שואל ומשיב/ד/ב/קנ
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
למדתי בשבת דף כ"ב חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אי הנחה עושה מצוה אסור להדליק מנר לנר ערש"י דאי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר כמו במנורה ואי הנחה עושה מצוה עיקר מצוה היא הנחה והדלקה אינו מצוה כ"כ. וצריך ביאור היאך אפשר דהדלקה אינה מצוה כל כך והא אף שמניחה כל היום וכל הלילה אם לא ידליק ליכא שום מצוה וליכא פרסומי ניסא ולפענ"ד נראה דהענין הוא כך דאם הדלקה עושה מצוה א"כ הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום וגם אם מצאה דלוקה והולכת מכבה ומדליקה א"כ עיקר המצוה היא הדלקה וכיון שמצינו במנורה שהדליק מנר לנר א"כ גם בנ"ח מותר מנר לנר ואם הנחה עושה מצוה א"כ אף שהדליק חש"ו כל שהניח הוא במקום הראוי לה סגי וכשמצא דלוקה צריך לכבות ולהגביה ולהניחה א"כ ניהו שצריך להדליק היינו משום דאל"כ אין פרסום ומה מועיל הנחה אבל מכל מקום אסור להדליק מנר לנר דשאני מנורה דקביעא וקיימא ועיקר המצוה הי' הדלקה אבל בנ"ח דעיקר הוא להניח במקום הראוי א"כ אסור להדליק מנר לנר ושאני מנורה דאין שם הנחה כלל דהמנורה תמיד במקומה אבל כאן הנחה במקומה בעינן ואסור להדליק מנר לנר דשייך ביזוי מצוה ושאני מנורה דאי אפשר בענין אחר דבפתילות ארוכות לא אפשר כ"כ וע"כ מדליק משא"כ אם הנחה עושה מצוה ואיך יבזה המצוה שכבר נתקדשה במקומה משא"כ מנורה תמיד היא בקביעותא וליכא רק הדלקה וא"כ מותר להדליק (כמו שדולקין) מנר לנר ויתכן יותר דבאמת שאני מנורה דעיקר המצוה היא שידליק שבעת הנירות וא"כ מה שהדליק אחת לא נגמר המצוה משא"כ בנר חנוכה דכל שהניח במקומה ונתקדשה אסור להדליק אבל אם הדלקה עושה מצוה לא נתקדשה רק בעת שמדליק ומותר להדליק מנר לנר שזו מצותה ודו"ק. ובזה נראה בהא דאמר ועוד מדמברך על הדלקה ש"מ דהדלקה מצוה וצריך ביאור דאטו מי אפשר בלא הדלקה ולמה לא יברך להדליק וא"ל דהיה לו לברך להניח נר חנוכה כדמברכין בתפילין דזה אינו דהרי כל מצוה דאין עשייתה גמר מצוה לא מברכין כדאמרינן במנחות מ"ב וכאן הנחה לאו גמר מצוה עד שידליק ולמה לא יברך להדליק והיא קושיא גדולה. אך נראה דזה לא מסתבר כלל לומר דהנחה היא מצוה ולא הדלקה זה א"א דבלי הדלקה אין מצוה רק דבהא פליגי דאם הדלקה מצוה ולא צריך הנחה א"כ אף שמצאו דלוק או כשהי' תפוס בידו כל שמדליק יצא א"כ הדלקה היא מצוה אבל כשהנחה עושה מצוה א"כ הנחה בלבד אינו גמר מצוה וכשהי' בידו לא יצא עד שמניחה במקומה א"כ לא שייך לברך להדליק דהא אינו גמר מצוה כלל וצריך להדליק וע"כ דעיקר הוא הדלקה ושפיר מברך להדליק ודו"ק היטב:
והנה הרב החריף מ' מאיר בראם נ"י אמר דלפמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דלכך מברך להדליק ולא בעל משום דהמצוה היא בשיהוי א"כ מזה ראיה דהדלקה עושה מצוה וצריך שיהוי והמצוה נמשכת והולכת אבל אם הנחה עושה מצוה לא שייך שיהוי דכל שהניחה במקומה סגי א"כ למה מברך בעל. והנה אף שדבר חכמה אמר אבל הדבר אינו נכון דאיך אפשר דהנחה סגי והא בעי הדלקה וצריך שידלק שיעור והמצוה נמשכת דזה לא יכחיש אדם ומ"ש נכון ודו"ק. והנה בהא דאמרו הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום קשיא לי דלמה לא עשה ולא כלום והא מחשבה הניכרת מתוך מעשה יש להם כדאמרו בחולין דף י"ב ובין לרש"י ולתוס' בהא דהדליקו ועשו מעשה הדלקה א"כ מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם למה לא יצא וצ"ל דמכל מקום הוא לא עשה המצוה דאין שליחות לחש"ו וא"כ הוא לא קיים המצוה ובשלמא אם הנחה עושה מצוה א"כ מה שהניח במקומה עשה המצוה ולא אכפת לן במה שהדליק חש"ו אבל אי הדלקה עושה מצוה לא עשה הוא ולא כלום. עוד נראה לי דבר חדש במה דאמר אי הדלקה עושה המצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין וכ"כ דאי אפשר לומר דהדלקה אינה מצוה כ"כ והרי בלי הדלקה אינו כלום וליכא שום היכר לנר חנוכה אך לפענ"ד נראה דהנה מה דאסור להדליק מנר לנר נראה דהנה נר חנוכה אסור להשתמש לאורה ופירש"י שיהיה ניכר שהוא נר מצוה והר"ן פירש כמו במנורה ולפ"ז לכך הסברא דאסור להדליק מנר לנר דהוה ביזוי מצוה דהא צריך להכיר שהוא נר מצוה ואסור להשתמש בה וגם זה מה שמשתמש ומדליק ממנה ג"כ איכא איסור וגרע מזה דמבזה המצוה ולפ"ז נראה לי אי נימא דהדלקה עושה מצוה א"כ כל שהדליק כבר עשה המצוה הוה כעין דאמרו לענין מעילה וכדומה דכל שכבר עשה המצוה מותר להנות וכדאמרו אין לך דבר שנעשית מצותה ומועלין בה ה"נ כאן כל שכבר הדליק ונעשית המצוה מותר להדליק ממנו ול"ש דאסור להשתמש ממנו דהא כבר נעשה המצוה אבל אי הנחה עושה מצוה א"כ לא נעשה המצוה בהדלקה וצריך להניחה במקומה ולא נגמר המצוה. איברא דא"כ למה אסור להשתמש לאורה והא כבר נגמרה המצוה מיהו יש לומר כיון שצריך שתדלק השיעור א"כ לא נעשה המצוה במה שהדליק לבד אבל מה שמדליק מנר לנר הרי אדרבה רוצה לעשות המצוה בשלימות ולא שייך בזה דאסור להשתמש לאורה דאדרבא כשמדליק עוד נר הרי עשה המצוה בשלימות ומכל מקום נגמר המצוה לענין זה שלא אכפת לן במה שהדליק דזה הנר כבר נעשה המצוה ומה שצריך להדליק כשיעור בזה לא מבטל במה שמדליק מנר לנר וז"ב.
אמנם זה נראה לי ברור באם מדליק הנר הנוסף עד"מ שמדליק נר לכל אחד בזה ודאי לא שייך ביזוי מצוה דכבר עשה המצוה בשלימות רק שרוצה להדר א"כ בזה שמדליק מנר לנר אינו פוחת המצוה ואדרבא מהדרא יותר ודו"ק.
והנה במה שמברך להדליק נדפס בגליון הד"ת בר"ן פ"ק דפסחים דבירושלמי סוכה פ"ג מבואר דמברך על מצות הדלקת הנר ע"ש ולפענ"ד לפמ"ש הרא"ש דלכך מברך להדליק דהמצוה בשיהוי והקרבן נתנאל הקשה דהא כבתה אין זקוק לה ולפ"ז בירושלמי שם בסוכה הוא בשם רב ורב ס"ל דכבתה אין זקוק לה א"כ אינו בשיהוי וצריך לברך בעל אבל אם נימא כבתה זקוק לה יכול לברך להדליק מיהו באמת אנן קימ"ל דכבתה אין זקוק לה ואפ"ה מברך להדליק וצ"ל כמ"ש הק"נ כיון דבעינן שיעורא א"כ המצוה נמשכת ושוב קשיא מהירושלמי ודו"ק. והנה הר"ן פ"ק דפסחים מחלק בין מצוה שיכול להפטר ממנה ע"י שליח מברך בעל משא"כ בדבר שצריך לעשות בעצמו והקשה מהך דמברך להדליק אף שיכול להפטר ע"י שליח וכתב כיון דצריך להשתתף בפריטי כיון שא"י רק ע"י שנותן פריטי הו"ל כא"י לקיים ע"י אחר וברא"ש הביא בשם ריב"א ג"כ חילוק זה והקשה ג"כ מלהדליק וכתב דאורחא דאינשי להדליק בעצמם ולפענ"ד הכוונה דהוה כמצות שבגופו ואינו יכול לעשות ע"י אחרים כמ"ש התוס' רי"ד והיינו כיון דאינו רק מה שמדליק וא"כ הו"ל מצות שבגופו וכמ"ש בטעמו של התוס' רי"ד דהתורה רצתה שיתקדש ע"י המצוה וכל שמקיים ע"י אחר א"כ הוא יהיה נשאר ערום בלי מצות ובשלמא ק"פ אף שאחר שוחט אבל הוא אוכל אבל תפילין וסוכה אם אחר ישב בסוכה והוא יהיה בלי תפילין וסוכה במה יתקדש גופו וה"ה כאן מה יקיים הוא כל שהדליק אחר הוא לא עשה שום דבר והר"ן כתב שצריך להשתתף בפריטי וא"כ עכ"פ הוא עושה המצוה במה שנתן מעות ולכך יכול לברך בלמ"ד. ובזה יש לומר דמזה מוכח דהדלקה עושה מצוה דאם נימא דהנחה עושה מצוה א"כ יכול לעשות הדלקה ע"י שליח והוא יקיים ההנחה וע"כ דהדלקה עושה מצוה וכל שהדליק כבר נתקיים כל המצוה א"כ ישאר בלי מצוה וז"ב:
והנה הר"ן הקשה מהפרשת תרומות ומעשרות דיכול לעשות ע"י שליח ואפ"ה מברך בלמ"ד וכתב כיון דצריך דעת בעלים דאל"כ לא מועיל דבעינן אתם גם אתם וא"כ מקרי אי אפשר לעשות ע"י שליח וצ"ב לפמ"ש הרשב"א בנדרים דף ל"ו דדוקא כשמפריש משל בעה"ב הוא דצריך דעתו אבל כשתורם משלו על של בעה"ב א"צ דעתו וא"כ משכחת לה ע"י שליח שלא מדעת בעה"ב וצ"ל דזה לא שכיח שיתרום משלו על של בעה"ב וצריך ביאור דא"כ בשחיטה דאפילו שחט אחר בלי דעת בעלים ג"כ כשר א"כ למה מברכין בעל וצ"ע. ובגוף קושית הר"ן מתרומות ומעשרות לפענ"ד כיון דזה אינו מצוה בפ"ע רק לתקן שיהיה מותר לאכול שלא יהיה טבל א"כ שפיר מברכין בלמ"ד דאינו רק תיקון הלאו ולפ"ז בשחיטה ג"כ יש לומר שאינו רק תיקון הלאו של אבמה"ח ועיין ט"ז סי' א' ביו"ד ודו"ק. ומדי דברי תמוה לי מ"ש בבכורות דף י"א דר"ה סבר דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי וכתבו התוס' דל"ד לתורם משלו על של חבירו דשאני התם דבעינן אתם גם אתם מדעתיכם אבל הכא לא כתיב בעלים והוא תימה דשם בתורם משלו על של חבירו לא שייך אתם גם אתם כמ"ש הרשב"א דדוקא בתורם משל בעה"ב שייך זאת וצ"ל דהתוס' מפרשי גם שם דאף בתורם משלו ג"כ אבעיא אי מועיל דאתם גם אתם אבל באמת בתוס' ישנים בנדרים שם כתוב ג"כ כמ"ש הרשב"א. וראיתי במלמ"ל פ"י מתרומות שהקשה על התוס' בכורות הנ"ל מה דמחלקי בין תרומה לפדיון דהא כל שליחות מתרומה ילפינן וא"כ בעינן כמו בתרומה אתם גם אתם מדעתיכם. ולפמ"ש לק"מ דבאמת בתורם משל הבעה"ב שייך אתם גם אתם אבל בתורם משלו על של בעה"ב בזה יש לחלק בין תרומה כיון דכתיב ביה אתם גם אתם יש לומר דאף בתורם משלו על של בעה"ב לא מהני משא"כ בפדיון דלא כתיב בעלים ול"ק קושית המלמ"ל הנ"ל אבל מה שהקשיתי קשה דהא גם בתרומה מועיל מה שתורם משלו על של בעה"ב לולא דניחא ליה לעשות המצוה בשלו כדאמרו בנדרים וצ"ל דהתוס' ס"ל דגם בתורם משלו כל דמצינו בתורם דהתורה הקפידה שיהי' בעלים תורמים אף בתורם משלו לא מועיל אבל בתוס' בנדרים לא כתבו כן וצ"ע. אמנם לפענ"ד בגוף קושית הרשב"א דבתרומה לא משום דניחא ליה אתינן עלה רק משום דבעינן אתם מדעתיכם לפענ"ד דהאבעיא הוא כל דניחא ליה הוה זכיה מטעם שליחות והוה כמו שעשאו שליח ומה דממעטינן מאתם גם אתם לדעתיכם היינו משום דאפשר דניחא לי' לקיים מצוה בעצמו ואין כאן זכייה ולא הוה שליחות אבל אם נימא דניחא ליה שוב הוה כשליחות וזה גופא האבעיא אי מה שהתורה אמרה אתם גם אתם הוא דוקא בשלא מדעתו או דוקא משום דלא ניחא לי' אבל אם היה ניחא ליה הוה ג"כ כמו ששלחו דזכייה היא מטעם שליחות או דלמא דזכיה לא הוה שליחות רק כזכות הוא והוה דינו כמו שלא שלח שליח ול"מ וא"כ מה דאמרו בחולין דאי שמע אחר ל"מ אף דניחא לי' היינו מטעם דזכייה אינו שליחות ועיין קצה"ח סי' ק"ה דכתב דזכייה לאו מתורת שליחות וא"כ כל דלא הוה כעשהו שליח אף דניחא ליה לא מהני דבאמת היה חפץ לחסר ממונו ושיעשה הוא בעצמו המצוה וא"כ זה גופא האבעיא אי זכיה מטעם שליחות ומועיל דהוה כעשאו שליח או דלא הוה כעשאו שליח וא"כ בחולין דעשה בהדיא לאחר לתרום והלך זה ותרם זה ל"מ דלא הוה כעשאו שליח ודו"ק. ובזה הי' מקום ליישב קושית התוס' בבכורות הנ"ל וכמ"ש ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |