שואל ומשיב/ד/א/כא

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן כא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|תשובה להמופלג התורני מוה' יוסף שורשטיין ני'.{{

בענין כוי מה משפטו בכל דיני חי' ובהמה. מה שהקשה מעלתו לשיטת הרמב"ם דחיה אינה בבישול בב"ח ואכילתו רק מדרבנן כמ"ש בפ"ט ממ"א ה"ד ועיין בהה"מ ולח"מ שם וא"כ קשה בהא דחשיב פ"ב דביכורים משנה ח' ומשנה ט' כמה דברים דשוה לבהמה ושוה לחיה מספק לחומרא ואמאי לא חשיב גם לענין בב"ח דאינו לוקה על בישולו והנאתו דאינו רק דרבנן. ובאמת שיש לדחות דאטו כי רוכלא לחשב וליזל. אך אחרי כי נתתי עין ולב בזה אמרתי לכאורה דבר חדש דהנה בחולין דף ק"ח נחלקו רב ולוי אם בשל חצי זית חלב עם חצי זית בשר ואכלו אם לוקה וס"ל ללוי דלוקה וכן פסק רבינו בפ"ט ממ"א ה"א ועיין בה"ה ולח"מ שביארו בהדיא דאף שאינו בא מיורה גדולה רק חצי זית מזה וחצי זית מזה לוקה ולפ"ז לפי מה דאמרו בחולין דף ע"ט דכוי שנחלקו בו ר"א וחכמים הוא שבא מן התיש ומן הצבייה ושה אפילו מקצת שה וכתבו בתוס' ד"ה בין דכל משהו שבו חציו דם צבי והכלל הוציא משם דכל קורט וקורט יש בו מחיה ומבהמה ואוכל כזית חלב ממנו יש בו חצי זית מבהמה וחצי מחי' וכ"כ בהדיא בכו"פ בבית הספק וביאר בזה דברי הש"ס ביומא גבי כל אוכל חלב לרבות כוי וחצי שיעור דבכוי גם כן אין בו רק חצי שיעור באוכל כזית ממנו ע"ש שדפח"ח וא"כ לפ"ז כיון דגם כאן מיירי בכוי כזה ועיין רע"ב ותויו"ט וא"כ שוב גם בכוי לוקה דאם בישל עד"מ כזית מכוי וחצי כזית חלב או כזית א"כ אף דכוי אינו רק חצי שיעור כל שיש בו חצי שיעור מחלב בהמה שוב הוה כזית שלם לענין בב"ח דנצטרף בחצי זית. אך עדיין יש מקום למצוא כגון דבשל חצי כזית מכוי וחצי כזית חלב. דאם אין בהצטרפם שיעור שלם וחצי שיעור אסור מן התורה ואינו לוקה ואכתי הו"ל למחשבי' וגם בגוף הדבר שכתב הכו"פ דכל משהו ומשהו הוא בו חלב בהמה וחלב חי' וחשבו לחצי שיעור לפענ"ד זה אינו דבאמת זה שייך בהרכבה שכונית שלא נתמזגו הכחות א"כ יש בו חצי מזה וחצי מזה אבל כאן שנתרכב מתייש וצבי ונתבלבלו כל הכחות התייש והצבייה ביחד וא"כ הוה הרכבה המזגית וקונה לו כח חדש המורכב מהתייש ומהצבי וזהו הנקרא הרכבה מזגית כאשר דבר זה מתורתו של התשב"ץ למדנו ע"ש בח"ב סי' ד' שהאריך בזה הרבה וא"כ נוכל לומר כי כל טפה וטפה הוא בא מכח לבי ותייש אבל לא שייך בזה חצי שיעור דכל משהו ומשהו הוא מורכב הרכבה המזגית וא"כ אין ענין לחצי שיעור בזה ומה שהביא הכו"פ ראיה מהתוס' לפמ"ש אין לו ענין לכאן דהתוס' לא כתבו רק שכל משהו יש בו דם צבי וחייב לכסות אבל לא שיש בו חצי שיעור דזה כלו שיעור שלם מחיה ומבהמה ונתערבו בו שתי הכחות וא"כ אין מקום לפענ"ד לכל מ"ש הכו"פ בזה וא"כ נשאר הקושיא. ומה שנראה לי בזה עפ"י מה שכתבתי בתשובה אחת ליישב קושית הרב האבד"ק קאנטשיק סמוך לרישא שהקשה אותי איך מותר נסיובי דחלבא והא ניהו דאינו נקרא חלב מכל מקום קיבל הנסיובי טעם דחלב וא"כ נאסר מחמת קבלת טעם וטעם כעיקר דאורייתא ואמרתי אל לבי דכיון דבעינן דרך בישול דוקא כדאמר רבא בחולין דף ק"ח דרך בישול אסרה תורה והיינו שבעינן שנרגש הטעם וא"כ כיון דנסיובי דחלבא יש לו טעם חלב ממש ואפ"ה שרי רחמנא ורק החלב ממש אסרה תורה וא"כ אותו טעם שקבלה מהחלב זה אינו דרך בישול ולא אסרה תורה כיון שלא נרגש בו הטעם ובכה"ג אף חז"ל לא גזרו דלא משכחת לה שלא יקבל טעם מן החלב ואפ"ה שרי התורה כל שאינו דרך בישול שאסרה תורה ולא גרע מכבוש דאף דיש לו דין בישול בשאר איסורים מן התורה לדעת הרבה פוסקים אפ"ה לא אסרה תורה בזה וא"כ ה"ה זה הטעם שקבלה זה אינו מרגיש ואנן דרך בישול בעינן והארכתי בזה הרבה. ומעתה אני אומר גם כאן כיון דכוי נתרכב מחיה ובהמה ביחד וא"כ החלב של חיה אף שיש לה כל טעם חלב של בהמה אפ"ה התירה התורה וא"כ גם בזה אף שיש בה טעם של חלב בהמה מכל מקום התורה לא אסרה בזה דאין בו הרגש טעם ולא שייך בו דרך בישול אסרה תורה ולא שייך לאסור משום בשר בחלב כנלפענ"ד דבר חדש ועמוד והתבונן בזה. ומה שנסתפק אם ספק נכבש בשר בחלב בבשר כוי או בחלב כוי והיה הבשר טריפה או החלב אי נימא כיון דבכבוש לא אמרינן בב"ח דאורייתא לא הוה דאורייתא לענין איסור טריפה ג"כ או דלמא אמרינן להיפך כיון דבשאר איסורים הוה דאורייתא הוה גם כאן איסור ודימה דבר זה למ"ש המהר"ש חיון דאם איכא דאורייתא ודרבנן ביחד הוה זלזול לדרבנן ה"ה בזה. הנה לפענ"ד לא שייך בזה זלזול כיון דבהרבה דרכים שוה לחיה ובהרבה דרכים שוה לבהמה א"כ לא שייך זלזול בזה. אחר שכתבתי ראיתי מ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ב דביכורים שם שכתב דכוי הוא מורכב מבהמה וחיה והיינו מן העז ומן הצבי וכן אמרו כוי בריה בפ"ע ולא הכריעו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא ותמה בתוי"ט דהא בש"ס פליגי בזה חד אמר שהוא תייש הבא על הצבייה וחד אמר שלא הכריעו חכמים אם הוא חיה או בהמה והרמב"ם כתבם וכלל אותם ביחד. ולפענ"ד דהרמב"ם רצה לשלול דאינו איל הבר דאז יקשה למה לא חשבום בב"ח ולהכי פירש דהוא מורכב וא"כ הוה החלב שוה אם חיה או בהמה וגם אם הוא בריה בפ"ע ולא הכריעו חכמים עכ"פ אינו מרגיש טעם חלב בהמה דהרי חלב חיה הוא מותר דזה לא נודע אם הוא חיה או בהמה ועכ"פ אין מרגיש טעם חלב איסור ואנן דרך בישול בעינן. שוב הראני ד' דבר נחמד שרבינו בפירוש המשנה כוון כוונה עמוקה דהנה בחולין דף קל"ב אמר דכוי הבא מצבי ומן התיישה חייב בחצי מתנות ופריך הש"ס מהמשנה דביכורים הנ"ל דלתני חייב בחצי ביכורים ומשני איידי דתני חלבו ודמו דלא מתני חצי חצי לכך לא תני גבי מתנות חצי ואח"כ מסיק הש"ס דכוי חייב בכל המתנות ופירש הר"ן באלפסי דהיינו בכוי שלא הכריעו חכמים אי חיה או בהמה הוא וכתב שכן למד מהרמב"ם פ"ט מביכורים שבכוי הבא מן התייש והצבייה כתב חייב בחצי מתנות ובכוי שלא הכריעו חכמים כתב כל המתנות ע"ש. ומעתה זה שכתב רבינו דזה כוי המורכב וא"כ חייב בחצי מתנות וכן אמרו כוי בריה בפני עצמה והיינו דאם בכוי כזה מיירי חייב בכל המתנות ולכך הביא השני פירושים האלו וז"ב כשמש. ומזה נראה דצדקו דברי הכ"מ בפ"ט מבכורים והפר"ח יו"ד סי' ס"א ס"ק כ"ח בדברי הר"ן הנ"ל דמ"ש דכוי דחייב בכל המתנות היינו בכוי הבא מן הבהמה או מן החיה. וראיתי לחכם אחד אחרון בשו"ת מ"ב סי' י"ב שרצה לפרש דברי הר"ן דמיירי בכוי שלא בא לא מן הבהמה ולא מן החיה וכמ"ש התוס' בכריתות דף כ"א ד"ה כוי ולפמ"ש אי אפשר לומר כן שהרי הרב אומר כן בפירוש המשניות דכוי המוזכר במשנה דביכורים מיירי בכוי הבא מן התייש ומן הצבייה או בספק אי בא מן הבהמה או מן החיה ולמדו מהש"ס הנ"ל וז"ב ועיין לח"מ פ"ד מאישות הי"א ודו"ק ולכאורה הי' מקום ליישב דברי רש"י שהשיג הר"ן דפירש דכוי חייב בכל המתנות בכוי הבא מתיש ומצבייה עפ"מ שראיתי בספר לב אריה שהקשה דלמה לא יהיה חייב בכל המתנות דהא כיון דעכ"פ מחייב בספק מתנות א"כ הכהן מוחזק בחצי וא"כ כיון דהכהן ספק בכלו והודאי בחצי מתנות והבעה"ב חצי ודאי מגיע לו להכהן נימא דאין ספק מוציא מידי ודאי ואף דהתוס' בב"מ דף ב' כתבו בשביל שהוא מוחזק בחצי אינו מוחזק בחציה האחר זה אינו שייך בזה דהרי דברי התוס' אינם מובנים וכתב בתומים סי' ק"ד סוף ס"ק ז' דעיקר כמ"ש בשיטה מקובצת דכל שהספק טוען ברי אי אפשר להוציא ממנו מחמת שזה ודאי בחצי וא"כ כאן שאינו טוען ברי מהראוי לאוקמה בחזקת הכהן ע"ש ולפ"ז יש לומר דלכך חייב באמת רבין בשם ר"י בכל המתנות אבל באמת לפענ"ד בזה לא שייך לענין דאין ספק מוציא מידי ודאי. ובזה יתישבו דברי התוס' היטב דבשלמא בספק ויבם לולא הספק היה היבם בודאי יורש וא"כ עיקר מה שבא לגרע זכות היבם הוא הספק וא"כ כיון שאין בא לגרע בכלו רק במקצתו א"כ טפי יש להיבם זכות מהספק אבל כאן באיזה זכות בא זה לקחת הכל בשביל שתפסו ואמרינן דמה דתפיס דידי' הוא וא"כ ברביע שתפוס אחר הוא ג"כ מוחזק כמו זה וא"כ כל שזה טוען שהחצי שלו הרי שפיר מגרע אף האחר שודאי בחצי דהא כל זכות שלו אינו נודע רק במה שהוא תפוס והרי זה תפוס כמו זה וז"ב כשמש. ולפ"ז כאן שהספק היא אם חוששין לזרע האב א"כ היאך שייך בזה בשביל שהוא ודאי בחציו שלשה הוא מוחזק יותר בחציו השני דהא אותו צד שלשיות אינו רק בחציו ואינו מכריע בזה ובזה מיושב גם מה שהקשה אותי הרבני המופלג מו"ה יוסף שורשטיין ני' בר"פ שור שנגח את הפרה דהניזק טוען ברי והמזיק שמא וא"כ כיון דמוחזק עכ"פ בנזק שמצד הפרה והמזיק טוען שמא והניזק מחזיק בחציו בודאי אין ספק מוציא מידי ודאי ולפמ"ש אתי שפיר דמה ענין הך חציו דפרה לחצי דולד דלמא קודם נגיחה ילד ודו"ק היטב:

ובזה יש ליישב דברי רש"י בקידושין דף ג' דפירש דכוי היינו ספק חיה או בהמה והקשו בתוס' דלמ"ד כוי בריה בפ"ע א"כ אף אם נודע דחיה הוא אסור להרביע חיה אחרת דאין מרביעין איל על צבי ולפמ"ש יש לומר דרש"י בא לשלול דלא מיירי בכוי שאינו בא לא מחיה ולא מבהמה כמ"ש התוס' בכריתות דף כ"א ולכך פירש רש"י דהך כוי הוא מה שמסופק אם בהמה או חיה והיינו מה שלא הכריעו חכמים ודו"ק ועיין מ"ש התוס' בזה ובחידושי מהריב"ל ומהרש"א שם ודו"ק:

והנה אחר זמן רב שנת תר"י הראני החריף ושנון מוהר"ש שטאציר ני' במה דאמרו בפ"ב דביכורים הנ"ל דאם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה הרי הוא נזיר ותמה התי"ט דלמה לא תני למעלה בבבא דשוה לחיה ובבבא דשוה לבהמה ואמר הוא עפמ"ש הרמב"ם בפ"ב מנזירות הלכה יו"ד שלכך אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה הוה נזיר לפי שהכוי יש בו דרכים ששוה לחיה ושוה לבהמה ולכך נתפס הנזירות ולפ"ז לכך שנהו לבסוף שזה אינו כמו שאר הדינים דשאר הדינים הוא משום שבזה דינו ככוי ובזה שוה לבהמה אבל מה שחל הנזירות הוא לפי שיש בו דברים ששוה לבהמה ויש בו דברים ששוה לחיה וא"כ שוב הוה עיקר הנזירות בשביל אותן דברים שנמצא ששוה לבהמה ולחיה וא"כ לכך נקטו בסוף ואמרתי לו אף שדבריך טובים ונכוחים אבל אכתי הי' לו לקבוע לבסוף כל הבבות דאיירי שאר דברים שוים לבהמה ולחיה הי' לו לקבוע הדין ולא בהך בבא שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה:

והנה התוס' בחולין דף ע"ט ע"ב ד"ה בין הקשו דכיון דלענין מתנות כי אמרינן שה ואפילו מקצת שה לא חשיב מש"ה כלו שה להתחייב בכל המתנות וא"כ ה"נ ל"ח מש"ה כאילו כלו דם צבי אלא חציו ובפ"ק דביצה אמרו לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט דם בהמה וחיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט ע"ש. ולפענ"ד נראה דבר נחמד דהנה כבר נודע מ"ש התשב"ץ בח"ב סי' ד' על הא דאמרו בחולין דף ע"ט ע"א בהא דפרידה שתבעה זכר מרביעין עליה מינה ולא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור והרי בחצי' שפחה וחציה בת חורין אמרינן דלא אתי צד ב"ח ומשתמש בצד עבדות. ובאמת שזהו קושית התוס' ד"ה מ"ד והביא בשם הקדמונים דהטעם הוא דצד עבדות וצד ב"ח לא הוה אלא הרכבי שכונית אבל פריד' הוה הרכב' מזגיות ונתבלבל הזרע ונעשה ממנ' פריד' והיא באה משתי כחות אבל אין בו ביחוד צד סוס ולד חמור כ"א שהסוס והחמור הורכבו ונתבלבל הזרע ונעש' ממנה הרכבה מזגיות והיא הפריד' ולא שייך בזה צד סוס וצד חמור ע"ש שהאריך בזה מפי סופרים ומפי ספרים ומחכמת הרופאים שהרכבה מזגיות אינו ענין נשאר מצורת הנפרדים שהורכב זה ממנו רק שהוא צורה חדשה אשר נתמזגו מצורות נפרדות ע"ש והארכתי בזה לענין האתרוגים המורכבים ואפס קצה נדפס על שמי בשו"ת אשר השבתי להרב אבד"ק פאלטשין במדינות וואלחיי והיא נדפס' בספרו על מדרש שוחר טוב ומעתה גם כאן בשלמא לענין מתנות שפיר אמרינן כיון דנמשך משני צורות הנפרדות אשר אחת מהן נפטר ממתנות ניהו שנעשה הרכבה מזגיות ונעשה ממנו צורה חדשה אבל באה מכח דבר הנפרד ופטור מן המתנות לכך חציו פטור אבל לענין כיסוי באמת בהמה בצורת' הבהמיות פטרה התורה מכסוי אבל צורת החי' נתחייבה וא"כ אי אפשר לומר דהוה כמו בהמה וחיה שנתערבו דש"ה דלא הוה רק הרכב' שכונית ונמצא טורח בכסוי דם הבהמה וזה פטרה התורה ואסור ביו"ט אבל כאן הרי נעשה בריה חדשה ופנים חדשות בא לכאן וא"כ כיון שמצד החיה נתחייבה בבכורה הרי נתמזגו הצורות הנפרדות ונעשה ברי' חדשה וכל שהפרידה יש בה כח מצורת החיה נתחייב' הצורה החדשה לכסות מצד חלק החי' אשר בה ול"ת דטרח טרחא בשביל חלק הבהמה שהרי אין בה ביחוד לא חלק החיה ולא חלק הבהמה ושתיהן נתמזגו ונמצא הצורה החדש' כולה נתחייבה בכיסוי וכן לענין חלב הוא אסור בכלו כמשפט הבהמה אשר לוקח ממנו כמ"ש למעל' כי יש בזה צורה חדשה לוקחה מצורות נפרדות ודו"ק היטב והנה בהא דפריך הש"ס ביבמות דף קי"ב והתניא ר"א אומר כו' חייבין על חלבו אשם תלוי ומה קושיא לפמ"ש הכו"פ והבאתיו לעיל דכוי כל טפה וטפה שבו יש בו מחיה ובהמה וא"כ הרי אקבע איסורא והו"ל חתיכה משתי חתיכות ואקבע איסורא והיא קושיא גדולה לפענ"ד וע"כ כמ"ש למעלה דנעש' הרכבה מזגיות ואינו רק חתיכה אחת ספק חיה ספק בהמה. עוד נראה לי דאם נימא דמטעם ביטול ברוב לכך פטור מלכסות ואסור לכסות ביו"ט ועיין בפליתי סי' כ"ח וא"כ כאן שנולד כך ובא לעולם בתערובות לא שייך ביטול. והנה מה דאמרו כאן שה ואפילו מקצת שה צבי ואפילו מקצת צבי ורצו הט"ז באו"ח סי' תרמ"ח ובשו"ת שבות יעקב הביא שהש"ך הסכים ג"כ דאתרוג ואפילו מקצת אתרוג לפענ"ד נראה לפמ"ש הריב"ש בתשובה לחלק דלכך בגד שותפין חייב בציצית וסוכה של שותפין אינו יוצא משום דבסוכה שרוצ' לפטור עצמו בסוכה זו שהיא של שותפות לא מצי לפטור עצמו והתורה רצתה שיהי' יושב בסוכה שלו לבדו אבל בציצית אדרבא אם נימא דשל שותפות פטור לא ילבש ציצית כלל ובמה נפטר חלקו ולפ"ז גם כאן בשלמא לענין או"ב או לכיסוי דמחויבין עי"ז שלא לשחוט אחריו או לכסות שפיר אמרינן דשה ואפילו מקצת שה והמעיין בסוגיא ימצא שהוא כן ולכך קאמר לאיסורא אבל שם שהתורה אמרה שיטול אתרוג והוא יפטור עצמו באתרוג המורכב אמרינן להיפך דהתורה רצתה שיקח אתרוג גמור ולא המורכב וז"ב:

והנה בשנת תרי"ד יום א' אמור כ"ד למב"י הוגד לי פסק שפסק הגאון מוה' ר' חיים כהן ז"ל באחד שהי' לו בית גדול ואחיו דר אצלו כי הי' איש עני ואח"כ מת העשיר וטען זה האח כי הוא יש לו שותפות בהבית וחצי הבית שלו והנה יורשי העשיר טענו כי הבית של אביהם כלו רק שהניח לו לדור אצלו מפני שהיה עני והאח טוען שהחציו שלו ואף שהעשיר יש לו שטר קנין על כלו מפני שהוא הי' העשיר ע"כ נכתב הקנין על שמו ופסק הגאון שזה יש לו דין משנתינו זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שזה ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה יטול חלק אחד והיורשים יטלו ג' חלקים כך הוגד לי והפסק לא ראיתי ולפענ"ד הנה לכאור' רציתי לומר דכאן יקשה קושית התוס' בב"מ דליהמן לומר חציה שלי במגו דכלה שלי ומ"ש דהוה מגו להוציא הנה בקרקע לא שייך מגו להוציא אבל זה אינו דהוה מגו דהעזה דבאמת השטר קנין נכתב ע"ש העשיר וא"כ לא מצי טעין שכלה שלו בשום אופן אך לפ"ז נראה לפע"ד דכאן ודאי הם מוחזקים בכל הבית ול"ד לטלית משום דבאמת זה יש לו שטר קנין על כל הבית וטענתו שהניח לכתוב על שמו אינו כ"כ טענ' להוציא זה מחזקתו וכיון דמוד' לו עכ"פ בחצי הבית א"כ זה מוחזק יותר מזה וגם לפמ"ש למעל' בכוונת התוס' זה בא בכח השטר וזה אין לו מסייע ואין ספק מוציא מידי ודאי כנלפענ"ד והנה אף שהוא קרקע וגם יש שטר מכל מקום שבועת המשנה שייך בזה אבל מ"ש לפקפק נראה לפענ"ד שיש מקום לפקפק וגם לפמ"ש הקדמונים שם כיון דהי' יכול לטעון כלה שלי לא מקרי זה מוחזק וכאן שלא הי' יכול לטעון כלה שלי שזה יש לו שטר נראה לפענ"ד ברור דזה מקרי ודאי וזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק. והנה אח"כ ראיתי גוף הפסק של הגאון ז"ל וראיתי כי הי' הספק גם על הבית ופסק הגאון שריר וקיים:

והנה בשנת תרי"ז ט' תמוז ד' חקת בתוך שלשים לאבלי על זוגתי הרבנית זלה"ה אשר מתה עלי כ"ו סיון ה' שלח הי' אצלי הרב המופלג ש"ב מו"ה דוד מיכל מפמארין ני' וכה הראני דברי הטור ביו"ד סימן ש"א שהבין בדברי הרא"ש שמיירי בכוי הבא מן התייש ומן הצבייה וע"ז תמה דהרי הרא"ש בפ"ק דבכורות אות וי"ו כתב דקיי"ל כריב"ל דאין חיה מתעברת מן בהמה והלכך כוי בריה בפני עצמה היא וא"כ שוב לא משכחת לה דיהי' כוי מתייש הבא על הצביי' ולכאורה תמהתי שהיא פליאה גדול' ויגעתי בספרים ולא מצאתי מי שירגיש בזה אמנם משמיא אנהירנהו לעיינין ומצאתי ברא"ש עצמו בפרק אותו ואת בנו בחולין אות ג' שכתב דרב אלפס השמיט כל הסוגיא בהלכות משום דס"ל דהלכה כריב"ל בפ"ק דבכורות אבל אינה ראי' דבטמאה וטהורה הלכה כמותו אבל לא בבהמ' וחיה כדתניא התם כל שתשמישו ועיבורו שוין יולדין ומגדלין זה מזה ובחי' ובבהמה אפשר דהלכה כר"א ומחלוקתו וא"כ אתי שפיר דברי הטור בהבנת דברי הרא"ש וצריך לומר דהא דכתב בבכורות פ"ק הך דקיי"ל כריב"ל הוא משום דכן דרך רבינו להעתיק דברי הרי"ף אף דלא ס"ל כן וה"ה דברי הרמב"ן בהלכות בכורות שהעתיק כן בהלכות בכורות אף דלא קיי"ל כן וכמ"ש כל הפוסקים שכן דרכו של הרא"ש אף בהלכות שהעתיק מרמב"ן ועיין במעד"מ ברא"ש פרק הזרוע שכתב שהרי"ף שהעתיק לענין כלאים דין דכוי ע"כ מכוי בריה בפ"ע מיירי וכמ"ש הרא"ש בכוונת הרי"ף וכתב המעד"מ שהוא כתב בפי' או"ב טעם אחר לדברי הרי"ף ולא מצאתי אמנם דברי הרא"ש נכונים ודברי הטור בפסקי הרא"ש בפ"ק דבכורות שהעתיק לדינא דקיי"ל כריב"ל הוא תימה דהרא"ש לא ס"ל כן ולדבריו דבריו סותרין זא"ז ממש בסי' ס"א לענין מתנות וצע"ג ועיין רש"י חולין פ' ד"ה ברי' שכתב ג"כ דר"י ס"ל דאין חיה מתעברת מבהמה וצ"ע על הרא"ש שלא הזכיר זאת ועיין ב"ק דף ע"ח דקאמר עבורו מן הטמא משכחת לה ואין ראי' לחיה מן בהמה כמ"ש הרא"ש ועכ"פ דברי הטור תמוהים וצע"ג וראיתי בפסקי הרא"ש בחולין פרק או"ב אות ג' שכתב בתייש הבא על הצבייה הדינים שכתב הרא"ש והטור כתב ויש פוסקים דבהמה וחיה אין מתעברין זה מזה כפי הנראה כוונתו להרי"ף והרא"ש לא פסק כן והיאך העתיק בפ"ק דבכורות דברי ריב"ל גם לענין חיה ובהמה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף