שואל ומשיב/ד/א/כ
שואל ומשיב 
ד א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חידושים על מס' כריתות על דברת הע"ל שנדפס מחדש יום ג' וירא י"א מרחשוון כת"ר:
דף ב' ואשת איש הנה הע"ל הביא כאן וכן בע"ל על יבמות בדף ל"ג ע"ב במ"ש ובשעת כניסתן לחופה הביא בשם התוס' הרא"ש שהביא בשם מהר"ם מרוטנבערג דנערה המאורסה כיון דלא נשנה בל"ו כריתות אין בה כרת ולא חטאת ע"ש והע"ל האריך שם וכאן לתמוה ע"ז והנ' מ"ש ראי' מדלא חשיב בל"ו כריתות לפענ"ד בלא"ה ל"ק דבאמת נער' המאורס' הוציאה להחמיר מכלל א"א דהיא בסקילה בבת ישראל ובבת כהן בשריפ' וא"א בחנק וא"כ השתא בא"א יש כרת מכ"ש בנערה המאורס' ואף דאין טעם לעריות וגזירת הכתוב הוא כמ"ש הה"מ ריש פ"א דאישות היינו מה דחזינן דלא ענש הכתוב אבל מה דענש בחמור פשיטא דגם כרת וחטאת שייך בגווה. וראיה לפענ"ד מהא דאמרו בב"ב דף ט"ו שחמשה עבירות עבר עשו באותו היום וחשיב חד מינייהו שבא על נערה המאורסה ותמהו התוס' דהא ב"נ לית להו נערה המאורס' רק בעולת בעל ונדחקו. ולפענ"ד נרא' דניהו דלית להו נערה המאורסה היינו דיהיה נהרג ע"ז בעדים והתראה דלא שייך בהו קידושין הלכך לית להו ועיקר בהם בעולת בעל אבל כרת ודאי יש בהם וא"כ עכ"פ עבר על נערה המאורס'. מיהו ז"א דכל שאין להם נערה המאורסה משום דלא שייך קידושין שוב לא שייך לא מיתה ולא כרת ולכך בישראל יש להם נערה המאורס' כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז ואנו אין לנו אלא נערה המאורס' בלבד והיינו משום דבישראל דיש קידושין שייך ענין נערה המאורסה משא"כ בעריות שלהן דלא שייך כלל ענין נערה המאורס' וז"ב.
אמנם אף שאין ראיה מצד הסברא נראה דלא גרע משאר א"א כיון דבאמת יצאה מכלל א"א להחמיר עליה מה"ת להקל. אך מה שהקשה דא"כ איך מצינו אזהרה לא"א דהא נערה המאורסה אינה בכלל א"א לק"מ דכל שמפורש העונש ואדרבא עוד החמיר הכתוב לדונה בסקילה זה ודאי דא"צ אזהרה ועיין מלמ"ל פ"ב ממ"א וכאן כ"ע מודו דאדרבא לענין מיתת ב"ד עוד יש חומרא בזה ודו"ק היטב:
והנ' בע"ל מביא בשם קול הרמ"ז דלכך לא תני חייבי מיתות ב"ש משום דזה משפט לאלקים ושאני ח"כ דכל שלקו נפטרו מידי כריתתן וע"ז הקשה בע"ל דא"כ מב"ש נמי דמ"ש וכתב שלא מצא מפורש הדין אם נפטר ממיתה בי"ש כשלקה ואני תמה כיון דחייבי מיתות ג"כ בכלל מלקות א"כ אם לא נפטר למה ילקה ועפח"י מסנהדרין ה"א ובתוס' שבועות דף י"ז ד"ה הא ובמלמ"ל פ"ב מביאת מקדש ה"ב:
ע"ב למעוטי מפגל עיין רש"י ד"ה מפגל דאינו משלם ממיטב דהאי היזיקא דבורא בעלמא הוא והיזק שאינו ניכר צ"ע דבש"ע חו"מ סי' שפ"ה מבואר דגם היזק שא"נ דחייב מטעם קנס ג"כ משלם ממיטב וכמ"ש הרא"ש בב"ק ומצאתי בבאר שבע שעמד בזה. אמנם עוד קשה לי דהרי בב"ק דף ד' אמרו בשלמא מפגל בקדשים לא מיירי אלא מוסר לתני ומשני דבדיבורא לא קמיירי וא"כ ע"כ מפגל לאו דיבורא בעלמא הוא. אך נראה דבאמת רש"י פירש בב"ק שם דמפגל היינו ששחט שלמים לשם חטאת וא"כ שם לא הוה דיבור רק מעשה וכמ"ש הרמב"ן גבי אומן שקלקל דמה שהרג הבהמה זה מקרי מעשה ולכך הוכרח לומר דבקדשים לא קמיירי אבל בסתם מפגל זה אינו משלם מיטב דדיבור בעלמא הוא והפ"י נתקשה שם בדברי רש"י דלמה לא פירש רש"י כפשוטו. ולפמ"ש אתי שפיר ובקושיא הראשונ' יש לומר דבאמת הפ"י הקשה דהא בקדשים נתמעט מרעהו וכתב כיון דהיזק שאינו ניכר אינו רק מדרבנן חייב מדרבנן ולפ"ז כל שאינו רק דרבנן ודיבורא בעלמא שוב ל"ש לשלם ממיטב דבאמת מרעהו נתמעט דלא הוה היזק כלל רק מדרבנן חייבו כדי שלא יהי' הולך ומזיק ובזה פשיטא דעכ"פ א"צ לשלם ממיטב ודברי רש"י מדוקדקים דבסתם מפגל נתמעט מרעהו וא"צ לשלם ממיטב ושאני מטמא ומדמע דכל דרבנן חייבו לשלם שוב נתחייב מתורת נזק אבל כאן מצד נזק נתמעט מרעהו ורק דרבנן קנסו אותו ובכה"ג עכ"פ מיטב א"צ לשלם ודו"ק:
דף ג' ברש"י ד"ה דאר"א ואי קשיא גבי עריות היכן מצינו אזהרה לאשה ש"ה כיון דהיא נמי מתהניא משכיבה קרי בי' הנפשות העושות ע"ש. אמת שכן הוא בב"ק דף ל"ב ועיין תוס' שם ד"ה ואיהו ורש"י לא ציין שמפורש שם ומ"ש קרי בי' לא תשכיב עיין כעין זה בתוס' חגיגה י"ד ע"ב לא יקח יקיח כתיב ועיין בירושלמי בשבת פרק כלל גדול ה"ב בש"ק מה שתמה על רש"י והוא תמוה דדברי רש"י נכונים וכמ"ש בגליון שם עפ"י דברי הש"ס ב"ק הנ"ל:
דף ג' ע"ב והא יש בתו מאנוסתו וכו' דלא כתיבן לא קתני והאיכא בת אשתו כו'.
מכאן נראה לי ראיה ברורה למה שהבאתי למעלה בשם המהר"ם מרוטענבערג שדעתו דנערה המאורס' לא חייב כרת וחטאת מדלא קחשיב בכלל כריתות ובערוך לנר כתב דאין ראיה דאפשר דשם א"א חד היא ע"ש והרי כאן מבואר כמהר"ם דא"כ למה לא מקשה דלתני נערה המאורסה ולהוכיח מזה דמה דלא כתיבן לא קתני וע"כ דבאמת אינו בכלל כריתות ועיין כאן בכל הסוגיא ותמצא מבואר כן ודו"ק. והנה הטעם של המהר"ם נראה לפענ"ד דבאמת בכלל א"א אינו רק בנשואין ואף בנכנס' לחופה ולא נבעלה אין ברור אם היא בכלל א"א ועיין ביבמות דף ג' בתוס' שם וכבר כתבתי לעיל בשם הערוך לנר שתמה דא"כ מנ"ל אזהרה בנערה המאורסה וכתבתי לעיל כיון שהעונש מפורש מזהירין מן הדין ולפ"ז לענין כרת דלא מבואר כלל פשיטא דאין עונשין ומזהירין מן הדין אף שהוא חמור ועיין בתוס' חולין דף קט"ז דגם בכרת אין עונשין מן הדין ועיין בכללים שבסוף ספר באר יעקב כלל י"ח מ"ש בזה ודו"ק:
דף ז' ע"ב במשנה ראוי לקרבן ציבור עיין ערוך לנר שהקש' דלמה לא אמר שראוי אם עבר והקריב קרבן יחיד בשבת כשר כדמוכח בפסחים ע"א ודף ע"ב אבל בלילה אף שעבר והקריב פסול כדמוכח בזבחים פ"ד והניח בקושיא ואני תמה דאמת שכדבריו כן הוא בתוס' חולין דף מ"ם בסוגיא דרבוצה אבל אני תמה על התוס' דבמחכת"ה לא הזכירו המשנה הלז וצע"ג. שוב אחר זמן רב מצאתי בטורי אבן בחגיגה ט' ד"ה כיון שהעיר בזה ע"ש:
בדף ח"י ע"ב ד"ה הא דנקט עיין בספר ערוך לנר שנסתפק בחולה שמסוכן והוצרך לאכול יותר מככותבת אם חייב אח"כ בעינוי כיון דכבר אין עליו עינוי שוב לא חייב להתענות וכתב שכן נראה לו עיקר וכתב ראיה דא"כ בחולה יהי' צריך לשער שלא יתנו לו יותר מכפי השיעור שצריך לו להוציאו מידי סכנה.
ולא ראיתי מוזכר בפוסקים. ונפלאתי מאד היאך יעלה על הדעת שלא יקיים מצות תענו את נפשותיכם ופשיטא שע"י ככותבת אינו מייתב הדעת על כל היום ורק שבעת אכלו נתיישב דעתו וא"כ אח"כ שוב עובר על תענו את נפשותיכם ועיין לעיל דף י"ג התירו לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא נמי מפני הסכנה ולא נקט שיהי' כשיעור שיצא מן הסכנה ועיין באו"ח סי' תרי"ח ס"ז ס"ח ובט"ז ומג"א שם ואף שבאו"ח סימן תקס"ב סי' לא משמע כן שאני תענית דכל שאוכל אינו נופל לשון תענית אבל מה שאוכל יותר מככותבת פשיטא דמחוייב להתענות ודו"ק:
בכתובות דף ל"ב פריך הש"ס אי דאתרו בי' טעמא דלית בי' שו"פ הא אית בי' שו"פ ממונא משלם מלקא לא לקי הקשה אותי החריף מוה' נפתלי דלפמ"ש רש"י במכות דף ה' דכל דמודה אף דאח"כ באו עדים פטורים דהוה מודה בקנס והתוס' תמהו ע"ז דמודה בקנס לא מפטר ממית' ומלקות וע"ז אמר דלפמ"ש בב"ק דף ע"ה דכל דמחייב עצמו במידי שפיר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף ממלקות ולפי זה יש לומר דמיירי באתרי ביה רק שמודה שחבל בחברו ואח"כ באו עדים וא"כ כל שהי' בחבל' שו"פ אז חייב עצמו במידי דעכ"פ דמי החבל' צריך לשלם שפיר הוה מודה בקנס ופטור אבל כל שאין בו שו"פ לא הוה מודה בקנס ולכך לקי דלא הודה בכלום והנה השבתי דל"ק דהא ע"כ דלא שמו אז החבל' בשעת שהודה דאל"כ ע"כ שבאו עדים וא"כ הי' יכול להיות החבל' שו"פ וא"כ עכ"פ ניהו דאח"כ נתברר שלא חבל בו שו"פ עכ"פ הוא נתכוין לשו"פ ושוב הוה מודה בקנס ולמה יתחייב ושפיר מקשה ודו"ק:
בסנהדרין דף פ"א בתוס' ד"ה ונגמר דינו כתבו בתירוצם השני כיון דאי מתזמי קמא או אתכחשו מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימ' מקרי וע"ז שאל הרב החריף מוה' שמואל אהרן ני' מבריגעל דהא בשבת דף צ"ד נחלקו ר"נ ורב ששת בכעין זה ור"ש סבר השתא מיהא איתא ואנן קי"ל כר"ש כמבואר באו"ח סי' ל"ב לענין תפילין שנמחקו והשבתי דמלבד המעיין בתה"ד שהוא מקור הדין בש"ע ימצא בהג"ה שם דלא קי"ל כר"ש אף גם דאין ענינו לכאן דכל ענין דעדות שאי אתה יכול להזימה הוא משום דלא מתייראו להעיד וכמבואר בב"ק דף ע"ה ע"ב ע"ש גבי מחלוקת סומכוס ורבנן וכאן שפיר מתייראין להעיד דשמא יתכחשו ויוזמו הראשונים ומהני עדותן ודו"ק:
שאל אותי חכם אחד ברש"י חולין דף ט"ו ע"ב ד"ה כיון שכתבו דתלושה ל"ש קציצה אלא חיתוך כגון מחתכין את הדלועין וע"ז הקשה דלפמ"ש רש"י והר"ן בנדרים דף ס"א דקציצה היינו ברכין ובקשין מקרי חתיכה ע"ש א"כ בדלעת דהוא לחולה ע"כ ברכין מיירי כדאמרו בנדרים דף מ"ט דדוקא רכין יפין א"כ כל שהוא רכה שייך קציצה אבל מתחכין הדלועין דע"כ בקשין מיירי כמבואר במג"א סי' שכ"ד ס"ק ג' א"כ שייך לשון מחתכין ודפח"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |