שואל ומשיב/ד/א/יט
שואל ומשיב 
ד א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בעת היותי בברעזאן הראני הרב הגאון מוהר"י אבד"ק ברעזאן מ"ש הריב"ש בתשובה סי' קצ"א לענין עופות ובהמות טמאות דנתנה התור' סימנים ל"מ אף רוב והוא דבר חדש ולא שמענו משום קדמון שכל שנתנ' התור' סימנים לא יועיל רוב. ורציתי לומר דהכוונ' לפי שאמרו בש"ס עד שיכיר וא"כ בעי הכרה ברור' וכעין מ"ש הרשב"א בתה"א ריש בית ראשון בשם הרמב"ן דכיון דאמרינן עד שיודיע לך בעי הודע' ברורה אבל לא דמי דשם בעי שיהי' יוצא מכלל חזקת איסור או להיפך מחזקת היתר משנשחטה אבל כאן הספק על הבהמות או העופות אם טמאים או טהורים למה לא ניזיל בתר רוב:
ולפענ"ד נרא' דהכוונ' לפמ"ש בתשוב' בשם הכנה"ג דאיסור בספק היתר לא שייך ביטול והוא בפרי מגדים סי' ק"ט ובזה הארכתי בתשוב' דאף דרוב אינם נדרסין מ"מ לא שייך ביטול ברוב דעל כל אחת ואחת אנו מסופקים אם היא מן הדרוסים ולא שייך ביטול ברוב וכ"כ החוות דעת סי' ק"א סברא זו דכל שאנו מסופקים על כל אחת שהיא טריפה לא שייך לבטל אף דיש רוב דכשרים ע"ש ומעתה זה כוונת הריב"ש דכל דאנו מסופקים על כל אחת אם הוא מהכ"ד עופות טמאים וכן בהמות טמאות אף דודאי רוב טהורין מכל מקום לא שייך לומר דאזלינן בתר רובא דהא על כל אחת אנו מסופקים אם אולי הוא מהטמאים ולכך כתב דבפרס ועזניה דל"ש שפיר אזלינן בתר רוב דהא לא שכיחי כלל בישוב ואין ספק ע"ז והו"ל כדבר ברור כנלפענ"ד בדרך העברה בעלמא כי לא ראיתי בריב"ש לעיין היטב וגם נראה מהריב"ש דס"ס לא מועיל דאינו מתהפך יעו"ש כי אינו לפני. בסוטה דף ט"ו ע"ב מי אמרינן כיון דאדחי אדחי או דלמא כיון דהדור הדור והרמב"ם פסק כיון דהדור הדור והכ"מ תמה דהא אבעיא דלא אפשיטא וע"ז אמר הרב המאוה"ג מוה' דוד מאיר פריש ני' מ"ץ דק' ברעזאן דבאמת כל שבידו לא הוה דיחוי כדאמר רב אשי בזבחים דף ל"ד ורק רבא לשיטתי' דלא ס"ל כן בזבחים שם וא"כ לדידן דקי"ל כרב אשי לכך פסק רבינו כיון דהדור הדור. ואני אמרתי אף כי לכאורה דבר גדול דיבר מכל מקום יש לומר דל"ש כאן בידו דשאני כל מה דאמרו בידו לענין כיסוי ולענין לולב וגם בזבחים שם דכל הני בידו לתקן הדבר כמו שהיה אבל כאן דמה שמחזירו לתוך כבשן האש פנים חדשות בא לכאן וא"כ הו"ל דיחוי גמור דמעיקרא היה כלי ונתאכם ואח"כ פנים חדשות בא לכאן וכעין זה מבואר בתוס' זבחים דף צ"ו ועיין בתוס' פסחים ז' ובמג"א סי' תנ"א ע"ש ומיהו יש לומר כיון דנתלבנו שוב לא נדחה כלל וזה אבעיא דבש"ס וא"כ יפה תמה הכ"מ:
בחולין דף ק"ט ע"ב כתבו התוס' בסילוק פרה שעשה ר' אלעזר הקליר לא הזכיר כלום נגד כותית ועשה ע"פ הירושלמי ואין לו מובן ואמר אבי מוה' הרב הגאון נ"י דבאמת בש"ס דילן אמרו נגד כותית יפת תואר ובאמת בירושלמי ס"ל לר' יוחנן דלא הותר יפת תואר רק לאחר שנתגיירה והובא בתוס' קידושין דף כ"א וא"כ לא שייך לומר דזה כנגד כותית ולכך לא פירש נגד כותית וז"ש התוס' שעשה כן עפ"י הירושלמי ומזה ראיה ברורה למה שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים דלא כר' יוחנן משום דש"ס דילן אמר נגד כותית יפת תואר ודפח"ח ואני אמרתי דעכ"פ מבואר מדברי התוס' דר' אליעזר הקליר אינו ר"א בר' שמעון ועיין רש"י ותוס' חגיגה דאל"כ איך אמר שעשה עפ"י הירושלמי והא היה תנא ועשה עפ"י סברת עצמו וצ"ע שלא הזכירו כל המפלפלים על ר"א הקליר מתי היה ולא הזכירו דברי התוס' האלו:
הר"ש פ"ה דטהרות הקשה בהא דתנן שנים אומרים לא נטמא ושנים אומרים נטמא ברה"י טמא ברה"ר טהור דמשמע דתרי ותרי ברה"ר טהור והרי בעירובין דף ל"ו מוקי רבה ורב יוסף בשתי כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום ואחת אומרת משחשיכה הרי דגם ברה"ר טמא בתרי ותרי. ולפענ"ד ל"ק דבאמת בתרי ותרי מהראוי לאוקמא בחזקת טהרה ולכך כשאומרים שנים לא נטמא מוקמינן אחזקת טהרה בר"ה אף שיש שנים המכחישים אבל בעירובין שם כעת נפקע חזקת טהרה לדברי שני כתות דהא כעת ודאי נטמא רק דהספק אם מבעוד יום נטמא א"כ החזקת טהרה של הככר ודאי נפקע ולענין אם היה ערוב לא שייך חזקת היתר דאדרבא היו לו חזקת איסור שלא עירב רק בזה וא"כ שפיר אסור וז"ב כשמש:
שאל אותי ש"ב הרב הגאון מוהר"י שמעלקיש ני' האבד"ק ברעזאן בהא דמביא הר"ש בפ"ד דטהרות תוספתא ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ברה"י ונגע באחד מהם וא"י באיזה נגע ספיקו טמא פירש לרה"ר ספיקו טהור חזר לרה"י ונגע ספיקו טמא ט' שרצים וצפרדע אחת ברה"ר ונגע באחת מהם וא"י באיזה ספיקו טהור פירש לרה"י ספיקו טמא פירש לרה"ר ונגע בו ספיקו טהור ופירש הר"ש דלכך בפירש לרה"ר טהור דפירש לפנינו הו"ל קבוע וע"ז תמה דלשיטת הר"ן דגם בפירש לפנינו מה"ת אזלינן בתר רוב א"כ אמאי יהיו טהור והלא רוב שרצים וגם ברה"ר טמא והיא קושיא גדולה. ומה שרצה לומר עפ"י מה שהובא בירושלמי ספ"ק דכתובות התוספתא הלז וכתב חזר ופירש לרה"ר ופירש דהכוונה שחזר לרה"ר במקום שהי' כבר הוא תימה דא"כ אדמחלקו בין פירש לרה"י ובין חזר לרה"ר לחלק ברה"ר גופא דאם פירש לרה"ר אחר טמא דזה רבותא גדולה דאף ברה"ר אזלינן בתר רוב לשיטת הר"ן.
ובאמת מ"ש חזר היינו שאף שהיה מקודם ברה"י והי' טמא אם חזר אח"כ לרה"ר טהור וכעין המבואר במשנה המסוכן שהיו ברה"ר והלך לרה"י ואח"כ הלך לרה"ר דרבנן ס"ל דברה"י טמא וכשחזר אח"כ לרה"ר טהור אבל קושית הרב הנ"ל קשה טובא. ולפענ"ד נראה דכל דמדרבנן הו"ל כקבוע לכך היה טהור דרבנן לא עקרו הדבר לגמרי ורק שעשאוהו כאילו היו קבוע במקומו והפרישה לא עשה אותו כנמצא והו"ל קבוע אבל זה דחוק. והעיקר נראה לפענ"ד דבאמת כל הטעם דמה"ת גם בפירש לפנינו לא אזלינן בתר קבוע מה"ת הוא משום דקבוע הו"ל חידוש ואין לך בו אלא חידושו במקום קביעותו אבל לא כשפירש ולפ"ז כאן שיש לומר סמוך מיעוטא לחזקת טהרה אתרע לה רובא שוב מהראוי לומר דכל שפירש לפנינו יהיו לו דין קבוע דא"ל דקבוע חידוש דכל הטעם הוא משום דמהראוי ללכת בתר רובא וכאן אתרע לה רובא דשייך סמוך מיעוטא לחזקת טהרה ואף דלא קי"ל כר"מ ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כבר כתב הרשב"א בריש פרק אחרון דיבמות דדוקא היכא שהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב הוא דלא אמרינן סמוך דהא המיעוט כמאן דליתא אבל במיעוט דמפילות שמן הרוב אתה מסלקו אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ע"ש וא"כ בקבוע הרי אתה מסלק המיעוט מהרוב שהרי אף שאין רק חתיכה אחת כשרה או טריפה והרוב מנגדו אפ"ה אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ המיעוט מסלק מן הרוב ובכה"ג אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ושוב כל שפירש לפנינו מהראוי ללכת בתר קבוע ודו"ק כי הוא ענין נכבד.
ביבמות דף צ"ה הוכיחו התוס' דכל שאמר איני משקה שוב א"י לחזור בו ולומר אני משקה דהא תנן במשנה דהאומר איני משקה מנחתה נשרפת וע"כ דא"י לחזור בו. וראיתי באבני מלואים סימן י"א שהאריך לדחות דאין ראיה ממה דמנחתה נשרפת דהא הו"ל דיחוי ואינו חוזר ונראה והאריך בראיות דלא שייך כאן בידו ע"ש ובהגהות הוסיף לתמוה מהא דאמרו ר"פ היה נוטל באמרה היא איני שותה וחזרה ואמרה אני שותה אי מצית לחזור בה דדלמא משום בעתותא דמיא אמרה איני שותה ושם ג"כ קתני במשנה דמנחתה נשרפת ושם לא מועיל דיחוי ג"כ ע"ש וכבר כתבתי בזה בחידושי לרמב"ם הלכות סוטה ואינו כעת לפני. והנה לפענ"ד ענין דיחוי לא שייך בדיבור גרידא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכל הני דחשוב דיחוי באם נתחדש מעשה או שחל עליו שם מעשה המדחה אבל בדיבור גרידא לא שייך שיתבטל המעשה ע"י הדיבור וז"ב ופשוט. אמנם בגוף הדבר לומר שא"י לחזור ולומר אני משקה. לפענ"ד הסברא דבאמת ההשקאה אף שלא בדקו המים אינו בירור גמור דיש לומר הזכות תולה וכדאמר ר"ש נמצא אתה מדחה את המים. אמנם מה שמועיל ההשקאה הוא משום דבאמת הקשו התוס' אמאי ספק סוטה ברה"י טמא נימא אוקי אחזקתה וכתבו דרגלים לדבר ואתרע החזקה ע"י שקינא לה ונסתרה ולפ"ז כל שהשקה אותה ולא בדקו המים עכ"פ שוב בטל הרגלים לדבר דהרי חזינן שלא נבדקה ואף די"ל דלמא הזכות תולה מכל מקום מידי ספק לא יצא ושוב הדרא החזקה לדוכתא וז"ב ויש להאריך בזה בסוטה דף וא"ו ולא נפניתי כעת. ולפ"ז כל דאמר איני משקה א"כ הוא עכ"פ שויא אנפשא חתיכה דאיסורא דהרי עכ"פ לדידיה אסרה ורצה לתת לה כתובה ולגרשה ושוב איך יכול המים לברר דלמא זכות תולה ולא שייך לומר אוקמא אחזקה דהא לגבי דידיה ליכא החזקה שהרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ועכ"פ החזקה אתרע בודאי ושם בר"פ היה נוטל שפיר מבעיא ליה דכל דמחמת ביעתותא דמיא לא שויא עלה חתיכה דאיסורא דבכה"ג דמחמת ביעתותא דמיא לא שויא עלה חתיכ' דאיסורא דיש לומר דמחמת פחד אמרה כן ודו"ק כי הוא ענין חדש וצריך סעד לתמכו. ויש להמתיק הדברים דכיון דספק טומאה ברה"י עשה ספק כודאי וכל ששתתה אף שיוכל להיות שזכות תולה עכ"פ ודאי אינו וז"ב ודו"ק:
בשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"ג הביא הא דסימנים וסימנים וע"א דיניח ע"כ דע"א אינו נאמן אף ששם ליתא חזקה ע"ש והדבר מוכרח דהא אי ע"א יעיד שמזה נפל אטו נוציא עי"ז וע"ז הקשה דא"כ בדבר שבערוה היכא שמעיד שמעולם לא היה חזקה אמאי יהיה ע"א נאמן דהא לא נאמן ע"א בממון והרי דבר שבערוה יליף דבר דבר מממון ע"ש ולפענ"ד ל"ק דבאמת לכאורה מהך דסימנים וסימנים וע"א יש לומר דע"א אינו נאמן נגד רובא דעלמא דכל דסימנים וסימנים שוב אוקי חד לגבי חד וע"א אינו נאמן לנגד רובא דעלמא אך יש לומר דהא מברר המיעוט מתוך הרוב ונאמן ע"א כמ"ש הר"ן בקידושין פ"ג ולפ"ז יש לומר דלענין ממון אינו נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב אבל בדבר שבערוה שפיר מהימן דשייך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש הפ"י בגיטין דף נ"ד ע"ב ודו"ק:
הפ"י הקשה בהא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה חייב ולמה לא יהיה נאמן במגו דכופר הכל והקשה דלמא אין לו ספק מלוה ישינה רק על מקצת ע"ש.
ברמב"ם פ"ג ממעשר הכ"ג תבואה ממורחה מפריש על פירות ממקום אחר ואינו חושש וכה הראני א"מ הגאון ני' דהא חזקה על גורן שלא תעקר בלתי אם הפריש ת"ג וכמ"ש הרמב"ם באותה הלכה בהדיא ועכ"מ וא"כ למה יוכל להפריש תרומה הא הוה מפטור על החיוב. ולכאורה רציתי לומר דמזה ראיה למה שנסתפק המל"מ פ"ט ממעשר במוצא בדרך די"ל דבזה אף ת"ג צריך להפריש ע"ש אך המלמ"ל לא מסיק כן וע"כ נראה דתרומה ומעשר היינו תרומת מעשר ומעשר ראשון וכן ראיה מב"מ דף ל"ח דאמרו לפיכך בעה"ב מפריש תרומה ומעשרות והרי א"א לגורן שתעקר ודוחק לומר דמיירי שלא נמרח עדיין דא"כ אמאי לא יגע בהן והא לא נתחייבה רק מדרבנן וע"כ צ"ל דתרומה היינו תרומת מעשר ומעשר ראשון ודו"ק ומה שהקשו בתוס' שם וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף צ"ל דחברים אינן מפרישין אף תרומת מעשר שלא מן המוקף וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מתרומות ע"ש בראב"ד ודברי התוס' שם לא הזכיר הכ"מ שם ע"ש.
חילוקא דרבנן במכות דף כ"א ע"ב ואין חילוק מלאכות ליו"ט והתנן המבשל וכו' ואם איתא משום הבערה לא לחייב דהא אחייבא לי' משום בישול וע"ז שאל הרב החריף המופלג מוה' שמואל אהרן מק"ק בריגעל ני' דהא לפמ"ש התוס' בשבת דף ע' ד"ה יכול דאם נימא דאין חילוק מלאכות לשבת הא דאינו חייב רק עד שיעש' כל המלאכות ביחד ע"ש א"כ כשנימא דאין חילוק מלאכות ליו"ט לא נתחייב רק שיעשה כלם ביחד וא"כ לא נתחייב לא משום הבער' ולא משום בישול דהא אין חילוק מלאכות בי"ט והשבתי דל"ק דביו"ט א"א לפרש כלל דאין חילוק מלאכות היינו כל המלאכות ביחד דבשלמא בשבת כל המלאכות הם משם אחד אבל ביו"ט דיש שני מיני מלאכות מלאכת עבודה ומלאכת אוכל נפש וא"כ אי אפשר לומר דאין חילוק מלאכות והיה קאי על כל המלאכות ביחד דהא המלאכות אינם מסוג אחד ועיין בה"ה פ"א מיו"ט שהאריך בזה וע"כ דהכוונ' שאם עשה שתי מלאכות או שלש בהעלם אחד או שעשה מלאכ' שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת ודו"ק ובזה יש לי להאריך לענין יוה"כ מה שפלפלו האחרונים אי יש חילוק מלאכות ביוה"כ ושם יוכל להיות דלא יתחייב על המלאכות רק שיעשה כלם בבת אחת ובכריתות בדף י"ד יש לפלפל בזה ולא נפניתי כעת. ודרך אגב אזכור מה ששאל אותי המופלג ר' בעריש מלמד בהא דאמרו יש אוכל אכילה אחת ופירש"י זית אחת וע"ז הקשה דהא שם תנן יוה"כ ויוה"כ צריך כותבת והנה בלי עיון בספר השבתי די"ל כיון דעל שאר אסורי אכילות עובר בכזית ומיגו דחשוב כזית לענין שאר איסורים כמו כן חייב ביוה"כ וכעין שכתב בהגהת מרדכי פ"ק דחולין מיגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לענין שבת וה"ה בזה ואחר זמן עיינתי בזה וראיתי בכריתות דף י"ד דאמרו בשני זיתים לא מיירי ופריך מיוה"כ דככותבת חייב וכותבת יש בו שני זיתים אלמא דאף דאכל בכזית שאר איסורין לא מועיל לענין יוה"כ ובאמת בכריתות וביבמות דף ל"ד לא מצאתי דברי רש"י שפירש בכזית רק בשבת דף ק"ב ובשבועות דף כ"ד וצ"ע דבאמת לא שייך לומר מיגו דחשוב אכילה דהרי באמת לא יכול לחול יוה"כ על איסור נותר רק משום דהו"ל איסור מוסיף וכל שלא אכל כותבת לא חל על חולין רק איסור גרידא ולא שייך איסור מוסיף באיסור גרידא שיחול עי"ז לגבוה וז"ב וע"כ דברי רש"י בשבת ובשבועות הנ"ל צ"ע:
והנה במ"ש למעלה לענין יוה"כ אי שייך חילוק מלאכות מצאתי בטורי אבן במגלה דף ז' ע"ב עמד בזה ובשעה"מ הלכות שמטה ויובל פ"א ה"א ועיין בטעם המלך וכבר רמזתי לעיל דביוה"כ אפשר לומר דאין חילוק מלאכות והיינו דאינו חייב רק על כל המלאכות ביחד ובזה יש לפרש דברי הירושלמי פ"ג דשבועות על המשנה שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה וז"ל כפי מה שהובא בטעם המלך שם שאין לפני כעת הירושלמי הדא אמרה אין אבות מלאכות ביוה"כ ופירש בפני משה שאין כל המלאכות שחייב בשבת חייב ביוה"כ כגון הוצאה ועירוב אלו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת ופירש הפ"מ ובטעם המלך שאין חילוק מלאכות ביוה"כ וזאת היא ההבדל שבין שבת ליוה"כ ע"ש ולפענ"ד הפירוש הוא להיפך דבאמת ביוה"כ מהראוי לחייב על כל המלאכות ביחד דאין חילוק מלאכות ליוה"כ וכפי שביארתי אבל אם אין עירוב והוצאה ליוה"כ א"כ א"א לומר דיהיה החיוב רק על כלם ביחד דהרי לא דמי לשבת דבשבת חייב על הוצאה וביוה"כ אינו חייב וא"כ עכ"פ חסר מלאכה וא"כ אי אפשר לומר דאין חילוק מלאכות ביוה"כ וכמ"ש ושאני יו"ט דע"כ מיני מלאכות חלוקות מלאכת עבודה ומלאכת אוכל נפש כמ"ש הה"מ וא"כ ע"כ מה דאמר אין חילוק מלאכות היינו שאם עשה ג' מלאכות ביחד אינו חייב אלא אחת אבל ביוה"כ אי אפשר לומר כך דאם אין חילוק מלאכות ע"כ על כלם ביחד קאי וזה אי אפשר דהרי הוצאה מותר ביוה"כ איברא דמש"ס דילן כריתות דף י"ד מבואר דיש חילוק מלאכות ביוה"כ דהרי להס"ד פריך ולתני אם הוציאו דחייב והיינו משום יוה"כ וע"ז תירץ רפרם דאין עירוב והוצאה ליוה"כ אבל להס"ד הוה ס"ל דעירוב והוצאה ליוה"כ וקשה א"כ איך אפשר לחשוב יוה"כ בשביל הוצאה והא אין חילוק מלאכות ליוה"כ ואינו חייב רק עד שיעשה כלם ביחד והיא קושיא נפלאה ולכך נקט שבת אמנם נראה דלפמ"ש רש"י בפסחים דף ה' ש"מ הבערה לחלק יצאת ופירש"י דהו"א דאם עשה ארבע או חמש מלאכות נמי לא יתחייב אלא אחת והיינו דאף דחייב על אחת בלבד מכל מקום גם אם עשה הרבה מלאכות ביחד ג"כ אינו חייב אלא אחת וכמ"ש המזרחי ריש פרשת ויקהל וא"כ יש לומר דניהו דאין חילוק מלאכות ליוה"כ וחייב על כלם ביחד מכל מקום אם עשה אחת בלבד ג"כ אינו חייב אלא אחת אבל באמת הרי רש"י סותר עצמו דביבמות וקידושין פירש"י דאינו חייב רק על כלם ביחד וכבר הקשה המזרחי שם דברי רש"י אהדדי ולפענ"ד ודאי דאם הא דאינו חייב רק עד שיעשה כל המלאכות ביחד אי אפשר לומר דאם עשה רק אחת יתחייב אבל רש"י בפסחים דכתב דה"א דעל ב' או ג' חייב אחת בזה יש לומר דגם בעשה אחת ג"כ מתחייב ולפ"ז אם נימא דאין חילוק מלאכות ליוה"כ היינו שצריך לעשות כלם זה אי אפשר לומר שאם עשה אחת יתחייב וע"כ דיש חילוק מלאכות ליוה"כ וגם אח"כ אמרו ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קאמר אם היה שבת חייב משום שבת ויוה"כ וע"כ דיש חילוק מלאכות ביוה"כ דאל"כ על יוה"כ לא יתחייב אמנם לפענ"ד נראה דהא בהא תליא דכל הטעם דיש לומר דאין חילוק מלאכות ביוה"כ הוא משום דקיל משבת דשבת בסקיל' ויוה"כ אינו רק בכרת וזה תלוי במה דנחלק רפרם ואמר דאין עירוב והוצאה ליוה"כ שהוא ג"כ בשביל דקיל משבת אבל להס"ד דיש עירוב והוצאה ליוה"כ וא"כ שוה יוה"כ לשבת מה"ת לומר דיש חילוק מלאכות לשבת וביוה"כ לא הא אדרבא יוה"כ מקרי שבת שבתון וע"כ לפי מה דנחלקו על רפרם ומסקינ' דרפרם בדותא היא ממילא יש חילוק מלאכות ביוה"כ כמו בשבת וז"ב:
והנה בתוס' בכריתות תמהו דאמאי מסיק בכריתות דרפרם בדותא היא וביומא דף ס"ו מסיק לה להך דרפרם ולפענ"ד נראה דהנה במה דאמר שאני יוה"כ דהכשירו בכך קשה טובא דהא ביומא אמרו עתי אפילו בשבת למאי הלכתא שאם היו חולה ונשא על כתפיו ובזה אין שייך לומר בכך ולכך ע"כ דאין עירוב והוצאה ליוה"כ אבל בכריתות לא אמרו בחלה רק בשביל הוצאה בלבד שהם יוציאו אותו לר"ה הלכך נ"ל דיוה"כ הכשרו בכך וז"פ וברור ועכ"פ לפענ"ד זה תלוי בזה דלרפרם ממילא אין חילוק מלאכות ליוה"כ דקיל הוא משבת ולדידן דנחלקו על רפרם ממילא שוה יוה"כ לשבת ודו"ק במ"ש למעל' להקשות דאם אין עירוב ליוה"כ א"כ א"א לומר דאין חילוק מלאכות ליוה"כ דהא לא שייך כל מלאכות דחסר הוצאה נתיישבתי דז"א דהא דכשאמר דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ז"א דביוה"כ אין איסור הוצאה נוהג כלל וא"כ אינו בכלל מלאכות ודוקא שבת נאסר הוצא' אף דמלאכה גרועה היא משא"כ ביוה"כ א"כ אין חילוק מלאכות ביוה"כ והוצאה אינה בגדר מלאכה כלל ביוה"כ ויתכן עוד יותר דהנה כבר כתבתי בדרוש לשבת שובה ונדפס על שמי דיש חילוק בין שבת ליוה"כ דשבת נאסר המלאכות בשביל שרצה הקב"ה שינוחו בו אבל יוה"כ אינו בשביל שהוא יום מנוח דהרי אינו מנוח ועינוי הוא כמ"ש הלבוש שאין לומר יום מנוח ביוה"כ רק בשביל שהוא יוה"כ נאסרו המלאכות ולכך בהוצאה שהוא מלאכה גרוע ואינו בכלל מלאכה לכך הותר ביוה"כ אבל בשבת בשביל דרצה הקב"ה שנשבות בו לכך אף הוצא' דהוא מלאכ' גרוע ג"כ נאסר בזה ובזה יש לפרש דברי הירושלמי שהבאתי בדברי הפ"מ וטעם המלך וז"ל ואף שאין עירוב והוצאה ליוה"כ מכל מקום אינו חייב ביוה"כ רק בעשה כל המלאכות ביחד וכמ"ש ודו"ק:
ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהקש' השעה"מ שם ובטעם המלך ובטורי אבן בענין זה. ובזה יש לי לומר להמתיק הדברים דלכך לא דחי ביומא שאני יוה"כ דהכשירו בכך דהא באמת חלה אין הכשרו בכך רק כיון דיוה"כ אינו בגדר הוצא' כלל א"כ אף בחלה לא אכפת לן אבל בכריתות לא ידענו מזה רק דסתם אמר רפרם דאין עירוב והוצא' ליוה"כ ומוכח לה מדאיצטרך קרא דעתי אפילו בשבת וא"כ באמת יש לדחות דשאני יוה"כ דהכשרו בכך:
ודרך אגב אזכיר בהא דאמרו בכריתות נימא אית לי' לר"מ איסור חל על איסור ומשני ניהו דאיסור חל על איסור לית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי' והוא תימה דהא גם על ת"ק דר"מ קשה זאת דהא אין איסור חל על איסור וצ"ל משום כולל ומוסיף וביותר אני תמה דעל ר"מ לא סגי בהכי דהא מחייב משום הוצא' והוצאה ע"כ משום בת אחת וכדאמרו ביבמות דף ל"ד וא"כ על ר"מ לא משני כלל בכריתות רק על הת"ק והקושי' הקשה על ר"מ וצע"ג:
והנה לכאור' קשה על ר"מ דמחייב משום הוצא' ואכילה דאיך יכול לחול על הוצא' איסור אכיל' דהכי הוצאה היא בכזית ואכיל' ביוה"כ היא ככותבת וא"ל דהוא בבת אחת דהא אינו בא בב"א דאכיל' היא בככותבת והיינו דהוצא' היא בכזית ומיהו י"ל דבא בב"א דהרי בבת אחת משעה שנכנס יוה"כ חל איסור הוצאה בכזית ואכיל' בכזית וכעין זה כתב בריטב"א בקידושין דף ע"ז יעו"ש:
והנה מה שהקשיתי בהא דאמר נימא ר"מ ולא מקשה על ת"ק נראה לפענ"ד ליישב דהת"ק לא קשה לי' דאפשר דס"ל איסור חל על איסור אבל על ר"מ פלפל הש"ס אי ס"ל איסור חל על איסור כי באמת הה"מ פ"ד ממאכלות אסורות גבי כל הנבלות מצטרפות זה עם זה כתב דר"מ ס"ל איסור חל על איסור ובאמת שהוא תמוה מכאן דהש"ס מסיק דר"מ לית ליה איסור חל על איסור רק בכולל ומוסיף וע"כ פלפל הש"ס אי ר"מ ס"ל כן ומסיק דלית לי' ודברי הה"מ תמוהין כמ"ש בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' קכ"ג ומה דלא אמר דר"מ ס"ל דחל בב"א. נרא' לפענ"ד ע"פ מה דחידש בשו"ת רמ"ע מפאנו שם דמאן דס"ל דבכולל בשוין לא חל א"כ אף ב"א לא מועיל דמאן מפיס אי זה חל מעיקרא והשני נוסף וע"כ אמרו דר"מ ס"ל דחל במוסיף וכולל אף דיוה"כ שוה עם נותר וממילא חל בב"א וכבר הארכתי בזה בדרוש אשר נדפס על שמי בענין איסור חל על איסור ודו"ק היטב. והנ' בגוף קושית הרב ר' שמואל אהרן ני' לפמ"ש למעלה דתלוי בפירוש רש"י אי ה"א דאינו חייב רק על כלם א"כ באחת אינו מחייב אבל אם הו"א דחייב על שלש מלאכות אחת נוכל לומר דעל אחת ג"כ חייב א"כ לק"מ קושייתו דשם פירש רש"י דאין חילוק מלאכות ביו"ט היינו בעשה שתים ושלש ביחד א"כ ממילא גם על אחד חייב ודו"ק:
ובמ"ש יש ליישב מה שהארכתי לעיל בדברי רש"י בשבת ק"ב ושבועות כ"ד דפירש כזית משום דעל הת"ק י"ל דמיירי בכזית ומגו דחשוב אכילה לענין איסור נותר חשוב ג"כ לענין יוה"כ אף ביתובי דעתא תליא מלתא מ"מ אחשבה לאכיל' ומייתב דעתי' ובפרט כשיש כזית דחשוב אכיל' בכ"מ וא"ל דא"כ לא חל דלא שייך איסור מוסיף דזה דוקא לר"מ דצריך להיות מוסיף אבל לת"ק יש לומר דס"ל בסתם איסור חל על איסור וחייב אף שאינו מוסיף ודו"ק היטב כי הוא חריף ונעים ונחמד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |