דאין התחלה לקושיא דהנה הר"ן לא כתב לחלק בין תנאי לתנאי מעכשיו רק לענין מה דאמר ר"י דאסור לישן היום אם אישן למחר דבאמת מעכשיו אסור לישן שמא יעבור על תנאו ובתנאי דאם אין מקום לאסור לו לישן עכשיו אף דבאמת יש לחוש שמא ישן למחר דבתנאי לא מזדהר מכל מקום אין מקום לאסור דהא לא חל האיסור עדן והיאך נאסרהו קודם שחל הנדר ומידי דהוה באם אוסר עצמו שלא לאכול איזה דבר אם יעשה כך שא"א לו לאסור עצמו טרם שעבר על דבר זה אבל לעולם דבתנאי לא מזדהר. ולפ"ז באמת צ"ב דאכתי כיון דבתנאי לא מזדהר איך מניחין לו לאכול או לישן היום דלמא יעבור על תנאו למחר. וצ"ל דבאמת אם אוסר הנאתו היום אם אעשה דבר זה למחר שפיר יש לחוש לר"י שמא לא יזהר בתנאי ונמצא עובר למפרע אבל הר"ן מיירי באמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ ונמצא דיוכל להיות שלא קנס עצמו רק אחר שירחץ יאסר בפירות עולם ולא מקודם שרחץ וא"כ אין עליו שום חשש דהא כל שלא יעבור למפרע והוא לא אסר עצמו רק לאחר שיעבור על תנאו א"א לו לאסור מקודם וז"ב מאד. ולפ"ז באמר שאת נהנית לי עד פסח אם תלכי לבית אביך עד החג אף דאמר בלשון אם אבל מ"מ אם תלך אח"כ לבית אבי' הדירה למפרע מהנאתו ותעבור למפרע ואיך תהנה קודם פסח הא בתנאה לא מזדהר אינש ודלמא תעבור אח"כ למפרע ושפיר פריך מקונם שאת נהנית לי עד פסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכן פריך מככר זו היום אם אלך למקום פלוני למחר שאכילה של היום יעבור למפרע והר"ן בשבועות לא הקשה רק באם אכל לאיסור או הדר אוכל לתנאו שלא פרט היום ומחר רק אסר שתי ככרות עליו אז כל שתלה באם אין מקום לאסור עליו שלא לאכול שמא יעבור ויאכל התנאי דהא לא חל התנאי רק לאחר שיאכל התנאי ולא למפרע וזה ברור כשמש בכוונת הר"ן ודו"ק היטב. ובזה נפתחו לי שערי בינה במ"ש בריטב"א על רמב"ן נדרים שנדפס מחדש שהקשה גם כן על ר"י מהך דגיטין דל"ח שתעבור על תנאי וכתב דל"ד לשם דל"ח שתעבור בידים על התנאי אבל כאן חיישינן שאולי תחטפנו שינה ויעבור על נדרו ע"ש וזה זמן רב ששאל אותי משכיל אחד מק"ק צעשיניב דזה היפך דברי הש"ס דאם כן מאי מקשה מקונם שאת נהנית לי וקונם ככר זה אם אלך למחר דמה"ת לחוש שיעבור בידים על תנאי ובחידושי ליו"ד סימן רי"ג נדחקתי מאד ליישב ולא עלתה בידי כהוגן והציקתני רוחי לישב דברי הריטב"א שח"ו ששכח הסוגיא במקומה וביותר תימה בדף נ"ג שם הביא הרמב"ן האי קושיא ופירוקא דהש"ס מקונם שאת נהנית לי וביאר הריטב"א הקושיא ופירוקא כהוגן ולא חלי ולא הרגיש כלל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת סברת הש"ס היא דכיון דאמר קונם שאת נהנית לי אם תלך לבית אביך אם כן האיסור לא חל רק אם תלך ול"ש לומר שלא תעבור בידים דבשלמא כל שכבר חל הנדר שייך לומר דתזהר בתנאי אבל כיון שהאיסור אינו מתחיל רק אם תעבור על התנאי שפיר יש לומר דדמי לשינה ואף דעוברת למפרע מ"מ ס"ל לש"ס דבכה"ג חיישינן שתעבור על התנאי כיון דלא התחיל האיסור כלל קודם שתעבור על תנאי ול"ד לגיטין דשם היא אשת איש כ"ז שלא תקיים התנאי ולא חיישינן שתעבור על התנאי בידים לקלקל עצמה משא"כ כאן דלא חל כלל האיסור אף דעוברת למפרע מ"מ חיישינן כיון דבתנאה לא מזדהר אינש חיישינן שמא תשכח שנהנית עד הפסח או שאכל' ככר היום ותלך אחר הפסח לבית אביה או שתאכל ככר השני למחרתו וז"ב לפענ"ד ואף כי בדברי הריטב"א יש לפקפק עדן מכל מקום דברי הר"ן נכונים מאד בסברא:

והנה במה שהקשיתי לעיל על רבינו הרמב"ם דפירש דהמדיר לוקה והקשיתי דא"כ היכי קאמר לאחר הפסח הר"ז בבל יחל דברו והיינו דאם מתהני קודם הפסח והא הוה התראת ספק כמו באכל לאיסורא והדר אכל לתנאי' דאמרו בשבועות דהוה התראת ספק ואף אם נימא דהתראת ספק שמיה התראה כר"י כמו שנראה בקצת מקומות בדברי רבינו מ"מ בכה"ג שהיא הלכה א"כ לא עבר כלל אח"כ והיאך ילקה עיינתי בדברי רבינו וראיתי כי רבינו דקדק היטב הדק שרבינו כתב בפ"י מנדרים הלכה י"ב באם הלכה לפני הפסח והרי הוא מהנה אותה קודם הפסח הרי"ז לוקה עבר הפסח אעפ"י שהלך לתנאי הרי"ז אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותתהנה והראב"ד והטור השיגו עליו דאם לא נהנית קודם הפסח למה תהי' אסורה והכ"מ הליץ בעדו דמ"מ כיון דזמן משך השבועה שלא תלך עד החג בכל האי זמנא אסורה לילך ולהנות והש"ס לא פירש כן רק לפי הס"ד ולא לפי המסקנא אבל תימה ע"ז דמי דחקו לפרש כן ולא פירש כפשוטו דאי מתהנית קודם אסורה לילך אחר הפסח. ואני אומר דרבינו דייק וגריס והוא סובב הולך לפי דרכו דס"ל דהמדיר לוקה וא"כ א"א לפרש דילקה הוא למפרע ולכך פירש דמה שאמר במשנה דהלכה לאחר הפסח הרי זה בבל יחל דברו היינו שאסור לנהוג היתר גם לאחר פסח ומה דאמרו דהלכה לוקה היינו בהלכה לפני הפסח וההנה אותה קודם הפסח דאז הוה התראת ודאי וגם איכא איסורא שלא יהנה אותה קודם פסח דלמא תלך אבל לאחר הפסח אסור ג"כ להניחה שתלך אבל מותר להנות אותה וכל דברי רבינו מדוקדקים לשיטתו ולדעתי יש להוסיף עוד דאף שעברה פעם אחת והלכה ה"א דכבר עברה ומותרת אח"כ לילך דהא כבר עברה על הנדר ולזה השמיענו רבינו דאף שהלך התנאי דהיינו שכבר עברה והלכה בכ"ז לשיטת רבינו דהוא לוקה ולא היא א"כ היא לא עברה כלל והוא לא עבר ג"כ דהא לא ההנה אותה קודם פסח ורק שכל שרצה בעת שהדיר אותה לאסור על נפשה שלא תלך לבית אביה עד החג א"כ מחויב שלא להניחה ללכת שלא יחל דברו שרצה להדיר אותה אף דקנס שלא תהנה כבר עבר וז"ב כשמש ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה ת"ל ודוק היטב בכל מ"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף