שואל ומשיב/ד/ב/קמח

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קמח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לבי לעיין אי רוטב הוה בשר או לא וכבר הארכתי בזה והבאתי דברי רבינו ירוחם הובא בב"י או"ח סימן קע"ג ובש"ע יו"ד סי' פ"ט והבאתי דברי הרשב"א בחולין דף צ"ח דמחלק בין רוטב עבה או דאינו עבה וכדמוקי בחולין דף ק"ח ברוטב עבה והארכתי בזה הרבה. והנה בהא דאמרו בפסחים דף ע"ו וכי הדר רוטב אפסח מטוי מחמת החרס והר"ח פירש דהפסול הוא משום הפסח דנטוה מחמת הרוטב שנטוה מחמת החרס והתוס' הקשו דתיפוק לי' דהרוטב נבלע בפסח וע"כ פירשו דקאי על הרוטב שנבלע בפסח ואם נימא דאין רוטב כבשר וא"כ אם נימא דטעם כעיקר אינו רק מדרבנן וא"כ ל"ק מהרוטב דנבלע בפסח וגם כיון דאינו רק כדי קליפה א"כ אין בו כזית בכדי אכילת פרס ושוב ליכא איסור ברוטב וע"כ דרוטב דינו כבשר ואסור:

והנה כה הראני החריף מוה' גבריאל מענקיש דברי הישועת יעקב סי' תמ"ז ס"ק ג' שהקשה למה יאסור כדי קליפה או נטילה והלא עשה דפסח דחי ל"ת ובזבחים דף צ"ו אמרו דיקדש עשה ול"ת וזה לא שייך כאן והיא תימה גדולה דלמה לא שייך בפסח העשה דיקדש והרי אמר רב אשי דיקדש עשה ול"ת וזה אמר על עצם שיש בו מוח ובאמת זה טעות דרב אשי קאי על יקדש דנבלע בקדשים דהא בפסח לענין שבירת עצם לא שייך עשה דיקדש וכמ"ש בשעה"מ בפ"ג מנדרים וז"פ. אמנם אכתי קשה דעכ"פ מוכרח רב אשי לסבור כרבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דאל"כ אכתי תקשי בעצם שיש בו מוח לדחי וא"כ ל"ק קושית הישועת יעקב או משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש או דיש בו עשה דיקדש וזה קאי על כל פסולי קדשים יעו"ש ובאמת מה דקרי רבא לעצם שיש בו מוח ל"ת דמקדש אף דהוא במדינה צ"ל כיון דפסח קדשים הוא אף במדינה נמי קרי לי' קדש ועיין בעירובין דף ק"ג דמקרי שבות שבמקדש אף במדינה ועכ"פ ל"ק קושית הישועות יעקב. הן אמת דגוף הקושיא דיבא עשה וידחה ל"ת הוא תמוה דתיפוק לי' דלא הוה ל"ת שהרי רק נבלע בבשרה ודלמא לית ביה כזית בכדי אכילת פרס וא"כ לא הוה ל"ת ובודאי דוחה העשה דאכילת קדשים שאינו ל"ת גמור וגם מה אהני דהוה עשה דמקדש או ל"ת ועשה דהא אינו כזית וא"כ לכך צריך קרא דיקדש. איברא דרש"י פירש שם דהוה היתר מצטרף לאיסור וא"ש. אמנם אכתי קשה דהא בעי דנפישי איסור ודלמא מיירי דלא נפישי ומ"ש רש"י דזה אינו טעם כעיקר דהוה ממש לא הבינותי דהא הוה בליעה וצ"ע. והנה בהא דאמרו ביומא דף פ"ג מאכילין אותה כוש ברוטב ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה רוטב ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה שומן הקשה המהרמב"ח דמה חילוק יש בין רוטב לשומן למ"ד דטעם כעיקר דאורייתא והנה אם אין כזית בכדי אכילת פרס אינו לוקה על טעם כעיקר ואינו רק עשה ודו"ק. אך בנזיר דף מ"ה מצאתי ש"ס מפורש דהי' מניחין הרוטב על השער תחת הדוד משום דכתיב מזבח שלמיו ומבואר דרוטב הוה בשר ממש דקרי לרוטב זבח שלמים ועיין בשיטה מקובצת דכתב שם רבינו עזריאל דהבשר כל שראוי לאכילה אינו מהראוי לשרפו וע"כ דרשו דקאי על הרוטב ובאמת צ"ע דגם הרוטב ראוי לאכילה ואולי אין דרך אכילה ברוטב בלבד ועכ"פ מבואר דרוטב הוא בשר ממש ועיין בצל"ח פסחים דף ע"ו מה שהאריך לבאר דברי הרמב"ם מבואר בדבריו דרוטב אינו בשר והרי מבואר בנזיר דהוא בשר וקרי לי' מזבח שלמים וצע"ג. ובאמת תמוה לי על כל הפוסקים שהאריכו לענין רוטב וגם הרשב"א מחלק בין רוטב עבה ולא הביא מהך דנזיר ודו"ק. והנה התוס' בפסחים דף מ"ה ד"ה ר"ח גריס הקשו על לשון הברייתא דאמר עד שיבלע בבשר דמשמע דמיירי בהיתר שנבלע באיסור והדר אמר יקדש להיות כמוה משמע שהאיסור נבלע בהיתר והניחו בקושיא ועיין קרבן אהרן פ' צו פרק ג' בהלכה וא"ו האריך בזה. אמנם לפענ"ד הדבר נכון דהנה לרבנן דר"ע מוקי חטאת להיתר מצטרף לאיסור ומשרת על טעם כעיקר והנה כיון דהיתר מצטרף לאיסור הוא רק בנפיש האיסור ולכך שייך לומר דהיתר נבלע באיסור וזה הוה כמו דאמר הנסקלין בנשרפין דאיירי שהנשרפין מרובין וכן אמרו בזבחים דף ע"ב וא"כ לכך אמרו דנבלע ההיתר באיסור ויקדש לא מיירי דנפיש רק דשניהם שוין ורק מחמת טעם כעיקר ושוב יוכל להיות דאיסור נבלע בהיתר ומכל מקום יש בו טעם ואסור. ובזה מיושב היטב קושית הגאון מוהר"ר בעריש ז"ל אבד"ק גלוגא שהקשה בהא דאמרי בפסחים דלא אצטריך יקדש וע"ז הקשה דאי לא כתיב יקדש ה"א דליתי עשה ולידחי ל"ת כדאמרו בזבחים לרב אשי משום דכתיב יקדש. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שדרשו בבשרה והיינו דהיתר נבלע באיסור מיניה נלמד דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא צריך ליקדש דהיתר מצטרף לאיסור נלמד מבשרה ודו"ק. וא"ל דאכתי יקשה דליתי עשה ולדחי ל"ת דזה אינו דאם אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור איך שייך דהעשה של אכילת קדשים לדחי הל"ת דהא חזינן דכח האיסור עדיף דהרי אף ההיתר מצטרף לאיסור ונעשה איסור ונהפך ההיתר להיות איסור לא שייך דהעשה ידחה וא"כ שוב ל"צ ליקדש ויקדש הוא רק באיסור הנבלע בהיתר ודוק היטב. ובזה מיושב היטב הא דהקדימו התוס' פירש ר"ח ולא הקשו בפ"ע והיינו משום דבאמת לר"ח מפרש הך דיקדש ג"כ בהיתר שנבלע באיסור וא"כ בהיתר מצטרף לאיסור לא קאי יקדש וא"כ ליתא לכל מ"ש ולכך הקשו לפיר"ח דוקא אבל בלי פירוש ר"ח ל"ק דיקדש לא מיירי בהיתר מצטרף לאיסור ודו"ק. והנה במה שהבאתי ש"ס דיומא דף פ"ג דתוחבין לה כוש ומניחין על פיה ופירש"י ומוצצתו והקשה הב"י על הטור שהשמיט זאת והרמב"ח תמה על הרמב"ם שהשמיטו ולפענ"ד דבר חדש דהנה בב"מ דף פ"ז אמרו ואכלת ולא המוצץ והתוס' כתבו דהיינו דבכ"מ שתי' בכלל אכילה קמ"ל קרא דואכלת ולא המוצץ אבל בשיטה מקובצת פירש כיון שאינו רק מוצץ היין מן הענבים ע"כ שאינו תאב כ"כ ע"ש והנה לפענ"ד נראה דמוצץ אינו כדרך אכילה ולא כדרך שתייה וא"כ גם כאן אמר דתוחבין לה כוש ברוטב והיינו שאינו רק מציצה וזה לא הוה כדרך אכילה ושתי' וא"כ קיל מרוטב עצמו שהוא שתייה או אכילה והנה זה אם נימא דשלא כדרך אכילתו מותר ביוה"כ אבל אם נימא דאסור אף שלא כדרך אכילה כמבואר בסי' תרי"ב דעות בזה א"כ אין רבותא במציצה יותר מרוטב ע"כ השמיטו הרמב"ם והטור הדין הלז ודו"ק. וזה כתבתי בלי עיון בספר אבל ראיתי בב"י סי' תרי"ז ובמחכ"ת הי' הגירסא לפניו בש"ס להיפך ובטור כתוב כהוגן וצ"ע שוב ראיתי בב"ח שכפי הנראה הרגיש בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף