שואל ומשיב/ד/ב/קמט

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קמט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג בתורה החריף וכו' מוה' צבי ארי' וויינשטיין מו"ץ דסלאוינא.

מכתבו מגילה עפה הגיעני ואני טרוד מאד ובכ"ז אמרתי להשיבו בקצרה בדבר אשר אחד שכר האקציז מבשר וראשי הקהל נתנו רשות ביד כל אחד לשכור ובלבד שיתן לקופת הקהל סך ש"י ר"כ ולחזק התקנה כתבו השו"ב שאסור להם לשחוט עד שיסלק הסך הנ"ל וככל חומר ותוקף וכו' וביקש מהקהל ליסע עמו להרב החסיד כפי אשר עמדו כבר בשנים העוברות ואם יצוה שיתן כל הסך הנ"ל יעשה כדי שיהיו השוחטים מותרים לשחוט ולאשר לא רצו להאמין לו מסר בידם הוואדיום קוויט שהי' על סך שמ"א רנ"כ וליתר שאת הלווה השו"ב לזה הסך ש"י רנ"כ והוא נתן לנאמן הקהל ונאמן הקהל החזיר תיכף להשו"ב הנ"ל והוואדיום קוויט נתן לנאמן הקהל עם צעסיא ופאללמאכט והם הבטיחו שיסעו עמו להרב הנ"ל והשוחטים הלכו תיכף לשחוט וע"ז ערערו איזה אנשים שלא טוב עשה מעלתו שהתיר להשו"ב שילכו תיכף לשחוט וע"ז כתב מעלתו טעמים שלו על מה התיר. והנה התחיל מעלתו לומר דהרי משנה מפורשת בנדרים דף ס"ד האומר לחבירו קונם שאת נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חטים וכו' וחכ"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי ופירש הר"ן בדף כ"ד דלהרווחה נתכוין וכל דלא אצטריך הותר הנדר וה"ה כאן יכלו ראשי הקהל לאמר הרינו כאילו התקבלנו והותר הנדר והאריך בזה ונפלאתי מאד ע"ז דשאני התם דבאמת מוחל ואינו רוצה לקחת אבל כאן הא באמת לא מחלו לו ומה זו מחילה שהלה חוזר ותובע והרי הניח בידם הוואדיום קוויט וא"כ באמת רוצים שיתן להם הש"י רנ"כ והבטיחו לו ליסע עמו להרב הנ"ל א"כ לא מחלו לו והיאך שייך שיאמרו הרינו כאילו התקבלנו וז"פ וברור וכל אריכות דבריו לא יועיל לזה שהרי אינם רוצים למחול ואיך שייך הריני כאילו התקבלתי ולא עוד אלא אף אם ירצו למחול לא יניחו הקהל למחול וז"פ שאינו מועיל הריני כאילו התקבלתי ונפלאתי מאד ע"ז אחרי שהביא דברי הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ז והנה כאשר עיינתי שם ראיתי שזה דבר פשוט שם שאינו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי רק אם באמת מוחל אבל לא כשאינם רוצים למחול הרי הוא רק הערמה על החרם ול"מ שום הערמה ובפרט דבר שאינם רוצים והם רוצים שיתן להם ואיך שייך הריני כאלו התקבלתי וגם מ"ש שתלוי במחלוקת הרא"ש והרשב"א במי שנשבע לפרוע עד הזמן אם חייב לשלם כשעבר הזמן אם לא יתבענו והאריך בזה. והנה לפענ"ד אין ענין לכאן דמלבד שגם בזה נחלק הסמ"ע עם הט"ז ודעת הט"ז דחומר השבועה מחייבו בלא תביעה ובאמת נראה שהרשב"א והרא"ש כל אחד מיקל בחד צד והקולא וחומרא מקושר כל אחד לפי שיטתו דלהרא"ש דאין השבועה מחייבו אחר שעבר על השבועה רק שהחיוב בעצמותו נמשך עליו א"כ כל שהוא מחמת הלואתו שוב כל שלא תבעו אינו עובר עליו אבל להרשב"א דמצד השבועה חייב א"כ ל"צ שיתבענו דהשבועה מחייבו אף שלא יתבענו ועיין בשו"ת הריב"ש סי' שד"מ הובא בב"י חו"מ סוף סימן ע"ה אף גם דלפענ"ד בכאן כ"ע מודו דע"כ לא כתב הרא"ש דלאחר הזמן אינו חייב כל שלא יתבענו זה בסתם הלואה אבל כל שתלאו החיוב באדם אחר כמו בנ"ד שתלאו החיוב בהשו"ב שאסור להם לשחוט כ"ז שלא יסלק החיוב שהתחייב עצמו א"כ א"צ לתבוע והלא הוא תבוע ועומד שהשו"ב לא ישחטו אם לא יסלק וז"ב. ובאמת מה שכתב הסמ"ע דאין עליו חיוב השבועה רק אם יתבענו לפענ"ד גם זה תלוי בזה כיון שאין עליו חומר השבועה רק טרם שעבר הזמן שקצב א"כ השבועה תלוי ועומד רק עד הזמן ההיא וכל שלא תבעו בזמן ההוא לקיים שבועתו לא עבר על שבועתו אבל להרשב"א דחיוב השבועה היא תמיד עליו מה צריך לתבוע הא השבועה הוה כתביעה דהוא צריך לתבוע לעצמו לסלק מעליו חיוב השבועה כנ"ל ברור ובזה נראה לי מה שהביא מעלתו דברי שו"ת הרשב"א הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' ל"ח במ"ש הרשב"א שאם הלשון מדוקדק שאם ימאן ומשמע סירוב ע"ש ומשמע אם לא כתב לשון מיאון חייב אף בלא תביעה ואף בלא שבועה ותמה מעלתו על כלם שלא ראו דברי הרשב"א הלז וביותר על העבוה"ג סי' ז' שכתב בפשיטות כהרא"ש ולא הזכיר מדברי הרשב"א הלז. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שמושלש השט"ח ביד השליש כמעשה שהובא שם א"כ א"צ לתבוע דהרי השט"ח מושלשים ביד השליש ע"ז ולמה לו לתבוע ומה שהביא מעלתו דברי הש"ג הובא בש"ך חו"מ סי' רל"ב ס"ק ב' דאם לא תבע המלוה אינו חייב לתת הנה הש"ך מסיים בצ"ע. ובאמת הוא תימה דאיך אפשר לדון שבמתנה נתון לו כל שהלוה לו ומה בכך שלא תבעו אטו בשביל זה נתון לו במתנה וגדולה מזו מצינו במרדכי הובא בש"ע סי' ק"כ וסי' קע"ו דבחילוף הדברים לא ישתנה החיוב והרי הוא בחיוב אונסין כמו שהיה ומכ"ש במה שלא אמר כלל ואיך אפשר לדון על דברים שבלב להפקיע החיוב והלא הוה רק דברים שבלב ועיין קצה"ח סי' י"ב שהאריך בזה דל"מ מחילה בלב מכ"ש כאן שלא מחל לו רק שלא תבעו וע"כ דברי הש"ג ליתנהו וחלילה לסמוך ע"ז ועכ"פ יהיה איך שיהיה פשיטא שכאן כיון שתלאו בהשו"ב א"צ תביעה וכן כל מקום שמשלישים השט"ח ביד שליש פשיטא שזה הוא התביעה ומ"ש שלא חל התקנה מפני שכתוב בהתקנה שאף אם ירצה לומר שיעמדו אתו למשפט אינם צריכין לעמוד עמו בדין וא"כ הוה התקנה נגד הד"ת ולא חל ומבואר ביו"ד סי' רכ"ח בש"ך ס"ק צ"ה קהל שעשו תקנה באיסור אין החרם חל וה"ה כאן במח"כ לא דיבר נכונה דאטו מי שירצה לחייב עצמו שמחוייב וא"צ לעמוד עמו בדין הוה נגד הדת חלילה לומר כן ואדרבה כל צרכי הקהלה צריכי לעשות כן שאל"כ יהיה קדירה דבי שותפא וע"כ עשו חיוב ברור וא"צ שיעמוד עמו בב"ד ועיין בחו"מ סי' כ"ו ס"ג ובסמ"ע שם ס"ק י"א ואף להט"ז החולק שם אבל כאן מה שהתנה שא"צ לעמוד עמו בפני הב"ד והוא חייב סתם אין שום מקום לומר שהוא נגד הד"ת וז"ב ופשוט. ומ"ש כיון שלא נתבאר בהכתב הזמן המוגבל רק בתחלת השנה וכלשון ב"א גם ג' או ד' חדשים בשנה מקרי תחלת השנה א"כ לא עבר על התקנה במח"כ זהו דבר פשוט דתחלת השנה היינו בעת התחלת למספרם שאל"כ אין גבול וקץ ואחד יאמר שאף חמשה חדשים או וא"ו מקרי תחלת השנה ובפרט במה שהוא עסק הקהל זה ודאי הוה דבר המוגבל שאל"כ יוכל להשמט והוה קדירה דבי שותפי ומ"ש כיון שנתן הוואדיום קוויט הוה כמו שנשבע לפרוע והגיע הזמן בשבת דדי בנתינת המשכון ה"ה כאן הנה פשיטא דזה דוקא שם שהגיע הזמן בשבת ואי אפשר לתת מעות בשבת אבל כאן מחוייב לשלם במזומן כמ"ש שמחוייב לתת סך ש"י רנ"כ ואיך אפשר לסלק בוואדיום קוויט שזה צריך לדון עמו ומי ומי המדיינים בפרט בעסקי הקהל זה ודאי לא מקרי פרעון וגם הוואדיום קוויט לא יחזירו לו בתחלת השנה וא"כ אינו מקיים כפי השווי וכמ"ש מעלתו בעצמו וגם הרי צריך ליסע עמו להרב ואיך יתקיים החיוב כשצריך לבא לדינא ודיינא ומ"ש מעלתו שהרי הוא נתן מעות מה שהלוו לו השו"ב אף שנאמן הקהל החזיר להשו"ב אבל הוא כבר קיים תמהני וכי פרוקא לסכנתא והלא הדבר מסור ללב ונודע שלא הי' הלואה גמורה ולא הי' רק לפנים וע"כ הדבר ברור שאסור הי' להשוחטים לשחוט ע"ד שיתן מעות מזומן ש"י רנ"כ להנאמן הקהל ואם לא עשה הן עבר על התקנה והשו"ב עברו ג"כ על החרם ואף שאינם נפסלים כיון שמעלתו התיר להם והם חשבו שכדין התיר אבל על האמת לא קיים התקנה ואסור להם לשחוט עד שיסלק במזומן ויסעו להרב לומר להם הפס"ד וגם זה אינו כתוב בכתב התקנה רק שע"פ דברו כן אבל בהתקנה מבואר שמחוייב לתת סך ש"י רנ"כ ואז מותרים השוחטים לשחוט. והנה יש לי עוד אריכות דברים בכל מ"ש מעלתו אבל אין הזמן מסכים גם שלא יאמר מעלתו בתר דידי אזיל מר ע"כ די במ"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף